עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    cafe is going down
    ';

    סריטה

    כשסרטים ושריטות נפגשים

    ארכיון

    פסטיבלוג 2010: היום השביעי

    0 תגובות   יום חמישי, 15/7/10, 12:19

    יום שביעי של צריכת סרטים מסיבית בפסטיבל ירושלים. עד כה לא נרשמו תקלות טכניות משום סוג שהוא, בניגוד לפסטיבל אשתקד. התקלה האמיתית הראשונה שנתקלתי בה ארעה במהלך מקבץ שני של סרטים ישראליים קצרים, המתמודדים בתחרות הקולנוע הישראלי. את המקבץ הראשון פספסתי אתמול, את השלישי והאחרון אשלים בצהריי מחר (יום חמישי). הפאשלה התרחשה בסרטו של פיראס חורי, “סופייר", אשר התחיל מהאמצע אך מיד הושב להתחלה כדי לתקן את העוולה. הסרט עשוי היטב, אבל נחנק וטובע בתוך ים של סימבוליקה נוצרית, שהסרטים האמרקאיים דואגים להמאיס על צופיהם הלא-אמריקאיים מזה עידנים. "אדם מעביר את עצמו- בדרך כלל שולחים לתחרות סרטי גמר של סטודנטים, אבל עבודתו זו של אורן אדף נראית ראשונית מגדי לשפוט אותה ואתפלא אם מדובר בסטודנט מסיים בבית הספר של סם שפיגל. "נוחיות- גילוי נאות, מבחינתי זהו "הסרט של האוזן השלישית תל אביב", בעוד אנוכי עובד בסניף הירושלמי מזה שנתיים. אז בנימה הכי לא אובייקטיבית שיש, מדובר בסרט אמיץ ברובו עם כמה רגעים טובים. סחתיין על אסף כהן וגל עמירם הבמאים, וטל מאירי בתפקיד הראשי.

     

    ''

    "במיטה בעשר בלילה- תכל'ס, הייתי רוצה לראות פיצ'ר על עולם הדייטינג האינטרנטי של נשות גיל הזהב. שיהיה הרחבה של הקצרצר הזה, עם עליזה רוזן הנפלאה בתפקיד הראשי. כרגע נסתפק בביצוע לא מגובש לרעיון מעניין, באדיבות אסף פולונסקי. "תאילנד" – כנראה הסרט הטוב במקבץ, הבנוי על סיטואציה דרמתית שמחזיקה לכל אורכה. קונפליקט ברור ומיידי לכל מי שנתקע בכל מיני חורים במהלך שירותו הצבאי, במצבים לא פשוטים. סרטו של צביקה בוקסשפנר היה החזק במקבץ שלו, אך להערכתי הזוכה יבוא כנראה מן האסופה הבאה. בזו הנוכחית, מעניין להצביע על העובדה שמתוך החמישיה, רק שניים הם סרטים של סטודנטים לקולנוע והשאר עצמאיים.

     

    ''

    בערב הגיע "מיקמק", שגרם לי להתענג על האמנות השביעית יותר מכל סרט אחר בפסטיבל עד כה. הלוואי והייתי חי בקוסמוס של ז'אן פייר ז'נה, הבמאי של “אמלי”, “דליקטסן” ו”עיר הילדים האבודים”. יקום בו פלטות צבעים מושלמות הן האפשרות היחידה, בו להיות מוזר פירושו להיות נורמלי. כך ודאי מרגיש גיבור סרטו האחרון, בזיל, אותו מגלם בכישרון קומי נהדר הכוכב הצרפתי דני בון (“ברוכים הבאים לצפון”). בזיל ידידנו שכל את אביו בילדותו, עקב סיפור לא נעים עם מוקש. בבגרותו הוא עצמו נפגש ערב אחד עם כדור תועה שמוצא את דרכו אל תוך מוחו. הרופאים מחליטים בשרירותיות להשאיר את הקליע בתוך ראשו, ובזיל חי עם הידיעה שהוא עלול לחטוף שבץ בכל רגע. הוא שב אל שגרתו, אך זו לא המתינה לו, ומתחיל לתכנן את הנקמה בשני סוחרי הנשק שהרסו לו את החיים – זה שמוקש ממפעליו הפך אותו יתום ומי שייצר את האקדח אשר העניק לו את הצלקת במצח. חוברים אליו קולקציית פריקים קרקסיים שרק ז'נה היה יכול לברוא, והסרט הופך למסע הנקמה הכי מצחיק, רב המצאות, עתיר דמיון ומוצף בכישרון שנראה על מסכי הקולנוע זמן רב. “מיקמק" הוא בראש ובראשונה סרט מאוד קולנועי, סוכריה צבעונית ומתקתקה לכל סינפיל שמתחשק לו טעם טוב בפה. בזיל הוא אלוף בחיקויים, ומתחיל את הסרט כעובד בחנות וידאו שיודע בעל פה סרטים שלמים. מכאן כוחה של הרפלקסיביות המעטרת את הסרט לכל אורכו מאוד, כאשר הבמאי ותסריטאיו מצטטים בעצמם ללא הרף, מכל הבא ליד. ז'נה הגדיל לעשות והתמקד באלמנטים ספציפיים של הקולנוע. הוא כלל סצינה שהיא כולה מחווה למלאכת עיצוב פסקול והתעכב על שימושים שונים לקולנוע – להנציח מציאות אידיאלית מצד אחד ולנסות לתעד אותה כדי להביאה לשינוי רדיקלי, מאידך. סרטו מציג את העשירים והמושחתים בשיא עליבותם, מתקומם נגדם ויכול להם.

     

    ''

    אותו הנושא בדיוק, אך באדרת שונה לחלוטין, הוצג בהמשך הערב באותו האולם. “המדריך למהפכה" של דורון צברי ואורי ענבר, הוא המתחרה השביעי והלפני-אחרון בתחרות הישראלית השנה. מדובר בסרט היחידי עד כה בפסטיבל בו הקהל כיבד את היוצרים ב"סטנדינג-אוביישן" בסיום, תוך צרחות "בראבו!” מכל פינה באולם המלא. אפשר היה לטעות ולחשוב שמדובר במטה מפלגה כלשהי, ערב הניצחון בבחירות. נראה שתואר חביב הקהל שמור לו, אבל קשה לי להאמין שמדובר בסוס מנצח גם אצל השופטים בתחרות הזו ואלה העתידיות. “המדריך למהפכה" הוא תולדה של מאבק מתועד בן שמונה שנים, בו מנסים הבמאים דורון צברי ואורי ענבר (“בית שאן סרט מלחמה”) להילחם בתחנת הרוח הידועה בתור "ערוץ 1” ולבצע רפורמה ברשות השידור. מבחינה קולנועית, הסרט אינו נסיוני כמו שאמרו עליו, ממש לא קורא תיגר על המוסכמות. זהו סרט תיעודי נטו, שכבר נעשו כמוהו בעולם. אז יש קטעי מעבר באנימציה. ויש סצינות מבויימות על ילדותו של צברי. ויש שחזורים עם שחקנים, ויש דוקו-אקטיביזם עם מצלמה רועדת שחוטפת מכות משוטרים מפזרי הפגנות. הכל עשוי לעילא ולעילא, אך המבנה הוא דוקו קלאסי, אין סיבה להתבלבל.

     

    הקרב על האגרה עובר תמורה במהלך הצפייה, משנה צורה לכדי פורטרט עצמי של צברי. אומרים על הרבה על אנשים שהם חיים בסרט ודורון צברי מספק לכולנו הזדמנות לראות את הסרט בו הוא חי. האיש שמצטייר מן הדיוקן העצמי הוא אגו-מניאק לא קטן, כפייתי ברמות מטורפות ומבסוט מעצמו עד בלי די. הוא היה יכול לקרוא לסרט "דורון צברי המלך". והוא גם היה גם צודק, הוא באמת מלך. תותח-על בקולנוע. הסרט שלו חריף, מבריק לפרקים ומצליח לעבוד לחלוטין על הקהל על אף הפרדוקס הקיומי שממוקם בבסיסו. הרי כולנו יודעים שהממשלה היא מאפיה, שמדינת ישראל היא רפובליקת בננות נפוטיסטית. אבל במה נבדלת הכנופיה הקבועה של צברי שמופיעה בקרדיטים, מזו של מנכ"ל רשות השידור בדימוס? להגיד שהטלוויזיה שולטת בהמונים על ידי סילוף המציאות, ואז לעשות סרט דוקומנטרי סופר-מניפולטיבי שסוחט מאותם המונים מחיאות כפיים סוערות - זה אבסורד מטורף. חור שחור היה צריך להיווצר באותו רגע באולם, לו הייתה טיפת היגיון בעולם. אבל אצל צברי, זה עובד, כי הצדק איתו. קולנוע יכול לשנות מציאות, אפשר לעשות מהפכות והכי חשוב זה להאמין. לא חשוב במה. אחלה של מדריך, למרות שמהפכה עדיין אין. עם כל ההשגים והחשיפות של הדוקו-אקטיביזם הזה, כרגע אין חוק ואין רפורמה בערוץ הראשון. הרי כולנו ראינו את המונדיאל האחרון. וגם אם יהיה חוק, ייקחו שנים לרפא את הגופה הזו, שלא לומר להקים אותה לתחייה, לעשות לה רנסנס. גורלו של הסרט הוא לעשות קצת רעש ואז להישכח, כמו "שיטת השקשוקה" בזמנו. וגורלו של צברי הוא להיות קולנוען. נקווה שלעולם לא ישכח זאת, לא משנה מה תגיד אמא שלו.

     

    זוהי הגרסה הלגמרי לא ערוכה של כתבת סיקור הפסטיבל אשר התפרסמה היום באתר עכבר העיר אונליין.

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      פרופיל

      אורון שמיר
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      כותרות עכבר סרטים