עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    cafe is going down
    ';

    מיסטיקה ושאר ירקות

    מיסטיקה על קצה המזלג
    אין מקריות, ואמנם הכל צפוי אבל הרשות תמיד נתונה...

    יומן מלחמה של חייל - חלק 3

    4 תגובות   יום שלישי, 4/9/07, 23:34

     זהו חלקו ה 3 של יומן המלחמה של ערן, שנכתב בזמן אמת במלחמה בכתב צפוף על פנקס קטנטן ונמסר לידי מיד כשיצא מהתופת.

     

    החלקים הקודמים פה:

     

     

    יום לחימה חמישי  04/08/06

     

    16:34 אנחנו בשגרה בבית. קיבלנו בלילה אספקה של אוכל ומים, סוף סוף מים בלי כלור.. אכלנו הבוקר כבר יותר אוכל , בתור אחד היחידים שמוכן לאכול סרדינים, אכלתי קצת יותר , אכלתי ממש לשובע. לקינוח אפילו קיבלנו ופל.

    הקצין ביקש ממני לסרוק את הבית ולחפש רדיו, אני ומור הנגביסט התחלנו לחפש בכל הקומה, כלום, הוא המשיך לקומה העליונה ומיד חזר. בהתחלה לא הבנתי למה, עליתי אחריו, כשעליתי למעלה הבנתי מיד למה  הוא חזר למטה.

    מחלקה 8 הייתה למעלה , כולם עם הראש ברצפה, המשכתי, ניסיתי קצת לחזק אותם, ללחוץ ידיים, לתת חיזוק בכתף, מקווה שזה עזר. אחרי שהמשכתי בחיפושים מצאתי רדיו. הורדתי אותו למטה ושמנו בו סוללות של פנסים צבאיים. כיוונו את התחנות, רוב התחנות בערבית... יש גלצ ורשת ב.   שמענו חדשות , עוד לא הודיעו על ההרוגים, אבל אמרו שכוח גולני הותקל בכפר מרכבה.  בטח אמא משתגעת , וחברים מתקשרים הביתה לשאול אם הכל בסדר. אמא אני בסדר בקרוב אני בבית, אני מקווה.

     

    דיברנו קצת מור הנגביסט ואני, הוא אמר  שהוא שאל אתמול את הקצין למה אנחנו לא יוצאים, ושאל את עצמו שאלות קשות, הרי הוא נגביסט חוד, בדיוק כמו זה שנהרג.

    שאלתי את החובש אם רק אני מפחד או שכולם ככה, הוא אמר שברור שכולם מפחדים, זה מרגיע אותי משום מה.

     

    שמענו חדשות עוד כמה פעמים, נהרגו חמישה מחבלים וקטיושות עוד נופלות .....

    בין השמירות, שמירות קשות , שומרים שעה, נחים שעתיים, שכבתי על אחד המזרונים מאזין לרדיו , דמעות התחילו  לרדת , חשבתי על ההורים, המשפחה, החברים, מה היה קורה אם זה הייתי אני...

     

    מסביב אני שומע עוד אנשים בוכים בשקט, המפקד שלנו שהיה ממחלקה 8 , עלה לחברים שלו במחלקה.

    יותר מאוחר ירד הקצין, אמר לכולם לקום, שמנו נשקים, ונעמדנו, הוא גם בכה. ניסה גם להסתיר את זה. כולנו ידענו שזה נורמאלי לחלוטין.

    קיבלנו פקודה לסדר את הבית , לנקות קצת, שיהיה מסודר, אולי בגלל ששבת נכנסת בקרוב. ניקינו לקול הפגזים, כרגיל... היה נעים יותר בבית הנקי, זה גם העסיק אותנו קצת, הוציא אותנו קצת מהבאסה והבכי.

     

    עליתי לשמירה, מאבטח את הבית מחור בקיר שעשינו לפני ארבעה ימים. אחרי כמה דקות התחילו קולות נפץ בבית. לא של טילים, או ירי, של הוצאת אגרסיות. כמה חיילים התחילו לשבור רהיטים בבית. בדרך כלל הייתי לא מסכים עם זה ואומר שזה ונדליזם אבל הבנתי אותם, חייבים להוציא את הזעם על מה שקרה.

    אני רשמתי משהו על הקיר. פעם לא הסכמתי עם זה אבל היום הדעות שלי השתנו. בעיקר תוך כדי השירות הצבאי. רשמתי על הקיר" אין ערבים, אין קסאמים וקטיושות" מה שמלחמות עושות לאנשים.

     

    יום שישי של לחימה         05/08/06 14:28

     

    היום יום שבת.

    סגרתי אותה בלבנון, שבת שלישית שלי כבר, של חלק רביעית. בשבת הקודמת באה המשפחה לבקר...

    עשינו אתמול ארוחת שישי והדלקת נרות, לא היו נרות אז שמנו שמן ופלנלית בכוס והדלקנו את זה. זה דווקא דלק יפה. כמה שעות טובות. אכלנו ארוחת שבת, לא כמו האוכל של סבתא, אבל היה מושקע. זה היה כרגיל תירס טונה קבנוסים וסרדינים, אבל היה בזה משהו מיוחד כששרים שירי שישי במהלך מלחמה בשטח אויב. כשאתה מגן על המדינה.

     

    כמה שעות אחרי האוכל הגיע המגד הוא עשה שיחה עם מחלקה 8 , ניסה לעודד אותם להמשיך לחימה ולהחדיר עוד רעל באנשים. לא יודע אם זה הצליח. אני מקווה רק שהם אולי מרגישים טוב יותר ופחות עצובים.

     

    העירו את כולם באמצע הלילה הלכנו להביא אספקה רוקנתי את תכולת התיק פק"ל שלי ויצאתי איתו ריק, בבית של הסמ"פ היו המון שקי פק"ל ושקיות עם ציוד בשבילנו. פתחתי את התיק והעמסתי כל טוב. טוב נו זה היה רק קבנוסים ותירס אבל גם זה משהו.

    האספקה הזאת הייתה שווה , קיבלנו גם גרביים תחתונים וחולצות, אז העמסתי לתיק כמה גרביים והתחלנו ללכת שוב לבית שלנו. התיק שקל איזה 40 קילו בקושי זזתי. היה לי גם ארגז תחמושת ביד הליכה של אולי 200 מטר בלחץ וממש כאב הגב. הגענו לבית הורדנו את התיקים וחזרנו לישון.

     

    למחרת עליתי שוב לעמדה שבה רשמתי על הקיר, הצטרפו לאמרה שלי כמה דגלי ישראל שאנשים אחרים ציירו, עוד אמרה:" עם ישראל חי" רשמתי על הקיר : " אנחנו ננצח"

     

    יותר מאוחר (אחרי ארוחת בוקר מונוטונית כרגיל) , קיבלנו זמן להחליף תחתונים וגרביים. הורדתי את הנעל וקילפתי את הגרב מהרגל. כמה יבלות בין האצבעות , שורף. אווררתי את הרגליים , החלפתי תחתונים ושמתי טלק על הכל. האמת היה ממש מרענן, גם הורדתי פעם ראשונה מזה שישה ימים את הוסט והשכפץ  הקרמי. פתאום הייתי נורא קל...

     

    שוב שמענו חדשות, הרוגים נוספים, כנראה משייטת 13, לא חדשות טובות. מה שעודד אותי זה שאמרו שהפסקת אש ממש עומדת לצאת לפועל, הם רק צריכים לנסח אותה כמו שצריך.גם אז אנחנו לא יודעים אם נצא מכאן, בינתיים מתוכנן להמשיך להלחם קדימה, הלילה אמורים להיכנס לכפר אחר יותר בעומק, אחרי שכוח של הנחל אמור להחליף אותנו. דווקא עכשיו דיי בטוח כאן. הביאו אתמול כמה דחפורים שעשו טרסות חול מסביב לבית וגם הגיע טנק לעזור במקרה הצורך. מקווה שהתנועה הלילה תעבור בשלום וכל המלחמה הזו תיגמר מהר ובלי נפגעים נוספים לכוחותינו.

     

     

     

    וכאן המשך היומן

    דרג את התוכן:

      תגובות (3)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        12/5/08 22:53:

      אני אתעלם ממה שאמרת על ההרוגים.

      נקמה היא רגש לגיטימי אצל חיילים בשדה הקרב.

      אבל- אתה רוצה לנקום? תעשה את העבודה של כמו שצריך ותמצא איזה חיזבאללון ותתקע אותו.

      אל תוציא את הזעם והתסכול שלך על רכוש של אזרחים.

      זו השחתה, תרתי, המעידה על חולשה. 

        12/5/08 22:37:

       

      צטט: el_greco 2008-05-12 22:20:04

      להשחית רכוש של אזרחים זו חרפה.

      האזרחים האילו אירחו את החיזבאלה..

      החיילים נמצאו בבתים שלהם כי לא היה מקום אחר..

       

      מוזר שזה כל מה שיש לך להגיד..

      כלומר החיילים שנהרגו שם זה בסדר?

       

      רק חרפת הרכוש מציקה לך?

       

        12/5/08 22:20:
      להשחית רכוש של אזרחים זו חרפה.

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      מעופפת - דורדור
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין