עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    cafe is going down
    ';

    פרטי קהילה

    קולנוע

    ברוכים הבאים לקהילת קולנוע. כאן ניתן לקרוא ולהחליף מידע על סרטים וביקורות. מידע, מדריכים ושאלות ותשובות בנושאי הפקת וידאו, צילום ועריכה ובנושאי לימודי קולנוע ותסריטאות. זהו בית לקהילות וידאו עצמאיות כמו פורום קולנוע חברתי-פוליטי.

    סרטים

    חברים בקהילה (3614)

    מדלן גזיאל
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    rayshc
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    שטוטית
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    amnonti
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    חנה וייס
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    צבי קירשטיין
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    77777777
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    דודישרון
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    the nag
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    Richard Smit...
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    ron-coaching
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    ד"ר ברי...
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    הסרטים של תל אביב

    9/4/08 10:59
    1
    דרג את התוכן:
    2008-04-10 17:26:45
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    לא, לא אלה שאתה נכנס אליהם כשאתה מתעורר על ספסל, או יותר גרוע אצל מישהו במיטה ביום שבת בשבע בבוקר ואין לך מושג איך הגעת לשם. הסרטים של תל אביב הם אלו שהצליחו לתפוס את הרוח והקסם שלה ולו לשעתיים, ולפזר אותם במנות קצובות, בחשכת האולם. 

    הם הצליחו ליצור דמויות יוצאות דופן, אנשים ששייכים לתל אביב והיא חלק מהם. תנסה להוציא אותם מהסביבה האורבאנית, שבה כל עלילת סרט הזויה ביותר נראית הגיונית, והם יהיו סתם אסופה של אנשים מוזרים ומעמדים לאשפוז באברבנל. לכן תל אביב היא לא רק תפאורה, אלא דמות בפני עצמה.

    יש הבדל גדול בין סרט על תל אביב וסרט "תלאביבי". לא מספיק לצלם בית קפה בשנקין או דירת שותפים מעופשת כדי לתפוס את האווירה שלה. לא כל מצלמה מצליחה לתפוס את המשהו החמקמק הזה שהופך את הסרט לתאביבי, כמו שלא כל בחורה יפה, היא גם סקסית. אולי נשמע מסובך, אבל בשורה התחתונה זה פשוט מאוד, או "שיש לה את זה, או שאין".

     

    לדעתי "דיזינגוף 99" (1979) הוא הסרט התלאביבי הראשון. מעבר לסצנת השלישייה המפורסמת, יש כאן בעצם חבורה של צעירים שמגיעים לתל אביב אחרי הצבא ("הלהקה"), חיים ביחד חיים מתירנים וחסרי עכבות ויחד עם זאת עסוקים בחיפוש עצמי. נתי (גידי גוב) מחפש את הדרך להתפרנס מהאומנות שלו, מושון (מאיר סוויסה, לא משה מ"הישרדות") מחפש אהבה ואוסי (ענת עצמון היפה) מחפשת איך להשאיר את נתי לצידה. הם נראים בלתי נפרדים, אבל בסוף הכל מתפרק וחייבים לתהות, אם כל מה

    שהחזיק אותם יחד זה ההרפתקה והתקופה.

    רגע בלתי נשכח: נו, באמת.

     

    "שורו" (1990) לקח את תל אביב, הפשיט אותה ואחר כך צעק "המלך הוא עירום". זו היתה בהחלט חבורה הזויה של אנשים, בראשם ישורון (משה איבגי), ספק נוכל, ספק קורבן תמים, אבל בהחלט כריזמטי ומשעשע בדרכו האירונית. הוא מצליח לסחוף אחריו חבורה של אנשים שהופכים אותו לגורו שלהם, בדת החדשה של החיפוש העצמי האובססיבי, אבל דווקא כשהם מתאכזבים ממנו ונוטשים אותו, הם מצליחים להיוולד מחדש. האם הם ניצלו וזרקו אותו ואולי הוא ניסה לנצל אותם ונכשל כמו תמיד? האם הם התפתחו או חזרו לאותה נקודה, עמוק בתוך הביצה התלאביבית?

    רגע בלתי נשכח: ישורון לוקח מונית וכשהוא מגיע למחוז חפצו, אין לו כסף לשלם עליה. 

    נהג המונית (אלברט אילוז) ההמום לא ממש יודע מה לעשות איתו. בסוף ישורון משכנע אותו שבמקום לשלם לו הוא יעמוד על תלולית של חול וישיר לכבודו שיר. האם באמת אפשר לשלם באמנות? ועוד לנהג מונית...רגע הזוי וודי-אלן סטייל, אבל מחמם לב.

     

    "סיפורי תל אביב" (1992) הביא לנו את הנשים התלאביביות. שלוש נשים חזקות, מנסות להיחלץ ממצבים בלתי אפשריים, ועלהדרך מסובבות את הגברים על האצבע. שרונה (יעל אבוקסיס)  מנסה למצוא זוגיות שלווה, אבל מתבלבלת בין כל הגברים שרוצים אותה. נשמע מוכר? סופי (רותי גולדברג) מנסה להציל חתול בזמן שכל חייה מתפרקים, מזכירה לי תלאביבים פנאטים לאיכות הסביבה ולזכויות בעלי החיים.

    רגע בלתי נשכח: הרגע המתבקש הוא כשתקווה (ענת וקסמן) מכוונת את האקדח על בעלה ודורשת שייתן לה גט על גג מגדל השלום (עוד לא חשבו אז על עזריאלי). אבל לדעתי, הרגע שבו שרונה צועדת לבדה ברחוב בארבע בבוקר וזונחת את כל הגברים שמטורפים עליה ומטריפים אותה, בלי להסתכל אחורה. ואז פועלי הניקיון מסיימים את השביתה ומתחילים לאסוף את הזבל.

     

    באותה שנה יצא הסרט המטריד "החיים על פי אגפא". קודם כל האווירה הדרמטית, הצילום בשחור-לבן, גילה אלמגור כבעלת הפאב, הבימוי של אסי דיין, המיניות הילדותית והעיניים העצובות של אביטל דיקר, חיי הלילה האפלים, אותם ממלאים דמויות שאין להן משמעות, אין להן בית, אין להן דרך להינצל.         

    רגע בלתי נשכח: לדעתי, הסרט כולו.

     

    "הבועה" (2006) מנסה להיות תלאביבי. בגרסה המודרנית של "דיזינגוף 99", הגברים הם הומואים והסכסוך הערבי ישראלי נוסף לקלחת, מה שיוצר סרט עמוס קלישאות שלא מצליח לנפץ את הסטיגמות, אלא רק להציג אותן מקרוב, בצורה יותר אסטטית. מחבל מתאבד מעולם לא נראה יותר טוב!

    הצילום נהדר, המשחק לא רע, אני בטוחה שהאוכל של "אורנה ואלה" מעולה, השחקנים יפים והפסקול מתעלה על הכל, אבל דווקא בסרט שמתיימר להיות הכי תלאביבי משהו התפספס. לא הצלחתי להזדהות עם הדמויות והסוף התלוש מהמציאות השאיר אותי עם תחושה של "מה לעזאזל?"

    רגע בלתי נשכח: סצנת הפתיחה שבה לקוחה נכנסת לאוזן השלישית ומבקשת דיסק של "בריטני ספירס". נעם (אוהד קנולר) מסתכל עליה כאילו ביקשה טונה מקופסת שימורים בברסרי. אבל אפילו היא לקוחה מ"נאמנות גבוהה".

     

    מה שתופס אותנו בלב תל אביב המסעירה והמגוונת (וזה גם מה שמושך אותנו בקולנוע בכלל), הן הדמויות שעוברות מסע ומגיעות לאן שהן ציפו, או יותר מעניין, לאן שהן לא ציפו ואנו עוברים את המסע יחד איתן. עם אווירת הבילויים הקלילה וה"סצנה המגניבה", תל אביב מציגה סוג של גיבורים מעוררי הזדהות, דווקא בגלל הפגמים שלהם, דווקא בגלל שרואים עליהם את הבלבול וחוסר הוודאות כמו תמרור אין כניסה מעל הרחוב שאתה צריך. ונדמה שהן נמצאות כל הזמן בתהליך חיפוש, אם זה חיפוש עצמי, חיפש אחר אהבה או סתם מקום להניח בו את הראש.

     

    ולסיום, כחלק מחגיגות המאה שיפרשו על פני כל השנה, יערך אירוע "תל אביב חיה בסרט" במאי 2009. אין צורך להסביר מדוע אני חושבת שזה רעיון נפלא, שישלב שתיים מאהבותיי הגדולות. אשמח אם תציעו איזה סרטים של תל אביב ראויים להיכלל ברשימה וגם תסבירו בכמה מילים (אל תתעצלו). אני מקווה שמארגני האירוע יקראו את הדיון והתגובות, יבדקו את ההצעות, יחייכו, יהנהנו בראשם ורק אז ייגשו להכין את הרשימה.                                            

    מה אתם חושבים? מעתה קל יותר להוסיף תגובה. עוד...
     

    הוספת תגובה על "הסרטים של תל אביב"

    נא להתחבר כדי להגיב.

    התחברות או הרשמה   

    9/4/08 15:39
    0
    דרג את התוכן:
    2008-04-09 16:18:21
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    כל סרט שני בישראל מתרחש בת"א.

    בכל זאת היא הדובדבן של קצפת המטרופולין היהודי הגדול בעולם.

    סיכמת יפה אבל צריך להזכיר גם  סרטים אחרים לא בורגניים בהכרח, שתופסים צדדים אחרים של העיר.

    מציצים, תעלת בלאומליך, עליזה מזרחי - המקוריות על מגדל שלום שייכת לה.

    ויש עוד הרבה.

     


    --
    ניר פוטר.
    מנהל קהילת יהדות וקהילת ספורט בקפה דה מרקר.
    10/4/08 17:26
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2008-04-10 17:26:45
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    אני חושב שאפשר בלי בושה להוסיף את "אסקימו לימון" כהומאז לתקופה התל אביבית של פעם

    רוח הנעורית התמימה שבה סקס היה חופשי ומעשי קונדס נעשו בלי הבחנה להשלכות הפליליות שלהם. והכל על רקע תאי הטלפונים האדומים, המכוניות הקלאסיות

    ואיך לא התקהלות החברתית במונטנה...

    תענוג.

    גם הסרט "אור" מציג תמונה מאד גסה,חדה ובועטת של צד תל אביבי שלא כולנו נחשפים אליו וגם הוא חלק מההוויה התל אביבית ובכלל של המציאות האורבנית המשחיטה.

    אבל לפי דעתי אם את מדברת על מציאות תל אביבית, אז אומנם זה לא סרט אבל סדרות כמו פלרונטין, הפוך, והסדרה הנוכחית שעכשיו רצה "אולי הפעם" תופסות בצורה בלתי רגילה את ההוויה התל אביבית במציאות החילונית הרומנטית.

     

     


    --
    דקל א
    \"הענווה מתביישת ממני ולכן אני שחצן\"


    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    מה אתם חושבים? מעתה קל יותר להוסיף תגובה. עוד...
     

    הוספת תגובה על "הסרטים של תל אביב"

    נא להתחבר כדי להגיב.

    התחברות או הרשמה