עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    פרטי קהילה

    ספרים

    "לא היו לנו רהיטים ולא וילונות, לא סדינים, לא מגבות ולא כלים. לא היה לנו רדיו והכי גרוע לא היתה לנו ספרייה..." (החיים והספרות - מרסל רייך רניצקי)  

    ספרים

    חברים בקהילה (6881)

    עו"ד וע...
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    אהוד אמיר.
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    gazuri1
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    רז פורטון
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    michela29
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    ford-forcus
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    אודטה
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    RonArzi
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    גי'זל28
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    יוסי בר-אל
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    א.A
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    פורום

    על ספרי שירה

    פורום זה מיועד לדיון בנושא ספרי שירה ומשוררים, \r\nאין לפרסם כאן יצירות אישיות.

    למה לא אוהבים מספיק את אפלפלד בישראל?

    12/7/07 12:23
    0
    דרג את התוכן:
    2009-04-16 11:45:32
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    כבר בפעם הראשונה שפגשתי בספריו של אהרן אפלפלד הוקסמתי. הקסם נשאר גם אחרי ספרים רבים שלו שקראתי, רובם בשקיקה. ראיתי אותו, לפני מספר שנים, עומד בשבוע הספר בירושלים. כה מעטים פנו אליו, הכירו אותו, קראו את ספריו. למה לא אוהבים מספיק בישראל את אהרן אפלפלד?

     

    להלן משהו שכתבתי על אחד מספריו, זה מכבר (עם ספוילר מסוים - ראו הוזהרתם).

     

    א' אפלפלד, "עד שיעלה עמוד השחר" [כתר הוצאה לאור, 1995] מהו סוד קסמו של אהרן אפלפלד? מדוע אני שב וקורא את ספריו, בולעם בשקיקה? נדמה לי כי, בראש ובראשונה, זהו הניגוד הקיים בין כתיבתו, המאופקת והרגישה, בה המעט מחזיק את המרובה, לבין התרבות הסובבת אותנו, ואשר בה אנו מורגלים  – תרבות קולנית, שאינה מותירה מקום לפרשנות, אלא מבהירה את כוונתה ואת דבריה. שפתו של אפלפלד בהירה אמנם, אולם לצד זאת היא מותירה, כמעט תמיד, מקום לקריאה עצמאית של הקורא, בבחינת "השלמת החסר", שלא הועלה באופן מפורש על הכתב, ואשר מצופה מהקורא כי ישלימו. בעניין זה חזרתי לספרו של אפלפלד "סיפור חיים", בו הינו מתאר פרקים מתולדות חייו. באחד הפרקים מתוארות פגישתו, כסופר בראשית דרכו, עם המשורר א"צ גרינברג. וכך הוא כותב: "הוא לא שאל מאין אני, מי היו הורי, מה עשיתי בזמן המלחמה ומה אני עושה עכשיו. היו לו כמה מילות שבח על ספרי. מיד חשתי: שבח מסויג. הוא כינה את כתיבתי 'אמירה כבושה' ולעג לתואר 'כתיבה מאופקת', שבו הכתירו אותה המבקרים. 'מה זה מאופק', לעג. 'אם יש לך מה לומר, אמור ואמור בהרחבה, ואם אין לך מה לומר, שתוק". אפלפד אינו נרתע. הוא מסביר: "מאז ומעולם לא אהבתי לא פאתוס ולא מילים גדולות". ומכאן לספר. הספר "עד שיעלה עמוד השחר" עוסק בבלנקה, צעירה יהודיה שהתנצרה, שחיה בתחילת המאה העשרים באוסטריה. הספר נע בשני קווים מקבילים – הקו האחד, המתרחש בהווה, הינו מסלול בריחתה של בלנקה מכפרה, עם ילדה הצעיר, לאחר שרצחה את בעלה, אדולף. הקו השני, שהתרחש בעבר, הינו סיפור מערכת היחסים בינה לבין בעלה, שהביאה לרצח ולהימלטות. זהו סיפורה של האישי של בלנקה, שרצחה את בעלה, שהתעלל בגופה ובנפשה, שמסופר לצד דבר התבוללותם של יהודי אירופה, והתנכרותם לדתם. הספר מעורר מספר סוגיות כלליות – "החשובה" שבהן, הינה מערכת היחסים בין אישה לבעלה. בלנקה, שהיתה עד נישואיה תלמידה מבריקה, המיועדת ללימודים גבוהים, "נכלאת" בביתה, והופכת לכלי שרת בידיו של בעלה. אמצעי שליטה מרכזי הוא הפחד. פחדה של בלנקה מבעלה משתק אותה. הוא אינו מאפשר לה לפעול. כך, לדוגמא, כותב אפלפלד: "לא פעם היא אומרת לעצמה, אסור לפחד. הפחד משפיל ויש להתגבר עליו. אמירות אלו אינו מועילות עוד. מאז סטר אדולף על פניה היא מפחדת מכל צל ורצה לעשות את רצונו כשפחה". רק בדרך זו ניתן להסביר את המהפך החד שחל בבלנקה ובאישיותה, כמעט באופן מיידי. ועוד: "הפחדים הם בעוכרי, יקירתי. הפחדים עושים אותי אדם בלא צלם. לא למדתי אומץ לב ובלי אומץ לב אדם הוא עפר ואפר". בסופו של הספר, בלנקה מתגברת על פחדיה. "בלבה היתה אומרת: אם אתגבר על פחד אדם לא אפחד מהמוות. עשיתי מה שאני חייבת לעשות. מכאן ואילך יעשה בי אלוהים כרצונו". עם זאת, ההתגברות על הפחד כרוכה, בד בבד, עם "שיחרור" מכבלי ההתנהגות הנורמטיבית, באופן הדרגתי אך עקבי. ואולי יש לכך רמז בתחילת הדברים, כאשר בלנקה אומרת לבנה: "יש דברים שאסור עליהם בשתיקה...מה שסיפרה לך דודה ברונהילדה הוא שקר ואסור לנו להחריש. על שקר פעוט אפשר לסלוח, אבל על שקר גדול עלינו למחות בקול רם. אסור לפחד. האמת קודמת לפחד. אתה מבין אותי, יקירי?" (וצריך לזכור, כי אפלפלד חי במהלך המלחמה, בה הפחד – מלברוח, מלהאבק- משמעותו הישירה היתה מותו של אדם). סוגיה נוספת, המרחפת לאור כל הספר, הינה העובדה כי לבלנקה אין עם מי לדבר, מלבד בנה הקטן. בעלה כלל אינו בגדר אפשרות. אף הוריה אינם. אמה נפטרת בסמוך לנישואיה, ואילו נסיונותיה לשוחח עם אביה כושלים, פעם אחר פעם. התחושה המצטיירת מהספר הינה כי העדר האפשרות לשוחח עם אחר על מצוקותיה, היא שדוחפת את בלנקה אל רצח בעלה, מן הצד האחד, ואל הסגרתה את עצמה לרשויות.  וסוגיה אחרונה שאזכיר, גם אם הספר עצמו מעורר סוגיות רבות נוספות, הינה היחס ליהדות. הדעות הקדומות, המלוות בבוז, המופנות כלפי היהודים, לצד ההערכה והקנאה. ההתנצרות ההמונית, לצד השמירה על המסורת. המסע שבלנקה עוברת, לאחר רצח בעלה, שהוא גם מסע פיזי, הרחק מביתה, ואל מקום מוצא משפחתה, וגם מסע נפשי, אל עבר מקורותיה היהודיים. ואולי אמירה אחרונה. באחת הפעמים אומרת בלנקה לבעלת דירה בכפר, אליה נמלטה, כי "אין האושר שוכן במקום שאנו מדמים". דברים אלו נאמרים בתגובתה לאמירתה של בעלת הדירה, כי לא הגיעה לוינה, המקום אליו רצתה להגיע כל נעוריה. ואף אנו יודעים כי האושר מתעתע. לעיתים מצוי הוא באזור המובן מאליו, לעיתים יש לחפשו באזור החשוך, ולעיתים, אין הוא מצוי כלל. והרדיפה אחריו – קשה היא ומתסכלת. יש שיאמרו, כי יש להניח לה, לזו הרדיפה. מבלי משים, האושר יצטרף להם לחייהם. יש שיאמרו כי אין האושר בן בית בחייהם. ספרו של אפלפלד כולל רגעים (קטנים) של אושר. הוא כולל גם רגעים (גדולים) של העדר אושר. של כאב. פיזי ונפשי.    ובכל הדברים שנכתבו לעיל אין כדי להציג, מפאת חסרונות כתיבתי, את יופי ספרו של אפלפלד, את רגישותם של הדיאלוגים שנכתבים על-ידו, ואת עוצמת הרגשות המתוארת על-ידו (עוצמה, שפעמים רבות אין מאפשרים את ביטויה).  

