|
הניו יורק טיימס פירסם כתבה על קופסת הבנטו, שתופסת תאוצה בקרב אמריקנים.  קוראים לכתבה שנפרשת לדיעות של מעצבים , מוזיקאי ופילוסוף אמנות. הכל מתחיל בקופסה, שהיא בסה"כ באמת lunchbox שהאוכל מאורגן בה בצורה מושקעת, וכן, כל כך אסטתית... מכיוון שעבר כבר חודש מאז פורסמה יש שובל של תגובות על פני 5 עמודים. חלקן מענינות לפחות כמו של הכותבים. מרתק במיוחד ראיון עם קניה הארה, ארט דיירקטור במוג'י (מישהו אמר שהם יפתחו כאן סניף...), על הפשטות של העיצוב היפני ומהיכן היא נובעת.  (התמונה מהבלוג IA שמביא את הראיון ואליו הגעתי בכלל מהבלוג האהוב עלי, design sojourn שבכלל שואל /how-japanese-culture-influences-their-designs/) הארה קורא לזה רוח האומן (craftsman ולא artist. לא להתבלבל) . "שוקונין קישיטשו"... זו הגאוה שחש איש מקצוע בעבודתו. גם אם הוא פועל בנין או מנקה. הוא מסביר: "עקרון אסתטי מרכזי ביפן הוא פשטות, אבל היא שונה מפשטות במערב.  אסביר את ההבדל בין שני סכיני השף. העליון מיוצר על ידי חברה גרמנית , הנקל, עשוי כהלכה וקל לשימוש מכיון שהוא מאד ארגונומי. האגודל מוצא בעצמו את מיקומו כשאתה אוחז בסכין. שפים יפנים בעלי כשרון ויכולת מיוחדת מעדיפים סכין ללא כל צורה ארגונומית. הפשטות המושלמת של הידית אומרת "אתה יכול להשתמש בי בכל צורה שתרצה" ומתאימה את עצמה ליכולותיו של הטבח (ולא לאגודלו של הטבח). זו , בקליפת אגוז, פשטות יפנית." "בהשאלה, קופסאות הבנטו אומרות: אל תנסה להתחכם. אל תגזים"... שווה קריאה. גם התגובות. ברובן.
--
/http://www.ak3d.co.il
http://www.designconnection.co.il/ | 
