עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    cafe is going down
    ';

    עכבר גלובלי

    ארכיון

    ריקוד אחרון לזכרך

    10 תגובות   יום שלישי, 3/3/09, 23:15


    "אמא נפטרה" נרשם בהודעה שקיבלתי ביום ראשון מחבר, זהו המוות השלישי, בתקופה האחרונה, של הורה של אחד מחברי, אומרים שצרות באות בשלשות, השלשלות האלה אני סמוך ובטוח לא ייסתיימו לעולם, פתאום אתה קולט בבת אחת שהתבגרת ויחד איתך הוריך האהובים, ושלקיום יש זמן שאול, מי סופר לנו אותו? הנה: קבענו יום לפני להפגש לקפה ובמקום זאת אני בלוויה של אמא שלך.

     

    זה מתחיל בהודעה, אתה שואף אויר בתדהמה, וממשיך בלוויה, משום מה לא הצלחתי להלחם במחשבות הרעות שחלחלו. אם הייתי במקומו של החבר, מה הייתי אומר בהספד, האם הייתי מדבר לעניין, כותב מראש, בוכה, מחבק את הגופה העטופה בתכריחים, סוגר חשבונות? האם הייתי יכול לתת תשומת לב לחברי שהיו באים לתמוך, האם היו באים בכלל הרבה אנשים? ואני מנסה להדוף את המחשבות הללו, ולשניה זה הולך, אני מקשיב להספד של החבר, ושוב דמעה עולה בזווית עיני, האם זה בגלל הדברים שאמר? או בגלל הדברים שאני חושש להגיד יום אחד?

     

    אותו חבר ספד לאימו שהיתה חולה כבר שנים ארוכות ונלחמה כמו לביאה עד הרגע האחרון, היה לה שיר שהיא אהבה במיוחד, ולכל ארוע שהיתה מגיעה, היו שמים לה אותו במיוחד, שיר שהזכיר לה את בעלה המנוח, והיא היתה רוקדת לצליליו, גם כשרגליה כבר לא נשאו אותה, כאילו בעלה היה אוחז בה והם נעים בוואלס ארוך ונעים. זה שיר ישן ומוכר, ומפאת הסיפור האינטימי אני מעדיף להשאיר אותו מתנגן בראשי. מעין טנגו וואלס, לרגע ראיתי איך החבר מוציא רשמקול קטן, לוחץ על כפתור הPLAY וברקע הדמעות של כולנו זולגות. אבל הוא לא, מספיק שהשיר כבר זומזם בזיכרון והוא לא מרפה ממני יותר מיומיים.

     

    אמא שלי - שתבדל"א - יש לה שטיקים, היא קוראת בעיתון כתבה על משהו והופ הוא נהיה הדבר הכי טוב שהיא חייבת שיהיה לה, נאיבית שכזו, וכמובן אני זה שצריך לספק לה אותו. היא קראה על איזו מאפייה מצויינת בחולון שיש שם מאפה נשגב ושאני חייב להשיג לה, אמרתי לה שאין סיכוי שאגיע לשם בשביל השטויות שלה, זה היה ממזמן, ולפתע, החיים - או המתים יותר נכון, זימנו אותי לחלוק כבוד אחרון לא הרחק משם, ובזכות הקירבה, ובזכות ההקרבה, מצאתי את עצמי משוטט בגשם, בעודי מחפש, נסער עדיין מחווית הלוייה, ניסיתי להבין מה עובר עלי? הרבה תמונות עברו לי בראש, אבל אחת ניסיתי לנפץ, אותי מחלק מאפים שאמי רצתה ולא קבלה ביום הלוויתה.

    דרג את התוכן:

      תגובות (10)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        5/3/09 00:26:

      צטט: דליה וירצברג-רופא 2009-03-04 23:22:14

      מתחבר לי לפוסט אחר שזה עתה סיימתי לקרוא:
      http://cafe.themarker.com/view.php?t=915803

       

      דליה: תודה רבה לך!

      הסרטון מרגש עד דמעות

      נפלא

        5/3/09 00:25:

      צטט: אני לא ניק 2009-03-04 22:49:04

      חזק לי. עשית לי המון מחשבות שאני לא כל כך רוצה לומר כאן.

      אוהבת את אימי ללא מילים שאפשר לתאר ואני שמחה שהיא יודעת את זה.

       

       

      אכן, צודקת! יש לומר לא רק להורינו אלא לכל אהובנו שאנחנו אוהבים אותם יום יום

      זה לא מובן מאליו

        5/3/09 00:24:

      צטט: ליאת z 2009-03-04 14:46:52

      השבוע אמא שלי היתה אצלי ונזפתי בה כל הזמן. אחר כך התביישתי. בחיי

       

      לא מספיק להתבייש בפנים, אני מאמין שצריך גם לעשות בחוץ

        5/3/09 00:23:

      צטט: eagle7 2009-03-04 22:20:20


      אני איבדתי את אבי היקר ועליי לציין שלא משנה מהו טיב היחסים עם ההורים או מה עשית או לא עשית עבורם?

      כשהדבר הנורא הזה קורה ,תמיד עולות המחשבות שלא עשינו מספיק!!

       

      אז מתי כן יש נחמה שעשינו הכל עבורם?

      מתחבר לי לפוסט אחר שזה עתה סיימתי לקרוא:
      http://cafe.themarker.com/view.php?t=915803

        4/3/09 22:49:

      חזק לי. עשית לי המון מחשבות שאני לא כל כך רוצה לומר כאן.

      אוהבת את אימי ללא מילים שאפשר לתאר ואני שמחה שהיא יודעת את זה.

        4/3/09 22:20:


      אני איבדתי את אבי היקר ועליי לציין שלא משנה מהו טיב היחסים עם ההורים או מה עשית או לא עשית עבורם?

      כשהדבר הנורא הזה קורה ,תמיד עולות המחשבות שלא עשינו מספיק!!

        4/3/09 22:19:
      חזק.
        4/3/09 19:04:


      פתאום אתה מוקיר את הרגעים הללו שיש לך אותה. כן, זה כל כך מוכר.

      וזה כל כך מפחיד ועצוב שעוד מעט הדור הזה יילך ולנו יישארו רק הזכרונות ממנו.

        4/3/09 14:46:
      השבוע אמא שלי היתה אצלי ונזפתי בה כל הזמן. אחר כך התביישתי. בחיי

      פרופיל

      avi-von
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      תגיות