    יובל

    מה אתם חושבים? מעתה קל יותר להוסיף תגובה. עוד...
     

    הוספת תגובה על "למה לא אוהבים מספיק את אפלפלד בישראל?"

    נא להתחבר כדי להגיב.

    התחברות או הרשמה   

    12/7/07 13:03
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2007-07-12 13:03:18
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    נהדר.

     

    כבר פעם שניה מאז הבלחתי בשמי הפורום הזה שאני מתפעלת ומתרגשת מהנושא שאתה בוחר להעלות.

     

    תודה.

    אכן דבר מצער ביותר זה העניין הקליקאי משהו שגורם לכך שסופרים מצויינים ששמם הולך לפניהם בחו"ל לא מתקבלים כאן לא על ידי הציבור ולא על ידי המיליה הספרותי.

     

    אני יכולה לחשוב על דוגמא נוספת שבאה מהכיוון הפוליטי וזה דוד שחר. סופר נפלא שבגלל דעותיו הימניות נדחק כאן לשוליים ובצרפת זכה בפרס הגונקור אני חושבת.

    12/7/07 15:03
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2007-07-12 15:03:17
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    זה לא שאני לא אוהבת את אפלפלד. הוא אחד הסופרים המקצועיים והנקיים הביותר בארץ. טקסט שלו נקי למשעי, יצא לי לראות כתב יד שלו לפני עריכה לפני 11 שנה, כשעשיתי איתו ראיון ל"דבר השבוע". (היה פעם עיתון כזה "דבר", למי ששכח, נסגר בשנת 96).

        בכל אופן, אפלפלד כאמור סופר כה נקי, כה טהור כמעט בכתיבה, יש בו איזו משמעת יפנית, ולא פלא שאוהבים אותו ביפן. משהו זני כזה. הןא סופר סופר, אין מה לדבר.

     

    אז בכל זאת יש לי נגדו? טוב, לא נגדו, אבל הבעיה שלי אישית איתו זה שאיכשהו כל ספריו הם אותו ספר, ולא במובן החיובי. הוא מאוד חוזר על עצמו, ואני לא מאשימה אותו, השואה היא האג'נדה שלו, זה מה שהוא יכול לכתוב מתוכו, וזה בסדר גמור.

     

    אבל אותי כקוראצ זה גרם לעייפות מסויימת אחרי שלושה מספריו שקראתי. תמי אותו נושא, תמיד אותו סגנון, תמיד אותו איפוק וניקיון "יפני".

     

    אני סבורה שזו הסיבה שאפלפלד לא חביב כאן על הישראלים. גם כי יש אצלו משהו אחר בכתיבה, גם היא הוא חוזר על עצמו, ולא נעים לי להגיד, אבל איכשהו, למרות שכתיבתו היא תמיד סופר מקצועית, הוא קצת התיישן.

     

    אני כקוראת מחפשת אתגרים, דברים חדשים. המוכר מתחיל לשעמם אחרי איזה זמן כשהוא חוזר על עצמו.

     

    זו דעתי כקוראת. כעורכת, ברור שהייתי מוציאה את ספריו בכל מקום, כי הוא סופר אמיתי, לא גרפומן.


    --
    יעל ישראל
    12/7/07 16:22
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2007-07-12 16:22:59
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    אני כל כך מסכים איתך בנוגע לקסם של אפלפלד.

    פשטות הכתיבה ועוצמת האירועים.

    אני חושב שאפלפלד כן רבגוני בתחומו ומצליח לספר את הסיפור

    בכל פעם מזווית אחרת לא פחות מכשפת. קצת כמו פרויד.

    אני דווקא חשבתי שהוא כן מוערך. לא סופר מה"קליקה" כפי שציינה קודמתי ,

    אבל  כן מוערך.


