עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    cafe is going down
    ';

    מי אני בכלל

    ארכיון

    על חברות בדידות ומה שביניהן

    38 תגובות   יום שישי , 21/11/08, 23:52


     יש לי למעלה מ1500 חברים ברשתות החברתיות השונות. זאת אומרת שאני אמורה להיות מאוד פופולארית אז למה לעזאזל אני מרגישה כל כך בודדה? 

    חברות נחשבת להתנסות וחוויה אנושית מרכזית.היא מהווה נושא חשוב בפילוסופיה של המוסר, בעיקר ביוון העתיקה.

    לפי אריסטו חברות מהווה נתיב המלטות מאגואיזם. אדם צריך להתייחס לחברו באופן בו הוא מתייחס לעצמו כי האחר הוא גם כן עצמי.

    קאנט רואה בחברות עניין אישי שאמנם מערב מידה טובה אך לדעתו מנוגד לעקרון של יחס שווה לכולם, כי האדם מפלה את חברו לטובה ולכן הוא לא רואה ערך מוסרי מיוחד לחברות. יש סתירה מוסרית בין ערך החברות וערך היחס השווה לבריות. 

    אני בעד אריסטו. אמנם ואהבת לרעך כמוך אך במיוחד את חבריך.חברות מתבססת על אהבה וגם, בעיני, כשמדובר בחברות בין בני אדם היא מתבססת על משיכה פיזית. אפילו כשמדובר בחברות חד מינית. נראה לי שהפרומונים שגורמים לאותה כימיה ומשיכה בין גברים ונשים מסוגלת גם להוות חלק מהכימיה שקיימת בין חברים מאותו המין. סהכ פרומונים הן מולקולות שמפרישים בעלי חיים כדי לאותת לבעלי חיים מאותו המין כך שלא נראה לי שלפרומון אצל בני אדם  יש דווקא ספציפיקציה לגבי זכר או נקבה. כמובן שיש גם משיכה אינטלקטואלית ורוחנית  אך נראה לי שגם לגורם כימי יש השפעה. חברות ראוי שתתבסס על אהבה וכבוד הדדי אמון ורצון לחלוק. לפי קיקרו היווני חברות נפסקת כאשר אחד הצדדים במערכת היחסים הופך להיות רע 

    .יש גם חברויות שהופכות לחברות של שנאה קינאה וצרות עין או שיש חברות אינטרסנטית . זו כבר חברות מעוותת שלא מושתתת על כבוד הדדי או על אמון ויושר אך כנראה שהצורך הזה בלחלוק חיים יחד עם מישהו אחר. לשתף בחוויות היא חזק מכל צורך אחר.חוסר בחברים יכול לגרום למצב של דיכאון ואף לגרום להתאבדות.

    קיימים סוגים שונים של חברויות וחברים: חברות נפש, אחים לדם,  חברי עט, חברים באינטרנט חברים דמיוניים ועוד. יש גם חברות בין בני אדם וחיות

    חברות אינטרנט או חברות וירטואלית מעניינת במיוחד. המושג חבר ברשת הפך לנזיל. קל לבקש חברות ברשת גם מאנשים מוערצים או מאנשים שבחיי היום יום לא היינו מעיזים לבקש מהם חברות, אך לעיתים גם מסכימים לחברויות שלעולם לא היינו יוצרים שלא ברשת.  

    נושא החברויות הירטואליות הוא מעניין כי אין  את אותם פרומונים אליהם כבר התייחסתי. לפעמים זה יוצר בלבול, ניצול אינטרסים, ניצול האנונימיות. קל להתחזות ולשקר, קל להיות מישהו אחר לרגע. אנשים לפעמים לא יכולים לסמוך על האינסטינקטים שלהם כשמדובר בחברות וירטואלית. 

    ראיתי פעם בגרמניה אייטם משעשע שעשו באיזה מגזין יומי באחד מערוצי הטלויזיה, בחורה שבדרך כלל יוצרת קשרי חברות באינטרנט יצאה לרחוב והחלה להציע לעוברים ושבים חברות. כמובן שמעטים בלבד נענו להצעה שלה אך זה מראה לנו עד כמה הגישה באינטרנט שונה מהגישה במציאות הלא ורטואלית. באינטרנט הגישה היא  פחות מחייבת פחות רישמית. היא יוצרת גם פתח לחברויות שחורגות מהוירטואלי. הזדמנות להכיר אנשים שמעולם לא היינו פוגשים בדרך אחרת. לפעמים במפגשים הללו המשיכה הכימית מכריעה. לפעמים אין את הקליק הזה שהיה במימד הוירטואלי. ( גם בחברויות חד מניות כאמור) 

    מבחינתי חברות היא פרבילגיה ואני לא לוקחת חבר בתור מובן מאליו.  קל לי מאוד להתחבר אבל לשמור על קשרי חברות מאוד קשה לי כך שאפשר לספור את מספר חברי הטובים באמת על כף יד אחת. אני מעריכה ומוקירה את חברי הטובים אך בדרך כלל הלבד מנצח עד שאני מתחילה להרגיש בדידות.  

    בדידות שונה מבידוד ואינה דווקא תוצר שלה. בדידות היא תחושה הגורמת לכמיהה לחבור לאנשים עקב חוסר בתקשורת או מגע גופני. דרך לטפל בבדידות היא השתתפות בכל מני פורומים ורשתות חברתיות.הבדידות היא נחלת הכלל בשנים האחרונות. במיוחד בערים גדולות שם תחושת האנונימיות דומיננטית.  

    הנה נער בן 19 התאבד לעיני צופים באינטרנט ואף אחד לא הטרח להזעיק עזרה למרות שאותו נער הודיע 12 שעות לפני כן על כוונתו להתאבד. חברות וירטואלית לא מחפה על בדידות, חברות וירטואלית היא אשליה נחמדה. למרות שהאהבה קיימת במימד האינטרנטי  זהו לפעמים ואולי גם תמיד מן קסם חד מימדי כזה שאין לו באמת בשר אך הצורך הבסיסי שלנו לאהבה והצורך שלנו לחלוק את החיים עם מישהו תלת מימדי או חד מימדי גדול מאיתנו וכנראה שאנחנו נמשיך בשלנו 

    ייתכן והדברים הללו כבר ידועים אך אולי נלקחים כמובן מאליו. כמי שמרגישה בדידות ולא משנה כרגע למה הייתי חייבת לפרוק את זה החוצה.

    דרג את התוכן:

      תגובות (38)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        15/12/08 23:50:

      דניאלה

      תבחרי לך 5-6 חברים אינטואטיבי ללא מחשבה עמוקה לפני כן

      רק איתם תתקשרי למשך חודש או חורף (שלנו)

      ואז הבדידות תעלם (אולי) אני לא קוסם.

      מרוב עצים לא רואים את היער - מכירה?

      או צאי לטרק בטבע לבדך - והבדידות תעלם (הפוך על הפוך)

      ניסיתי את הנ"ל הקייץ -  עבד לא רע.

      חוץ מיזה יש לי עוד כמה הברקות מפוקפקות בהחלט - שווה לנסות.

       

        24/11/08 19:11:


      דניאלה,

       לך ולמגיבים תובנות ותחושות מעניינות בנושא.

       

      מנסיוני האישי תחושת הביחד וה"לא לבד" יכולה להגיע אפילו מחבר/ה אחד/ת או שותף לדירה ו/או לחיים - אדם אחד בחיים יכול לעשות את כל ההבדל .

      ברגע שמישהו מגיע למקום זר לבדו או חוזר לבית ריק - לרב הוא ירגיש לבד ( כמובן תלוי באופיו ).

       

      באופן אישי, אני מרגיש הכי הרבה "לבד" כאשר אני נקלע לבדי למקום המוני וזר ( לשמחתי לא קרה לי בשנים האחרונות ).  

        24/11/08 13:01:

      צטט: בדלי 2008-11-23 12:57:10

      צטט: ליאת z 2008-11-22 00:13:35


      לטעמי, לבד אינו קשור לחברויות. גם עם חברי אמת אפשר להרגיש בודד ואפשר להיות עם הרבה ועדיין להיות לבד. בכלל, באנו לכאן לבד, אנחנו כאן לבד ונצא מכאן לבד.

      חברויות, גם אם הן עניין אמיתי שבלב, ממלאות צורך הדדי או שאינן מתקיימות ולבבות, כידוע, אינם מסונכרנים, למעט רגעים אמיתיים בודדים.

      המושג חברים בעברית רב משמעויות ו"חברים" לרשת זו עדיין טרמינולוגיה ולא הגדרה.

      החברים האמיתיים שאנחנו בוחרים הם המהות שלנו כיצור חברתי שחי בלהקות אבל בטח שאינן גורמות לנו להיות יותר מבודד, מאחד, מיחיד.

      אף אחד לא חי את חייו בשביל אף אחד וגם הורים לא חיים את חי ילדיהם וזה הקשר החברתי הקרוב ביותר שיש, אחרי הכל.

      מסכים כאן עם ליאת

      דניאלה- תודה שפרקת, היה מעניין לקרוא, מאחל לך לחיות טוב עם הלבדות ושתהיה כמה שפחות בדידות

       

       

      תודה יקירי

        24/11/08 09:00:

      צטט: daniela orvin 2008-11-23 19:11:38

      צטט: דרור בבוקר 2008-11-22 21:41:07


      1500 חברים.

       

      לדעתי מעל מאתים זה כבר עניין פתלוגי או מסחרי.

       

      נדמה לי שזה יותר ממספר החברים שיש בקאנטרי קלאב.

       

      להזכירך. ברשתות החברתיות השונות.. ולא אני זו שבדרך כלל מבקשת את החברות כך שלא, לא תמצא אותי יושבת בחדרון חשוך בו יש רק מחשב ומנורת לילה מציעה חברויות לאנשים שאני לא מכירה..

      השימוש הרווח בצירוף המילים רשת חברתית אינו משנה את טבעו של האדם. אינו משנה את משמעותה של המילה חבר.

       

      לכן את לא צריכה להיות בחדר חשוך עם קופסאות שימורים ריקות משלשום. את גם לא צריכה להיות זו שיוזמת את ה"חברות", אבל את שם, חמישים אחוז ממנה, ואת זו שמרגישה את החֶסֶר.

       

      אני תוהה מה לו לאדם בכמות שכזו כשכל מה שהוא צריך באמת זה מישהו אחד מאוד קרוב ועוד שנים שלושה קרובים.

      וחלילה לי מלשפוט אותך, להיפך, בחיבה ואהדה.

       

       

       

        23/11/08 19:11:

      צטט: דרור בבוקר 2008-11-22 21:41:07


      1500 חברים.

       

      לדעתי מעל מאתים זה כבר עניין פתלוגי או מסחרי.

       

      נדמה לי שזה יותר ממספר החברים שיש בקאנטרי קלאב.

       

      להזכירך. ברשתות החברתיות השונות.. ולא אני זו שבדרך כלל מבקשת את החברות כך שלא, לא תמצא אותי יושבת בחדרון חשוך בו יש רק מחשב ומנורת לילה מציעה חברויות לאנשים שאני לא מכירה..

        23/11/08 19:08:

      צטט: המטיף 2008-11-22 21:27:26


      מבין ללבך, אך התשובה מצויה בפוסט עצמו.

       

      אחד החסרונות הבולטים של העיסוק האינטנסיבי בוירטואליה, הוא התנתקות מהחיים עצמם. מהחברותא.

       

      הפתרון, לעניות דעתי, הוא לקבל החלטה להתנתק חלקית מאותן רשתות חברתיות משעבדות או לפחות להגביל את השימוש בהן, תוך שימת דגש על יצירת קשרים אמיתיים, בלי לרמות את עצמך ובלי לברוח לוירטואליה, גם אם קשה לפעמים.

      כן.. שאלתי וגם עניתי לעצמי..

      הבעיה היא שאני מעדיפה את הלבד ( לא את הבדידות). רוב הקשרים שיצרתי בעבר איכזבו אותי ורק מעטים אילו שאני מחשיבה כחבריי, עדיין לא. לכן קל להשאב לעולם חצי דמיוני, חצי מסתורי. המציאות גם ככה לא משהו..

       

        23/11/08 18:44:

      צטט: עמיצי 2008-11-23 17:51:17


      אובך זה באמת בעיה. לקולנוע זה מצויין כי פשוט שמים פנס על האובייקט והכל מסתדר, אבל כשמצלמים סטילס בחוץ זה בעיה להסתובב עם פנס. הדבר היחיד שיוצא סביר במזג אויר כזה הוא צילומים באזור פתוח דווקא לכיוון השמש, אז זה הזמן לעלות על גבעות, גגות וכו ולהשקיף על העולם מלמעלה.

      אם את בודדה, פשוט תרימי דגל! לגבי הגישה שלך לזוגיות זו בהחלט מרעננת. לא רק חדר משלך, אלא גם בית שלם משלך :)

      זה דווקא נשמע מעניין... מצד שני יש משהו נחמד במחשבה של לחזור הביתה למישהו או מישהי שכבר שם, ללא צורך להתקלח, להתלבש, לקחת אוטובוס/אופניים וגו.

      מזל אז שצילמתי באיזור פתוח לכיוון השמש.. אולי יש עוד תקווה :)

      רצוי לגור באותו איזור.. האידאלי באותו ביניין. אבל אילו כבר דרישות מוגזמות.. אפשר להתפשר :)

       

        23/11/08 17:51:


      אובך זה באמת בעיה. לקולנוע זה מצויין כי פשוט שמים פנס על האובייקט והכל מסתדר, אבל כשמצלמים סטילס בחוץ זה בעיה להסתובב עם פנס. הדבר היחיד שיוצא סביר במזג אויר כזה הוא צילומים באזור פתוח דווקא לכיוון השמש, אז זה הזמן לעלות על גבעות, גגות וכו ולהשקיף על העולם מלמעלה.

      אם את בודדה, פשוט תרימי דגל! לגבי הגישה שלך לזוגיות זו בהחלט מרעננת. לא רק חדר משלך, אלא גם בית שלם משלך :)

      זה דווקא נשמע מעניין... מצד שני יש משהו נחמד במחשבה של לחזור הביתה למישהו או מישהי שכבר שם, ללא צורך להתקלח, להתלבש, לקחת אוטובוס/אופניים וגו.

        23/11/08 17:36:

      צטט: larus 2008-11-22 18:42:05


      אין ספק שכאן בקפה החברות היא נזילה, אבל דרך האתר מצאתי אהבה וחברים נפלאים, כך שזה צעד ראשון לקראת מימוש. כמו כל כלי, או אמצעי - השאלה איזה שימוש עושים בו. והבדידות היא חלל ריק, וואקום הזועק לחיבה, למגע. המסע בריק הזה הוא צעד ראשון לקראת קיצו. כך לפחות יש לקוות. אני יודע שזה מאוד פשטני מה שכתבתי, אבל זה מה שיצא במחשבה ראשונה.

      מסע בריק הוא באמת צעד. הלכתי לצלם היום. אני עושה את זה כשאני מרגישה בודדה במיוחד- כדי לשפר את ההרגשה. גם זה עוד צעד. מעניין אם יצאו התמונות..האור היה די גרוע ונראה לי שהיה אובך.. את זאת נדע רק בשבוע הבא כשאפתח את השקופיות..

       

        23/11/08 16:30:

      צטט: יואב עינהר 2008-11-22 16:39:25

      המסיבה

       

      נחמד השילוב בין פוליטיקה ומסיבות :)

      אשתדל להגיע..

        23/11/08 16:22:

      צטט: מירי דוידוביץ 2008-11-22 15:57:39

      דניאלה

      כל הנושא הזה של הקיום ברשת מעסיק אותי לא מעט.

      והמסקנה שלי ,נכון לעכשיו , היא שצריך  לקחת את הרשת בפרופורציה ולא להסחף לתוכה .

      מאוד קל להתמכר ,המון תגובות מאנשים שבחיים לא הייתי מגיעה אליהם. וזה ממש נחמד.

      אבל החיים זה אני עם עצמי (איך שאני מרגישה , מה שאני חושבת), אפילו לא התגובות של האנשים במציאות וגם לא ברשת.

      לי ברור שהעובדה שיש לי בסביבות 400 חברים בפייסבוק היא מאוד נחמדה אבל אין לה משמעות רבה מדי. נכון - יותר אנשים נחשפים לעבודה שלי וחלק חברים ממניעים עיסקיים ( וזה בסדר גמור) , אני שמחה לפגוש אותם ברחוב ותמיד יוצא לי -הי ,אתה חבר שלי בפייסבוק. אבל זהו -הוא חבר שלי רק בפייסבוק ,מעטים חברים שלי באמת.

      ואין לי ציפיות אחרות.

      לגבי הפרומונים - מעניין מה שאת כותבת - לי נראה שגם דרך הרשת את יכולה להרגיש עם מי יש לך שפה משותפת. אבל אולי עוד לא בדקתי את זה מספיק פעמים.

      לא הגבתי על הבדידות - זה בא והולך , לא ?

      מירי

       

      ברור שגם לי אין צפיות מ1500 חברים אך זה פרט די משעשע לחשוב שאגרתי ככ הרבה חברים ושסהכ אני לא מקבלת  מכך איזשהו פידבק ממשי. טוב לא כזה משעשע. גם קצת עצוב..

      לגבי הפרומונים- זו תאוריה שאני מעלה אותה כי כבר נתקלתי גם בגברים וגם בנשים שחשבתי שיש לי איתם איזשהי שפה משותפת במימד הוירטואלי וכשנפגשתי בהם במציאות לא היתה כימיה. והחברות התנדפה

      בדידות באמת באה והולכת..מקווה שכבר תלך :) 

        23/11/08 15:58:

      צטט: עמיצי 2008-11-22 15:20:17


      הי,

      ראיתי אותך במסיבה הקודמת של עיר לכולנו, ובאמת אשמח לראות אותך במסיבה של יום ראשון. האינטראקציה בינינו לא היתה הרבה מעבר לבסיסית, אבל אפשר בהחלט לפתח את זה. או שמה פספסתי ומה שאת מחפשת זה את הזוגיות האולטמטיבית ועושה את זה דווקא באינטרנט. זה יהיה בנאלי להגיד שהשינוי צריך להתקיים בתוכך, אך מעשית כך זה קורה בעולם - זוגיות נוצרת כתוצאה מחוסר, מתשוקה למילוי, מחיבה לאינטאקציה שנוצרת כאשר חייהם של אנשים מתערבבים ולפעמים פשוט מסטנדרטים ממוצעים עד נמוכים ולחץ חברתי.

      במובנים מסויימים זוגיות זה כמו ילדים או כלב. יש הרבה אחריות וצדדים שליליים ברורים שהם כדאיים לאור הרווחיות שבהם. אפשר גם לדמיין עולם בו אנשים פשוט מעניקים חום, אהבה, מיניות, חברות, חיבה ועזרה ללא קשרים מסורתיים כלכליים ואולי הוא כבר קיים איפשהו מחוץ להישג ידנו.

      מה האידיאלי בעיניך?

       

       עמית

      היי עמית. הפוסט לא ממש מדבר על זוגיות אלא על חברות שיכולה להיות גם חד מינית אבל בין השורות אפשר למצוא גם את נושא הזוגיות. אני באמת מחפשת את הזוגיות האולטימטיבית בשבילי ואני לא שוללת את האינטרנט כשזה מגיע להכרות עם גברים למרות שבדרך כלל אני מעדיפה להכיר במימד הפיזי.

      מבחינתי זוגיות נוצרת דווקא לא ממקום של חוסר וחסך. היא נוצרת כי היא צריכה להווצר כי יש משהו גורלי בה. אני מאוד בעד אהבה ממבט ראשון. זה אמנם נדיר אבל קורה. אולי אני רומנטית מדי אז כדי שיהיה איזון: אני לא מאמינה בנישואין וגם לא בחיים משותפים. מבחינתי בני זוג לא חייבים לעבור לגור יחד. הם יכולים לנהל מערכת זוגית גם בבתים נפרדים. נראה לי הכי אדאלי אבל אולי אני טועה. לא יצא לי ממש לגור עם מישהו מלבד שותפים לדירה אך נראה לי קצת מעיק שיש כל הזמן מישהו שנושף לך בעורף ונמצא כל הזמן בזווית העין שלך..

       

        23/11/08 13:51:

      חברות היא קודם כל זכות גדולה להתברך בה, היא לא רק שיתוף ותחומי ענין משותפים,היא לא רק חברותא,

      היא לא רק אמפתיה תמיכה והקשבה,היא לא רק מראה ונכונות לעזור,היא עוד המון ניואנסים קטנים שלמישהו

      שמתבונן מהצד אולי לא כל כך ניראים.

      מכיוון שזה מכלול כל כך גדול ועדין של דברים,חברות וירטואלית איננה יכולה להוות חברות לשמה,ועל כן ראוי

      לתת לה את המקום השני אחרי חברות שאפשר לתת ולקבל חיבוק אמיתי מוחשי.

      מי צריך 1500 חברים כשממש לא ריאלי להכיר אפילו כל כך הרבה במציאות היומיומית שלנו,אם אפשר להסתפק בכמה ספורים כאלה שעוברים מהוירטואליה למציאות הממשית שלנו?

      יש לי כמה כאלה ואני שמחה בחלקי.מן הסתם הם ישארו חברים שלי גם כשמתוך בחירה אחליט להיות לבד פור א ווייל.

      בענין הסיפור המזעזע של הנער שהתאבד מול המצלמה,אין ספק שהפכנו לחברה פחות איכפתית,שמתבוננת דרך מצלמות

      על מה שנעשה בחיים הריאליים והופכת  אותם למדיה וירטואלית עתירת רייטינג.מבחיל ועצוב.

        23/11/08 12:57:

      צטט: ליאת z 2008-11-22 00:13:35


      לטעמי, לבד אינו קשור לחברויות. גם עם חברי אמת אפשר להרגיש בודד ואפשר להיות עם הרבה ועדיין להיות לבד. בכלל, באנו לכאן לבד, אנחנו כאן לבד ונצא מכאן לבד.

      חברויות, גם אם הן עניין אמיתי שבלב, ממלאות צורך הדדי או שאינן מתקיימות ולבבות, כידוע, אינם מסונכרנים, למעט רגעים אמיתיים בודדים.

      המושג חברים בעברית רב משמעויות ו"חברים" לרשת זו עדיין טרמינולוגיה ולא הגדרה.

      החברים האמיתיים שאנחנו בוחרים הם המהות שלנו כיצור חברתי שחי בלהקות אבל בטח שאינן גורמות לנו להיות יותר מבודד, מאחד, מיחיד.

      אף אחד לא חי את חייו בשביל אף אחד וגם הורים לא חיים את חי ילדיהם וזה הקשר החברתי הקרוב ביותר שיש, אחרי הכל.

      מסכים כאן עם ליאת

      דניאלה- תודה שפרקת, היה מעניין לקרוא, מאחל לך לחיות טוב עם הלבדות ושתהיה כמה שפחות בדידות

       

        22/11/08 21:41:


      1500 חברים.

       

      לדעתי מעל מאתים זה כבר עניין פתלוגי או מסחרי.

       

      נדמה לי שזה יותר ממספר החברים שיש בקאנטרי קלאב.

        22/11/08 21:27:


      מבין ללבך, אך התשובה מצויה בפוסט עצמו.

       

      אחד החסרונות הבולטים של העיסוק האינטנסיבי בוירטואליה, הוא התנתקות מהחיים עצמם. מהחברותא.

       

      הפתרון, לעניות דעתי, הוא לקבל החלטה להתנתק חלקית מאותן רשתות חברתיות משעבדות או לפחות להגביל את השימוש בהן, תוך שימת דגש על יצירת קשרים אמיתיים, בלי לרמות את עצמך ובלי לברוח לוירטואליה, גם אם קשה לפעמים.

        22/11/08 18:42:

      אין ספק שכאן בקפה החברות היא נזילה, אבל דרך האתר מצאתי אהבה וחברים נפלאים, כך שזה צעד ראשון לקראת מימוש. כמו כל כלי, או אמצעי - השאלה איזה שימוש עושים בו. והבדידות היא חלל ריק, וואקום הזועק לחיבה, למגע. המסע בריק הזה הוא צעד ראשון לקראת קיצו. כך לפחות יש לקוות. אני יודע שזה מאוד פשטני מה שכתבתי, אבל זה מה שיצא במחשבה ראשונה.
        22/11/08 15:57:

      דניאלה

      כל הנושא הזה של הקיום ברשת מעסיק אותי לא מעט.

      והמסקנה שלי ,נכון לעכשיו , היא שצריך  לקחת את הרשת בפרופורציה ולא להסחף לתוכה .

      מאוד קל להתמכר ,המון תגובות מאנשים שבחיים לא הייתי מגיעה אליהם. וזה ממש נחמד.

      אבל החיים זה אני עם עצמי (איך שאני מרגישה , מה שאני חושבת), אפילו לא התגובות של האנשים במציאות וגם לא ברשת.

      לי ברור שהעובדה שיש לי בסביבות 400 חברים בפייסבוק היא מאוד נחמדה אבל אין לה משמעות רבה מדי. נכון - יותר אנשים נחשפים לעבודה שלי וחלק חברים ממניעים עיסקיים ( וזה בסדר גמור) , אני שמחה לפגוש אותם ברחוב ותמיד יוצא לי -הי ,אתה חבר שלי בפייסבוק. אבל זהו -הוא חבר שלי רק בפייסבוק ,מעטים חברים שלי באמת.

      ואין לי ציפיות אחרות.

      לגבי הפרומונים - מעניין מה שאת כותבת - לי נראה שגם דרך הרשת את יכולה להרגיש עם מי יש לך שפה משותפת. אבל אולי עוד לא בדקתי את זה מספיק פעמים.

      לא הגבתי על הבדידות - זה בא והולך , לא ?

      מירי

        22/11/08 15:20:


      הי,

      ראיתי אותך במסיבה הקודמת של עיר לכולנו, ובאמת אשמח לראות אותך במסיבה של יום ראשון. האינטראקציה בינינו לא היתה הרבה מעבר לבסיסית, אבל אפשר בהחלט לפתח את זה. או שמה פספסתי ומה שאת מחפשת זה את הזוגיות האולטמטיבית ועושה את זה דווקא באינטרנט. זה יהיה בנאלי להגיד שהשינוי צריך להתקיים בתוכך, אך מעשית כך זה קורה בעולם - זוגיות נוצרת כתוצאה מחוסר, מתשוקה למילוי, מחיבה לאינטאקציה שנוצרת כאשר חייהם של אנשים מתערבבים ולפעמים פשוט מסטנדרטים ממוצעים עד נמוכים ולחץ חברתי.

      במובנים מסויימים זוגיות זה כמו ילדים או כלב. יש הרבה אחריות וצדדים שליליים ברורים שהם כדאיים לאור הרווחיות שבהם. אפשר גם לדמיין עולם בו אנשים פשוט מעניקים חום, אהבה, מיניות, חברות, חיבה ועזרה ללא קשרים מסורתיים כלכליים ואולי הוא כבר קיים איפשהו מחוץ להישג ידנו.

      מה האידיאלי בעיניך?

       

       עמית

        22/11/08 14:40:

      צטט: ננס אדום 2008-11-22 14:14:58

      לא יכול להיות קשר אמיתי וחם שמבוסס על וירטואליות.
      אצלי - כל מי שבאמת מעניין אותי ונוצר קשר הדדי, אני הולך גם על היכרות בחיים, בעולם המציאות.
      קחי את ה-1,500 ואולי שבי עם כמה מהם לגלידה או לסיבוב צילום... אולי מפגש מוריד מקסם השנינות והזרות... אך יש מקומות שבהם מרוויחים אדם וחברות של אמת [החבר הכי טוב שלי הוא מרשת חברתית קודמת שהייתי בה. פשוט התחלנו לשחק כדור-סל, ומאז נוצר קשר חברי עמוק].

       

      כן.. גם אני נפגשת בסופו של דבר עם כול מי שמעניין אותי.

      את החבר הכי טוב שלי הכרתי דרך האינטרנט איפשהו, הוא חי אז בברלין כך שהיינו בקשר אינטרנטי 3 שנים עד שפגשתי אותו. אבל היה שווה בסופו של דבר :)

      אני מאוד בעד להפגש ולא להשאר בקשר וירטואלי. פשוט הקלות הזו לאשר ולבקש חברויות גרמה לי לאסוף 1500 חברים שאין לי ככ מה לעשות איתם בסופו של דבר ..

        22/11/08 14:14:

      לא יכול להיות קשר אמיתי וחם שמבוסס על וירטואליות.
      אצלי - כל מי שבאמת מעניין אותי ונוצר קשר הדדי, אני הולך גם על היכרות בחיים, בעולם המציאות.
      קחי את ה-1,500 ואולי שבי עם כמה מהם לגלידה או לסיבוב צילום... אולי מפגש מוריד מקסם השנינות והזרות... אך יש מקומות שבהם מרוויחים אדם וחברות של אמת [החבר הכי טוב שלי הוא מרשת חברתית קודמת שהייתי בה. פשוט התחלנו לשחק כדור-סל, ומאז נוצר קשר חברי עמוק].

        22/11/08 14:10:

      צטט: deeppurple 2008-11-22 13:47:24

       

      הכל בפרופורציות...

      לקחת את הוירטואלי כמקום שנותן פיד בק לאגו שלך...

      ואם אתה לוחץ על ה enter הנכון

      אולי גם יצא לך Business או Pleasure 

      צודק. אישית אין לי אבל פרופורציות ויש לי נטייה להתמכרות. אני מתמכרת לכל מה שמוצא חן בעיני. כולל אנשים מסויימים

      .לכן לפעמים קל יותר לנתב את ההתמכרויות למקום פחות אמוציונאלי, יותר קר ומרוחק כמו האינטרנט.

      אבל אתה. בסדר אתה :)

       

        22/11/08 13:47:

       

      הכל בפרופורציות...

      לקחת את הוירטואלי כמקום שנותן פיד בק לאגו שלך...

      ואם אתה לוחץ על ה enter הנכון

      אולי גם יצא לך Business או Pleasure 

        22/11/08 13:43:

      צטט: אפרת ש. 2008-11-22 11:59:13

      המקום הכי בודד הוא המקום שיש בו הכי הרבה אנשים.
      לבד הוא מצב , בדידות היא תחושה, הרגשה.
      לא סתם נאמר שקודם כל יש להרגיש הכי טוב בחברת
      עצמך אחרת הסיבה שבגללה תחפש אנשים שימלאו את
      חייך תהיה הסיבה הלא נכונה וכתוצאה מכך גם תבחר
      באנשים הלא נכונים וההתייחסות, הגישה ואפילו הרגשות
      יהיו אשליה אחת גדולה.
      אפשר להיות בחברה של בן זוג או חברים ועדיין להרגיש לבד
      מכיון שמה שחסר, מישהו מבחוץ אינו יכול להעניק אותו.
      רק אתה יכול להעניק זאת לעצמך.
      האינטרנט מספק צורך מסוים. ניתן למצוא דוגמאות לחיוב
      ולשלילה בנושא של חברות וירטואלית. שוב, תלוי בסיבה
      שמובילה לבחור באנשים שאיתם יוצרים קשר.
      גם בחיים (שם בחוץ) חברות לא מתפתחת בן יום ...
      באינטרנט יש לקחת הרבה יותר זמן כדי להכיר לעומק
      בגלל הסביבה שבה מדובר ובאשליות שהיא יכולה להכיל.
      אני חושבת שהטעות הנפוצה במרחב הוירטואלי היא שמהר
      מאוד אנשים קוראים או מתייחסים אחד לשני כחברים
      וזהו פתח בטוח לאכזבה.
      חברות צריכה להיות בעלת ערך, היא אינה אמורה להיות
      מובנת מאליה וניתן לבחון זאת רק לאורך זמן.

       

      לא הייתי יכולה להגדיר את זה טוב יותר :) תודה.

        22/11/08 13:42:

      צטט: איילת עמית אמנית 2008-11-22 06:45:56


      הנושא שהעלית דניאלה - נוגע לכולנו - תודה שעשית זאת.

      מסכימה עם מה שיואב כתב

      ובהמשך -

      חברות וירטואלית אינה תחליף לחיים האמיתיים-

      צריך לעשות צעדים של "מימוש יחסים" על מנת שיהיה לה ערך אמיתי-

      כל הצעדים הללו הם מחוץ לקופסת המחשב.

      דווקא האוחזים במספר רב מאד של חברים וירטואליים עלולים למצוא את עצמם

      בודדים  במציאות - מפני שחלוקת הזמן בין העולם האמיתי לוירטואלי משובשת.

      אולי גם - כביצה ותרנגולת - מעידה על הקושי בחיים ליצור מחויבות ולעומת זאת הקלות היחסית בבניית מערכת יחסים לא מחייבת ומדומה. כלומר- מי שסובל מחוסר קשרים ישלים זאת באינטרנט.

      כמובן שיש כאילו שהם אשפי  הקשרים בכל העולמות - אך אילו יוצאי דופן.

      למי שמעונין לשמר קשרים לאורך זמן - זו עבודה קשה, מאתגרת אך שווה את התוצאות -

      שרובה בחלל המסורתי של הקרקע והשמיים ומה שביניהם.

      שתהיה שבת שלום

      ו...אני מזמינה אותך לבקר אותי בעולם האמיתי :)

      בידידות

      איילת

       

      גם איתך אני מסכימה. לפעמים חלקינו נשאבים לעולם הוירטואלי ברמה כזו שזה משבש לנו את החיים האמיתיים שלנו. להיות חבר בעולם ה" אמיתי" מצריך השקעה ומאמץ. לשבת כל היום בבית מול המחשב יכול להיות הרסני. אני מכירה את זה כי אני נוטה להשאב לעולם הזה שמרתק אותי מהרבה סיבות אך אני מנסה גם לאזן את זה ככל שניתן..

      אני גם מסכימה איתך שייתכן ואותם אילו שנשאבים לאינטרנט ( כולל אני) יש להם קושי ליצור קשרים מחייבים במימד הפיזי. אישית אני אוהבת את הלבד שלי אבל מאוד נח לשבת לבד בחדר מול מחשב ולצור קשרים עם אנשים שגם הם יושבים לבד מול המסך שלהם- כך אתה מחפה על הבדידות אבל בדרך כלל זה לא עובד ובסופו של דבר כן צריך את הכימיה הזו, את המימד הפיזי. את המגע ואת החיוך..שם זה המבחן האמיתי.

      ותודה על ההזמנה. לכבוד הוא לי :)

       

        22/11/08 13:27:

      צטט: יואב עינהר 2008-11-22 03:24:30

      אני יכול להעיד על עצמי שמתוך מאות האנשים שהכרתי כאן

      יצרתי קשר טוב עם מעטים. ומתוכם ספורים הפכו לידידי אמת.

      הקלות שביצירת הקשר הוירטואלי, הופכת את אותו הקשר גם קל להתרה.

      המפגש האינטרנטי הוא בעיני רק פורפליי נהדר.

      אבל אם אין לו המשכיות בחיים האמיתיים הוא גווע מיד.

       

      ובעניין מימוש יחסי חברותינו הפיזית, באה למסיבה ביום ראשון?

       

      מסכימה איתך. באינטרנט מאוד קל להכיר. המבחן האמיתי הוא במימד הפיזי.

      את חלק מחברי הטובים הכרתי דרך האינטרנט. היה קליק. היתה משיכה וזה הוביל גם לשיתופי פעולה פשוט נהדרים אך לא פעם נפלתי. יצרתי קשר חברי עם מישהו או מישהי. הייתי כנה ונפתחתי ואז התאכזבתי כי במימד הפיזי לא היתה כימיה.

       

      איזו מסיבה ואיפה? יהיו חתיכים? :)

        22/11/08 11:59:
      המקום הכי בודד הוא המקום שיש בו הכי הרבה אנשים.
      לבד הוא מצב , בדידות היא תחושה, הרגשה.
      לא סתם נאמר שקודם כל יש להרגיש הכי טוב בחברת
      עצמך אחרת הסיבה שבגללה תחפש אנשים שימלאו את
      חייך תהיה הסיבה הלא נכונה וכתוצאה מכך גם תבחר
      באנשים הלא נכונים וההתייחסות, הגישה ואפילו הרגשות
      יהיו אשליה אחת גדולה.
      אפשר להיות בחברה של בן זוג או חברים ועדיין להרגיש לבד
      מכיון שמה שחסר, מישהו מבחוץ אינו יכול להעניק אותו.
      רק אתה יכול להעניק זאת לעצמך.
      האינטרנט מספק צורך מסוים. ניתן למצוא דוגמאות לחיוב
      ולשלילה בנושא של חברות וירטואלית. שוב, תלוי בסיבה
      שמובילה לבחור באנשים שאיתם יוצרים קשר.
      גם בחיים (שם בחוץ) חברות לא מתפתחת בן יום ...
      באינטרנט יש לקחת הרבה יותר זמן כדי להכיר לעומק
      בגלל הסביבה שבה מדובר ובאשליות שהיא יכולה להכיל.
      אני חושבת שהטעות הנפוצה במרחב הוירטואלי היא שמהר
      מאוד אנשים קוראים או מתייחסים אחד לשני כחברים
      וזהו פתח בטוח לאכזבה.
      חברות צריכה להיות בעלת ערך, היא אינה אמורה להיות
      מובנת מאליה וניתן לבחון זאת רק לאורך זמן.
        22/11/08 06:45:


      הנושא שהעלית דניאלה - נוגע לכולנו - תודה שעשית זאת.

      מסכימה עם מה שיואב כתב

      ובהמשך -

      חברות וירטואלית אינה תחליף לחיים האמיתיים-

      צריך לעשות צעדים של "מימוש יחסים" על מנת שיהיה לה ערך אמיתי-

      כל הצעדים הללו הם מחוץ לקופסת המחשב.

      דווקא האוחזים במספר רב מאד של חברים וירטואליים עלולים למצוא את עצמם

      בודדים  במציאות - מפני שחלוקת הזמן בין העולם האמיתי לוירטואלי משובשת.

      אולי גם - כביצה ותרנגולת - מעידה על הקושי בחיים ליצור מחויבות ולעומת זאת הקלות היחסית בבניית מערכת יחסים לא מחייבת ומדומה. כלומר- מי שסובל מחוסר קשרים ישלים זאת באינטרנט.

      כמובן שיש כאילו שהם אשפי  הקשרים בכל העולמות - אך אילו יוצאי דופן.

      למי שמעונין לשמר קשרים לאורך זמן - זו עבודה קשה, מאתגרת אך שווה את התוצאות -

      שרובה בחלל המסורתי של הקרקע והשמיים ומה שביניהם.

      שתהיה שבת שלום

      ו...אני מזמינה אותך לבקר אותי בעולם האמיתי :)

      בידידות

      איילת

       

        22/11/08 03:24:

      אני יכול להעיד על עצמי שמתוך מאות האנשים שהכרתי כאן

      יצרתי קשר טוב עם מעטים. ומתוכם ספורים הפכו לידידי אמת.

