עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    cafe is going down
    ';

    מי אני בכלל

    ארכיון

    preview ל artTLV

    11 תגובות   יום שישי , 26/9/08, 19:02

     כולנו חיכינו בקוצר רוח  לפתיחה של artTLV .  פסטיבל האמנות התל אביבי הגדול בניצוחו של האוצר הבין לאומי הנודע ( ??) אנדרו רנטון.

    כבר לפני חצי שנה זימנו אותנו לפגישה, כל בעלי הגלריות בעיר, ודיווחו לנו על אירוע גדול בהיקפו שכמוהו עדיין לא נראה בתל אביב. הפקת ענק. אורחים מחול.. לא מדובר בעוד פסטיבל איום הממומן על ידי עריית תל אביב: הפנינג לעם. אלא בהפקה של ידיים פרטיות  ששזורה בה אנינות טעם. גם ביקשו מכל גלריה לשלוח מועמדים שמתוכם יבחרו האמנים שיציגו בחלל המרכזי של האירוע- ביתן הלנה רובינשטיין. ההתרגשות וההתלהבות היתה בשיאה.

      

    כשפורסמה רשימת האמנים אשר יוצגו בהלנה רובינשטיין חשתי אכזבה. למעלה מ60 אחוז מהאמנים הם אמנים בין לאומיים נודעים כמו למשל Agnieska Brzezabska (??). רק בודדים מהאמנים שנשלחו על ידי הגלריות נבחרו, זאת אומרת שאחוז האמנות הישראלית שתייצג ומציג בתערוכה הזו הוא פחות מחצי.כבר אז העניין הזה לא ממש מצא חן בעיני. האם זה אומר משהו על האמנות הישראלית? האם אנחנו לא טובים מספיק?  

    שלשום כשהייתי בpreview של open plan living   התערוכה הקבוצתית שאצר אנדרו רנטון בבית הלנה רובינשטין נענו התהיות שלי.

    במבט ראשון נראה שהוא אצר תערוכה מדהימה ביופיה האסתטי. נפעמתי מהדיוק של ההצבה. ההבנה של החלל. הוא יצר שלל גירויים ויזואלים והכל נראה כל כך מסקרן ואניגמתי. אך תחושת האניגמתיות התגברה והפכה למבוכה כשאר רציתי למשל לדעת של מי יצירה  מסוימת והתחוור לי שאין שום אפשרות לדעת ( או שמא אני אמורה לזהות את היצירות הנודעות [??] ). אין שום סימון או תווית שמצביעות על שמות האמנים, רק פרוספקט קטן  שמופיעים בו שמות האמנים מסודרים לפי הצבתם בקומות השונות ללא זכר למיקום מדויק או הכוונה זו או אחרת. ואולי זה עוד שטיק אוצרותי? הרצון להפוך את התערוכה למגובשת וקוהרנטית יותר על ידי כך שכל פריט אמנותי בתערוכה משתלב באופן מושלם כל כך עם הפריט האמנותי האחר ולכן האנונימיות של האמן הופכת לאנונימיות קולקטיבית. רק גוש היצירה השלם הוא החשוב. רק גוש היצירה של האוצר הוא הנעלה. זה קצת יהיר בעיני שמישהו מסוגל לחשוב שהוא אוצר בצורה מושלמת עד כדי כך שאין צורך להציג את שמות האמנים ליד העבודות שלהם או לפחות להוסיף אינדקס. 

