ב'קוראת המלכותית' של אלן בנט (אחלה ספר, דרך אגב) חשבה לעצמה המלכה: "הדבר המושך בקריאה הוא שוויון הנפש שיש בה. יש משהו יהיר בספרות. מה  אכפת לספרים מי קורא אותם, או אם קוראים אותם בכלל? כל הקוראים שווים בעיניהם, גם היא".

 

אז זאת דעתה של המלכה על מה מושך בקריאה. היא מוקסמת מכך שהספרים עצמם (רפובליקנים שכמותם) אינם מתפעלים ממנה במיוחד בשל היותה מלכה. אין ספק שזוהי תפיסה מקורית ומרעננת מאוד את נפלאות הקריאה. מה שאותי, למשל, מושך בקריאה (מעבר לכל מה שמובן מאליו) היא היכולת להתחבר עם אנשים אחרים באמצעות עולם האסוציציות המשותף שהספרים מעניקים לנו.

 

אז קדימה, מה מושך אתכם בקריאה, והפעם מעבר למובן מאליו...

כרגיל, אוס, השאלות הכי מענינות - אצלך...

 

כתבת : "היכולת להתחבר עם אנשים אחרים באמצעות עולם האסוציציות המשותף שהספרים מעניקים לנו."

 

אכן יש בזה הרבה קסם. כשפוגשים אנשים, כמעט מייד אפשר להבחין אם הם מתולעי הספרים, או סתם תולעים... ואין כמו להכיר מישהו שעבר את אותן חוויות הקריאה שאתה עצמך עברת. הדיאלוג מתחיל, אז, מנקודת התחלה אינטימיות ומרתקת יותר.

 

אבל זאת לא יכולה להיות המוטיבציה לקריאה

 

קשה לי להניח היום את האצבע על מה מושך אותי בקריאה.  אני מניחה שזוהי, בשבילי, חוויה אינלקטואלית  בעיקרה- ההנאה מחוכמתם ושנינותם של הכותבים , ומיכולתם למפות בעזרת מילים טריטוריות לא ממופות בנפש האדם בכלל, ובשלי - בפרט

 

אבל מה שכן ברור לי  מעבר לכל ספק , זה מה היתה מטרת  הקריאה שלי  - בילדות

אז - בלעתי ספרים בבולמיה, מסיבה אחת ויחידה, בעלת חשיבות קיומית עבורי -  חיפוש מתמיד אחר חומרים חדשים שיזינו ויכלכלו את הזויותי שבהקיץ.

 

בכל לילה , לאחר הקריאה, גררתי את בילבי בצמותיה, את תום סוייר בכתפיותיו , את פיטר פן בכנפיו, את קופרפילד (שניהם, גם את דיויד וגם את הולדן) , את אמיל הבלש הצעיר, את כל חבורת החמישיה הסודית, והשמיניה, וילדי 'שמונה בעקבות אחד', ואת ירון זהבי, ואת הילדה המתעמלת מ'אי הילדים' , ו'חנהל'ה חלמנל'ה -שובי מכוכב החלומות' , ועוד אלפים אחרים - שאת דמותם ניצלתי  לצורכי הזייתי הפרטית .

 

היום, כבר אין לי צורך בדמויות להזדהות. הם כולם כבר מזמן הולכים איתי לכל מקום שאלך. אם תשאלו אותי מי  אני  - אני סך כל גיבורי הילדות הספרותיים שנאספו לכבודי בספריית "רמב"ם", שבגבעתיים. 

 

 

 

 

המילים.

העולמות הקסומים.

קריאה היא דלת הקסמים שלי לכל העולמות.

 

מה מושך? הכל!

 

בעיני ספרים הם כמו שיחה עם האנשים הכי מעניינים בעולם.

 

אני מאוד אוהבת שפה ומילים. אני אוהבת את הרעיונות שלא חשבתי עליהם או שכן חשבתי ומישהו פתאום מבטא אותם בצורה רהוטה וחכמה. אני אוהבת לגלות דברים שלא ידעתי עליהם. אני אוהבת לגלות איפה ובמה אני דומה או שונה מאחרים דרך הסיפורים.

הנה ציטוט מ"בארץ ניכר" של דובלטוב שאני קוראת עכשיו. הוא מדבר על מהגר רוסי בניו יורק שהחליט להפוך למוציא לאור והוציא את "היהודי זיס":

 

הוא נמכר די בעצלתיים .ברוסיה לא היה חופש, אבל היו קוראים.  כאן יש חופש די והותר, אבל הקוראים מעטים.

 

 

מי אם לא המלכה תמדוד במושגי עולמה הצר את כל העולם על פי הסביבה שבה היא נתונה. מנותקת, נישאת על כפיים, מוחנפת, שבויה בעולם הזוי. אין זה פלא כי התוצאה היא ייחוס יהירות ושוויון נפש לספרים. הרי הייתה רוצה למצוא כי אינה לבדה בתכונות הללו. זה טיבן של מלכות. וכי הייתם מוצאים דיעה אחרת אצל מלכת הדבורים? מקומה הראוי לה  הוא אצל אליס בארץ הפלאות.

    

הן ההיפך הוא הנכון. בנדיר מצאתי ספרים המתייחסים אלי בשוויון נפש. ישנם הללו המשתדלים להלך עלי קסם, לצודד, להחניף, לפלרטט, להדריך אותי בנתיבי העולם, להכיר לי אנשים חדשים, לשמח, להצחיק, למצוא לי שלווה. אחרים מבקשים לטלטל אותי, לפקוח את עיני, לנעוץ אגרוף בקרביים, לייסר אותי, לכפות עלי להביט בעולם באופן שונה, לזעוק את זעקתם.

