עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    פרטי קהילה

    ספרים

    "לא היו לנו רהיטים ולא וילונות, לא סדינים, לא מגבות ולא כלים. לא היה לנו רדיו והכי גרוע לא היתה לנו ספרייה..." (החיים והספרות - מרסל רייך רניצקי)  

    ספרים

    חברים בקהילה (6880)

    ארנה א
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    צלם חובב
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    life3
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    aniat
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    יוסי בר-אל
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    debie30
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    היא ולא אחרת
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    אורן קרבל
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    גי'זל28
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    עו"ד וע...
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    Da Vinci
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    esty.d
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    פורום

    על ספרי שירה

    פורום זה מיועד לדיון בנושא ספרי שירה ומשוררים, \r\nאין לפרסם כאן יצירות אישיות.

    הודעת המשיבון הכי משמחת בחיי

    2/7/07 00:59
    2
    דרג את התוכן:
    2007-10-04 23:53:23
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    אני לא יודעת אם זה יכול לפתוח דיון, אבל רציתי לשתף אתכם בחוויה הספרותית הכי חזקה שהיתה לי אי פעם. 

     

    זה היה בדיוק כמו עכשיו לפני 17 שנה. קיץ דביק, יולי 1990. כרגיל קמתי משנתי בשעת צהריים, והקשבתי להודעות על המשיבון הענתיקה שלי, שאיזה חבר אמר שיש לו גודל של טנק מרכבה.

     

       פתאום אחרי שלוש הודעות הייתה הודעה מאדם שלא הכרתי, שהציג את עצמו כמוקי רון, עורך של סדרה חדשה בהוצאת "עם עובד". אמר שהוא ושותפו לסדרה חנן חבר קראו סיפורים שלי שפורסמו באותה עת ב"מאזניים" "פרוזה" ו"אפיריון", ושהם רוצים להוציא לי ספר.

     

       סליחה, שמעתי נכון? בלב דופק בקצב מאה קמ"ש, על סף התקף לב קטן, שמעתי את ההודעה שוב ושוב ושוב. אחורה קדימה. לקח לי אולי שעה לקלוט מה נאמר בקלטת, לפני שהתקשרתי למוקי בחזרה וקבעתי פגישה ששינתה את חיי הספרותיים.

     

        הייתי בת 30. כבר פירסמתי סיפורים בעיתונות ובכתבי עת מגיל 23, אבל לא הצלחתי להביא את עצמי לאסוף את סיפוריי לקובץ ולשלוח להוצאה. עד היום אני מודה לחנן ולמוקי שהימרו עלי והוציאו את ספרי הראשון (בעצם גם השני, אבל ב"קיבוץ המאוחד"), כי אני לא בטוחה שהייתי אוזרת אומץ לשלוח בעצמי ספר שלי להוצאות ספרים.

     

       אני אוהבת משיבונים. וכבר קיבלתי בחיי הודעות משמחות ומרגשות, כולל ממאהבים, שזה תמיד מאוד מרגש ומרטיט את הקיבה. אבל ההודעה מחנן ומוקי הייתה הכי-הכי משמחת שקיבלתי כל חיי, עד היום. כל ספר או סיפור שרואה אור זה כיף גדול, אבל אין דבר שמשתווה לפעם הראשונה, כשהם הודיעו לי שעל סמך הסיפורים שהם קראו הם רוצים להוציא לי, לי!, ספר ב"עם עובד", ההוצאה שהייתה משאת נפשי.

     

       אפילו לא התחבטתי. ישר אמרתי כן, ישר חתמתי. ועד הרגע האחרון של חתימת החוזה פחדתי שהם יגידו שבעצם הם התחרטו, שגו, טעות מצערת הייתה כאן. אחר כך תליתי את החוזה על צג המחשב, והבטתי בו במשך כמה ימים כדי להאמין.

     

         עד היום אני רואה בהתרחשות הזו נס. 

     

     

         ולמה אני מספרת את זה כאן בקהילה? כדי להגיד לכל מי שכותב, לא להתייאש. לכתוב, לשלוח לכתבי עת, לשלוח להוצאות, ולא לוותר. יש נסים בעולם הספרות.

      

    מה אתם חושבים? מעתה קל יותר להוסיף תגובה. עוד...
     

    הוספת תגובה על "הודעת המשיבון הכי משמחת בחיי"

    נא להתחבר כדי להגיב.

    התחברות או הרשמה   

    2/7/07 01:19
    1
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2007-07-02 01:19:21
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

     

     

    היי יעל

     

    ההתרגשות של סופר ביום בו בוחרים לפרסם סיפור שלו היא עצומה ללא ספק.  יש הבדל גדול בין כתיבה למגירה, כתיבה לכתב עט, או כתיבה של ספר- שנבחר לעמוד על מדף אחד עם ספרים וסופרים גדולים אחרים. יש לך מזל גדול, שמההוצאה פשוט הגיעו אליך וכל זאת דרך דברים אחרים שפרסמת. זה פשוט נפלא. ואני משער, אם כך, שההפתעה עבורך הייתה גדולה כפליים.

     

    כלקטור באחת מהוצאות הספרים, חשבתי על כך לא פעם. איזה משמעות אדירה יש לעבודה שלי בעצם הבחירה להמליץ לפרסם טקסט מסוים, או להימנע מאחר. איזה משמעות תרבותית יש לזה, איזה משמעות אישית אדירה יש לכך לסופר עצמו. לקטורה זו עבודה מאוד קשה, כי כל בחירה שלך היא בחירה שיש לה גם מימד תרבותי, וגם מימד מוסרי. 

     

    עם זאת אני מאמין שסופרים טובים (כמעט תמיד) הם אלה שחייבים לעשות את הצעד הראשון, להתמיד ולשלוח כתבי יד להוצאות, ואם זה לא הולך בהוצאה אחת עליהם לנסות בהוצאה אחרת. אין כמו עוד זוג עיניים שעובר על הטקסט שלך, כדי להגדיל את הסיכוי שהטקסט יפורסם.

     

    יש לי הרושם שבניגוד למדינות רבות אחרות, כמות הטקסטים שיוצאים לאור בישראל הוא גבוה ביותר. כך שהסיכוי לפרסם ספר בישראל, באופן יחסי, הוא גדול.

     

    בהצלחה רבה בהמשך! שמחתי מאוד לקרוא את הפוסט שלך.

     

     

    2/7/07 06:49
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2007-07-02 06:49:43
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    כל כך כיף ומשמח לקרוא את הדברים הללו על הבוקר. מפיח תקווה נושנה שיום אחד מישהו גם יתקשר אליי. נשמע כמעט דמיוני....
    2/7/07 12:05
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2007-07-02 12:05:50
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

     

    צטט: מאיר אליאל 2007-07-02 01:19:21

     

     

    היי יעל

     

    ההתרגשות של סופר ביום בו בוחרים לפרסם סיפור שלו היא עצומה ללא ספק.  יש הבדל גדול בין כתיבה למגירה, כתיבה לכתב עט, או כתיבה של ספר- שנבחר לעמוד על מדף אחד עם ספרים וסופרים גדולים אחרים. יש לך מזל גדול, שמההוצאה פשוט הגיעו אליך וכל זאת דרך דברים אחרים שפרסמת. זה פשוט נפלא. ואני משער, אם כך, שההפתעה עבורך הייתה גדולה כפליים.

     

    כלקטור באחת מהוצאות הספרים, חשבתי על כך לא פעם. איזה משמעות אדירה יש לעבודה שלי בעצם הבחירה להמליץ לפרסם טקסט מסוים, או להימנע מאחר. איזה משמעות תרבותית יש לזה, איזה משמעות אישית אדירה יש לכך לסופר עצמו. לקטורה זו עבודה מאוד קשה, כי כל בחירה שלך היא בחירה שיש לה גם מימד תרבותי, וגם מימד מוסרי. 

     

    עם זאת אני מאמין שסופרים טובים (כמעט תמיד) הם אלה שחייבים לעשות את הצעד הראשון, להתמיד ולשלוח כתבי יד להוצאות, ואם זה לא הולך בהוצאה אחת עליהם לנסות בהוצאה אחרת. אין כמו עוד זוג עיניים שעובר על הטקסט שלך, כדי להגדיל את הסיכוי שהטקסט יפורסם.

     

    יש לי הרושם שבניגוד למדינות רבות אחרות, כמות הטקסטים שיוצאים לאור בישראל הוא גבוה ביותר. כך שהסיכוי לפרסם ספר בישראל, באופן יחסי, הוא גדול.

     

    בהצלחה רבה בהמשך! שמחתי מאוד לקרוא את הפוסט שלך.

     

     

    כמה שאתה צודק. ואיך אני שמחה לשמוע על לקטור שלא מזלזל בעבודתו, ויודע שהוא חורץ גורלות, כי זה ממש לחרוץ גורלות.

     

    וגם אני חושבת שעל אף שניסים כאלה לא מתרחשים יום יום, אדם כותב שרוצה להיות סופר צריך לשלוח ולא לוותר, כי זה הרבה עניין של טעם אישי. אני עצמי, על הספר השלישי, קיבלתי דעות מנוגדות ממש: מצד אחד חשבו שזה לא ראוי, ומצד שני חשבו שזה נפלא. לך דע. ייתכן שמשהו שאתה פוסל מתקבל בהוצאה אחרת.

     

    וגם אני כשעבדתי כלקטורית איזו תקופה, הגשתי שאני ממש חורצת גורלות. הרגשה מאוד כבדה הייתי אומרת.

     

    ותודה, למי שרוצה להיעשות סופר, דברים כאלה הם באמת הכי משמחים, אפילו יותר מענייני החיים, האהבה וכו'.


    --
    יעל ישראל
    2/7/07 12:07
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2007-07-02 12:07:46
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

     

    צטט: liran denesh 2007-07-02 06:49:43

    כל כך כיף ומשמח לקרוא את הדברים הללו על הבוקר. מפיח תקווה נושנה שיום אחד מישהו גם יתקשר אליי. נשמע כמעט דמיוני....

    גם לי זה נשמע דמיוני, לכן לא האמנתי, חשבתי שעובדים עלי, כי לא הכרתי אז את שמו של מוקי רון.

    אני מאחלת לך הודעה כזו. ואגב, גם כשאת שולחת כתב יד ומשאירים לך הודעה שאוהבים אותו ורוצים אותו, זה משמח לא פחות. שיהיה בהצלחה.


    --
    יעל ישראל
    2/7/07 12:13
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2007-07-02 12:13:53
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    באמת סיפור נוסח תקווה ככה בימים די דלוחים אלו.

    ומוקי רון... מוקי רון זו באמת מחמאה גדולה מאוד לקבל ממנו את ההודעה הזו.

    איזה יופי.

    2/7/07 20:28
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2007-07-02 20:28:17
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

     

    צטט: st_s 2007-07-02 12:13:53

    באמת סיפור נוסח תקווה ככה בימים די דלוחים אלו.

    ומוקי רון... מוקי רון זו באמת מחמאה גדולה מאוד לקבל ממנו את ההודעה הזו.

    איזה יופי.

    מסכימה בהחלט אסתי. מוקי רון זה כבוד גדול. ובימים דלוחים אלה זכרו: יש אור בכל קצי המנהרות. לא להתייאש. ומי שרוצה להתייעץ על כתב יד, אני כאן.


    --
    יעל ישראל
    8/8/07 22:12
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2007-08-08 22:12:49
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

     

    היי

    אני גם מחכה לצילצול  הגואל  שיקפיץ אותי 

                        בינתיים מסתפקת בתחרות שיצאה בסטימצקי   יש תחורות כזו  פרס ראשון  מתנה  ספר ביכורים ראשון 

    4/10/07 07:59
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2007-10-04 07:59:49
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

     

    צטט: יעל ישראל 2007-08-08 22:12:49

    הודעת המשיבון הכי משמחת בחיי

    אני לא יודעת אם זה יכול לפתוח דיון, אבל רציתי לשתף אתכם בחוויה הספרותית הכי חזקה שהיתה לי אי פעם. 

     

    זה היה בדיוק כמו עכשיו לפני 17 שנה. קיץ דביק, יולי 1990. כרגיל קמתי משנתי בשעת צהריים, והקשבתי להודעות על המשיבון הענתיקה שלי, שאיזה חבר אמר שיש לו גודל של טנק מרכבה.

     

       פתאום אחרי שלוש הודעות הייתה הודעה מאדם שלא הכרתי, שהציג את עצמו כמוקי רון, עורך של סדרה חדשה בהוצאת "עם עובד". אמר שהוא ושותפו לסדרה חנן חבר קראו סיפורים שלי שפורסמו באותה עת ב"מאזניים" "פרוזה" ו"אפיריון", ושהם רוצים להוציא לי ספר.

     

       סליחה, שמעתי נכון? בלב דופק בקצב מאה קמ"ש, על סף התקף לב קטן, שמעתי את ההודעה שוב ושוב ושוב. אחורה קדימה. לקח לי אולי שעה לקלוט מה נאמר בקלטת, לפני שהתקשרתי למוקי בחזרה וקבעתי פגישה ששינתה את חיי הספרותיים.

     

        הייתי בת 30. כבר פירסמתי סיפורים בעיתונות ובכתבי עת מגיל 23, אבל לא הצלחתי להביא את עצמי לאסוף את סיפוריי לקובץ ולשלוח להוצאה. עד היום אני מודה לחנן ולמוקי שהימרו עלי והוציאו את ספרי הראשון (בעצם גם השני, אבל ב"קיבוץ המאוחד"), כי אני לא בטוחה שהייתי אוזרת אומץ לשלוח בעצמי ספר שלי להוצאות ספרים.

     

       אני אוהבת משיבונים. וכבר קיבלתי בחיי הודעות משמחות ומרגשות, כולל ממאהבים, שזה תמיד מאוד מרגש ומרטיט את הקיבה. אבל ההודעה מחנן ומוקי הייתה הכי-הכי משמחת שקיבלתי כל חיי, עד היום. כל ספר או סיפור שרואה אור זה כיף גדול, אבל אין דבר שמשתווה לפעם הראשונה, כשהם הודיעו לי שעל סמך הסיפורים שהם קראו הם רוצים להוציא לי, לי!, ספר ב"עם עובד", ההוצאה שהייתה משאת נפשי.

     

       אפילו לא התחבטתי. ישר אמרתי כן, ישר חתמתי. ועד הרגע האחרון של חתימת החוזה פחדתי שהם יגידו שבעצם הם התחרטו, שגו, טעות מצערת הייתה כאן. אחר כך תליתי את החוזה על צג המחשב, והבטתי בו במשך כמה ימים כדי להאמין.

     

         עד היום אני רואה בהתרחשות הזו נס. 

     

     

         ולמה אני מספרת את זה כאן בקהילה? כדי להגיד לכל מי שכותב, לא להתייאש. לכתוב, לשלוח לכתבי עת, לשלוח להוצאות, ולא לוותר. יש נסים בעולם הספרות.

      

     

    כאחת שכותבת בעצמה מדי פעם, מברכת אותך מכל (מקול) הלב.

    אכן אין להשוות הודעה כזו עם כל הודעה אחרת.

     

    ב ה צ ל ח ה!

    4/10/07 09:53
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2007-10-04 09:53:17
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    יעל, איזה מלכה את!

    אני נרגשת בשבילך כאילו זה קרה היום. כמה יפה לראות ולקרוא איך נס כזה מתרחש.

    זה דבר מדהים!

    כשכישרון פוגש הזדמנות, והזדמנות פוגשת כישרון נוצר הנס הזה.

     

    אני מאחלת לכל מי שמבקש הכרה, להגיד כן בלי להסס, עד שיקרה הנס הזה, והכי חשוב לא להסס מהלא ים שבדרך.

    לי אין את הבעיה הזו, הרי איש לא ראה את סיפוריי הקצרים, (אם נתעלם מגיבוביי בבלוג).

