עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    cafe is going down
    ';

    מי אני בכלל

    ארכיון

    תכירו את לייקה

    16 תגובות   יום שישי , 16/9/11, 17:20

    עמדתי ליד הכלוב שלה במשך שעה וחצי ולא ידעתי מה לעשות. ב20 במאי יום שישי. שבוע אחרי שכלבתי גולדי האהובה והקשישה הלכה לעולמה. הגעתי לאס או אס חיות לאחר סיבוב בצער בעלי חיים ועוד עמותות נוספות ולא יכולתי לעמוד בפניה. כולם אמרו לי שזו טעות לקחת גור ושעדיין אי אפשר לקבוע לאיזה גודל היא תגדל. גם אף אחד לא ידע להגיד לי באיזה גזעים היא מעורבת והאמת שבכלל באתי לקחת כלבה בוגרת בת שנה רצוי קטנה אבל ברגע שראיתי אותה התאהבתי והחלטתי להתעקש ולאמץ אותה בכל זאת. אמרו לי אז שהיא בת חודש וחצי אבל בדיעבד היא היתה הרבה הרבה יותר קטנה.

    מאז אנחנו כבר 4 חודשים ביחד לומדות להתרגל אחת לשניה. לי הלכו החיים לבינתיים והיא רק מגלה את החיים, אני גמורה והיא מלאת אנרגיות ושובבה.( אפשר להגיד שהיא הילדה הכי מופרעת בכיתה) אבל בסהכ אני מקבלת את המצב עם המון אהבה וסבלנות. זה לא קל להיות אם חד הורית ולצאת איתה כל 3 שעות לטיול אבל לפחות היא גורה עם לב זהב ולא מפריעה לי לישון. כל עוד היא לא מפריעה לי לישון אז אני שמחה בחלקי ואין לי ממש טענות.

    לפני כחודש גם התחלתי לאלף אותה ומאז היא קצת יותר בפוקוס וקצת פחות שמה קצוץ עלי. גיליתי שמדובר בכלבה סופר אינטליגנטית שיודעת כבר לשער את הצעדים שלי קדימה. היא נהנית לבצע פקודות של שבי תני שלום ותביאי כדור ולא לכביש ותשארי ובמיוחד נהנית לקבל בתמורה נקניקיות. היא רק בת 4 וחצי חודשים אבל היא כבר מראה את הפוטנציאל שלה ובגדול. היא אמנם מתפרעת כשמגיעים אורחים במיוחד חדשים ואז גם לא ממש מקשיבה לי אבל אני יודעת שהיא עדיין קטנה ואני גם לא ממש רוצה להפוך אותה לרובוט.

    אין בן אדם אחד כמעט ברחוב שלא ניגש אליה ומלטף אותה והיא ללא אפליה- תקפוץ גם על ההומלס המזדמן ברחוב ותנשק גם אותו בתקווה לקבל קצת תשומת לב. היא מתה על אנשים עוד יותר על ילדים ותינוקות ומשחקת איתם מדהים וככ עדינה איתם. עם כלבים זאת קצת בעיה. כי מסתבר שהפרידו אותה מהשגר מוקדם מידי ואז היא היתה בבידוד בבית חודשיים בגלל החיסונים ולכן היא לפעמים נבהלת ונכנסת לפאניקה כשהיא פוגשת כלב שהוא קצת אגרסיבי מידי לטעמה. אבל גם על זה אנחנו עובדים באילוף וגם כאן כבר יש שיפור ניכר ומדובר בדרך כלל על כלבים ספורים שמהם היא מפחדת לעומת הרבים שאותם היא מרחרחת.

    בקיצור, אני יכולה לכתוב עליה עוד שעות. לאחר שנתיים קשים עצובים ודי מדכאים עם כלבתי גולדי שמתה בגיל 17 בגלל מחלת כבד בסופו של דבר, זאתי הקטנה הכניסה לי הרבה אור לחיים שמחה וצבע. היא עשתה בי טרנספורמציה מסויימת וגם אילצה אותי להתחיל ולנהל שיחות חולין עם זרים שמתעניינים בה כל הזמן. כבר שנים שאני מסתגרת בתוך עצמי אבל מאז שהיא נחתה לי לחיים התחלתי לצאת קצת מהקונכיה וגם להפתח.

    אז הנה כמה תמונות של היצור המתוק הזה שעדיין אין לי מושג במה היא מעורבת ( כנראה כל מיני שאריות של כלבים שאחרים לא רצו או משהו בסגנון) אבל כבר אמרו לי רועה הולנדי ותחש ושוקי ואני מתחילה לחשוב שיש בה קצת מכל דבר. 

    אז זהו אני מעריצה. הנה מספר תמונות שלה החל מהיום הראשון שלקחתי אותה ועד לגיל 4 חודשים

     

     

     

    ''

     

    ככה היא נראתה ביום הראשון שראיתי אותה. אפשר להאשים אותי שהחלטתי לחטוף אותה?

     

     

    ''

     

    חבל שהיא לא באה עם בטריות..

     

     

    ''

     

    קטנה!

     

    ''

     

    כבר קצת יויתר גדולה. עושה את המנובר שלה שתמיד הולך. הטיית הראש הצידה

     

    ''

     

    ואם זה לא עזר בפעם הראשונה אז הנה, לצד השני היא יודעת גם

     

     

    ''

     

    דווקא היה לה פוטנצאיל. חבל שהיא החלטה לפרוש ככ מהר

     

    ''

     

    קונצ'רטו ל6 ידיים

     

     

    ''

     

    עוד קצת גדלה ואם זה לא עזר בפעמיים הקדומות אז הנה הטיית הראש בפעם השלישית

     

     

     

    ''

     

     

     

    ''

     

    ככה היא פותחת עיניים כשהיא מתלהבת. כזו מצחיקה

     

    ''

     

    בגיל 3 חודשים.

     

    ''

     

    בגיל שלושה וחצי חודשים בערך

     

    ''

     

     

     

    ''

     

    בישיבה טיפוסית בגלל הקורצ'ה פיסעלאך/ עושה סקי

     

    ''

     

     

    ''

    דרג את התוכן:

      תגובות (16)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        3/1/12 12:52:
      :-)
        6/11/11 13:46:
      מקסימה!
        30/9/11 17:32:
      אני מסכימה איתך.. תודה לכם :)
        30/9/11 14:45:
      עדיף כלב חבר--מאשר בני אדם--ככל שאני-מכיר-את היצור ההולך על -2--הנקרא-בן אדם-אני אוהב בעלי חיים-יותר ויותר- בהצלחה עם הכלב --מזדהה עם הסיפור שלך --עברתי משהו דומה--שנה טובה לך-ולכלב--והרבה אושר והצלחה לשניכם !!!
        19/9/11 12:10:
      איזה מתוקה. תהני ממנה!
        19/9/11 08:57:
      תודה תודה לכן אנשים יקרים
        18/9/11 15:37:
      בונבונית זאת
        18/9/11 14:32:
      קסם :)
        18/9/11 14:30:
      מקסימה הכלבה המתוקה שלך, ונפלאות המילים שיש בהן תקווה לימים טובים יותר. העצב מתקהה מעט עם השנים וזה מה שמאפשר לנו להמשיך הלאה. אומנם לא לשכוח אבל למצוא פינות נעימות יותר. היה כייף לקרוא.
        18/9/11 12:36:
      פוסט כזה ככה באמצע היום ? הרסת אותי. כולי דמעות עכשיו .
        18/9/11 09:12:
      בלי מלח. אומרים שהיא אפילו יותר חמודה במציאות :)
        18/9/11 00:23:
      לאכול אותה ...
        17/9/11 10:55:
      תודה רבה יוסי אביבית ואסתר :)
        16/9/11 21:24:
      איזו מיתוקה(: דניאלה, פוסט מקסים.
        16/9/11 17:31:
      חמודה אמיתית
        16/9/11 17:29:
      חמודה מאד.תהני ממנה