עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    cafe is going down
    ';

    פרסומות מפלסטיק נשים בשר ודם

    פוסטים אחרונים

    0

    שפת אמי

    5 תגובות   יום שבת, 7/1/17, 12:09

    בשנתיים האחרונות הקדשתי את זמני ללימודי תואר שני במיקרוביולוגיה במוסד בינלאומי שבו השפה הרשמית היא אנגלית, באחד הקורסים נתקלתי בטקס הנפלא של אמי טאן Mother Tounge שריגש אותי מאוד, כשהשיק לחיי בנקודה כל כך מיוחדת.

    עברית זו השפה שבה דיברתי מאז שהתחלתי לדבר, אני מתגוששת איתה כדי לא לכתוב עם שגיאות כתיב, אך מלבד זאת, זו השפה האהובה עלי. בה אני יודעת לבטא את הרצונות והרגשות שלי, משחקת במילותיה ותמיד נהנית לגלות בה מילים שלא הכרתי קודם. כשאני נדרשת לעבור לשפה אחרת, המשפטים שלי נהיים קצרים ועניים יותר, ואני מרגישה שחלק מהנפש שלי נותר מאחור.

    עברית זו איננה שפת אמי. אמי עלתה מדרום אמריקה בשנים שבהן דרשו מהעולים להשאיר את שפתם מאחור כשם ניגשים לבניית ביתם. בחברה שבה גדלנו רוב ההורים הגיעו מאותו מקום, אבל ילדיהם לא למדו לדבר ספרדית.

    כשאמי הלכה ללמוד באוניברסיטה, בעברית, אנחנו, ילדיה, תיקנו עבורה את המשפטים שכתבה בעברית. לא פעם ישבתי על הטקסטים שהיא כתבה, מצאתי את קו המחשבה שלה בתוך משפט שגוי בעברית והובלתי אותו למשפט סדור תוך שאני חושבת, איך אחרי כל כך הרבה שנים היא עדין נאבקת?

    בגיל 32 כשחוויתי לראשונה, על בשרי, את המאבק לכתיבה והתבטאות באנגלית, ולאחר שנפגשתי עם הטקסט של אמי טאן הגעתי להכרה האמיתית באחת ההשלכות שליוו את העלייה של הורי לארץ. הויתור על היכולת להעביר את כל מה שהיה על לבם כשנדרשו לדבר עם ילדיהם בשפה שבה לא שלטו.

    כשנדרשתי לכתוב באנגלית, לשנתיים בלבד, הרגשתי כיצד מעבר השפה מייבש את משפטי, מכריח אותי לותר על ביטויים שאני אוהבת, כופה עלי חיפושים אינסופיים אחר המילה הנכונה מבין שלל המילים הנרדפות. בסוף כל יום אני חוזרת לעברית. הורי יציינו השנה 40 שנים של "מאבק".

    בתוך ביתנו תמיד הבנתי את הורי, והעברית שלהם היתה עבורי מושלמת, לא שמתי לב שהביטויים שלהם היו שאולים לעיתים מספרדית, לא עברית טהורה. בתיכון, בטיול שנתי המדריך אמר לי לאחר ששאלתי "כמה זמן נשאר?" שהשאלה לא נשאלה בעברית אלא בספרדית מתורגמת וזה דבר נפלא.  

    אחד הדברים שכאבו לי כשאמי החלה לעבוד מחוץ לקיבוץ, לאחר תואר שלם בעברית ללא שום הקלות, שזלזלו בה בהתחלה כי העברית שלה לא היתה מספיק צברית. החברה שלנו נוטה לקטלג אנשים לפי היכולת שלהם לכתוב ולהתבטא בעברית. לא פעם נתקלתי בזלזול שהופנה כלפי מבטא או טעות בדיבור של עולה. הדבר תמיד הרתיח אותי, בעיקר באוניברסיטה כשהזלזול הופנה כלפי המרצים העולים שיכלו להיות הורי.

    אני אוהבת את הורי וגאה בהם על כל כך הרבה דברים, ביניהם גם ההצלחה שלהם באקדמיה, בעברית. המשפטים "המשובשים" שהם לימדו אותי נטועים בי עמוק מכדי שאוכל לברור אותם ולהגיד שאינם העברית הטהורה שלי. הם חלק בלתי נפרד מהשפה שלי, מהגאווה שלי, ממה שמגדיר אותי.

    דרג את התוכן:

      תגובות (5)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        2/2/17 18:06:

      הלנה, הרווחת שפה נהדרת ובעיניי כל שפה שאנחנו רוכשים היא מתנה.

      במהלך העבודה שלי יצאנו לשליחות בחו"ל וגרנו כמה שנים בשתי מדינות. במהלך התקופה הזו הבנות שלי רכשו ספרדית ואנגלית, וכל הזמן אמרתי להן שהן מקבלות מתנה לחיים. 

      היכולת הזו לתקשר עם אנשים בשפתם מפילה מחיצות ופותחת המון אפשרויות.

      אז סבתא שלך השאירה לך זכרונות נעימים, מורשת, וגם מתנה יפה!

       

       

      צטט: הלנה ויטמן 2017-01-31 16:08:34

      צטט: בר בשטח 2017-01-26 09:36:25

      אמי טאן היא אכן סופרת נהדרת, ואני לא מכיר את הספר עליו כתבת. אני כן מכיר את "עמק הפלאות" ואת "בתו של מרפא העצמות". שפת ההורים שלנו משום מה נדחקה תמיד הצידה, התביישנו בה, דחינו אותה כמו שגוף דוחה גוף זר. דחינו כל מה שאיים על הצבריות שלנו, על העכשוויות שלנו. כמה חבל..כשהתעוררנו מזה, כשהתפקחנו- גילינו שמאוחר מידי, ושהפסדנו נכס תרבותי ומשפחתי.

      בר, 

      מדובר בקטע שאמי טאן כתבה, לא בסיפור שלם. לי נותרה סבתא שהתקשתה בעברית עד יומה האחרון ועם הקשר איתה הרווחתי גם את הספרדית.

        31/1/17 16:08:

      צטט: בר בשטח 2017-01-26 09:36:25

      אמי טאן היא אכן סופרת נהדרת, ואני לא מכיר את הספר עליו כתבת. אני כן מכיר את "עמק הפלאות" ואת "בתו של מרפא העצמות". שפת ההורים שלנו משום מה נדחקה תמיד הצידה, התביישנו בה, דחינו אותה כמו שגוף דוחה גוף זר. דחינו כל מה שאיים על הצבריות שלנו, על העכשוויות שלנו. כמה חבל..כשהתעוררנו מזה, כשהתפקחנו- גילינו שמאוחר מידי, ושהפסדנו נכס תרבותי ומשפחתי.

      בר, 

      מדובר בקטע שאמי טאן כתבה, לא בסיפור שלם. לי נותרה סבתא שהתקשתה בעברית עד יומה האחרון ועם הקשר איתה הרווחתי גם את הספרדית.

        26/1/17 09:36:
      אמי טאן היא אכן סופרת נהדרת, ואני לא מכיר את הספר עליו כתבת. אני כן מכיר את "עמק הפלאות" ואת "בתו של מרפא העצמות". שפת ההורים שלנו משום מה נדחקה תמיד הצידה, התביישנו בה, דחינו אותה כמו שגוף דוחה גוף זר. דחינו כל מה שאיים על הצבריות שלנו, על העכשוויות שלנו. כמה חבל..כשהתעוררנו מזה, כשהתפקחנו- גילינו שמאוחר מידי, ושהפסדנו נכס תרבותי ומשפחתי.
        8/1/17 11:28:

      צטט: יצחק. ב 2017-01-07 15:23:50

      השפה אינה רק אמצעי לביטוי חיצוני ותקשורתי,
      אלא גם הכלי שמשמש את ההכרה הן בחשיבה והן ברגש.

      מסכימה עם כל מילה!

        7/1/17 15:23:

      השפה אינה רק אמצעי לביטוי חיצוני ותקשורתי,
      אלא גם הכלי שמשמש את ההכרה הן בחשיבה והן ברגש.

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      הלנה ויטמן
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין