מה קורה כשהמעצב הגרפי הופך להיות הביצועיסט של הלקוח?
- מה עושים כשמנהל חברה (גדולה ורצינית) אומר לי שהוא רוצה את צבעי הלוגו של החברה באותם צבעים של קבוצת הכדורגל שהוא אוהד?
- כשלקוחה מציעה שהיא תבוא אלי לסטודיו, מתיישבת על כסא לידי מול המחשב, ומסבירה לי איך בדיוק היא רוצה שהעיצוב יראה, איזה גוונים, איזה קומפוזיציה וכו' ומגיעה לתוצאה שקשה לי לחתום עליה את שמי? (היא מרוצה....)
- כשלקוח, שהבת שלו מאד יצירתית, לוחץ עלי לבנות לוגו לפי סקיצה שהיא עשתה?
(הכל מבוסס על מקרים אמיתיים).
זה נכון שגם אני מייעצת לרופא איזה תרופות כדאי לתת לילדים שלי כשצריך... ובכל זאת, אולי עדיף שכל אחד יעשה את מה שהוא מתמחה בו, התנסה בו וטוב בו?
איך אתם מגיבים למעורבות יתר כזאת? כשמשאירים לכם רק את הביצוע של רעיון שאתם לא ממש מאמינים בו?
קודם כל רק לשם שיחרור הלחץ והירגעות קלה, בצורת צרת רבים חצי נחמה לכי וצפי בסרטון שבקישור הבא:
http://www.youtube.com/watch?v=VfprIxNfCjk
אני מאמין במקריות כשוברת שיגרה ולכן חשוב לי מאוד לשמוע את מה שהלקוחות אומרים. אני תמיד מקשיב לכל שטות, אפילו אם אני יודע שזו תהיה שטות. אולי זה ידליק אצלי משהו, וגם בסופו של דבר אנחנו משרתים אותם. דבר שני לימדי לפתח עור עבה וקצת להחליק על רגש העלבון. דבר שלישי, לעולם אני לא עובד על המחשב ליד הלקוח. הוא רוצה לומר או להראות שיראה אבל לא בפעולה פיזית על המחשב ובפוטושופ לדוגמא. ודבר אחרון, זה הולך ונהיה יותר ויותר קל לומר לא. כמובן שבצורה מנומסת אבל פשוט להתנגד. בתשעים אחוז מהמקרים אם האדם שעומד מולך רואה שאתה בטוח, החלטי ועיקש הוא יוותר. מה שכרגע עושים לך בכיוון ההפוך.
גם להכניס קצת הומור עובד.
יצא לי מספר פעמים לומר ללקוח: "אני אבדוק ואנסה". ואני באמת בודק ולאחר מכן אני אומר לו שזה לא זה ואני מתנגד לרעיון. יש קצת משא ומתן ובסוף כמעט כולם נכנעים.
אבל אל תוציאי פלט או חומר שאת לא שלמה איתו. אחרת הלקוח לא ירד מהאופציה.
אני מקווה שעזרתי,
וזה באמת הולך ונהיה יותר קל עם הזמן
שדרי ביטחון, ביחרי את פעולותיך עם סיבה, ואז יש הסבר הגיוני שמדבר לרוב האנשים
ואם זה לא עובד אז הסבר ריגשי תמיד מנצח כי לא ניתן להתווכח עם רגשות, כמו: זה אכן שילוב צבעים טוב אבל הוא לא מרגיש לי נכון לתדמית שלכם...
נראה לי שאין מעצב או בעל מקצוע בכלל, שנתקל בבעיה הזו. על מנת לשמור על שפיות דעתי אני תמיד מעדיף להתייחס ללקוח שלי כאל בנאדם הגיוני עם רצון מסויים ( הרבה יותר קשה לעבוד מול מישהו שאת לא חושבת שהוא הגיוני ). על פניו הכל אמור להיות בסדר - בן אדם עם רצון בא לבנאדם עם יכולת לספק את הרצון וכולם שמחים, אז איפה זה נופל?
