עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    cafe is going down
    ';

    תגובות (1)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS
      26/1/11 13:30:

    צטט: טונקס 2011-01-26 13:29:13

    צטט: טונקס 2011-01-26 13:27:21

    בתגובה לזה אפשר רק להביא את הדברים שכתב כאן פעם עשניר, בימים רחוקים-רחוקים (בדיון על מאהלר ורוטה):


    "כהרגלי, אני נאלץ למחות ו"לגונן" על אחד המלחינים האהובים עלי ביותר (כפי שכבר כתבתי כאן לא פעם): ההנחה שאצל רוטה אין "יגון", אלא "רק" מבט אירוני (ואולי משועשע), היא שגויה לחלוטין. היא מושפעת, אולי, מהנושאים המוסיקליים המפורסמים ביותר שלו לסרטי פליני – שמונה וחצי ולה דולצ'ה ויטה – שאופיין וסגנונן קירקסי ובורלסקי. גם אופי זה, כמובן, מסתיר/מגלה עצב רב - זה של ליצנים עגומים, של מסיבות נגמרות, של קרקסים נודדים היוצאים לדרך - אם כי לא בסגנון מאהלר, ודומה הרבה יותר ליצירות מסוימות של שוסטקוביץ', למשל, לקונצ'רטו הגאוני לפסנתר וחצוצרה, שלמרות הביצוע הקצת אטי כאן, הרי שאחרי חצי דקה כבר אפשר לחשוב בהחלט שאנחנו בסרט של פליני... אבל הקונצ'רטו הזה ראוי לרשימה בפני עצמו.

     "אבל יש גם רוטה של יגון כמעט מאהלרי – גם בסרטים, כמו ברוקו ואחיו (לנושא הראשון "דמות היגון" ממש), בלה-סטרדה (לא הנושא העיקרי), אפילו הוואלס הזה מתוך ווטרלו, שקטעים מתוכו ממש מאששים את תחושתה של טונקס לגבי פרר ז'אק – אבל בעיקר ביצירותיו הנפלאות שאינן לקולנוע, כמו הסונטה לתזמורת (וסונטות אחרות שלו – לחליל, קלרינט וכו), קונצ'רטו ערבית לפסנתר, או הקונצ'רטו הזה (המלצתי פעם כאן כפורום על דיסק של יצירות שלו לפסנתר בביצוע יפה של הפסנתרנית דניאל לאוואל, רק שאני לא מוצא את ההמלצה ההיא כרגע).

    "אבל הדבר הכי דומה, לטעמי, למה שעושה מאהלר לפרר ז'אק הוא שיר של להקת רוק-פאנק רבת השפעה משנות השמונים – הקלאש (אזהרה: מי שלא אוהב את המוסיקה הזו ייטיב לעשות אם לפרוש מן הקריאה כבר כאן...). הביצוע שלה (למלים אחרות, והוא נקרא "מלחמת האזרחים האנגלית") לשיר העם "ג'וני שב משדה הקרב". מאהלר לקח שיר ילדים שמח ותמים, והפך אותו, בעזרת חזרות, קצב איטי, ותזמור לקריאת גורל טרגית, כשהפעמון המשעשע של השיר המקורי הופך לסמל של זמן חולף וחיים מתכלים. הקלאש לקחו שיר שמח של שיבה הביתה לאחר ניצחון צבאי, והפכו אותו, בעזרת חזרות, קצב אטי, ושירה בקול חרוך ונואש, להמנון אנטי-מלחמתי לא פחות טרגי. הנה, כאן בגרסה המקורית (שימו לב לתמונה רבת המשמעות מ"חוות החיות" של אורוול, שבה החמור החרוץ וישר הדרך צופה בחזירים שהשתלטו על המהפכה...), וכאן בהופעה חיה.

     "כדאי להזכיר שגם הסופר והתסריטאי המחונן דלטון טרמבו קרא לספרו הפציפיסטי הבוטה "ג'וני שב משדה הקרב" – ספר שעלה לו בהגדרתו כאוייב המולדת על ידי המקרתיזם, ובהכללתו ברשימה השחורה של הוליווד ובשנים של עבודה בשם בדוי (כולל זכייה באוסקר) "