    המבוכה המשיכה והשתלטה עלי כאשר התחלתי להבחין בכל השטיקים האוצרותיים האחרים שרנטון ביצע בתערוכה הזו. הוא המשתמש ב" צעקות האחרונות" : תאורות לא צפויות המאירות/לא מאירות על עבודות מסוימות. תלייה בגובה גבוהה מאוד . תלייה במקומות נסתרים ולא צפויים. שימוש בפוש פינ'ז במקום מסגור בחלק מהעבודות. נו באמת, אפשר לחשוב שאנחנו מדינת עולם שלישי מבחינה תרבותית ואמנותית ואנחנו לא מכירים את השטיקים הללו. אולי רנטון חושב שהוא בא ללמד אותנו משהו חדש? עכשווי? את ההייפ של האוצרות? נכון שהוא עבד מאוד יפה עם החלל ויצר גודש מינימליסטי בטוב טעם, אבל כולם די עוצרים ועוברים לדום כאשר " האוצר מחו"ל" עובר בסביבה. באמת שאני לא מבינה את זה.. יש לנו מספר אוצרים באמת טובים בארץ. למה הם לא מקבלים תקציב ענק כזה ואת ההזדמנות לעשות משהו דומה? למה צריך להביא מישהו מבחוץ שיראה לנו מזה זה, שיחנך אותנו לאמנות "נכונה" ו" טובה" יותר. לי הוא לא חידש שום דבר. אותי הוא לא הפתיע. הwow הראשוני מתפוגג וכשמתחילים לסרוק את השטח מגלים שאין שם שום דבר מתחת. אין עומק, אין תובנה חדשה ומשמעותית. הטעם של רנטון הוא ללא ספק איכותי ואנין אבל נראה לי שהוא היה יכול להגיע לגבהים קצת יותר גבוהים  אם הוא היה מנסה להפגין קצת פחות כוחניות אוצרותית.  

    מחוסר בריירה ואכזבה מהתערוכה הצטרפתי לשמוזינג ולמינגלינג שהתרחש מסביבי. אני ממש לא מתחברת לאקט הזה ולכן התחבאתי מאחורי השותף שלי  והעמדתי פני לולב. כל הקרם דה לקרם של עולם האמנות היו שם בנוסף לhigh society   של תל אביב והמרכז. האווירה הייתה מביכה. מנומסת מדי מתורבתת מדי מעונבת. מאולצת. העיקר שנרגיש קצת כמו בחו"ל.

    כשהבחילה שלי הגיעה לשיאה החלטתי לפרוש משם וללכת לבדוק מה קורה במסיבה שהוזמנו עליה מטעם מארגני האירוע בשלוותא שבנמל תל אביב הישן. אין הרבה מה להגיד על אותה מסיבה לא שמחה ונטולת האנרגיות. הגעתי ורציתי לברוח. הרגשתי תשושה מאירוע האמנות הזה שרק מתחיל ובכלל עדיין לא ראיתי מה קורה בנחלת בנימין שלשם דחסו את כל היוצרים הישראלים היותר מעניינים והקצת יותר האוונגרדים.  

    אירוע art TLV   מתחיל מחר 27.9 עד ה18.10 . הפתיחה בהלנה רובינשטיין היא במוצש 27.9. אם נורא בא לכם לראות עבודה של אוצר מחול אז אתם מזומנים כאמור ללכת לראות את " open plan living"  בביתן הלנה רובינשטיין.

     בנוסף לכך יש הרבה אירועים ב"מקומון" שד. רוטשילד 69 שם יהיו גם סדרת הופעות והרצאות מעניינות. במדרחוב בנחלת בנימין יהיו  5 תערוכות עצמאיות בהשתתפות עשרות אמנים שיוצגו ב2 ביניינים שמיועדים לשימור. ובבית מאני יוצג אוסף של אמנות עכשווית השייך למוזיאון ישראל. 

    לאירוע יש מפה מאוד נוחה של כל האירועים והגלריות המציגות תערוכות בתקופה זו בתל אביב.   

    תיהנו.

    דרג את התוכן:

      תגובות (11)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        6/10/08 01:15:

      לצערי לא הייתי באירוע ובתערוכות, אבל אני מתכוון ללכת ולצפות.

      העניין עם האוצר לוקח אותי לסוג של הסתכלות רחבה יותר על היצירה, התרבות, והאמנות העברית. אני חושב שיש ביטוי לתחושת פריפריאליזם, בכח שיוקרתו של מי (ושל מה) שבא מחו"ל גדולה מזו של תושב הארץ (או במדיום אחר - עיצוב, מעצבים ישראליים מעדיפים משום מה להשתמש בשפה האנגלית כדי שהעיצוב יהיה יותר "קול"). אני חושב שאין כמו שיתוף פעולה ולהיות פתוחים להשפעות מערביות ומזרחיות, אבל עלינו להעריך את עצמנו יותר, ולפתח את תרבותנו ככה שנוכל לעמוד כשווים-יחודיים בין שאר היוצרים ממדינות מחו"ל, ולא כשווים-דומים. בארץ הזו צריך להלחם על הכל, על השלום, על איכות החיים, על צדק, שוויון, גם על התרבות. מציאת הייחוד שלנו ופיתוח התרבות הם אלה שיתנו ל"עבריות" גב קשיח יותר למען הדורות הבאים.

