עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    cafe is going down
    ';

    אולי בשנה הבאה יצטרפו אלינו גם אחינו היהודים

    0 תגובות   יום רביעי, 10/10/07, 22:02

     

    אולי בשנה הבאה יצטרפו אלינו גם אחינו היהודים

    מאת אבי יששכרוף

    פסטיבל הבירה המתקיים זו השנה השלישית בכפר טייבה ליד רמאללה הוא הזדמנות לא רק לטעום מהבירה שמיוצרת שם, אלא גם לצפות ברקדני דבקה וזמרי היפ-הופ פלשתינאים. וגם להתוודע להשפעות הכיבוש, שגורם לרבים מתושבי הכפר הנוצרי לעזבו.

    טייבה, הגדה המערבית
    כותב שורות אלו אינו חובב בירה ואינו נוהג לשתות את המשקה. לכן נדרשה עצתם של מומחים, כדי לחוות דעה על איכותה של "בירה טייבה", שמיוצרת בכפר הנמצא מצפון-מזרח לרמאללה. לרוב, הדעות היו חיוביות. ג'ונתן, מאמן השוערות של נבחרת הנשים הפלשתינית בכדורגל, שהגיע ל"אוקטובר פסט" בטייבה, טוען כי הבירה הזהובה והכהה מצוינת. "זה מרגיש ונראה טרי עם הקצף מלמעלה", הוא אומר כשלצדו חבורת גרמנים שמתיירים בימים אלה בגדה המערבית. "זה אולי יפתיע אותך, אבל אפילו בגרמניה אפשר לקנות 'בירה טייבה'", הוא מעיד. ליה, צעירה בשנות ה-20 לחייה, מסכימה עמו: "הם עושים עבודה טובה". רק פול, עיתונאי שוודי, חורג מהקונסנזוס וטוען כי "זה מזכיר בירה של בחורות. מאוד קלה", הוא אומר בחיוך, בעודו גומע כוס שנייה.

    הקבוצה הגרמנית נראתה משועשעת במיוחד, אולי מפני שמסורת ה"אוקטובר פסט" - פסטיבל הבירה של אוקטובר - נולדה במינכן (הפסטיבל בטייבה הוקדם לספטמבר בשל חודש הרמדאן שיחול במחצית הראשונה של אוקטובר, מתוך כבוד של תושבי הכפר הנוצרי לאוכלוסייה המוסלמית השכנה). המסורת מספרת כי לפני כמה מאות שנים, נסיך גרמני שחגג את נישואיו הזמין את כל תושבי הנסיכות לשבוע של חגיגות ושתיית בירה במינכן. מאז עברה מורשת פסטיבלי הבירה גם למקומות אחרים באירופה ובארצות הברית, ובשלוש השנים האחרונות - גם לגדה המערבית.

    התמונה הנגלית למבקר בפסטיבל נראית כמעט בלתי אפשרית במציאות הפלשתינית בגדה המערבית ובעזה. קבוצת רקדני דבקה פלשתינאים, נערים ונערות יחדיו, מפזזים על הבמה. כמה עשרות אנשים בקהל, צופים ומריעים. בינתיים בדוכנים, הבירה ממשיכה לזרום לכוסות, בסמוך לשלט בערבית: "הרשות הפלשתינית - משרד השלטון המקומי". דוכנים אחרים מציעים שווארמה, פלאפל, המבורגרים ושתייה קלה.

    בתוך בניין המועצה המקומית, שורות שורות של חביות בירה ובאולם ליד, מציעים מוכרים תוצרת מקומית אחרת של טייבה: שמן זית, דבש, קרמיקה ואפילו ציורי חינה. האירוע רווי האלכוהול מצוין בכפר הנוצרי היחיד באזור; מסביבו 16 כפרים מוסלמים והעיר רמאללה. על פי האמונה הנוצרית טייבה נקראה בעבר "אפרים" וישו עבר בה בדרכו להיצלב. הנוף הנשקף מהכפר ציורי ויפהפה ובמקום נמצאת כנסיית סנט ג'ורג', אחת הכנסיות העתיקות בגדה.

    מזמינים את כל השכנים

    את הרעיון לייבא את "אוקטובר פסט" לכפר טייבה הגו שני אחים - דאוד חורי, ראש מועצת הכפר, ונדים חורי, בעליה של מבשלת הבירה שהוקמה במקום לפני כעשר שנים. "מאז שהקמנו את המבשלה חשבנו על פסטיבל בירה", מספר דאוד חורי, "אך המצב לא היה פשוט. הבנו כי לא נוכל לעשות חגיגה רק לבירה, לכן החלטנו לקיים פסטיבל של כל מוצרי טייבה. כך נוכל לשווק את כל התוצרת המקומית ולעודד את הכלכלה".

    נדים חורי מוסיף כי מאז הפסטיבל הראשון ב-2005, הם לא נתקלים בבעיות עם השכנים המוסלמים או מצד גורמים בארגונים האיסלאמיים: "הרעיון שלנו היה בין היתר לבנות גשר בין הקבוצות בעם הפלשתיני וגשר לעולם החיצון. בשבת ביקרו כאן עשרות קונסולים של מדינות זרות, כולל קונסול ארצות הברית. אנחנו מזמינים את כל השכנים שלנו לחגוג והם באים. אנחנו רוצים לעודד את הכלכלה וגם פלורליזם תרבותי. אמש היו כאן 4,000 מבקרים, היום צפוי מספר דומה, לא כולם נוצרים. כשכולם מבלים, נהנים וחלק אפילו שותים, זה משמעותי".

    בינתיים עולים לבמה כמה ליצנים. "החיוך של פלשתין", נקראת הלהקה, אולי הגרסה הפלשתינית של "יובל המבולבל". "כולם לעמוד", מצווה אחד הליצנים, "יאללה, לקום ולחקות אותי". "ריקוד הציפורים" מתנגן, עשרות הילדים שבקהל מחקים את התנועות, המבוגרים פחות.

    דאוד חורי גאה בייחודיות של הכפר. "אין ספק שאנחנו יוצאי דופן מבחינת דת", הוא אומר, "האדמה הזאת נשמרה נוצרית במשך מאות שנים ועלינו לשמור על קדושתה. היחסים עם השכנים מצוינים ורבים באים לכאן לפסטיבל. מובן שצרי אופקים יש בכל מקום. אבל התגברנו על מכשולים ואנו מקווים שבשנה הבאה יצטרפו אלינו גם אחינו היהודים".

    רומיאו ויוליה פלשתינאים

    על אף האידיליה הנוכחית, לפני כשנתיים עברה על הכפר סערה שטילטלה את תושביו, כמו את תושבי הכפרים הסמוכים. מדובר בפרשה שאין נוהגים לדבר בה, מעין "רומיאו ויוליה" המקומיים: נערה נוצרייה וצעיר מוסלמי מכפר סמוך התאהבו וגררו את התושבים לעימותים אלימים. הסכסוך הסתיים, אך גם כיום התושבים הנוצרים מקפידים שלא למכור את אדמותיהם למשפחות לא-נוצריות.

    בפסטיבל, חבורת נערות בגיל תיכון צופה בהופעה של נגן העוד חנא שקייר. הן מרכיבות משקפי שמש מודרניים, לובשות בגדים צעקניים, מאופרות בכבדות, מחזיקות תיקים אופנתיים וכמובן - טלפונים ניידים עם מצלמות. בערב יזכו להופעה שלה הן באמת מצפות: להקות ההיפ-הופ הפלשתיניות, "G-Town" ו"Boikutt".

    למרות אווירת הפסטיבל והבירה הנשפכת של האחים חורי, תלונות על הכיבוש הישראלי נשמעות גם כאן. "הכלכלה שלנו התרסקה בגלל המחסומים, ההתנחלויות, החרמת האדמות", אומר דאוד חורי. "אנחנו מתמודדים עם בעיה גדולה של הגירה, בעיקר מקרב האוכלוסייה הנוצרית שרוצה רק לחיות את חייה בשקט. בכל שבוע, חודש, שנה, עוד ועוד אנשים עוזבים. הילדים שלי, אני רוצה שיחיו בעבור פלשתין ולא שימותו בעבורה. אנחנו פלשתינאים גאים, שמה בסך הכל רוצים? מדינה עצמאית.

    "הפסטיבל הזה בשבילי הוא סוג של התנגדות לא אלימה, שנועדה להבהיר לישראלים ולעולם כולו: אנחנו לא טרוריסטים, אלא אנשים שרוצים חירות, חיים ובירה טובה. הכי טובה".

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      פרופיל

      Sherwin
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין