היֹה היה ילד שאהב ילדה, וצחוקה היה שאֵלָה שרצה להמשיך לענות עליה כל חייו. כשהיו בני עשר ביקש ממנה להינשא לו. כשהיו בני אחת-עשרה נשק לה לראשונה. כשהיו בני שלוש-עשרה התגלע ביניהם ריב ושלושה שבועות לא דיברו ביניהם. כשהיו בני חמש-עשרה היא הראתה לו את הצלקת על שדה השמאלי. אהבתם היתה סוד שלא גילו לאיש. הוא הבטיח לה שלא יאהב נערה אחרת עד יום מותו. ואם אני אמות? היא שאלה. גם אז, הוא אמר. ליום הולדתה השישה-עשר הוא נתן לה מילון אנגלי ויחד הם למדו את המילים. מה זה? היה שואל, מוליך את אצבעו סביב קרסולה, והיא היתה בודקת במילון. וזה? היה שואל, נושק למרפקה. מרפק! איזה מין מילה זו? והיה מלקק אותו, מעורר בה צחקוקים. מה בקשר לזה? הוא שאל, נוגע בעור העדין מאחורי אוזנה. לא יודעת, היא אמרה, מכבה את הפנס ומתגלגלת באנחה אל גבה. כשהיו בני שבעֿ עשרה התעלסו לראשונה, על מצע של קש במחסן. אחרי כן - כשאירעו דברים שלא היו מסוגלים בכלל להעלות על דעתם - היא כתבה לו מכתב ואמרה בו: מתי תלמד שאין מילה לכל דבר?
ספר ק ס ו ם. ועוד יותר קוסם בעת קריאתו בשפת המקור - באנגלית. נסו !
דוגמא :) :
my brother and i used to play a game. i'd point to a chair. "THIS IS NOT A CHAIR", i'd say. bird would point to the table, "THIS IS NOT A TABLE". "THIS IS NOT A WALL", i'd say "THAT IS NOT A CEILING". we'd go on like that..."THAT IS NOT A CUP" "THIS IS NOT A KETTLE" "NOT A SPOON!" "NOT DIRTY DISHES". we denied whole rooms, years, weathers. once at the peak of our shouting, bird took a deep breath. at the top of his lungs, he shrieked: "I! HAVE NOT! BEEN! UNHAPPY! MY WHOLE! LIFE!". "but you're only 7", i said. - page 53.
why do people always get named after dead people? if they have to be named after anything at all, why can't it be things, which have more permanence. like the sky or the sea, or even ideas, which never really die, not even bad ones? - page 281.