     

מוטב לי לא להיפגש בהללו שאינם מתאמצים לעשות בי דבר מה כג'לטין בתחתית קרם הבוואריה, כשכבת הבצק בעוגת הפירות. (סתם, עלה בראשי, משהו שמקביל לפליין וונילה).

     סוף דבר, לא סיפרה אוסי, גם המלכה כבר אינה חושבת במונחים של יהירות ושוויון נפש, שהרי רק מי שאינו קורא ספרים יכול לחשוב כך. המלכה גילתה אותם, ואפשר כבר לבוא אליה לפיב אוקלוק לטי וסקונס, ולמצוא שהיא הפכה בת אנוש. 

שנה טובה לכוווווווולם

:-)

מרגע זה, מבחינתי, אתה דג זהב מכוכב...

מה שמושך אותי בקריאה, זה המילים, אבל לא הן בעצמן, אלא החיבור בניהן.

 

הרווח בין מילה למילה אוצר בתוכו עולם שלם של דימויים, תמונות זזות שרק אני רואה.

 

כולם קוראים את אותו ספר, אבל אני דימיינתי את הגיבור בצורה מסויימת, ואת הרחוב שלו,

אחרת מכל האחרים.

 

מה שעוד מושך אותי לקריאה, זו העובדה שאני עוד רואה את האותיות, המילים והמשפטים

בדף הראשון,

ואז זה קורה..... הקסם הזה....... ופתאום....... אין יותר דפים, יש סיפור שאני צופה בו,

חלק ממנו..... עד שהוא נגמר.

 

החזרה למציאות היא כמו להתעורר מחלום עם עיניים פתוחות. חוזרת לשמוע רעשים, מודעת

לתנוחה שלי ומאוכזבת קלות.

 

 

מה אגיד לכם? התגובות שלכם עונג צרוף..

 

פגע'לה, גם אני סך כל הדמויות שקראתי, אבל אני מוכנה להתחלק איתך בלהיות דיאנה- הילדה המתעמלת מ'אי הילדים'.

דגיגון, למרות שאתה מפזר ספויילרים ומספר 'סופים של ספרים', אני מסכימה איתך לגמרי. ספרים אינם מתייחסים אלינו בשוויון נפש אלא משתמשים בכל אמצעי הפיתוי העומדים לרשותם לקסום לנו, כדבריה של תלתלית.

סילבי וחגית, אכן יש עונג רב ב'לטעום' מילים וצירופי מילים וביטויים ודימויים בליקוק שפתיים ועיניים מפלבלות מעונג. זה גם המקום לומר תודה למתרגמים המוכשרים, שכדבריו של סטניסלב יז'ילץ', מתלבטים ב"איך לתרגם אנחה לשפות אחרות".

 

איזה יופי.

אוסי,

 

הדיונים שלך הם עונג צרוף. את נפלאה!~

לא, לא, לא.. יש לי פרטנרים נפלאים (:

 

תודה, תלתלית, ושתהייה לכולנו שנה נפלאה..

צטט: חגית חדאד 2008-09-25 21:01:28

מה שמושך אותי בקריאה, זה המילים, אבל לא הן בעצמן, אלא החיבור בניהן.

 

הרווח בין מילה למילה אוצר בתוכו עולם שלם של דימויים, תמונות זזות שרק אני רואה.

 

כולם קוראים את אותו ספר, אבל אני דימיינתי את הגיבור בצורה מסויימת, ואת הרחוב שלו,

אחרת מכל האחרים.

 

מה שעוד מושך אותי לקריאה, זו העובדה שאני עוד רואה את האותיות, המילים והמשפטים

בדף הראשון,

ואז זה קורה..... הקסם הזה....... ופתאום....... אין יותר דפים, יש סיפור שאני צופה בו,

חלק ממנו..... עד שהוא נגמר.

 

החזרה למציאות היא כמו להתעורר מחלום עם עיניים פתוחות. חוזרת לשמוע רעשים, מודעת

לתנוחה שלי ומאוכזבת קלות.

 

 

 

יופי! אני רואה שקראת!

צטט: חגית חדאד 2008-09-25 21:01:28

מה שמושך אותי בקריאה, זה המילים, אבל לא הן בעצמן, אלא החיבור בניהן.

 

הרווח בין מילה למילה אוצר בתוכו עולם שלם של דימויים, תמונות זזות שרק אני רואה.

 

כולם קוראים את אותו ספר, אבל אני דימיינתי את הגיבור בצורה מסויימת, ואת הרחוב שלו,

אחרת מכל האחרים.

 

מה שעוד מושך אותי לקריאה, זו העובדה שאני עוד רואה את האותיות, המילים והמשפטים

בדף הראשון,

ואז זה קורה..... הקסם הזה....... ופתאום....... אין יותר דפים, יש סיפור שאני צופה בו,

חלק ממנו..... עד שהוא נגמר.

 

החזרה למציאות היא כמו להתעורר מחלום עם עיניים פתוחות. חוזרת לשמוע רעשים, מודעת

לתנוחה שלי ומאוכזבת קלות.

 

 

 

הרווחים בין המילים.. אהבתי.

מסוג השאלות שאני נהנית מאוד לשמען אבל אין לי תשובה. מקבילה מעולמי הפרטי - "מה את אוהבת באמנות"?... את האמנות, כנראה, שהיא חיקוי של החיים, העצמה שלהם, והגבהה שלהם לעבר הנצח. אותו דבר ספרים. לא בריחה מהמציאות אלא העמקה חודרת לתוכה. אמת. אמת ספרותית, לא חשוב איזה ז'אנר.