אני מוצאת את עצמי מתגעגעת לקפה פה שהולך ונכחד. אז נכון שהיום כולם בפייסבוק ובווצאפ, ופה נשארו רק מעטים. אבל היה פה מיוחד וקרוב הרבה יותר. הייתי מגדירה את זה מקום עם אווירה... אבל קשה להגיד דבר כזה על רשת חברתית. מאז שאני...

לא, בעצם אני מבינה עכשיו שמעולם לא התבגרתי... אני עדיין אותה ילדה שרוצה לשכב בשקט, ולהביט לשמים ולשמוע אביב גפן, לנצח בלי לקום לעולם.

ראיתי פעם גל שהגיע מן הים, הוא גדל ודגל ואז דעך, והתמוסס אל החוף. הזמן שלו היה קצר, אבל נראה היה שבאותו הזמן, כל כולו היה עסוק בלהיות גל. חשבתי לעצמי- הזמן שלנו קצר וחולף, אבל כמה אנחנו חיים את הרגע? מחוץ לבית הראש עסוק ...