עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    cafe is going down
    ';

    באינטרפרטציה אישית

    ארכיון

    תגובות (0)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    אין רשומות לתצוגה

    0

    הדמיון עולה על כל המציאות

    0 תגובות   יום שבת, 18/7/09, 02:23

    תמיד אתה שואל את עצמך על מה לכתוב את השיר הבא , או על מי לכתוב ומחפש את כל הסיבות האפשריות שבעולם להיות פגוע , מוכנע , מובס, מובך, מבויש, מבוזה, נלעג, מדוכא, מונמך, מכופף, מורכן, מוטה (שכחתי משהו?) כדי שייצאו לך המילים הנכונות , המילים האישיות ביותר שבטח כל אחד יוכל להזדהות איתן.

    זאת משימה לא פשוטה , אתה בוחר את המקום הנכון , בדרך כלל מדובר בחדר חצי חשוך , אולי החדר הקטן ביותר בדירה , חייב להיות בו חלון שהוא פתח להשראה , רצוי שהתקרה תהיה טיפה מקולפת שיהיה לך עוד משפט כשחסר , שהדלתות תהינה סגורות היטב שמשפטים מבחוץ לא ייכנסו ושיהיה לך פסנתר קרוב, תמיד טוב שיש אחד כזה בסביבה.  אתה מתחיל לחשוב ואומר לעצמך שהיום הנושא חייב להשתנות אבל תמיד אתה בסוף תחזור לאהובתך הרחוקה שאפילו לא יודעת שאתה אוהב אותה והקשר שלכם מסתכם במשפט או שניים בשבוע. אין כמו אהבה רחוקה , כזאת שמצוירת כמו באגדות , כזאת שכל שיר שנולד בעקבותיה הוא הדבר היחידי שכנראה יכול להיוולד ממנה , אתה כותב על אישה אחת ומתכוון להרבה שהיו לפניה ומקווה שלא תהיינה עוד אחריה , תמיד ייכנס בשיר איזה גוף שלישי , מישהו לא קשור שפגשת ברחוב ואמר לך משפט חכם , הוא תמיד יותר חכם ומבוגר ממך , הוא נותן לך חיזוקים לשיר המינורי הזה ומוסיף לו מעט איכות.  יש לך בית ראשון וזה נראה די מספיק בשביל אחת שלא רוצה אותך , ההיא היפה ביותר בעולם , שכל מה שרצית זה שתכניס אותך תחת כנפיה , נתת לה בית שלם , עם דלתות נעולות וחלון פתוח והיא בכלל לא יודעת שאתה מתכוון לתת לה גם את הבית השני עכשיו ,אתה מחליט לכתוב אותו על עצמך אבל אז מגלה שאת עצמך אתה פחות אוהב ושלא ממש אוהבים- לא מבטאים רגשות ובכל זאת אתה שולט היטב בבית , אתה מוצא חרוזים שנשמעים מאולצים אז אתה מוחק ומחפש מקצב חדש, הטלפון שלך מצלצל והיא נמצאת שם על הקו , נשמע לך כמו צירוף מקרים שבדיוק חשבת עליה , אבל אתה תמיד חושב עליה , אתה תמיד כותב עליה , היא הופכת לסמל של שירים , אתה מסוגל עכשיו להגיד לה בטלפון שאתה מצטער והיא כרגע מפריעה לך לכתוב, למרות שזאת היא , למרות שכמה דקות לפני כן התפללת שהיא תתקשר. הדמיון שלך חזק פתאום מהמציאות ואתה פוחד שזה יהיה עכשיו ההפך לפני שתסיים לכתוב את המילים שבדיוק מצאת, כשאתה אמן הכול נראה לך עצום יותר מהמציאות.  אז אהבה תהפוך לשיר , מילים לסיפור,  צלילים למנגינה ואפילו האישה שאתה הכי תאהב תהפוך לפסל שעומד מולך יומם וליל ומחכה שתיתן לו חיים , שתלביש עליו את הבגדים הכי מצוירים ותכתוב עליו את השירים הכי יפים , כשאתה אמן אתה מחפש את הקושי , את הרגעים הלא פשוטים של החיים כדי להפיק בתפקידך את המיטב שמצפים ממך. אתה מגיע לפזמון. אין לך מה לכתוב יותר . אתה מתקשר אליה בחזרה כי אתה מנסה לחזור למציאות ולהביא מעט חומרים לדמיון,  אמן נולד כזה מבלי שידע וכשהוא מתחיל לאהוב זה פתאום מגיע. עכשיו היא כבר לא עונה לך.  הדמיון שלך מביס שוב את המציאות ואתה מתחיל להבין שהאהבה שלך בורחת בין האצבעות שמנסות בסך הכול לכתוב לך את הפזמון הבא , אתה מרגיש הכי רע עכשיו, את המנגינה האמיתית פספסת אבל אתה לפחות תסיים עוד לילה עם  שיר שלם שילך איתך תמיד ויזכיר לך שאתה עדיין אדם מציאותי.
    דרג את התוכן:

      פרופיל

      משה צ'יטיאת
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין