כרגיל, אוס, השאלות הכי מענינות - אצלך...
כתבת : "היכולת להתחבר עם אנשים אחרים באמצעות עולם האסוציציות המשותף שהספרים מעניקים לנו."
אכן יש בזה הרבה קסם. כשפוגשים אנשים, כמעט מייד אפשר להבחין אם הם מתולעי הספרים, או סתם תולעים... ואין כמו להכיר מישהו שעבר את אותן חוויות הקריאה שאתה עצמך עברת. הדיאלוג מתחיל, אז, מנקודת התחלה אינטימיות ומרתקת יותר.
אבל זאת לא יכולה להיות המוטיבציה לקריאה
קשה לי להניח היום את האצבע על מה מושך אותי בקריאה. אני מניחה שזוהי, בשבילי, חוויה אינלקטואלית בעיקרה- ההנאה מחוכמתם ושנינותם של הכותבים , ומיכולתם למפות בעזרת מילים טריטוריות לא ממופות בנפש האדם בכלל, ובשלי - בפרט
אבל מה שכן ברור לי מעבר לכל ספק , זה מה היתה מטרת הקריאה שלי - בילדות
אז - בלעתי ספרים בבולמיה, מסיבה אחת ויחידה, בעלת חשיבות קיומית עבורי - חיפוש מתמיד אחר חומרים חדשים שיזינו ויכלכלו את הזויותי שבהקיץ.
בכל לילה , לאחר הקריאה, גררתי את בילבי בצמותיה, את תום סוייר בכתפיותיו , את פיטר פן בכנפיו, את קופרפילד (שניהם, גם את דיויד וגם את הולדן) , את אמיל הבלש הצעיר, את כל חבורת החמישיה הסודית, והשמיניה, וילדי 'שמונה בעקבות אחד', ואת ירון זהבי, ואת הילדה המתעמלת מ'אי הילדים' , ו'חנהל'ה חלמנל'ה -שובי מכוכב החלומות' , ועוד אלפים אחרים - שאת דמותם ניצלתי לצורכי הזייתי הפרטית .
היום, כבר אין לי צורך בדמויות להזדהות. הם כולם כבר מזמן הולכים איתי לכל מקום שאלך. אם תשאלו אותי מי אני - אני סך כל גיבורי הילדות הספרותיים שנאספו לכבודי בספריית "רמב"ם", שבגבעתיים.
הוספת תגובה על ""הדבר המושך בקריאה הוא..""
נא להתחבר כדי להגיב.
התחברות או הרשמה