לפעמים הבעיה היא בתקשורת, הרבה פעמים הלקוח רוצה משהו מאוד מסויים אבל לא יודע להסביר את עצמו, דוגמא:
לקוח: " תעשה לי לוגו כמו של ביתר ירושלים בול!"
סבטקסט: " אני מחפש לוגו שיהיה בו קונטרסט חזק של צבעים ויבטא את הדורסניות והכוחניות של החברה החדשה שלי"
ללקוחות הרבה פעמים יש מושג מאוד חזק של מה שהם רוצים, הם לא יזוזו ממנו, אלא אם כן אנחנו, כמעצבים נקח את הרעיונות האלה ונביא להם משהו חדש ורענן שעונה על הציפיות שלהם.
לגבי התערבות פיזית בעבודה, הדרך הטובה ביותר להתמודד עם זה היא לא להגיע למצבים כאלה. לרשום הערות על דף ולא לעצב מול הלקוח. ברגע שאת מעצבת מול לקוח את הופכת ל"הארכה" (extension) של החוש היצירתי שלו, את הופכת ליד היציבה והמעצבת שלו - ביצועיסטית.
יש הרבה מקום ליוקרה ולכשרון שלנו כמעצבים, אני תמיד מנסה לזכור שאני לא מתעסק באמנות, אלא בעיצוב. בסופו של כל קובץ פוטושופ או אפטר אפקט יש לקוח עם מטרה ופנקס צ'קים. כך שאם שום דבר לא עוזר והלקוח מתעקש שנעשה לו לוגו לא טוב, אז כנראה זה מה שהוא צריך. במצבים כאלה אני פשוט מנתק את הרגש והיצירתיות, מקווה שהפרוייקט יגמר מהר, מקלל בסתר וממשיך הלאה. הכי חשוב לקחת את זה בקלות.....
קודם כל רק לשם שיחרור הלחץ והירגעות קלה, בצורת צרת רבים חצי נחמה לכי וצפי בסרטון שבקישור הבא:
http://www.youtube.com/watch?v=VfprIxNfCjk
אני מאמין במקריות כשוברת שיגרה ולכן חשוב לי מאוד לשמוע את מה שהלקוחות אומרים. אני תמיד מקשיב לכל שטות, אפילו אם אני יודע שזו תהיה שטות. אולי זה ידליק אצלי משהו, וגם בסופו של דבר אנחנו משרתים אותם. דבר שני לימדי לפתח עור עבה וקצת להחליק על רגש העלבון. דבר שלישי, לעולם אני לא עובד על המחשב ליד הלקוח. הוא רוצה לומר או להראות שיראה אבל לא בפעולה פיזית על המחשב ובפוטושופ לדוגמא. ודבר אחרון, זה הולך ונהיה יותר ויותר קל לומר לא. כמובן שבצורה מנומסת אבל פשוט להתנגד. בתשעים אחוז מהמקרים אם האדם שעומד מולך רואה שאתה בטוח, החלטי ועיקש הוא יוותר. מה שכרגע עושים לך בכיוון ההפוך.
גם להכניס קצת הומור עובד.
יצא לי מספר פעמים לומר ללקוח: "אני אבדוק ואנסה". ואני באמת בודק ולאחר מכן אני אומר לו שזה לא זה ואני מתנגד לרעיון. יש קצת משא ומתן ובסוף כמעט כולם נכנעים.
אבל אל תוציאי פלט או חומר שאת לא שלמה איתו. אחרת הלקוח לא ירד מהאופציה.
אני מקווה שעזרתי,
וזה באמת הולך ונהיה יותר קל עם הזמן
שדרי ביטחון, ביחרי את פעולותיך עם סיבה, ואז יש הסבר הגיוני שמדבר לרוב האנשים
ואם זה לא עובד אז הסבר ריגשי תמיד מנצח כי לא ניתן להתווכח עם רגשות, כמו: זה אכן שילוב צבעים טוב אבל הוא לא מרגיש לי נכון לתדמית שלכם...
אני חושב (ומקווה) שהיית ברור
בהצלחה.
כל מעצב שעומד על שלו מחזק את כולנו,
כל מעצב שהופך לגרפיקאי של הלקוח מחליש את כולנו
רק אנחנו קובעים את הנורמה!
מסכים עם כל מילה *
לחיזוק, לא מומלץ לעבוד על המחשב מול הלקוח, רק נייר ועיפרון.
-- ראיתם פעם פיל משחק עם עכבר? תנו קפיצה www.elephantstudio.co.il
יש כאן עניין כמותי - אם לקוח אחד מתוך עשרה רוצה להיות מעורב יותר ואולי גם תהפכי להיות קצת ביצועיסטית שלו מה קרה??
אם לקוח יושב איתך ויחד אתם מזיזים דברים על המסך ויוצא שילוב של שני מוחות שיחד יוצרים דבר חדש, מה קרה ???
מנסיוני ( הרב) גם בישראל וגם בחו"ל אני יכול לומר לכם שבישראל האנשים מאד דעתניים ולכן הלקוחות כאן מוגדרים קקשים מלכתחילה, ועכשיו תשאלו את עצמכם כמה זעה אתם רוצים להזיע כשיש לבנאדם את ה1000 שח או 5000 שח אם אני לארג :) לעיצוב הלוגו החדש שלו ??? כמה שעות תצתרכו לשרוף בנסיונות לשכנע אותו על משהו שאתם לא רק בטוחים אלא יודעים בצורה מוצדקת ומנומקת לחלוטין שיעשה לו טוב ??? אם הוא לא מוכן לשמוע את זה ? הרבה מאד, ולכן עדיף שתעשו זיהוי התחלתי נכון מאשר תאלצו לעמוד בנקודה שאת מצאת את עצמך בה כנראה יותר מדי פעמים.
אני פשוט מחלק את לקוחותי לשתיים אלו שמראש אני מקדיש להם שעתיים לא כביצועיסט אלא כמעצב צמוד שעוזר להם בקבלת החלטות, מראה להם ומתייחס אליהם עוזר להם במתן פרפקטיבות, מפרגן להם עם איזה כוס קפה והעיקר מתייחס אליהם כאל בני אדם. ואם הם בעניין של לוגו בצבע קבוצת הכדורגל האהובה עליהם - סביר שסיננתי אותם ומעולם לא נפגשנו ולכן כל זה מיותר.
אל תעשו משהו שאתם לא אוהבים - זו עצתי - אבל תוציאו קצת אוויר מהריאות ותרפו... מעצב הוא כולללה מעצב, אז נכון שיש לו ראיית אסטטיקה וידע מעמיק שעוזר לעסקים להתפתח בעזרת תמיכה וויזואלית ובניית מותג נכונה -so fucking what
נכתבו כאן שלושה דברים שהם בעיני המרכזיים והחשובים ביותר בעבודה מול לקוח:
1. תני ללקוח את המקום המגיע לו וכבדי את דעתו. אחרי הכל מדובר בעסק שלו. גם אני לא הייתי רוצה שרופא/מוסכניק/רו"ח ישדר לי מסר שאומר "שבי בצד ותשתקי בזמן שאני מחליט מה טוב בשבילך"
2. נסי להקשיב למה שהלקוח לא מצליח להגיד. הייתה לי לקוחה שהגיעה אליי אחרי שכבר עברה תהליך מאוד ארוך עם מעצבת אחרת ולא הייתה מרוצה. הסיבה היא שהיא טענה שחסר לה בעיצוב הומור והמעצבת ההיא לא הסכימה לדעתה. למעשה היא התכוונה שחסרה תחושה של חום אלא שהמינוח שהיא בחרה בו לא היה נכון
3. לפעמים אנחנו גם ביצועיסטים. אני תמיד מנסה לשכנע את הלקוח שהכיוון שהוא רוצה ללכת בו מזיק לעסק שלו, במידה וכך אני חושבת, אבל אם הוא ממשיך להתעקש - זו הבחירה שלו ותפקידי לתת שירות. אם אני לא שלימה עם העבודה - אני לא חותמת את שמי. כמובן שבמקרים קיצוניים אפשר להציע ללקוח להיפרד כידידים.
אם בחצי מהעבודות שלך את מגיע למצב כזה את בבעיה רצינית, אבל אם זה קורה לך פעם ב-20 עבודות לא קרה שום אסון.
אני משתדלת ללמוד את הלקוח, עוד לפני שאנחנו חותמים, בפגישה עצמה או בשיחת הטלפון. אני נותנת לו להתבטא... אם אני מרגישה שהלקוח מחפש גורם שיבצע את רצונותיו, אני מטרפדת את העסקה בדרכי... אבל זה באמת עניין של אינטואיציה ויש לכך מחיר. מצד שני, אני באמת מאמינה בזה, זה מוכיח את עצמו, לפחות אצלי...
גם לי ענו פעם לשאלת הערכים שאמורים להתבטא בלוגו - "לא משנה, העיקר שלא יהיה צהוב, אני שונא מכבי".
במקרה כזה - אפשר להסביר את ההבדל בין טעם אישי לבין תדמית ראוייה. אם הלקוח מבין את משמעות תהליך העיצוב, שהוא תהליך מקצועי לכל דבר, מצויין. אם לא - חבל על הזמן.
דבר נוסף, חשוב להגדיר שלב של סקיצות. אם לאחר הסקיצות הלקוח מרגיש שלא כיוונת נכון - זאת הזדמנות להפרד לשלום - של שני הצדדים. אם הוא מתחבר לעבודה שלך ומעיר את הערותיו, זה מצב מצויין. כי הוא משמר את האיזון בין עבודת המעצב לביקורת ומעורבות הלקוח.
סליחה שאני מערבב כאן את הדיון, אבל בתור מי שאינו מעצב, אני מרגיש צורך לייצג את הצד השני.
כל מה שכתוב כאן ראוי, והסרטונים בהחלט משעשעים-מרגיזים ואני מכיר את הבעיה הזו גם בעבודה שלי (בסך הכל כמה מילים ותמונה, למה לגבות על זה כסף?)
אבל - יש גם תופעה הפוכה.
אתה זקוק לעיצוב, וכשאתה מתיישב עם דף ועיפרון או פוטושופ אתה מבין שחסרים לך כלים לעיצוב, אז אתה פונה למעצב.
הוא מבקש ממך לספר לו מה אתה צריך, קהל יעד, אפיון העבודה, מטרות, יעדים, מדיה.. אתה משתף בגילוי לב, משתדל לתת את מקסימום המידע שאתה יכול אז מתחילה הסאגה (אני מגזים בכוונה, אבל תודו עם יד הלב שלפעמים זה ככה)
א. אסור לך לשבת לידי בזמן העיצוב. אם אתה נוכח בחדר אתה חייב לשתוק
ב. המעצב יודע מה טוב בשבילך, לך אין זכות להביע דיעה, נכון שאתה לקוח אבל מה אתה מבין בעיצוב, תתעסק בבקשה בשטויות שלך ותשאיר למקצוען המדהים להחליט איך תוצג לעולם.
ג. כשאתה מקבל סקיצה ומתכווץ לך הלב, אתה מקבל שטיפה של מלל שמסביר לך למה אתה בהכרח טועה, ולמה סגול וצהוב זה שילוב מטומטם ואיזה מזל יש לך שלא אתה מחליט על העיצוב
ד. ואז מתברר שמחיר לשעת עבודה כולל ישיבת מחשבה בבית קפה, טיול לאורך הנחל וסקיצות לעבודה אחרת אבל דומות לשלך.
טוב, אני מודה, נסחפתי.
אבל לא מצאתי אף סרטון משעשע ביו טיוב על "עריצות המעצב", ודווקא כן חוויתי אותה על בשרי.
המסקנה כנראה זהה למסקנות הקודמות כאן - בחר מישהו שאתה יכול לעבוד איתו בשיתוף פעולה, תוך כבוד הדדי ואוירה מקצועית נעימה.
אבל כשאתם עסוקים בלקטר על הלקוחות - זכרו שגם בצד שני יש בני אדם.
