אני קורא עכשיו את הספר (הנפלא) של איאן מקיואן - כפרה.

ובמקרה, עוד לפני שהספקתי לגמור אותו, צצה בכבלים הגירסא הקולנועית שלו.

והתחלתי לראות ת'סרט.

אז נכון - אלו שתי מדיות שונות וקשה להשוות את האחת לשניה.

אבל הרגשתי שהסרט עושה השטחה ממש פראית לספר. ממש צרם לי את העין.

זה כאילו הריצו את הספר ב fast forward.

כל כך הרבה ניואנסים, דקויות ופרטים נעלמו.

כל כך הרבה מטען, עושר ומרחב הלכו לאיבוד והתפוגגו.

קטעים, סצינות ותיאורים שלמים נמחקו.

הדמויות הפכו מעניינות פחות והיחסים הכלכך מורכבים ועדינים, הפכו סכמטיים.

אז בהפגנתיות, ולמרות שהסרט סך הכל עשוי היטב, הפסקתי לראות אותו לפני סופו. וחזרתי לספר.

לא היה קל לעזוב - כי קירה נייטלי (בתפקיד ססילי) נהדרת. והגב שלה מהמם...

טוב עשית שלא ראית את הסרט עד הסוף. הוא היה מקלקל לך את המשך הקריאה בספר. העיבוד הקולנועי של "כפרה", שנעשה מן הסתם עם המון כוונות טובות, הוא אכן איום ונורא. מהמורכבות, היופי והעומק של הרומן לא נותר הרבה, ואפילו האווירה נראית מאולצת, מלאכותית, מבויימת.

עיבוד קולנועי לספרות הוא במקרים רבים, רבים מדי, כושל ומאכזב.

כדי שלא תיפול שוב לאותה מלכודת, אם מזדמן לך לקרוא את "חלון פנורמי" של ריצ'רד ייטס האמריקאי, וותר מראש על העבוד הקולנועי, הגם שהשחקנית הראשית בו, קייט ווינסלט,הייתה מועמדת לפרס אוסקר על תפקידה בסרט (וקיבלה אותו על תפקיד אחר, כמדומני, אף הוא עיבוד קולנועי ל"נער קריאה", שקראתי אך לא ראיתי כי הוזהרתי מפניו). "חלון פנורמי" הוא ספר מצויין, מדוייק להפליא בתיאור זוגיות ונישואים מתפוררים בדרך להגשמת החלום האמריקאי האבוד בשנות ה-60 . הסרט, לעומת זאת, לא נוגע בשום דבר, פלצני ומשעמם עד מוות.

לא מזמן הגבתי בדיוק בנושא הזה באשכול אחר, שדיבר על העברה מספרים לסרטים.

 'כפרה' הוא דוגמא מובהקת לספר שאסור-אסור לראות את הסרט,אלא רק לקרוא את הספר. ואיזה ספר, וואו...גם הרומן שבו, לצד התיאור ההיסטורי, עם הסוף שמשאיר איזו מועקה בבטן - את כל זה אין בסרט.

נראה לי שרק 'על העיוורון' עובר את הספר הזה ברשימת ה- 'עדיף הספר על הסרט'

רק כדי לחזק את הדיעות שלפני...

אכן טוב עשית שהפסקת לראות את הסרט.

מעבר לזה שהספר כתוב כל כך יפה שאי אפשר בכלל להעביר את זה לסרט...

הסוף שבסרט מאכזב כל כך.

הסוף שבספר השאיר אותי עם תחושה של אגרוף בבטן.

הסוף של הסרט השאיר אותי רק עם אכזבה.

זה בהחלט בהחלט ספר שלא כדאי לראות את הסרט שנעשה בעקבותיו.

כי הספר כתוב כל כך יפה...

ראיתי את כפרה ולא קראתי את הספר, לכן קצת קשה לי להזדהות עם הבקורות הקשות משהו על הסרט. אהבתי את הסרט. ובהחלט אקרא את הספר. מקסימום פרצופן של הדמויות בספר יקבלו את דמויות השחקנים.

 אבל אם כבר עוסקים בספר שהפך לסרט, אני מרשה לעצמי לקחת אתכם למחוזותינו ולדבר על הספר אם יש גן עדן, שהפך לסרט הכה מדובר (בארץ ובעולם) "בופור". הספר מרתק, הדמויות חיות ומוכרות. כולם חיילים שהיכרנו ושרתנו איתם בצבא. כשהם נפגעים בספר, יש תחושה שחבר טוב, נפצע או נהרג. הצער אמיתי, ההזדהות אמיתית. במיוחד בגלל הזיהוי של הדמויות עם אנשים שאנחנו מכירים. עם "חיילים שלנו, בלבנון". בסרט הדמויות חסרות זהות, כאילו כל עומקן הושטח לכרזה של הסרט וליחסי הציבור הקשורים בשחקנים, "זה עשה צבא" זה לא עשה צבא, כן צריך להיות חייל קרבי כדי לשחק חיל קרבי, לא צריך, בסופו של דבר, אין את התחושה של האימה, יותר מדי פירוטכניקה ושתיקות ופחות מדי דיאלוגים. הסרט פשוט שטחי, אפילו אל מול סרטי חיילים ומלחמות אחרים, כמו להשיב את טוראי ראיין למשל, או הקו האדום הנפלא. הוא לא זכה באוסקר בצדק, כי זה שהתחרה מולו וניצח, "הזייפנים", הוא סרט שנמצא בכמה רמות מעבר ל"בופור",בלי הרבה פירוטכניקה, רק משחק מעולה ומאופק ותסריט מצויין של מה שמסתבר שהוא גם סיפור אמיתי לא פחות מחיילי צה"ל בלבנון.

כמי שקרא את הספר וראה גם את הסרט

אני סקרן לדעת למה את חושבת כך

ואיזה מידע יש לך בנושא הזה. 

 

צטט: ספרותית 2011-02-27 12:04:26

הספר כפרה הוא גניבה ספרותית