התערוכה נסגרה אתמול.

לפני כן היא היתה במרכז פומפידו בפריס.

שם התערוכה מתחכם כמובן ומציע גם עיצוב ללא משמעת וגם עיצוב חסר הגדרה מדויקת.

המבנה העיקרי בתצוגה הוא מעין טבעת מעוותת (בעיצובו של חתן השמחה) שמורכבת תאים, בהם מוצגים בעיקר כסאות.

 ארד הוא אשף הצורות האמורפיות

ורוב העבודות מבריקות. חלקן פשוטו כמשמעו...

ורובן מחזירות אותנו למאה ה19, בה האומן נחשב לסלבריטי וכמעט לאמן. בה לא היו עדיין מעצבים.

ראו את זה וספרו על האומן שבנה את זה עבור המעצב.

הכורסא הזו עשויה צינורות מתכת מלוטשים שצורפו למשטחים אמורפיים ישיבים...

יש גם גרסה המשלבת נחושת ונירוסטה, לתפארת העיצוב.

התערוכה לוותה בקטעי MP3 של הדרכה, ניתנים לשמיעה במדריך מוזיאונים או בטלפון עם WI-FI למשל.

בקטעי ההדרכה ניתן היה לשמוע את אוצרת העיצוב של המוזיאון  ואת ארד מספרים על עבודתו ומשמעותה ומהגגים על גבולות העיצוב והאמנות.

אכן קל להגג באמנות ליד יצירותיו של ארד.

קל גם לטייל עם עיצוב מעבר לגבול האמנות כשאלה הם התנאים:

לא בדיוק עיצוב "תעשיתי" כשהסדרה היא בת 6 יחידות...

מזכיר את "המוצר המעוצב שהשיג את המחיר הגבוה ביותר במכירה פומבית", ספת הלוקהיד של ניוסון .

מוצר בלתי ישיב בעליל, שיוצר בכמות דומה של אקסמפלרים ונוהל בקור רוח במניפולציה ארוכה של שוק מוצרי העיצוב, על מנת ליצור סביבו הילה שתניב רווחים אדירים.

החל מכיכוב בקליפ של מדונה וגמור במכירה הפומבית המפורסמת.

האם יצור של סדרות כל כך קטנות אינו ממצב מראש את "העיצוב" כ"אמנות"?

ארד מסביר כי היצרן (קסטלי, אם איני טועה) התגאה בהישגו כשיצר דגם "חלק" בו לא ראו את ההדבקה בין השכבות. הוא דוקא רצה שיראו את שכבת הדבק.

הMOMA היה המוזיאון הראשון בעולם שהקים מחלקת עיצוב.

לאחר תצוגות מסחריות שהציגו "עיצוב טוב" כמקדם מכירות למרכולתן (מה שלא אומר שהעיצוב לא היה טוב) , פתח המוזיאון אגף עיצוב שלקה בדיוק באותה בעיה ועדיין בחלקים מהאגף מתמיד בה: התיחסות לתצוגת עיצוב כאל אלמנט "חינוכי" שיעדו להראות למבקרים מהו עיצוב טוב ולהגדיר "טעם טוב".

המסוק השקוף שתלוי בחלל המוזיאון היה אבן דרך בהתיחסות לעיצוב תעשיתי: זו היתה הפעם הראשונה שאלמנט תעשיתי-הנדסי הוכנס למוזיאון כאלמנט בתצוגה.

הוא תלוי בערך בגובה הקומה השישית.

כעת כנראה מכוון אגף העיצוב למשוך את מרכז הכובדלעיצוב-אמנות או design-art, כפי שמכנים באנגלית.

פאולה אנטונלי, האוצרת, מרגישה שהיא "בשמיים"...

בהרצאה בת 18 דקות בTED היא שוב מספרת בין היתר על בי"ס מופלא לעיצוב בירושלים שתלמידיו תיכננו מסיכות גז כדוגמא לסוג של עיצוב (בשונה מעיצוב כדקורציה. הסיפור לא ממש מדויק אבל על זה כבר דיברנו פעם)...

It's a great design היא אומרת שם.

האחים קמפנה תיכננו כסא מכפיסי עץ בהשפעת העוני בסביבתם (סן פאולו). כסא שזוכה למחירים גבוהים מאד

but that is because the strangeness of the market itself

אומרת לנו פאולה, לאחר שסיפרה איך היא מנצלת את המעמד וההשפעה שמעניקה לה הפוזיציה (אוצרת במוזיאון המסוים הזה) לקידום העיצוב, בלי לענות על השאלה המתבקשת , מה תרומתה להעלאת המחיר של עבודות כאלה.

הסרט אינו חדש (מינואר 2008 וקושר כבר כאן).

מכיוון שהוא קשור לארטסי-פרטסי של רון ארד ומכיוון שהוצג בswissmiss בימים האחרונים תחת הכותרת

Paola Antonelli: Treating design as art

, הוא זכה לתגובות קצת יותר מענינות מאשר במקור או ביוטיוב.

In my personal opinion, there is a clear differences between Design and Art. Art attracts the user to the form, whereas design is created to aid function. That does not mean that design has to be boring, just that it should not distract the user. Art is also a personal expression. Something design should not be (unless you are designing for yourself, not others).

John O’Nolan summed up the differences well in a research article which concludes, “Good art sends a different message to everyone. Good design sends the same message to everyone.”

אלו רק חלק מהתגובות.

לדעתי המעבר לעיצוב/אמנות מעיד על מצוקת העיצוב התעשיתי.

העיסוק בקונספטים בלתי שמישים שמטרתם "לעורר דיון" מעיד על חוסר אפשרות לחדש בחיים האמיתיים, שנמצאים על המדרכה שמחוץ למוזיאון ובתוך דירות ובכל חלל ומשטח בו חיים אנשים.

וכן- על שאיפתם של מעצבים לשדרג את מחירי עבודתם.

הנה המדרכה בבלוק הסמוך, עם אנשים בתור להוט-דוג, "בלי עיצוב ובלי אמנות"

 ועוד אחד לסיום:

היא מצלמת את בעלה על רקע "בלזק" של אוגוסט רודן.

אלה האנשים שפאולה אנטונלי מנסה למשוך לקומת העיצוב, כי היא יודעת שהם באו לראות משהו אחר. אמנות.

האם זה עדיין המקרה של אוצר העיצוב כמחנך הקהל הנבער?

(כל הצילומים צולמו על ידי הכותב)