וְאֶבְיָתָר צוֹחֵק צוֹחֵק,
מַבִּיט הוּא בָּעַכְבָּר:
"צְרִיץ תּוּתָר, חָבֵר יָקָר,
אַתָּה מַמָּשׁ מוּזָר.
אָבּוּ דָּה בּוּדָה בּוּדָה, קוֹרְאִים לִי אֶבְיָתָר.
הוֹי, שָׁכַחְתִּי. שֶׁאֶת זֶה אַתָּה יוֹדֵעַ כְּבָר.
יֵשׁ לְךָ זָנָב אָרֹךְ וְגַם שָׂפָם דַּקִּיק,
אַתָּה יְצוּר כָּזֶה מוּזָר, וְזֶה מַמָּשׁ מַצְחִיק!"

"זֶה לֹא מַצְחִיק בִּכְלָל," הָעַכְבָּר אוֹמֵר,
"בָּלָמִי מָלַנְתָלַף, אֲנִי פָּשׁוּט אַחֵר!
אַתָּה יֶלֶד וַאֲנִי עַכְבָּר, כָּכָה זֶה.
אַתָּה כָּזֶה שְׁמַנְמַן, וַאֲנִי כָּזֶה רָזֶה."

ספר הילדים החדש "אביתר והעכבר" מאת לאה בן שלמה ( בהוצאת "אופיר ביכורים" ) מתאר סיטואציה דימיונית של מפגש בין הילד אביתר לעכבר שיוצא ממקום מסתורו- החור שבקיר, בערב אחד לפני השינה. השניים מבלים ומשחקים ( ביחד ולחוד ") בעזרת מילים ומלמולים מצליחים השניים להבין זה את זה ולמדים כי קיים ביניהם שוני. האחד גדול ושמנשמן והאחר קטן עם שפם. ולמרות זאת "בלי שפה גם העכבר מבין. אין צורך במילים , לא צריך דיבור, כל אחד בענינינו עסוק, הכל ברור". ( ע"מ 14).

באמצעות הסיפור הכובש והמרגש, למדים הקוראים הצעירים על חברות ועל קבלת האחר.