      הקלות שביצירת הקשר הוירטואלי, הופכת את אותו הקשר גם קל להתרה.

      המפגש האינטרנטי הוא בעיני רק פורפליי נהדר.

      אבל אם אין לו המשכיות בחיים האמיתיים הוא גווע מיד.

       

      ובעניין מימוש יחסי חברותינו הפיזית, באה למסיבה ביום ראשון?

        22/11/08 00:54:

      צטט: ליאת z 2008-11-22 00:40:54

      צטט: daniela orvin 2008-11-22 00:21:24


      אני מסכימה איתך ליאת. גם כשאנו מוקפים באנשים אנו עלולים לחוש בדידות. בדרך כלל הבדידות כמו שכתבתי נובעת מחוסר בתקשורת או חוסר מגע גופני. אני מאמינה שאצל הרוב הבדידות נובעת מחוסר תקשורת. אפילו במערכת יחסים זוגית אפשר להרגיש בדידות כאשר בני הזוג לא מצליחים לתקשר אחד עם השני. גם בני הנוער מרגישים בדידות במשפחה שלהם כי לא מבינים אותם וכו.

      בדידות ולבדד אינם אותו הדבר. זה מה שניסיתי להגיד. את יכולה להיות בזוגיות ועם חברי אמת ועדיין, תהיי לבד ולעיתים - גם בודדה

       

      אני מבינה.. לבד כישות אינדבידואלית. כן יש בזה משהו..בדידות זו תחושה. עדיין אני מרגישה שהבדידות לפחות אצלי חזקה מה" לבד" וגם הרבה יותר הרסנית אולי כי השלמתי עם היותי ישות שנולדה ותמות לבד אך לא הצלחתי להשלים עם תחשות הבדידות שמלווה אותי לפעמים. ואולי לבד זו עובדה ובדידות לא צריכה להיות כזו..

       

        22/11/08 00:42:

      לילה טוב ושבת שלום יקרתי :)
        22/11/08 00:40:

      צטט: daniela orvin 2008-11-22 00:21:24


      אני מסכימה איתך ליאת. גם כשאנו מוקפים באנשים אנו עלולים לחוש בדידות. בדרך כלל הבדידות כמו שכתבתי נובעת מחוסר בתקשורת או חוסר מגע גופני. אני מאמינה שאצל הרוב הבדידות נובעת מחוסר תקשורת. אפילו במערכת יחסים זוגית אפשר להרגיש בדידות כאשר בני הזוג לא מצליחים לתקשר אחד עם השני. גם בני הנוער מרגישים בדידות במשפחה שלהם כי לא מבינים אותם וכו.

      בדידות ולבדד אינם אותו הדבר. זה מה שניסיתי להגיד. את יכולה להיות בזוגיות ועם חברי אמת ועדיין, תהיי לבד ולעיתים - גם בודדה

       

        22/11/08 00:33:


      דניאלה יקירתי.

      נושא נפלא העלית. נושא נדוש ומרתק כאחד. והראש שלי עייף כרגע לחבר משפטים . אולי אחזור מתישהוא להשלים כמה מילים.

      שבת טובה לכל הכיוונים אמן סלה1

        22/11/08 00:21:

      אני מסכימה איתך ליאת. גם כשאנו מוקפים באנשים אנו עלולים לחוש בדידות. בדרך כלל הבדידות כמו שכתבתי נובעת מחוסר בתקשורת או חוסר מגע גופני. אני מאמינה שאצל הרוב הבדידות נובעת מחוסר תקשורת. אפילו במערכת יחסים זוגית אפשר להרגיש בדידות כאשר בני הזוג לא מצליחים לתקשר אחד עם השני. גם בני הנוער מרגישים בדידות במשפחה שלהם כי לא מבינים אותם וכו.
        22/11/08 00:13:


      לטעמי, לבד אינו קשור לחברויות. גם עם חברי אמת אפשר להרגיש בודד ואפשר להיות עם הרבה ועדיין להיות לבד. בכלל, באנו לכאן לבד, אנחנו כאן לבד ונצא מכאן לבד.

      חברויות, גם אם הן עניין אמיתי שבלב, ממלאות צורך הדדי או שאינן מתקיימות ולבבות, כידוע, אינם מסונכרנים, למעט רגעים אמיתיים בודדים.

      המושג חברים בעברית רב משמעויות ו"חברים" לרשת זו עדיין טרמינולוגיה ולא הגדרה.

      החברים האמיתיים שאנחנו בוחרים הם המהות שלנו כיצור חברתי שחי בלהקות אבל בטח שאינן גורמות לנו להיות יותר מבודד, מאחד, מיחיד.

      אף אחד לא חי את חייו בשביל אף אחד וגם הורים לא חיים את חי ילדיהם וזה הקשר החברתי הקרוב ביותר שיש, אחרי הכל.

        22/11/08 00:07:

      אני תוהה אם זה נכון מבחינתי.. הורגלתי ככ ללבד. נכון שזה מחזק מאוד אבל אני ממש מפחדת מחיים משותפים עם מישהו. מישהו שיפריע לי במרחב האישי שלי. מרחב שהפך להיות ממש ענק.
        22/11/08 00:03:
      ענית לעצמך על טיב החברות באינטרנט לעומת חברות בחיים. אני חושב שהגבולות בין השניים מתחילים להתמוסס, נוצרות בעיות התפכחות ואכזבות. לבד, אני הרבה לבד. לפעמים זה טוב, לפעמים פחות. אבל בעקרון זה מחזק, לדעת שאני יכול לבד, אז בשניים בטח...