עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    cafe is going down
    ';

    הבלוג של איילת הלר

    נגיעות במה שבאמת מעניין אותי

    מילים לכבודה של דבורה עומר שהלכה לעולמה

    6 תגובות   יום שישי , 3/5/13, 08:09

    רבות תוהים אנשים עד כמה הספרות משפיעה על הלך הרוח התרבותי, מה מקומה בשיח הציבורי העכשווי, ועד כמה היא מצליחה להתניע תהליכים היסטוריים. אם נסתכל באופן קיצוני נוכל למצוא שתי דוגמאות קיצוניות: מחד, היו שחיברו את אגדות האחים גרים לעוצמות השנאה שבאו לידי ביטוי בגרמניה הנאצית, ומאידך יש האומרים שלספרים אין השפעה ברורה משום שיש כל כך הרבה ספרים והאנשים נחשפים לתכנים ממקומות שונים.

     

    אינני יודעת מה השפעת הספרים על עיצוב דעתכם, אעיד רק על עצמי. עבורי, כילדה, ספרים עיצבו את תפיסות עולמי ממש. הושפעתי מהדמויות, חייתי אותן, ודרך ההזדהות הרחבתי בהדרגה את ידיעותיי על האדם והעולם הרגשי והממשי.

     

    דבורה עומר היא סופרת שתורמת רבות לכך. ספריה המעוררים המון הזדהות גרמו לי כילדה לחזור על קריאתם שוב ושוב ולזכור אחדים מהם עד היום.

     

    "שרה גיבורת נילי" הוא ספר שהגדיר בעבורי את דמות הלוחמת, האישה שהולכת בעקבות אמונתה, נלחמת ומצטרפת כשווה בין שווים לקרב. "אני אתגבר" היה אחד הספרים הראשונים בהם נחשפתי לעוצמות המטלטלות של הזדהות עם קשיים של גיבור, והספר "מה שקרה לקרשינדו ולי " הוא ספר ששמעתי כילדה בתסכיתי הצהריים ברשת א' של קול ישראל , סיפור מלא חן ודמיון שבו היא משתמשת בגמד שיחצין את רגשותיו של ילד.

    לימים, כעוסקת בהדרכת הורים ובטיפול בילדים חזרתי לסיפוריה לגיל הרך - "הנשיקה שהלכה לאיבוד" ו"מגדל של קוביות" - כדי לחפש המשגות למקרים טיפוליים. למשל, הסיפור "צוצון נשאר ברצון" עזר לי להבין כיצד ילד עקשן יכול לנתק רצון ממעשה, וכך להשאיר לו תחושת שליטה על הרצון ולעזור לו לתפקד במשימה שצריך לבצע.  

     

    דבורה, כשמה כן היא, נתנה לי תובנה על החיים כבר כילדה, איך להמתיק את העוקץ בדבש טהור, והייתה בין הראשונות שצרבו בי את אהבת הקריאה והכתיבה.

     

    יהי זכרה ברוך.

    דרג את התוכן:

      תגובות (6)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        7/5/13 20:18:

      את יודעת, תוך כדי שקראתי אותך עכשיו עלה לי משפט שאמר הבן שלה מעל הקבר, לא על זה שהוא חיכה תמיד שהיא תגמור לכתוב עוד פרק בשביל שהוא יוכל לקרוא, אלא על איך הוא חזר יום אחד הבייתה והיא ישבה דומעת כולה, כי היא כתבה פרק עצוב נורא.

       

      נראה לי שזה כל-כך קשור למה שכתבת את. החיבור הזה בין פיסות ממה שהיה פה לדרך שהיא ידעה לספר, דרך שכל ילד קיבל חתיכה בלי להרגיש שדוחפים לו חומר שהוא מוכרח ללמוד נגד רצונו, יחד עם סיפורים אחרים. וכן היא הייתה מדהימה. ואולי עוד דבר קטן שאמר הבעל שלה, על הצניעות ההיא שלה. וזו עוד גדולה ענקית של אשה וכותבת מופלאה,

        5/5/13 19:36:
      קראתי קצת דברים שלה ואני זוכרת שמאוד אהבתי.
        5/5/13 18:00:

      צטט: אולגה * 2013-05-04 12:55:20

      מזדהה איתך לגמרי. גם אותי ספרים עיצבו במידה לא מבוטלת. לא הזדמן לי לקרוא ספרים של דבורה עומר, אבל אף פעם לא מאוחר להתחיל.

      נכון, לא מאוחר, אשמח לקורא על הסופרים שהשפיעו עלייך:)

        4/5/13 12:55:
      מזדהה איתך לגמרי. גם אותי ספרים עיצבו במידה לא מבוטלת. לא הזדמן לי לקרוא ספרים של דבורה עומר, אבל אף פעם לא מאוחר להתחיל.
        4/5/13 07:44:

      צטט: רחלסביליה 2013-05-04 07:41:03

      כתבת בדיוק את מה שאני חושבת, ראשית צער על הליכתה של סופרת הילדים האהודה, שנית לדעתי ההשפעה הגדולה שיש לספרות ולאומנות על חיינו. חבל שלא זו הדעה הרווחת.

      תודה לך. החברה מתהדרת בסופרים-ובמשוררים- שמים אותם על שטרי כסף למשל אבל בסופו של דבר מה החשיבות האמיתית שמייחסים להם?

        4/5/13 07:41:
      כתבת בדיוק את מה שאני חושבת, ראשית צער על הליכתה של סופרת הילדים האהודה, שנית לדעתי ההשפעה הגדולה שיש לספרות ולאומנות על חיינו. חבל שלא זו הדעה הרווחת.

      ארכיון

      פרופיל

      איילת הלר
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין