הוזכרו פה המון ספרים שאהבתי (גם כמה שפחות), אבל בין המושמטים "צ'ארלי ומפעל השוקולדה", "ג'ימס והאפרסק הענק" ספרי סי.אס. לואיס (נרניה) - בכלל מרגנית היו אחלה הוצאה של ספרי ילדים הם עוד קיימים?

ובנושא שונה אך דומה, יש לי תיאוריה שלכל בית יש את ספר הילדים "שלו". ספר שקראו רק בבית הזה והוא עבר מיד ליד אבל אנשים מחוץ למשפחה משום מה לא מכירים. אצלנו זה היה הספר המופלא  "צ'ונדולינו" אותו חיבר איש בשם ומבה והוא מספר על ילד שהופך להיות נמלה. אני זוכר חבר שאצלהם הספר היה "הנער מלנינגרד" ושהוא הסכים להשאיל לי אותו בחרדת קודש, והשביע אותי באלפי שבועות שאחזיר את הספר מייד כשאסיים.

גם לכם יש ספר "סודי" שכזה? סוד משפחתי נפלא וכמוס? 

למישהו יש את תעלולי פיט בל?

לא את כל הספרים אני זוכר (זה הזמן לגלות לציבור הקוראים העירני כי מדי יום מתים בגולגלות כל חסרי המזל בינינו שעברו כבר את גיל 17, 250 אלף תאי מוח, what a loss...) אבל אני זוכר לטוב את סדרת דן חסכן של ספריית הפועלים.

היתה זו סדרה מופלאה שבחסותה הגיעו אל מדפי הספרים שלי פנינים מסוגם של "מחפשי האוצר" של אדית נסביט, "מלחמות אוטרברי", "שחקנים של עץ", "נסיך הכסף" של טולסטוי ועוד המון ששכחתי (ר' לעיל).

חוץ מזה כמובן שכל השאר - דני דין, החמישייה, השביעיה, הכדורגלנים הצעירים ושאר ירקות שהיו יאים לעונתם.

הצלחתם לסכם המון ספרים נהדרים שגם אני קראתי בילדותי ונעורי.

אוסיף את בית קטן ביער גדול ובית קטן בערבה,

ילדי המסילה, 5 ילדים והזהו והקמע של אדית נסביט,

הרוח בערבי הנחל, אמנם ציינו אותו, אך יש לציינו שוב ושוב :-)

סוד הגן הנעלם ולורד פונטלרוי הקטן,

סיפורי עמים ואגדות,

ובגיל הנעורים המוקדם נשים קטנות, האסופית, ספרי הרפתקאות של קרל מאי,
השבוי מזנדה, בת מונטסומה, ועוד מהסדרה הצבעונית של כתר,

ואח"כ כבר התחיל הכל להתערבב כי בסביבות גיל 14-15 כבר קראתי ספרים
באופן כללי, לצעירים ומלמבוגרים, ועד היום אני ממשיכה לקרוא גם ספרי ילדים
ונוער!

אם תשאלו את אבא שלי הוא יאמר לכם "כיפה אדומה" כי את הספר הזה הוא נאלץ לקרוא לי ערב אחר ערב במשך שנה. זה היה ממש מזמן כשהייתי מאוד קטנה.

גדלתי כמובן על הלו הלו אבא, מיץ פטל, שמוליקיפוד והמפוזר מכפר אז"ר שהצחיק אותי מאוד.

וכשנולדו ילדי רצלי לקנות להם את אותם הספרים כמובן.

כשבגרתי מעט, התמכרתי לדפי תמר. קראתי את כל הסדרה ואת הסדרה של אל עצמי של גלילה רון פדר.

שני ספרים מגיל העשרה שהותירו בי זיכרון חזק הם

אני אתגבר של דבורה עומר - כמה בכיתי בו והערצתי את הגיבורה על כוחותיה.

המצחיקה עם העגילים - ספר עצוב ומרגש על ילדה המתגעגעת אל אמה. יש לי אותו בבית עד היום, את העותק מילדותי בלוי ואהוב.

יעל, תודה שלקחת אותי למסע בזמן.

שבוע טוב, דפנה

וסליסה היפה קלילת הדעת אגדה אחת משכרת

 מתוך אוסף אגדות רוסיות מקסימות ומטלטלות שקובצו בספר פרח לב הזהב

 עם האיורים המצוינים כרגיל של נחום גוטמן .

...רואה אני, רואה אני

אל תשב שם בפינות

אל תאכל עוגות קטנות...

יש פה עוד מישהו חוץ ממני שמזהה...?

קראתי המון אבל בעיקר אני זוכרת:

בגיל מאוחר יותר - דבורה עומר למיניהם: איתמר בן אבי, זהרה ושמוליק (לא זוכרת ת'שם).

ובבית - האיליאדה ואודיסאה, ספר האגדה והאנציקלופדיה העברית

כבת לאמא שהיא ספרנית ילדים ומומחית עם דיפלומות ב"שעת סיפור" (ומאוהבת בזה עד אימה...) זכיתי לשמוע המון סיפורים מדהימים.

הזכירו כאן כבר הרבה מאוד: ספר הג'ונגל, פינוקיו (המלא!), ספריה המדהימים של דתיה בן דור, ע. הלל, נחום גוטמן, ג'ינג'י, המכשפה, האריה וארון הבגדים, צ'רלי והשוקולדה, מסיפורי האחים גרים, מסיפורי הברון מינכהאוזן (אותו יכולתי לשמוע שוב ושוב ושוב ולצחוק כל פעם מחדש), הנס כריסטיאן אנדרסן...וואו...

אך האהוב עלי מכולם (עד היום אני רואה בו כספר קסום) הוא "הנסיך הקטן", אותו הקריאה לי אחותי הגדולה כשהייתי פיצפונת. 

צטט: y.roitman 2007-07-23 21:08:21

איך עוד לא אוזכר "מר אל, כאן אנה"?

 

יובל

"מר אל, כאן אנה" של פין הוא אחד הספרים הנהדרים ביותר שיצא לי לקרוא, ואני חוזרת אליו לפחות פעם בשנה מאז שגיליתי אותו מאוחר מדי לפני כעשר שנים.

אוסיף על כך את "מומו" של מיכאל אנדה, ספר נפלא גם הוא שגם אליו אני חוזרת פעם בכמה זמן.

הוזכרו כאן ספרים רבים אבל אין ספק שהוצאת מרגנית כיכבה בשנים שאסור היה לי לגשת לספרים של המבוגרים בספרייה.

מדי פעם אני חוזרת וקונה את הספרים האהובים עלי כשאני מוצאת אותם באיזו חנות נשכחת.