עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    cafe is going down
    ';

    אין זמן כזה- "אחר כך"-קליוסטרו

    .............
    ניסיון חיי לימד אותי שהמשפט -
    \"אין זמן כזה אחר כך\" נכון ביסודו
    אבל מוטעה במציאות.
    כמי שנגוע ב 'דלקת כרונית בהווה',
    קרי:
    תולה מהר את הכביסה כדי לסיים,
    ולא תולה אותה אחד אחד ונהנה מכל אטב...
    (או כפי שהמתחכמים יגידו לא קונה מייבש כביסה)
    גיליתי שכאן במחשב יש זמן כזה אחר כך,
    שזה עכשיו.

    עדכון מהמרפסת:
    עכשיו תליתי כביסה, אחד אחד
    כיף כזה כבר ממזמן לא היה לי.

    ארכיון

    0

    פעלתי לפי ההוראות, ניסיתי להתחשבן עם עצמי

    5 תגובות   יום רביעי, 12/9/07, 10:51


    לא קל להתחשבן איתי, יש לי פנקס סודי שאני רושם בו הכל: ריחות, רגשות, צבעים, טעמים, מוזיקה, שקט, יש שם הרבה שקט רשום, למרות שדווקא דפי השקט הם הכי מקומטים, אני תמיד מעיין בהם שוב ושוב, בימי הרעש האלה שפוקדים אותי. סיכום כמעט שנה של כתיבה, כל טור עם ריח של עונת שנה אחרת.

     

     

    איך כותבים על גשם, בשעה שיש בצורת מסביב?

     

     

    יושב בלהט השמש הקופחת, מסביבי הילדים שרצים אל הים ובחזרה, המלצר מחייך אלי, "אין יותר אבטיחים אכילים, הם מוחזרים אחד אחד אל המטבח, אז אנחנו לא מוכרים אותם".

     

    רנדי ניומן ישב פעם על שפת הנהר וחלם על הים, או להפך, לא זוכר מה הוא אמר, זוכר שהוא אומר ונוגע בדיוק במקומות שאני בא משם, והולך לפעמים.

     

    ראיתי את הסימנים, גם כי אני רגיש אליהם, גם כי אני בחיכיון, ממש עד כלות, חייב את הסתיו עכשיו! נמאס מהזיעה הזאת שאנחנו מייצרים, זאת שמרטיבה את הסדינים בלילות החמים, זאת שהרוח הנדירה בימים אלו מלטפת במיוחד. ולמרות שהיא איתי עכשיו, או אולי היא בכלל הלכה כבר, ונשארתי לבד, למרות זאת אני עורג, אליה אל רוח הסתיו האמיתית, שלפי היהדות באה בסמיכות לשנה החדשה.

     

    דווקא בימים הנוראים של חום יוקד וחלומות רטובים על גשם שיבוא, דווקא אז סידרו שתתחיל שנה.

     

    פעלתי לפי הוראות האל הכתובות בספרים וניסיתי להתחשבן עם עצמי. לא קל להתחשבן איתי, יש לי פנקס סודי שאני רושם בו הכל: ריחות, רגשות, צבעים, טעמים, מוזיקה, שקט, יש שם הרבה שקט רשום, למרות שדווקא דפי השקט הם הכי מקומטים, אני תמיד מעיין בהם שוב ושוב, בימי הרעש האלה שפוקדים אותי.

     

     

    ראיתי סימנים מקדימים, ראיתי רימונים בשלים, שתיתי אותם בתשוקה. אוהב את טעם החלודה החמצמץ שהם מייצרים בפה. שמעתי ממקור ראשון שיש חצבים, ניצבים בזיקפה חזקה אל מול השמיים, מתעלמים לחלוטין מהאבק שהשמש מייצרת.

     

    עליתי להרים לראות תפוחים שהבשילו, קטפתי וטעמתי מכולם, מכל הטעמים והסוגים, כמו יינן, טעמתי וזרקתי, ככה נהוג במטעים בגולן. אחר הצהריים, כשחזרנו לגינה, שם בהרים, תקפה אותנו רוח הסתיו, בלי הודעה מראש. מי שיושב גבוה רואה אפילו את הסתיו ראשון.

     

    ואז חזרתי אל הכתובים שלי, פשוט הסתכלתי ברשימת הטורים שלי בערוץ, כמעט שנה עגולה של כתיבה, כל טור עם ריח של עונת שנה אחרת.

     

    גיליתי שסתיו לבד זה רומנטי אפילו יותר מסתיו ביחד

    יצא במקרה שהאהבה הגדולה הלכה בתחילת השנה החדשה, נפרדנו כך. דווקא כשהתקופה הכי יפה של השנה הגיעה. למזלי גיליתי שסתיו לבד זה רומנטי אפילו יותר מסתיו ביחד.

     

    החורף גרם לי למצוא אהבה חדשה, חליפית, שחלפה לה עם בוא האביב. ניצלנו את הלילות הקרירים לטיולים מדבריים. ואני איש של הצפון בכלל.

     

    הקיץ הביא איתו אהבה קצרה, אפילו התנהגנו כמו שמתנהגים בקיץ, התמסרנו למאווררים ולמזגנים, התעלסנו "לאט" אבל הרבה, טיילנו ברגל, ראינו את הים, אכלנו פירות שנזלו לנו על הסנטר... ופתאום אומרים שזה מתחיל שוב, הסתיו.

     

    קראתי פעם על קיר של בית ספר דתי בירושלים סיפור מיוחד על אב ששולח את ארבעת בניו בעונות שונות של השנה לראות את עץ האגס. כל אחד חוזר ומתאר אותו בדרך שונה לגמרי, את אותו עץ.

     

    אמא שלי היתה מזהירה אותי בערב ראש השנה שאפעל בזהירות, "כל מה שאתה עושה בערב החג ישפיע עליך כל השנה". יש שנים שאני נזכר, יש זמנים שאני נזהר.

     

    השנה שעברה התחילה בכאב, בכאב הנורא מכל, בכאב הפרידה, זה שתוקף אותך מתי שמתחשק לו, עוטף אותך בקומך ובשכבך, מסיט את המחשבות שלך, מוציא אותך ממיקוד, מטשטש את ההווה שלך, כמו מסך ערפילים. בלוח השנה רשום שכשנפרדנו החשיך כבר מוקדם, היה קריר בערב, אבל מעיון מחודש בלוח השנה נפרדנו סביב ארוחת החג, שהדבש היה חסר בה, כאילו אין דבש פתאום בעולם.

     

    למרות שטיפלתי בו, בכאב, הוא אחז בי בחוזקה, ולא הרפה לאורך כל השנה. רוב הזמן חמקתי ממנו, הסחתי את דעתי, אבל במרווחים האלה בזמן, בשקט הזה מסביב, שם הוא נכנס ותפס, חזק.

     

    אחר כך קמתי על רגליי, שלחתי סימנים כמו מגדלור, סימני נואשות לים, אולי היא תעבור שם, מישהי שגם סירתה נטרפה, רטובה כולה מגלי הכאב, אאסוף אותה לזרועותיי יחד נתחבק ונבכה עד אור השחר. וכשהיום יעלה נמשיך לחתור יחד לכיוון ה"בית", אל היבשה אל הארץ המובטחת - ישר הביתה.

     

    חתרנו במרץ, הים דווקא היה שקט, אפילו שרקנו מבלי לפחד מהתגובה שלו. הרשיתי לעצמי להפליג עם המחשבות, להרהר במה שהיה, אפילו תוך כדי חתירה. בסוף היא פשוט קפצה מהסירה, לא לפני שחייכה, חיבקה אותי ואיחלה לי המשך מסע נעים.

     

    בכל זאת מה למדתי השנה?

     

     

    הכל מחדש, בכל פעם שזה קורה אני מתחיל מהתחלה: מתחיל מסקרנות מהולה בחיוך, מתחושת אופוריה וריחוף, מגילוי, מהתפשטות, מלבנות אמון, לרצות להתערבב, לחצות גבולות, לשמוע סוד, לדבר בלחש, ללחוש, לנשוך, בעדינות. להקשיב, בנוחות, לפעמים בדריכות. לרצות, פשוט לרצות לגעת, להתערבב, להריח, להחזיק, לטעום, ללטף, לגלגל להעיף, להתמסר, לקבל או במילה אחת - לתת.

     

    ומה שמדהים בכך זאת העובדה שבעצם שאני שוכח הכל, כאילו שאני לא יודע. כמו שאומר דניאל סלומון בהקשר קצת אחר - "היא תשרוף את כל מה שהיית..."

     

    הצלחתי למצוא את הרגע

     

     

    ולצאת אל המרפסת לראות את השמיים האלה שיביאו את הסתיו. ישבתי בוהה מולם, כולי "געגועים לגעגועים", מתגעגע לחמין של שבת שהיתה מכינה קבוע, בכל שבת לאורך כל החורף, חמין הכי עדין שיש, עם כל גרגיר גריס בנפרד. מתגעגע לריח שערה, לנגיעתה, מתגעגע לחיוך שהיה מתגלה בחושך, שעה שהיתה צובטת ומקנטרת משתוללת כמו ילדת בר.

     

    מתגעגע לשתיקות הארוכות, להמתנה הזאת במיטה, שתבוא כבר, זקופה ויפה, בשניות תהפוך ללפיד בוער.

     

    מתגעגע להתרגשויות, לנשיפות, לצחוק המתגלגל, למשחקי הרחוב, כשהיינו הולכים ומשתטים. רוצה את השקט הזה המוחלט שנוצר עם כל אמירה נוגעת, רוצה לבשל לה, רוצה שתתענג על כל ביס, רוצה שתקום לפני ותלטף אותי בשביל להעיר.

     

     

    תוך כדי שאני יושב ומתגעגע, אני נזכר ברסיסי החלום, בשניות של הסרט, בחוויה האנושית הכל כך מיוחדת הזאת שקוראים לה אהבה.

     

    שתהא השנה הקרובה מלאת אהבה כקודמתה .

     

    "אם יהיה זה שנית – אל יהיה זה אחרת, רק אותה אהבה עניה וסוררת" (אלכסנדר פן, "וידוי")

     

    פורסם בערוץ יחסים Y-NET

     

    קליוסטרו זה קוסם

    דרג את התוכן:

      תגובות (5)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        16/9/07 02:49:

      וואוו,

       

      איזה הספקים יש לך אתה)))

        15/9/07 21:51:

      יקירי!

      אחרי שנה כל כך עמוסה ומרתקת, מה נותר לי לאחל לך?

      אהבה, אהבה ועוד הרבה אהבה...אבל כזאת אמיתית, שלא מכאיבה, שלא מתעתעת, כזאת שמשכרת ומסחררת, מחממת ומחבקת...

      אהבה בריאה

      חיבוק ענק

      מתובלת

        13/9/07 14:58:
      חברי היקר כמו תמיד מקסים ורגיש. שיתגשמו כל משאלותך לשנה החדשה הבאה עלינו לטובה.
        13/9/07 12:16:

       

      כוכב לשנה נהדרת .

      .

      שעץ האגס לא יחדל

      לגלות את כל צדדיו

      הפלאיים    

      .

       

      והמבט לא יחדל להיות

      מוקסם ,   מהַהִשתנוּת

      ..

        12/9/07 11:18:

      יודעת שלא ירשמו מילותיי

      בפינקסך הקטן

      הנושא את מילותיך כולן

      והלא העט טובה באצבעותיך

      והעת יפה עד קצות

      שתהא השנה בזמן חָנוּן

      נושא טוֹב וטוּב

      שתפעם בהלמוּת וגם בפסיעה

      בנתיב נארג

      לטיווי של חלום

      שיהא בו ב-אמת

      ויהא בו ב-ממש

      הכי שיש והכי שאפשר

      שתכתוב את הנכתב

      שיהא כתוב את אשר נקרה

      שאקרא.

      שתעשה מעשה הלב

      אוהב, לוטף הוֹוֶה

      שיבוא מבורך ורך, בו בזמן

      מעוף

      כמיהה

      כמו תפילה

      שיהא מלמול מילים

      סחרר מגובה

      עם אצבע אלוה

      אפילו קצת, אפילו קמעה

      שתהא בו בזמן

      ה-שָׁפָה ה-אחת

      שפת שָׁלֵם , שלומות ושלמוּת

      שפה שיש בה גם דום ודממה

      גם אֶלֶם

      מתוכו ובתוכו בוקעות אותיות ואותות

      ב-דעת

      מגיעה

      נוגעת

      ונוגהת

      שיהא בו בזמן סער וקוּרי סהר

      שיהיו אגדות נרקמות

      במארג  פועם.

      שתהא.

      שתהא השנה.

      שתהיה.

      שתהיה להיות.

      חג בהיר ולבן

      תודה שאתה יודע לכתוב.

      כך.

      רק כך.

      תודה שאתה...