עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    cafe is going down
    ';
    0

    החלה עונת הרחצה - הים הסודי של עמית ארז

    5 תגובות   יום שבת, 30/3/13, 20:37

    עד לפני חודשיים בכלל לא הכרתי את עמית ארז בזכות עצמו. הידע המוסיקלי שלי נטווה תלאים תלאים בעיקר בזכות המלצות או הצטרפויות מקרים והודות לנגישות שמאפשרת לי לחוות ולהכיר בעצמי. כשתל אביב מוצפת בהופעות והבית שלי ממוקם ברדיוס נוח, אין לי שום מגבלות, לפחות לא גאוגרפיות, להגיע ולהקשיב ולתת הזדמנות בעצמי ולעצמי.

    התודה העיקרית שלי הפעם היא לחנית לנדסמן, שביקורת קסומה שכתבה על הופעתו של ארז עם ההרכב שלו, סיקרט סי, בתיאטרון תמונע + קישור לבנדקמפ שלהם, גרמו לי להתאהבות עד מעל לראש ומשך ימים רצופים לא הפסקתי להקשיב למוסיקה הנפלאה. עד אז ידעתי שארז היווה חלק משמעותי מההרכב "אטליז" שנורא אהבתי, אך שברון הלב שלי היה יותר בעקבות עזיבתה של לי טריפון את הלהקה ופחות בגלל עזיבתו, כמעט במקביל, של ארז, כל אחד לפיתוח קריירת הסולו שלו (אם כי במקרה של טריפון דובר על חילוקי דעות אמנותיים, מה שזה לא אומר).


    לכן, מה רבה הייתה עוגמתי כאשר הבנתי שארז הופיע עם הסיקרט סי שלו גם באינדינגב האחרון, בשעה שאני שכבתי שיכורה על מחצלת, יחד עם עוד חברים שיכורים, חלק לגיטימי אצל רבים משגרת פסטיבל מוסיקה – להתחיל לשתות מוקדם בבוקר...

    ובכן, העוול תוקן ואתמול לראשונה זכיתי לחזות בלייב בהופעה של עמית ארז בפרט ושלו עם ההרכב החדש בכלל. אגב, הרכב חדש – הכל יחסי כמובן, שכן הם עובדים יחדיו כבר שנתיים.

     

    חוש הומור ומודעות עצמית – ההזמנה להופעה באוזן

    ''

     

    בעוד לי הייתה זו ההופעה הראשונה, לזה שבזכותו לא הייתי שם לבדי, הייתה זו אחת מני הופעות רבות של ארז. הוא חייך בהפתעה שיש כאלה שמגלים אותו רק כעת, לאור העובדה שהוא כבר מכיר מהעשור הקודם. הנ"ל יצר סקרנות אדירה – לאופן בו נחווה כל אחד את ההופעה הנוכחית – אני עם נקודת המבט הטרייה והוא עם הידע המעמיק והתובנות שנרכשו לאורך השנים.

     

    הכי על עצמנו

    ''

     

    מה אגיד? ההופעה הייתה קסם אחד גדול. רובה הוקדשה לשירים החדשים שנעשו עם ההרכב אבל היו גם שירים ישנים, בעיבודים חדשים וטאצ' שונה. שיהיה ברור – ישנה אוטוריטה מוגדרת - עמית ארז הוא זה שכותב ומלחין, אך השירים אינם יכולים להתקיים ולהיות מופלאים כפי שהם בגיטרה אקוסטית וחשמלית ושירתו של ארז לבדה. בהופעה הבחנתי בכך אף באופן מובהק שכן היו רגעים בהם הרגשתי בחוסר דיוק קל בשירה לפרקים שמעט צרם, אך נטמע בתוספות האדירות של כלי הנגינה ובקולות הליווי המשובחים. התרומה של ההרכב היא עצומה והיא זו שהופכת את הכל לעצום ומרטיט. לעתים חשתי כאילו אינני בהופעה אלא בתוך מחזה מרגש או כצופה מהצד בתפילה בכנסיה. יעל שפירא על הצ'לו היא אחד הדברים היפים והנוגים שיצא לי לחזות בהם. באופן כללי אני די קהל שבוי של צ'לו ומתבאסת כל אימת שיוצא לי להקשיב לצליליו נוכח העובדה שהכישרון המוסיקלי שלי שואף לאפס וחוג נגינה על כל כלי מיתר, בטח ובטח שהכלי העצום הזה, ממש לא היווה משאת נפש בגיל הילדות/התגברות אז העדפתי ללכת ולהרביץ לבנים בחוג הישרדות או לעשות בושות בחוג תיאטרון. משום מה ובאופן מעניין, עד עתה תרומת כלי הקשת תמיד מתבצעת על ידי נשים יפות, כחלק אינטרגלי מהספקטקל. בצ'לו נועה רבן בעבר עם רועי דהן ובויולה – גליה חי עם פאניק אנסמבל ונקמת הטרקטור וניקי עם פוליקר, משינה, דנה ברגר וכמובן – DNA. שלא לדבר על מאיה בלזיצמן בכל מקום אפשרי. בכל אופן, הצ'לו לדעתי הוא מאסט בשירי פולק – רוק רך ששואפים לצאת את המרחב האינטימי ולשוות פן דרמטי וסוחף למילים. לטעמי, בהופעה של ארז, המיתרים הם החשובים ביותר. הגיטרה היא הכלי הראשי והמנווט והצ'לו חובר ברגעים הנכונים. אבל כמובן, העוצמות בהופעה היו חזקות במיוחד הודות לשאר הכלים שהצטרפו לחגיגה. יואב בריל על הקלידים בעבודה מושלמת (ואף מילה על זה שקצת התאהבתי בו תוך כדי), דודי ברקת על הבס, שחר חזיזה על התופים ונגה ארז על הפרקשן. נגה ויעל היפהפיות מפליאות בנוסף בקולות ליווי מלאכיים ובתיאום מושלם עם ארז, יוצרים כל חברי ההרכב חוויה עוצרת נשימה.

     

     

    כשהשמש באה – עמית והים הסודי (והקלידן המוכשר והחתיך גם בתור במאי!)

    ''

     

     

     

    עמית מחייך בביישנות ואומר שאנחנו קהל מקסים ומודה לנו במבוכה. הוא מוסיף שתמיד הקהל שלהם מאוד שקט. על קצה הלשון עומדת לי קריאת "עמית תעשה לי ילד" אך נשארת בגדר תעוזה לא ממומשת. בסופו של דבר הוא צודק – אנחנו אכן קהל שקט ואני אף אוסיף – מנומס ונחמד מאוד מאוד. הוא מוסיף כי את שארית החומרים הם עתידים להקליט במאי והצפי להוצאת האלבום השלם לא הרבה לאחר מכן, אחרי עבודה ארוכה. יש למה לחכות!

     

    בסיום ההופעה החלפנו חוויות. שנינו מתפעמים, אני מתרגשת מאוד ושופעת סופרלטיבים והמכיר מסכים ומוסיף שזה רק הולך ונהיה טוב יותר בכל פעם. עם אמירה שכזו, יצאתי אף חסרת סבלנות יותר לקראת ההופעה הבאה.

     

    סוד כמוס על ים

    ''

     

    עבור אלו שמכירים אך לא הזדמנו לאוזן וסקרנים, אלו השירים שנוגנו:

     

    Fortuna / Afterlife / Animal Heart / Killing Light / Secret Cards 
    Not About Us / Whenever The Sun Comes / Kind Of Dance / Postcard / Secret Sea / Slow Burning Light / Oh My God / Cinnamon Scattered Along Your Shoulders / Last Night

     

    עבור אלו שעדיין לא מכירים ורוצים להכיר:

    בנדקמפ

    פייסבוק

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 5 מתוך 5

      תגובות (5)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
      גם אני לא הכרתי, תודה...
        12/4/13 16:18:
      הוא בסדר בעיניי שזה אומר במונחים ישראלים בהחלט טוב. לא מלחין ופרפורמר כמו גבע אלון. דווקא השירה באנגלית גורמת לך להשוות ומה לעשות שעדיין יחסית לחומרים טובים מחו"ל זה פחות...
        2/4/13 10:22:

      את מפספסת את הנקודה. אותם אמנים ישראלים ששרים באנגלית יודעים טוב מאד לבטא את עצמם בעברית. העניין הוא שהעברית קטנה עליהם. הם מתבטאים באנגלית מתוך התנשאות. התנשאות לשפה המקומית ולתרבות המקומית. גם אם לא יודו בפה מלא או לא יודו כלל, לא צריך להיות גאון גדול בשביל להבין את הסאבטקטס.

      עברית עבורם זה הזמר המזרחי, ערוץ 24. הם לעומת זאת Rotchild וזה ממש לא על שפת הים התיכון.

      הטרנד האווילי הזה של לשיר באנגלית בא לבטא התרחקות וחיץ בין אנחנו והם. הם (עומר אדם ושות') ימשיכו להתבוסס בביצה המקומית עם השפה המוזרה הזו, עברית ואילו אנחנו (היפסטרים אליטיסטיים) נעבור לשפה אחרת ונהיה קוליים. "ונתן בהם סימנים" כמו שכתוב בהגדה.

      נניח ואני ממנה אותך לקבוע את השירים ל"שרים בכיכר" בערב יום הזכרון. האם אפשר להזמין את עמית ארז או רועי דהן לשיר משהו? לשיר באנגלית? ברור שלא. לאמנים ששרים באנגלית אין מה לתרום לתרבות הישראלית. זה, לדעתי, נושא שמבקר/ת מוסיקה צריך להתעסק איתו. אמנות לא נעשית בואקום. הקונטקסט הישראלי חשוב לא פחות ממוזיקה נעימה לאוזן.

      בסופו של דבר מי שמשאיר חותם הוא מי שיש לו אמירה אמיתית. כל ישראלי ששר באנגלית הוא כמו אורח לרגע. לעולם יישאר בשוליים ויהנה משניים וחצי צפיות ביוטיוב.

      תבואי ותגידי, אלה רוצים שוליים. הם השוליים שיום אחד, אולי, יהפכו לזרם המרכזי. אני, על שוליים כאלה מוותר. אם כבר שוליים אז בעברית.

        2/4/13 03:16:

      צודק, בוא נתבודד ונשתבלל לנו בעברית שפה יפה. ולמה בעצם רק בבחירה אמנותית?? בוא נלך לאקסטרים! הנה רעיון - מחר בבוקר אני אתפטר מהעבודה שלי. למה לי לעבוד בחברה ישראלית מצליחה עם סניפים בכל העולם אשר בה רוב יומי מתנהל בשפה האנגלית, גם עם דוברי עברית, כשבעצם אני יכולה לעבור לקיבוץ ולעבוד את האדמה, לרקוד ריקודי עם ולשיר הורה?! 

       

      או 

       

      שאני אמשיך לשמוע את המוסיקה שאני אוהבת ולתת צ'אנס לאמנים שבוחרים לבטא את עצמם באיזו שפה שבא להם, גם אם אינה שפת האם שלהם ואפילו, רחמנא ליצלן, לכתוב על זה  ביקורות סופר מפרגנות בבלוג שלי מבלי להזהיר מראש שהשירים אינם בשפת הקודש. וגם, נראה לי שבכל זאת אשאר בעבודה שלי, כי זו אחלה עבודה, מה גם שהקיבוצים זה כבר לא מה שהיה פעם, עם ההפרטה והכל...

       
      כל אחד רשאי לאחוז בדעה משלו ואני בהחלט מכבדת את זכותך להחזיק בדעה שונה משלי (על אחת כמה וכמה לאור זאת שהשקעת מאמץ וחשיבה יצירתית לא מבוטלת בכתיבת תגובה שתשקף את עמדתך). אני, ברשותך, אמשיך להקשיב לאמנים ישראליים, גם בעברית, גם באנגלית, גם במונגולית מבחינתי ובלבד שיהיו טובים לטעמי ויבצעו זאת בכישרון. 

        1/4/13 20:27:

      Oh My God, not again. Another one who thinks that Whenever The Sun Comes it's like a Killing Light. His Animal Heart has Secret Cards that can be written on Postcard over Secret Sea. The last time the Cinnamon Scattered Along Your Shoulders it was very Fortuna, much like Afterlife. It looks like Kind Of Dance under the Slow Burning Light.

      Nevertheless, Last Night was Not About Us, It was about an Israeli who sing in a English.

      It's about time to stop this bullshit and start to look in mirror. We live in the fuckin' middle east. A small piece of land between many Arabs. Rotchild is not Bleecker and Thompson Street. It's not even close.

      אולי אובמה יתחיל לנאום בעברית? מה רע? שלוש מילים הוא כבר יודע. אני בטוח שיוכל לסחוף את כל העולם בעברית. קצת תרגול וזה יישמע ממש כמו שפת האם שלו. "כן אנחנו יכולים,כן אנחנו יכולים,כן אנחנו יכולים,כן אנחנו יכולים,כן אנחנו יכולים,כן אנחנו יכולים,כן אנחנו יכולים,כן אנחנו יכולים".

      אולי גם אבו-מאזן יעבור לעפרית.

      אבל הכי הייתי רוצה שיונית לוי תדגמן חדשות באיטלקית. יש לה קצב מה מה מי יה. איטליאלנו אחותי זה העתיד.