עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    cafe is going down
    ';

    באינטרפרטציה אישית

    ארכיון

    תגובות (0)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    אין רשומות לתצוגה

    0

    הגבול שבין מוסיקה לרעש

    0 תגובות   יום שלישי, 21/7/09, 23:44

    נסענו בדרך ארוכה לתוך הלילה , ברדיו היה השיר שהיא הכי אוהבת ואני חשבתי לעצמי מה יכול לעצור את הזמר הזה חוץ מפנצ'ר או ברק שיחשמל את שנינו. למרות הגשם החזק שרק הוסיף לייסוריי- ברקים לא היו. יש לה טעם מוסיקלי מוזר, היא אוהבת אותם צועקים , רועמים ושריריים. אני אוהב אותן אחרת. קלאסיות , עם הבעה , עם קצת יותר רגש ופחות עוצמה . גם התינוק של השכנים צועק אבל שרירים עדיין אין לו , תמיד יש לה מה להגיד שהוא בוכה , אני דווקא חושב שקול של תינוק יפה יותר מקול של מבוגר , יש בו משהו אמיתי ותמים , גם כשהוא בוכה בקול הכי גבוה. הוא עדיין לא ראה את העולם כדי לספוג ממנו את ההשפעות הצורמות באמת.לקונצרט באים אנשים מבוגרים ויש כמה צעירים שמרגישים מבוגרים לגילם , להופעות רוק מגיעים צעירים , בני נוער, כאלה שמחפשים חיבור לחומרים שמוציאים משליטה , למוסיקה שתעיף אותם לשמים כדי שירגישו שהם לא חיים במציאות הכואבת. אבל כמה כואבת היא צריכה כבר להיות כדי שהרעש של החשמליות יגיע לדציבלים כאלה?  כמה זמן צריכים לנגן את אותו המקצב כדי שהם יכנסו לטראנס ואיך לעזאזל יוצאים ממצב של שיכרון חושים מוסיקלי? הניגודים בינינו יוצרים זוגיות מופלאה , שנינו כמעט באותו הגיל אבל היא נשארה קצת ילדה , היא מתחברת לרעשים שמוציאים משליטה , אני מתחבר לשקט , כל מוסיקה מתחילה בשקט ונגמרת בשקט ,  אני מתחבר יותר להתחלות וסופים והיא יותר לתוכן המהותי של החיים .. אני סוגר את הרדיו באמצע השיר  ושואל אותה למה בכוח היא מובילה אותי לתוכן המהותי של החיים, היא לא ממש מבינה את השאלה המוזרה שלי , בכלל השאלות שלי בזמן שאני חושב על המוסיקה שלה נעשות מוזרות מיום ליום . אנחנו ממשיכים בנסיעה ומתפשרים על ג'אז , כזה של 4 כלים , פחות רועש , סוחף ועושה את הדרך מעניינת. היא נרדמת.  גם הסקסופון של קולטרן לא עזר ליצירת זוגיות מוסיקלית למרות שהוא התכוון לזה. ניסיתי את כל האלבום , אבל רק הרעמים שהיו עכשיו הצליחו להעיר אותה , היא חשבה שהיא במסיבה סוערת ושאלה למה אנחנו לא עוצרים כדי לשתות משהו , עצרנו רק כדי להבין לאן אנחנו ממשיכים בסערה הזאת , הדרך נראתה לנו זרה בלי מוסיקה , הגשם פסק והיה שם שקט , הרגשתי שזה המקום. אנחנו בדיוק בתפר שבין צעירים למבוגרים וכנראה שלפחות עד גיל 70 לא נמצא את המוסיקה שמתאימה לשנינו.השקט של תחילת הנסיעה נשמע בדיוק כמו בסופה. ההמולה, ההתרגשות , הסערה הגדולה שהיא אוהבת מתפרשים אצלי כמוסיקה דיסהרמונית שבלעדיה לא היינו יכולים להגיע ליעדים שאנחנו מייחלים להם , אהבה ומוסיקה הם צמד שאסור להפריד ביניהם לעולם , גם באהבה ישנם צלילים צורמים בדרך שמובילים אותה לרוגע ,  היא מגיעה לפעמים לגבהים שאוזן רגילה לא תבין. אהבה יכולה לגרום לך לשנות דעה על מוסיקה כמו שמוסיקה תשנה אצלך דעה לעיתים לגבי אהבתך.הגבול בין רעש למוסיקה דק מאוד , מה שקובע אותו הוא בדרך כלל השינויים שחלים בנו , הגיל , מצב הרוח , מזג האוויר ובעיקר האהבה שמלאה בכל הצלילים האפשריים.
    דרג את התוכן:

      פרופיל

      משה צ'יטיאת
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין