עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    cafe is going down
    ';

    מי אני בכלל

    ארכיון

    home not home

    27 תגובות   יום שישי , 29/8/08, 23:34
     מאחר ואני לא במצב רח הכי טוב כרגע ומרגישה קצת דיסוציאטיבית החלטתי להעלות את סדרת הצילומים שלי home not home  משנת 2006 אילו הם צילומים של חפצים השייכים לדירה שאני חיה בה במינכן. זוהי דירה נטושה במרבית ימות השנה והרהיטים בה הם רהיטים  שאבי אגר שם בשנות ה80 וה90  מבתים שונים בהם הוא גר ושלא רצה לזרוק. הדירה מוכרת ולא מוכרת. אין בו חפצים השייכים לי או  שקשורים בצורה כלשהי לטעם שלי אך למרות זו הדירה היא שלי. זהו הבית לא בית שלי

    תחושת הזרות ,התלישות  והארעיות מתבטאים בחפצים הנמצאים בדירה ולכן גם בצילומים. אותה תלישות וארעיות הוא מוטיב שחוזר בעבודות שלי בצורות שונות. זהו סוג של פורטרט עצמי ( ויש גם צילום עצמי מלבד צילומי תמונות המשפחה בהם אני מופיעה עם אחותי, וצילום שלי כחיילת)  הסדרה היא פורטרט שלי ושל חיי בגרמניה, היום, כבוגרת שנולדה שם גדלה שם וחיה כרגע בארץ. זהו לא הבית שגדלתי או נולדתי בו. זהו בית שאני לא מכירה כל כך טוב אך מצד שני חיה בו מספר פעמים בשנה.  הדירה הזו  היא מבחינתי סוג של מלון שהחפצים מסודרים באופן מוזר וארעי ( הטלויזיה הישנה שמשמשת שידה ליד מיטה למשל)בצילומים אילו אני מחפשת  נואשות אחר המוכר הביתי והאינטימי כמו הציור התלוי על הקיר שאמא שלי ציירה כשהייתי קטנה או צילומי המשפחה,גרביונים  ותחתונים. אך אני גם מנסה לבטא את תחושת הזרות והמוזרות שאני חשה כשאני שוהה בדירה זו. צילום מספר 2- של וילון כבד ומכוער וכיסא מפלסטיק לבן-נראה כסצנה מתוך הצגת יחיד בתיאטרון או סצנה מתוך סרט של דויד לינץ- מבטא במיוחד את אותה סיטואציה ואת תחושת הבדידות והזרות שאני חשה שם.אני מנסה לפעמים בהומור לפעמים בכאב להמחיש את זרות ולאפשר לצופים להציץ לתוך החיים שלי . לסווג אותם בעזרת הפריימים הספציפיים שאני מספקת. 

    בנוסף יש כאן גם התייחסות וקריצה לצילומי אופנה. הבגדים התלויים לייבוש בחדר האמבטיה והתיק הזרוק על הרצפה יכולים לשמש כצילום אופנה. כך גם הצילום של  כיסא הנדנדה המכוער שחבר נגר בנה במתנה  ועליו זרוקים באי סדר חפצים שונים בניהם חוברת של ווג. וצילום של ספת עור מגושמת וכבדה שיצאה מזמן מהאופנה עליה מונח תיק אופנתי ויקר של  לואי ויטון שכנראה לעולם לא יצא מהאופנה ,. זוהי התייחסות צינית לדירה לא מסוגננת ולא אופנתית בעליל.

     
    דרג את התוכן:

      תגובות (27)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        5/9/08 13:21:

      צטט: אפרת ש. 2008-09-05 01:33:23

      בהחלט הצלחת להעביר אוירה של זרות וניכור.

      חפצים בהחלט תורמים ליצירת תחושה של חום

      אבל, לפעמים גם אם ממלאים דירה בחפצים

      צריך להיות גם משהו אצלך בפנים שישלים את ה"תמונה" :))

      מסכימה איתך אפרת. אני לגמרי מרגישה שהחפצים שם הוא לא שלי וזה מה שגרם לי לצור את הסדרה הזו. אין לי סנטימנטים לגביהם ואני בדיוק מחפשת את הדבר הזה שישלים את התחושה הזו.

       

        5/9/08 01:33:

      בהחלט הצלחת להעביר אוירה של זרות וניכור.

      חפצים בהחלט תורמים ליצירת תחושה של חום

      אבל, לפעמים גם אם ממלאים דירה בחפצים

      צריך להיות גם משהו אצלך בפנים שישלים את ה"תמונה" :))

        4/9/08 12:38:

      צטט: בדלי 2008-09-04 12:15:21


      זה מעולה, מלנכולי, מנוכר, בגלל הפלאש במיוחד, שהוא בכוונה כמובן, קריפי קצת, טוב מאוד

      מעולה התגובה שלך.. במיוחד לגבי הקריפיות שאליה חתרתי

       

        4/9/08 12:15:

      זה מעולה, מלנכולי, מנוכר, בגלל הפלאש במיוחד, שהוא בכוונה כמובן, קריפי קצת, טוב מאוד
        1/9/08 08:37:

      צטט: daniela orvin 2008-08-31 22:36:22

      אם כבר אז אני מושפעת כאן  מCorrine Day  שאת התערוכה שלה diary ראיתי בלונדון בשנת 2000 ( היא היתה הראשונה דרך אגב שצילמה את קייט מוס ועשתה ממנה כוכבת). וגם קצת מטילמנס שאני מאוד אמביוולנטית כלפיו ( שונאת אותו אבל מתה עליו). ובוודאי שמאם האמהות של הג'אנר הגברת גולדנין.

      http://www.corinneday.co.uk/exhibitions.php?action=view_exhibition&id=7

       

      לא סגורה על הסליזיות.. זה לא ממש מתאים לקונספט של העבודה אלא אם כן אני מוציאה את העבודות הספציפיות של האופנה ויוצרת משהו אחר לגמרי מהסדרה. את המיסגור המגניב אני משאירה לנועה יפה ( יקירתי) שהציגה אצלינו לפני כשנה ועשתה עבודה מושלמת מבחינת הפקת עבודה. העבודות נראו מליון דולר ( היא מציגה גם 2 עבודות אצלינו עכשיו).  נראה לי שאשאר עם השיק הסולידי של מסגרות עץ. למרות שאם כבר אז ללכת על פרספקס במקום זכוכית. זה שיא הראוותנות וזה גם עושה לתמונות מאוד טוב ( וגם יקר לאללה) 

       

      אהבתי את לינק העבודות... לא הכרתי אותה...

      מה שאהבתי אצלך זה שיש ביוגרפיה מאחורי התמונות... בסיפור. תקופה.

      המסגור מאד מחזק או להפך תערוכות ולכן חייבים לתת לזה יחס כמעט שווה לדעתי.

      אני אוהבת תערוכות שנראות כמו חלון יוקרה (ולא את אלו שמדביקים צילומים על הקיר ואז הכל נראה זול בסוף)

       

      בהצלחה

        31/8/08 23:55:

      דירה כלבבי, מלאה שמחת חיים.
        31/8/08 22:36:

      אם כבר אז אני מושפעת כאן  מCorrine Day  שאת התערוכה שלה diary ראיתי בלונדון בשנת 2000 ( היא היתה הראשונה דרך אגב שצילמה את קייט מוס ועשתה ממנה כוכבת). וגם קצת מטילמנס שאני מאוד אמביוולנטית כלפיו ( שונאת אותו אבל מתה עליו). ובוודאי שמאם האמהות של הג'אנר הגברת גולדנין.

      http://www.corinneday.co.uk/exhibitions.php?action=view_exhibition&id=7

       

      לא סגורה על הסליזיות.. זה לא ממש מתאים לקונספט של העבודה אלא אם כן אני מוציאה את העבודות הספציפיות של האופנה ויוצרת משהו אחר לגמרי מהסדרה. את המיסגור המגניב אני משאירה לנועה יפה ( יקירתי) שהציגה אצלינו לפני כשנה ועשתה עבודה מושלמת מבחינת הפקת עבודה. העבודות נראו מליון דולר ( היא מציגה גם 2 עבודות אצלינו עכשיו).  נראה לי שאשאר עם השיק הסולידי של מסגרות עץ. למרות שאם כבר אז ללכת על פרספקס במקום זכוכית. זה שיא הראוותנות וזה גם עושה לתמונות מאוד טוב ( וגם יקר לאללה) 

        31/8/08 22:01:

      צטט: daniela orvin 2008-08-31 21:19:11


      היי דפנה. זה עושה לי טוב שהזכרת את כל נ"ל.. יש משהו בחספוס של נאן גולדין שאולי מזכיר.. את העבודות  הספציפיות הללו של לי פרידלנדר לא הכרתי והן מאוד יפות בעיני אז תודה לך ששלחת את הלינק. ובאמת התחקתי אחר צילומי האופנה הללו המחוספסים עם הפלאש הישיר. תמיד סיקרן אותי לעשות כאילו אבל לא רציתי לעשות בדיוק את אותו הדבר. כאן היתה לי הזדמנות נהדרת ולוק נהדר שהתאים בדיוק אז הלכתי על זה.

      ולגבי שאלתך. אני מצלמת בשקופיות אבל במקרה הזה זה סרט נגטיב 800 ASA כך שיש בעבודות הרבה גרייניות ובעיני רוחי אני רואה אותן קטנות בסביבות ה30*30 סמ. ממוסגרות במסגרת לבנה. כך נשמרת גם האינטמיות שבין הצופה והעבודה.

       

      בצהרים כשכתבתי, נקטעתי, הייתי חייבת ללכת.... מצחיק אותי לקרא את ההמשך יבוא שלי....

      הסדרה של הטלוויזיות של פרידלנדר היא אחת האהובות והחרוטות אצלי בזכרון, ושמחתי לשתף ולהכיר אותו פה....

      המון אלמנטים אח"כ בחיים שלי מתקבלים כפלאשבקים לטלוויזיה-מלונית שלו....

      המון ספרים שאני קוראת איכשהו מתקשרים לסידרה הזו (הספר של דאגלס קופלנד, שכחתי את שמו אולי אלוהים יודע? מאד מתקשר לי לשם)

      ואז מדור "הצעקה האחרונה" של תמר קראוון ונילי לנדסמן מתחבר לי לצילומים שלך.... והן בושפעו מוולפגנג טילמנס ונאן גולדין וכו' עד ששנות ה90 מתעוררות.... אני תמיד טוענת שאני ספצית במה שקרה עד שנות ה90 שנות ה 2000 זרות לי....

      את בהחלט מה90!

      אוהבת את הצילומים שלך!

      בקשר למסגרות הלבנות שלך - איזה יופי. נקי. אני הייתי מקצינה בקיטש והולכת על לאק לבן מבריק. לא רק אינטימי אלא גם קצת חלקלק כמו התמונה. לא המסגרות המנוכרות הלבנות והנקיות  אלא משהו סליזי מתקתק קיטשי כזה.... ככה אני הייתי רואה את זה....

        31/8/08 21:19:


      היי דפנה. זה עושה לי טוב שהזכרת את כל נ"ל.. יש משהו בחספוס של נאן גולדין שאולי מזכיר.. את העבודות  הספציפיות הללו של לי פרידלנדר לא הכרתי והן מאוד יפות בעיני אז תודה לך ששלחת את הלינק. ובאמת התחקתי אחר צילומי האופנה הללו המחוספסים עם הפלאש הישיר. תמיד סיקרן אותי לעשות כאילו אבל לא רציתי לעשות בדיוק את אותו הדבר. כאן היתה לי הזדמנות נהדרת ולוק נהדר שהתאים בדיוק אז הלכתי על זה.

      ולגבי שאלתך. אני מצלמת בשקופיות אבל במקרה הזה זה סרט נגטיב 800 ASA כך שיש בעבודות הרבה גרייניות ובעיני רוחי אני רואה אותן קטנות בסביבות ה30*30 סמ. ממוסגרות במסגרת לבנה. כך נשמרת גם האינטמיות שבין הצופה והעבודה.

        31/8/08 13:45:


      http://www.jameskelly.com/frid/frid.html

      Lee Friedlander: Life on the road: American Images 1962-2002

      הזכרת לי צילומים של לי פרידלנדר במסעותיו בארה""ב, צילומים של חללים ריקים, בתי מלון בהם התאכסן

      ואז הזכרת לי צילומי אופנה של תחילת שנות ה90

      ואת נאן גולדין שסביפרה דרך הצילומים על הביוגרפיה שלה, דרך החללים (עם האנשים) על הניכור ומה שקורה

       

      הצלחת להעביר ניכור דרך הצבעים (את מצלמת שקופיות?)

      ואני אמשיך אח"כ

        31/8/08 11:54:

      צטט: דה וידי 2008-08-31 11:42:37


      מקווה בשבילך שכשאת שם את מצליחה לראות את הדירה גם בעיניים אחרות,

      ולא רק דרך המבט שהראית לנו כאן.

       

       אמנות זה המקצוע שלי ובכך שהראתי פריימים ספציפיים שצלמתי אני מנסה להוביל למקום מסויים. לתחושה מסויימת. צלמתי גם עם מצלמה שיוצרת אווירת low fi . כך שהכל מסתכם באווירה שאני רוצה ליצור.

      ברור שכשאני שם אני לא מסתכלת דרך עין המצלמה כל הזמן..

        31/8/08 11:42:


      מקווה בשבילך שכשאת שם את מצליחה לראות את הדירה גם בעיניים אחרות,

      ולא רק דרך המבט שהראית לנו כאן.

       

        30/8/08 20:44:

      צטט: מישקה הנמר 2008-08-30 18:35:39

      ואני דווקא כן אוהב מאד את דייויד לינץ ואת האחים כהן ששונים ממנו מאד .

      ואני גם אהבתי את הסידרה שלך, שגם היא ,לטעמי, אין לה קשר לבמאים האלה.
      זה קצת שונה ואחר מרוב העבודות שלך שאני מכיר , פחות מסוגנן (במובן הטוב של המילה) הרבה פחות דרמטי ודווקא בגלל זה יותר עובר ונוגע. רוב הפריימים אכן משדרים ארעיות , וזרות לא זרות  ,משקפים מצב נפשי של זהות לא מוגדרת, מין אוניברסליות אנונימית.

      הואיל ואני כמו כולם חכם רק אצל אחרים הייתי יכול להרכיב מהסידרה גוף עבודות יותר מצומצם ,מהודק ונהדר.

      ממש ממש יופי.

       

      עודד

       

       

      עודד השתגעתי לגבי בחירת פריימים לסדרה הזו. לא הצלחתי לסנן. ממש קשה לי גם במבט של שנתיים אחכ לראות מה יותר עדיף.. הייתי שמחה לקבל קצת עזרה :) אני כל כך לא אוביקטיבית כשזה מגיע לעבודות שלי. זה מעצבן אותי.
        30/8/08 19:33:

      תחושת ניכור היא תחושה קשה. תלישות. העדר שורשים במקום מסוים. כל אלה משרים קדרות של ממש.
        30/8/08 18:35:

      ואני דווקא כן אוהב מאד את דייויד לינץ ואת האחים כהן ששונים ממנו מאד .

      ואני גם אהבתי את הסידרה שלך, שגם היא ,לטעמי, אין לה קשר לבמאים האלה.
      זה קצת שונה ואחר מרוב העבודות שלך שאני מכיר , פחות מסוגנן (במובן הטוב של המילה) הרבה פחות דרמטי ודווקא בגלל זה יותר עובר ונוגע. רוב הפריימים אכן משדרים ארעיות , וזרות לא זרות  ,משקפים מצב נפשי של זהות לא מוגדרת, מין אוניברסליות אנונימית.

      הואיל ואני כמו כולם חכם רק אצל אחרים הייתי יכול להרכיב מהסידרה גוף עבודות יותר מצומצם ,מהודק ונהדר.

      ממש ממש יופי.

       

      עודד

        30/8/08 12:28:
      משקף את המצברוח שלי. לא הכל נעים ונחמד בריח וניל. ואם עוררתי תחושות מועקה אז בעצם הצלחתי..
        30/8/08 12:14:

      אי אפשר להגיד שזה צילום סתמי

      עבודות טובות אבל קצת מדכאות 

        30/8/08 12:11:

      צטט: hilander 2008-08-30 11:34:55

      הממ... עברתי על התמונות לפני הטקסט. בתמונה השניה עצרתי ובהיתי "סצינה מסרט של דייויד לינץ'" ואז, צמרמורת... בעוד אני בוהה בתמונה, באייטיונז שלי, שמנגן שירים ב-shuffle מתוך ספריה ענקית של אלפי שירים התחלף השיר ל- Diane and Camilla  מהפסקול של Mulholland Drive

      creepy

      התמונות האלו, ומה שכתבת מעבירים היטב את התחושות, המחשבות והשאלות המוכרות על כמה חשוב להרגיש בבית (ארץ, תרבות, tangible things) ואולי יש בכלל אנשים שלעולם לא ממש ירגישו "בבית"?

      אהבתי גם את הניגוד בין התחתונים המנומרים לתיק של לואי :-) 

       

      אהה.. נו צירוף מקרים מדליק. כמו שאני אוהבת

      להרגיש בבית זו תחושה מאוד חשובה אנשים לוקחים אותה כמובן מאליו אני כאן כדי להזכיר שזו תחושה שצריך לחבק אותה כי יש אנשים שלא זוכים לה. במיוחד עולים חדשים שעברו איזושהי התעללות שקשורה לבואם לארץ חדשה

       

      ואם נגיד שהתחתונים הם של la perla  האם עדיין תראה ניגוד ? :) בכל מקרה הם לא. ואכן יש ניגודיות בין תחתונים מנומרים שההדפס שלהם נראה זול ושחוק לבין התיק של לואי וויטון שגם ההדפס שלו די נראה זול בעיני ( אולי בגלל כל הזיופים ובמיוחד כאשר מעמידים את 2 התמונות אחת ליד השניה) ובטח ששחוק אבל מסמל איזשהו סטטוס. לא חשבתי על כך לפני כן.. תודה

        30/8/08 11:49:

      צטט: גדול-פילוסופי-הביבים 2008-08-30 08:10:58

       

      הנומתב היינשה יתיכיח סנכייש דמג ליחתיו רבדל ךופה.

       

      הפוך לדבר ויתחיל גמד שייכנס חיכיתי השנייה בתמונה.. את זה דווקא הבנתי :)

        30/8/08 11:34:

      הממ... עברתי על התמונות לפני הטקסט. בתמונה השניה עצרתי ובהיתי "סצינה מסרט של דייויד לינץ'" ואז, צמרמורת... בעוד אני בוהה בתמונה, באייטיונז שלי, שמנגן שירים ב-shuffle מתוך ספריה ענקית של אלפי שירים התחלף השיר ל- Diane and Camilla  מהפסקול של Mulholland Drive

      creepy

      התמונות האלו, ומה שכתבת מעבירים היטב את התחושות, המחשבות והשאלות המוכרות על כמה חשוב להרגיש בבית (ארץ, תרבות, tangible things) ואולי יש בכלל אנשים שלעולם לא ממש ירגישו "בבית"?

      אהבתי גם את הניגוד בין התחתונים המנומרים לתיק של לואי :-) 

        30/8/08 08:10:

       

      הנומתב היינשה יתיכיח סנכייש דמג ליחתיו רבדל ךופה.

        30/8/08 04:03:

      צטט: יואב עינהר 2008-08-30 03:09:58

      צטט: daniela orvin 2008-08-30 02:43:10

      צטט: יואב עינהר 2008-08-30 02:23:25

      Eigener Herd is Goldes Wert

      כתבתי נכון?

       

      שמע התקלת אותי בפתגם שאני לא ממש מכירה. עם הגרמנית העילגת שלי נוצר לי משפט מאוד הזוי כמו " בעל העדר שווה כסף?" :)

       

      Eigener Herd is Goldes Wert - An own cooker is worth like gold
       מעין פתגם מקביל ל" אין כמו בבית"  של דורות'י  מ"הקוסם מארץ עוץ"
      בפעם הבאה, אני מבטיח, לא אשתמש בשפות זרות... 

       

      אתה בטוח שזה בגרמנית ולא הולנדית ? :) בכל מקרה זו גרמנית קצת גבוהה מדי בשבילי אני דוברת את שפת הרחוב ( סהכ עליתי לארץ בגיל 6)

       

        30/8/08 03:09:

      צטט: daniela orvin 2008-08-30 02:43:10

      צטט: יואב עינהר 2008-08-30 02:23:25

      Eigener Herd is Goldes Wert

      כתבתי נכון?

       

      שמע התקלת אותי בפתגם שאני לא ממש מכירה. עם הגרמנית העילגת שלי נוצר לי משפט מאוד הזוי כמו " בעל העדר שווה כסף?" :)

       

       
      Eigener Herd is Goldes Wert - An own cooker is worth like gold
       
       מעין פתגם מקביל ל" אין כמו בבית"  של דורות'י  מ"הקוסם מארץ עוץ"
       
      בפעם הבאה, אני מבטיח, לא אשתמש בשפות זרות... 

       

        30/8/08 02:43:

      צטט: יואב עינהר 2008-08-30 02:23:25

      Eigner Herd ist Goldes wert

      כתבתי נכון? 

       

      שמע התקלת אותי בפתגם שאני לא ממש מכירה. עם הגרמנית העילגת שלי נוצר לי משפט מאוד הזוי כמו " בעל העדר שווה כסף?" :)

       

        30/8/08 02:23:

      Eigner Herd ist Goldes wert

      כתבתי נכון? 

       

        30/8/08 02:22:


      זה מאוד אמיץ מצידך להצהיר כאילו הצהרות, במיוחד במחוז הוירטואלי שלי :)

      אני מאוד אוהבת אותם אבל מבינה לחלוטין מה כוונתך. אולי אני אפילו אוהבת אותם בגלל זה. לא שאני  ניהיליסטית אבל זוהי הזדמנות נהדרת בשבילי לראות וללמוד מה יש להם לומר לנו. אני מדברת על פתיחות ( מה גם שאני כן נמשכת לניהיליזם)..חוץ מזה שאני מוקסמת מהצילום. במיוחד של האחים כהן. התחלתי לצלם בגיל 26 אך הנגטיב הראשון שצלמתי היה מדוייק להפליא וזאת מאחר ולמדתי צילום דרך קולנוע ובמיוחד מהאחים כהן בשנים המוקדמות שלהם ובמיוחד מסרטים כמו בארטון פינק.

        30/8/08 01:37:


      לא אוהב את הסרטים של דיוויד לינץ'.

      ומאותן סיבות לא אוהב גם את הסרטים של האחים כהן.

      הרבה יותר מדי ניהיליסטים לטעמי.