    --
    לא כל הנוצץ זהב
    ולא כל תועה דרך יאבד
    12/7/07 16:53
    0
    דרג את התוכן:
    2009-04-13 07:13:28
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    .
    13/7/07 00:44
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2007-07-13 00:44:22
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

     

    צטט: אריה עמיחי 2007-07-12 16:53:31

    יוסל בירשטיין מספר על איש ברחוב ששאל אותו מה הוא עושה. כששמע שבירשטיין סופר, הוא שאל: "על מה אתה כותב? על השואה?" בירשטיין אמר שלא, והאיש אמר: "על מה עוד יש לכתוב?"

     

    הטענה שכל הספרים של אפלפלד הם "אותו דבר", נכונה על כל-כך הרבה סופרים מוכרים, מצליחים, מוערכים ומבוקרים, שאני לא חושב שהיא יכולה להסביר משהו גם אם היא נכונה (זו הייתה הטלת ספק).  העובדה שהשואה נוכחת, לא הופכת את כל הספרים ל"אותו ספר".

     

    אבל כנראה שזו התשובה לשאלה שבכותרת, ולו הייתי אפלפלד, הייתי מקבל זאת כמחמאה. הסופרים הטובים יותר נחבאים בשורה השנייה, מאחורי אלו שטובים יותר ביחסי ציבור. יש לו מקום של כבוד לצד שחם, קנז. 

     

    אריה, אתה צודק כמובן. אותי אישית גם משעממים רוב הסופרים, עוז, יהושוע, ובעצם רוב "הנחשבים". ונכון, סופר כותב תמיד על עולמו הוא, ומטבע הדברים חוזר על עצמו. אבל יש את אלה שממעטים יחסית לכתוב, כמו עמליה כהנא כרמון או קנש שהזכרת, שכולה כתבו איזה 5 6 ספרים, ואז אתה מרגיש אפילו צמא לעוד, וטוב שככה. ואילו אפלפלד למשל, כותב וכותב וכותה, וקראתי אחד, קראתי עשרים, ומה לעשות, קצת נמאס. טוב, זה הטעם שלי בלבד.

     

    לגבי הישראלים בכלל, אני חושבת שזה גם בגלל שהוא עוסק בשואה, שכבדה לאנשים על הלב, ונמאס להם כמראה מזה, גם אם זה נראה רע שנמאס כאן ליהודים דור שני ושלישי מהסיוט הכי גדול של היהדות. אבל זו עובדה.

     

    לעומת זאת, האחרים, שגם יודעים ליחצן את עצמם, כותבים על נושאים שלציבור יותר מתחשק לקרוא, כאן ועכשיו בארץ ישראל.

     

    היה לי השבוע דיון בבלוג שלי ברשימות עם מןאיז בן הראש, משורר וסופר המזדהה במזרחי, על האנתולוגיה שהוציא עכשיו מתי שמואלוף בענייםן סופרים מזרחיים צעירים. הוא אומר לי לה לאפלפלד מוצאים עוד ועוד ספרים על אירופה בשואה, ולי לא רוצים להוציא ספרים על יהדות המזרח בגולה. אז למה לא מוןציאים קשה יותר לענות. מה שאני כן יכולה לומר, שאומנם מוציאים את אפלפלד כי השואה זה פרה קדושה, אבל הוא לא מצליח כאן בדיוק כפי שבן הראש לא מצליח, כי אין לישראלים חשק וכוח לקרוא על יהדות הגולה ההיא הלכה ואיננה. זו המציאות.

     

    אז בגדול, זו הסיבה לדעתי לשאלה שעלתה כאן, מדוע אפלפלד לא אהוב כאן.

     

     


    --
    יעל ישראל
    13/7/07 00:48
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2007-07-13 00:48:32
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    ואגב אריה, כמי שעוסק ביהדות וחוקר אותה, אתה הרי יודע כמה הדור השנ והשלישי ואוטוטו הרביעי מתרחק ממורשתו. בן הראש צועק לי: מורשת מורשת. אני כחילונית שנטועה מאוד כאן היום, אומרת לו: על מה אתה מדבר. שני הצדדים צודקים, אבל איכשהי מי שמנצח זה הצד שלי: החילוני, המקובע בכאן ועכשיו. ישנן טענות שיש יגרום לזילות ההיסטןריה והמורשת שלנו, לדלות רוחנית, אני לא בטוחה בכך. אני קוראת לזה קדמה. אז פלא שצעירים רוצים לקרוא קרת ולא אפלפלד?

    --
    יעל ישראל
    13/7/07 14:46
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2007-07-13 14:46:08
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    לומר שאפלפלד מתעסק בשואה, זה להפחית מערכו. נכון, העיסוק המרכזי שלו זו השואה, והיא אכן המוטיב החוזר השזור בספריו. עם זאת, הוא עוסק בהרבה נושאים אחרים - מגלף בזהירות אמיתות על העולם, על רגשותיהם של אנשים, על רגשות בכלל, ועוד ועוד ועוד. לטעמי, העולם שלו עשיר מאוד, וכל ספר חושף היבטים שונים בחוויה האנושית, כאשר המסגרת הכללית במסגרתה הדברים עולים היא אכן השואה.

     

    וכשיהיה קצת יותר זמן, אולי נדבר גם על קנז, שהזכרתם בקצרה, וראוי לדבר ולהגות בו באריכות ובאהבה. אבל שבת עוד מעט נכנסת...

     

    יובל

    13/7/07 17:30
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2007-07-13 17:30:55
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

     

    צטט: y.roitman 2007-07-13 14:46:08

    לומר שאפלפלד מתעסק בשואה, זה להפחית מערכו. נכון, העיסוק המרכזי שלו זו השואה, והיא אכן המוטיב החוזר השזור בספריו. עם זאת, הוא עוסק בהרבה נושאים אחרים - מגלף בזהירות אמיתות על העולם, על רגשותיהם של אנשים, על רגשות בכלל, ועוד ועוד ועוד. לטעמי, העולם שלו עשיר מאוד, וכל ספר חושף היבטים שונים בחוויה האנושית, כאשר המסגרת הכללית במסגרתה הדברים עולים היא אכן השואה.

     

    וכשיהיה קצת יותר זמן, אולי נדבר גם על קנז, שהזכרתם בקצרה, וראוי לדבר ולהגות בו באריכות ובאהבה. אבל שבת עוד מעט נכנסת...

     

    יובל

    ברור שהוא חוצב מהנושא הזה עוד אלפי רבדים. אחרת הוא היה עוד מתעד שואה ולא סופר. זה מה שעושה אותו לסופר. אבל, שוב אבל, אצלי הוא יצר תחושה שכבר לא בא לי להמשיך לקרוא אותו.

     

    ואכן ראוי שנפתח כאן דיון על קנז. אותי הוא יותר מעניין אגב מאפלפלד.


    --
    יעל ישראל
    17/7/07 21:15
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2007-07-17 21:15:59
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    היום העליתי פוסט , קצת קשור לנושא . http://cafe.themarker.com/view.php?t=82533

    אולי  זאת הסיבה למה לא 'אוהבים' מספיק בישראל את אהרן אפלפלד? 

    כתיבתו  סובלת ממחסור ב'גימיקים ' ?

    אפלפלד הוא "דור ראשון" לסופרי השואה מהמעטים שחיים איתנו שחוו אותה   ובספריהם יש אלמנטים של אוטוביוגרפיה ודיווח .

     אבל כאן התקיים דיון ארוך  רב שלבי על יספרי יחיאל דינור וד"ל.

    17/7/07 23:21
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2007-07-17 23:21:57
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

     

    אני מודה שיש לי משיכה מיוחדת לאפלפלד -

    הוא יליד אותה עיר,באותה שנה כמו אבא שלי. אמנם סיפור מלחמת העולם השניה שלהם שונה ובכל זאת, להבדיל מאבא שלא מדבר, אפלפלד מתבטא ומבחינתי זה סוג של קשר. מוזר, בקושי קשור ובכל זאת.

    חוצמיזה, הוא באמת מצויין. 

    16/4/09 11:40
    0
    דרג את התוכן:
    2009-04-16 11:45:32
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    לא שלא אוהבים...לא מכירים מספיק, לצערי.


    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    מה אתם חושבים? מעתה קל יותר להוסיף תגובה. עוד...
     

    הוספת תגובה על "למה לא אוהבים מספיק את אפלפלד בישראל?"

    נא להתחבר כדי להגיב.

    התחברות או הרשמה