      מצטער אם נסחפתי  צוחק

        1/10/08 08:34:


      איזה תענוג לקרוא את הפוסט והתגובות עליו.

      מסתבר שהרבה אנשים (טובים ואינטיליגנטים) חושבים אותו הדבר,

      אתם יודעים מה? אני משוכנע שגם בעלי השררה והמאה אינטיליגנטים מספיק

      כדי לראות את זה או אולי הם סומאים מאגו וכוח?

      אולי העבודה האינסופית סביב מקצוע האומנות הופכת אותם ואותנו(האמנים) פשרניים יותר?

      מעגלי פינות ועוצמי עיניים?

      ואולי הם חושבים שטעם טוב ניתן לקנות בכסף(עדיף דולר\יורו\פאונד)?

      סצינת האומנות כמו כל תחום אחר מורכבת קודם כל מבני אדם,ולכן גם

      היא תסבול מפוליטיקה\יחסים אנושיים בעייתים\נפוטיזם\השחתה\ועוד רעות חולות אנושיות אחרות.....

      אבל יהיה בה גם חום\קירבה\אמון\כשרונות גדולים\ ועוד מעלות אנושיות ברוכות.....

      אני באמת מאמין שיש במדינתנו הקטנה "מרבצי כישרונות" אדירים,

      גם בתחום האומנות הפלסטית.

      תמיד יהיו לקקנים אופורטוניסטים חלקלקים עם כשרון מוטל בספק,

      ואתם יודעים מה,יש סיכוי טוב שהם גם "יצליחו" (פה נכנסת השאלה מהי הצלחה באומנות?)

      אני באופן אישי בתהליכי היצירה הפרטיים שלי שואל את עצמי שאלות "טיפשיות" כמו:

      האם אני עומד מאחורי העבודה הזאת?

      האם העבודה "אמינה"?

      האם השקעתי בה כמעט את כל מה שיכולתי?(מי שמשקיע הכל צפוי לשיגעון,תשאירו קצת מקום)

      בקיצור שאלות כאלה ,השם ירחם, מוסריות!

      פה לעניות דעתי מתחיל המוסר באומנות. בסטודיו האומן,בינו לבין עצמו,

      ואתם יודעים מה? אני משוכנע שיש לא מעט אומנים אם לא רובם שיודעים טוב מאד

       מתי הם מזיייפים.

      שנה טובה.

        30/9/08 19:28:

      כך (באופן מעוות) תופסים את עצמם מנהלי ואוצרי המוזאונים

      במיוחד מוזאון תל אביב, בניגוד למה שעושות גלריות

      זה דיון ישן נושן אבל ככל הנראה בסופו של יום מי שמשפיע

      על התרבות והאמנות באמת הן גלריות הפועלות בנאמנות

      וביושר מקצועי, המוזאון לוקח לעצמו את תפקיד "היבואן"

      הוא מביא את הקרקסים ומופעי הראווה להמונים.

      מיין סטרים כבר אמרנו? כסף הזכרנו? מסחרה? בחילוף אותיות - מסרחה!! 

       

        30/9/08 19:15:

      הפוסט והדיון שלכם מאד מענין. בבורותי הרבה, אפילו לא ידעתי על בואו של אירוע זה..... אהבתי את הביטוי "כוחניות אוצרותית". זה קורה הרבה פעמים וכשמרגישים את זה, את התיווך הכוחני, אכן מתרגזים. כאילו מישהו התעקש לעמוד בינך לבין היצירה. למרות שאני לא  מבינה  כ ל ו ם  באוצרות, אני מניחה שנוכחותו או נוכחותה של האוצר/אוצרת היא במיטבה כאשר היא נעלמת למרות שמלאכתה היא יצירת משפטים, פסקות, סיפור מהיצירות הבודדות. כמו ספר שלא מרגישים כיצד הוא נכתב.

      תודה על האינפורמציה והמבט הביקורתי. אלך.

      לא שאני מבינה גדולה באומנות בעצמי, אבל יש לי מספר חברים שהשתתפו בתערוכה ומעורים בכללית בסצנת האומנות בתל אביב. צר לי לדעת שאני אפילו לא צריכה להתקרב יותר מדי כדי לדעת שכל החששות שלי לגבי הדברים שדפוקים במעגל הזה יתגלו כנכונים, ושאני אפילו לא צריכה להיות בתוך הביצה כדי להריח את החרא מבחוץ מבחוץ.

       

      הדברים שאת אומרת, דניאלה, בטח מקשים מאוד על אומנים ישראלים שיש להם עמוד שדרה ולא רוצים להיות כפופים לאיזה משחק של מה טרנדי ומאגניב בעולם האומנות התל אביבי היום. מה עוד שכל הניסיון הזה לתת יתר כבוד לכל הבא מחו"ל רק מטיל עלינו ניחוחות פרובינציאליים כאלו כבדים - שהרי אם תל אביב הייתה סצנת אומנות שמכבדת את עצמה, היא הייתה נותנת משקל מועדף לאומניה במקום לרוץ אחרי כל פוזה וטרנד רק בגלל שהיא מיובאת ללא קשר לאיכות.  

        29/9/08 14:45:

      מסכימה עם כל מילה ויותר.

      תערוכת ה-open plan living (גם כן כותרת שתחתיה הכל בעצם יכול להסתופף בערבוביה או שלא) היתה מביכה. לפחות לטעמי. העבודות רובן ככולן נראו כאילו נפרשה עליהן שמיכת רטרו של הפיפטיז. עלון התערוכה היה מזלזל - הן במבקרים והן באמנים המשתתפים. וגם, בכנות ובאופן הבסיסי ביותר -מכוער. לא מצאתי גם שום קוהרנטיות מבריקה בעבודת האוצרות.

      האוירה והקונספט בבסיס המקומון ברוטשילד 69 היוו משב רוח רענן אחרי חוויית ביתן רובינשטיין.

      התערוכה שהוצגה בנחלה (במבנה בית המלון) היתה לא רעה בכלל - בעושר שלה (עד כדי עומס לעיתים), בגיוון וגם בבחירה באמנים מקומיים.

      היהלום שבכתר, מבחינתי, היתה עבודת הוידאו המצויינת של עדן בנט שהוקרנה על צלע הבניין בסמוך לרוטשילד 69. הקומפוזיציה שלה, הטמפו והשימוש המבריק בתולעת הדליים לשיפוץ בתור רמקול שממנו בוקע - אאוט אוף דה בלו - הסאונד שהוצמד לעבודה.

        28/9/08 22:45:

      כמה צודקת. כבר כתבתי שהכעיס אותי כמה בורות הרגשתי לנוכח התערוכה הזו.

      למה שאני ארגיש רגשי נחיתות? אני הלקוח, לא?

       

      טוב, קראת מה חשבתי.

      לכי תראי מה דורון רבינא עשה. הפיינשמעקר האנגלי בטח היה מרים גבה.

      נו, שוין.

        27/9/08 21:56:

      אני יודעת :) אבל יש עוד גלריות ששוות ביקור בימים אילו. יש מספר תערוכות טובות החודש וגם הפתיחה של התערוכה שלי היא עוד שבועיים
        27/9/08 21:50:


      בשלך כבר ביקרתי כמה פעמים, כולל, להזכירך, בשבוע שעבר...

       

        27/9/08 17:51:

      תראה, התייחסתי בעיקר לעבודתו של האוצר אולי מישהו שלא מודע לדברים הללו יחשוב שהתערוכה הזו היא פאר היצירה למרות שהאנשים רבים שדברתי איתם תומכים בדעתי נראה מי יעז לכתוב את זה

      גם הצגתי את עולם האמנות קצת כגרוטסקי אבל זו רק נקודת המבט שלי.. איך שאני מרגישה ואני נוטה לראות הכל קצת כגרוטסקי.( שותף שלי למשל מת על מינגלינג)

      בכל מקרה זה אירוע שלא כדאי לפספס חגיגה אמיתית לחובבי האמנות. וכדאי גם לבקר בגלריות על הדרך :)

        27/9/08 16:35:

      אני לא מתיימר להיות מבין גדול באמנות, אבל מה שכתבת נשמע די מדכדך.