     

    אין לך מושג כמה אני שמחה מהסיפור שלך, הוא נותן כוח גם לתחומים אחרים שמעסיקים אותי עכשיו, מי יתן ובקרוב אתלה חוזה (עם מנחה לתזה) על המראה של המקלחת, ואביט בו יום שלם רצוף! אפילו יותר מיום.

     

    חג שמח.

     

    4/10/07 11:28
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2007-10-04 11:28:37
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    יעל

    הסיפור מקסים בעיני.

    באת לי בזמן כל כך, כי נואשתי קצת השבוע והפסקתי את הכתיבה.

    ועוד, הזכרת לי עד כמה אני אוהבת את הקהילה הזו כאן:)

     

    חג שמח, דפנה

    4/10/07 14:47
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2007-10-04 14:47:26
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    אין ספק - זה הכי כיף שיכול להיות!

    כמי שהוציאה לאור ספר, אני יודעת עד כמה התהליך נראה ארוך והיעד נראה לעיתים בלתי מושג.

    אני נאלצתי לפנות ל-7 הוצאות לאור עד שמצאתי בית לספרי, ועם כל סירוב אתה שוקע לרגע, לוקח נשימה ארוכה ומזדקף בחזרה.

    אבל אסור להתייאש, כפי שאמרו לפני! 

     ומילה לאלה המחזירים את הספרים - אני קיבלתי מכתבי תשובה מפורטים, חמים ומקסימים משתי הוצאות לאור אשר סרבו להוציא את ספרי.

    המילים החמות (בניגוד להודעות לאקוניות ומנומסות) היו מעודדות כל-כך.

    אולי זה מתאים לדיון האחר פה על המבקרים - אך הלקטורים (אני מקווה שאינני טועה בתואר) הטורחים לכתוב כמה משפטים אל הכותב, הם אנשים מבורכים. אם הם מוצאים לנכון ממש לכתוב מכתב קצר וחמים לאותו סופר שנדחה, הרי זה מעשה של הצלת נפשות, כמעט...קורץ

    4/10/07 16:29
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2007-10-04 16:29:22
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    יעל יקרה,

    אני חדשה כאן, אתמול, סוג של שמחת תורה, הצטרפתי לשורות הקהילה.

    ריחפתי בין האותיות שהופכות למשמעות שאתם/ן רושמות, ואמרתי תעיזי, זה יצמיח לך כנפיים, בהחלט אנשים שהם- תערובת משובחת של קפה.

    קראתי בעיון את כל הפוסטים וחששתי להגיב, אך אחרי שקראתי את דברייך והרגשתי חום בלב אמרתי, רשמי.

    אז אני  לא בסדר גודל שלכן(גברים אתם כלולים בניסוח), אני לא כותבת  ברמה כזו שתעניין   הוצאות, ואין לי בכלל משיבון...אך הכבוד ,הפרגון והשמחה עבורך ועבור כל מי שכבר קיבל צלצול דומה או כאלה שלפחות מעיזים ובסבלנות ממתינים, הוא גדול ,(קמתי לרגע למחוא כפיים). וגם אם הצלצול לא יגיע, יגיע צלצול גואל אחר, אני משיקה אליכם באהבה הראשונה- עולם הספר, ומתמקמת בו בנוחות,מסירה שיריונות,צוללת ברגש, מתמסרת ונסחפת בלי חשש לאן שבוחרים הדפים להוביל אותי, חיה שם.

    גאה בך יעל שהזיכרון טרי ומפרה ומאחלת לך ולכם שנה של התפתחות.

    אני פורשת כנפיים ומרחפת עם צאת החג למצוא את ספרך ואת הרשימה שהכנתי בהמלצותיכם החמות בדיונים קודמים שטרם פתחתי אליהם את לבי.

    תודה.

     



    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    מה אתם חושבים? מעתה קל יותר להוסיף תגובה. עוד...
     

    הוספת תגובה על "הודעת המשיבון הכי משמחת בחיי"

    נא להתחבר כדי להגיב.

    התחברות או הרשמה