הזקן והים, קראתי אותו כשהייתי בן 18, כמעט נרדמתי תו"כ ולא הצלחתי להבין את ההתפעלות מהספר שנחשב ליצירת המופת של המינגוואי. אני רוצה בקרוב לנסות לקרוא אותו שוב, אולי הפעם אני אבין

אני פשוט לא מאמינה!

לאחר העדרות ממושכת, ביקשתי להעלות בדיוק דיון כזה. לספר על אפרים קישון שהתוודה בזמנו שלא הצליח לצלוח יותר משלושה עמודים בד"ר ז'יוואגו, ולקרוא לדיון 'פינת הוידוי', והנה, מה רואות עיני? ידידי הותיק, דג הזהב המנוקד כבר העלה דיון דומה שזכה לתגובות רבות, הללויה!

 

אז לא נותר לי אלא לומר בתור סתם 'תגובה מי יודע כמה' - 'יוליסס' של ג'ימס ג'ויס. אמנם תרגומה של יעל רנן נפלא, אבל כשאני נאלצת לקרוא אינספור הערות שוליים כדי שאבין את מטען האסוציציות של הסופר הדבר גוזל ממני את חדוות הקריאה לחלוטין.

 

 

ועוד משהו, בשבילך דגיגון:

 

המיוחד ב'מאה שנות בדידות' (הנהדר לדעתי) הוא היותו 'פורץ דרך'. מאז ומתמיד חיפשתי ספר ש"עוד לא כתבו כמוהו". הגאונות שבראשוניות, אני קוראת לזה. וכאבי הריאליזם הפנטסטי, מארקס ב'מאה שנות בדידות' עשה משהו שלא נעשה לפניו. זו דעתי, אין לי מושג מה אומרים על התיאוריה הזאת המומחים לספרות. בחוויה שלי, 'מאה שנות בדידות' היה חוויה ראשוניות וחד פעמית. מאז הלכו בעקבותיו, בהצלחה זו או אחרת, הרבה מאוד סופרים. מאיר שלו שלנו ב'רומן רוסי' הוא דמות מובהקת לכך, אבל מארקס היה האבטיפוס. אני, אישית, נותנת קרדיט גדול לכאלה.

 

אז בשם ידידותינו הותיקה, שתנסה שוב? (:

צטט: אוסינג 2008-09-18 07:31:24

ועוד משהו, בשבילך דגיגון:

 

המיוחד ב'מאה שנות בדידות' (הנהדר לדעתי) הוא היותו 'פורץ דרך'. מאז ומתמיד חיפשתי ספר ש"עוד לא כתבו כמוהו". הגאונות שבראשוניות, אני קוראת לזה. וכאבי הריאליזם הפנטסטי, מארקס ב'מאה שנות בדידות' עשה משהו שלא נעשה לפניו. זו דעתי, אין לי מושג מה אומרים על התיאוריה הזאת המומחים לספרות. בחוויה שלי, 'מאה שנות בדידות' היה חוויה ראשוניות וחד פעמית. מאז הלכו בעקבותיו, בהצלחה זו או אחרת, הרבה מאוד סופרים. מאיר שלו שלנו ב'רומן רוסי' הוא דמות מובהקת לכך, אבל מארקס היה האבטיפוס. אני, אישית, נותנת קרדיט גדול לכאלה.

 

אז בשם ידידותינו הותיקה, שתנסה שוב? (:

אוסי יקירה,

אכן, לא נעלמה ממני העדרותך, ואף שמץ דאגה חלחל בי. עתה הכל כשורה, ואני יכול לפלוט אנחת רווחה.

ידוע לי כי את מיטיבת קרוא ומהלכת בדרכים סלולות, גם הנאתך מן הקריאה אינה נסתרת ממני.

אך...

המקום הזה נועד להטלת בוץ. לא אחד בזולתו כפי שהצעתי לכן פעם, בדיון אחר, אלא בספרים הטובים. אל תעסקי בניקוי וטיהור השרץ, אל תתקני את חטאי חברייך, אלא השתתפי בטקסי הוודו פה. נעצי מחטים, סיכות, שיניים, מכל הבא ליד, בפרות הנראות לך קדושות. בחירתך הייתה טובה, אך אני תוהה, זה כל שצברת? או שמא הטראומות שלוו את הגילויים הללו טרם פגו וטרם הגיעה העת להוציא את הספרים מן הארון?

ממתין לעוד בדרך להרס אושיות התרבות המערבית.

שלך...

 

טוב.. טוב.. רק בשבילך, הנה אני משחיזה צפורני, משנסת מותני ומשליכה בליסטראות:

 

קודם כל סארמאגו - דכאוני, משעמם, אנטשימי וחסר יושר אינטלקטואלי.

ריימונד קרבר - סיפורים חסרי פואנטה שכולם מהללים רק כי דבר כל כך סתום מן הסתם חייב להיות גאוני.

פאולו קואלו - שטחי, שטחי, שטחי.

 

ואישה לאיזון קל (כדי שלא אחשב כשובינסטית נשית):

 

דוריס לסינג - מייגעת.

 

והערה כללית: איכשהו את מרבית השיעמומונים אני מוצאת בין מקבלי פרס נובל (עוד לא הזכרתי את סול בלו) ...

 

אני מקווה שאתה מרוצה.

היטבת לבחור ולרגע חשתי נפש תאומה לך, אך באחת הרסת הכל כשערבת את האישה ההיא. לא כאן לי המקום לפתוח במסע כיבושין, שהרי יש לכבד את הנפגעים (את!), אך אני סמוך ובטוח כי נמצא לנו את הזירה להתעמת וגם להסכים. אפשר שנפתח פעם דיון לשניים, כמכופפי ידיים ננסה לשכנע.

    

באשר לסופרות, אוכל רק לומר לך כי אני תר אחר הספר נשים קטנות שאוזכר לא מעט בפורומים רבים וגם כאן עלה מידי פעם. בנותי קופחו בשעתן כשלא חשפתי את הספר בפניהן. ייתכן שקראוהו בלא ידיעתי, אך אין הוא נמצא על מדפיהן. כל איזכור של הספר על ידי מעלה אצלן קמטי דאגה במצחן, שמא נפגעה בריאותי. הספריה אינה מתירה להוציא ממנה ספרי ילדים. נראה שאפעיל קשרים, אגנוב, אפרוץ, אחטוף, ואולי אפילו אחרוג ממנהגי ואקנה. או אז אעמיד את הספר למבחן הפלופים וייתכן שאפציע עימו כאן שוב.

 

צטט: אוסינג 2008-09-18 11:19:47

טוב.. טוב.. רק בשבילך, הנה אני משחיזה צפורני, משנסת מותני ומשליכה בליסטראות:

 

קודם כל סארמאגו - דכאוני, משעמם, אנטשימי וחסר יושר אינטלקטואלי.

ריימונד קרבר - סיפורים חסרי פואנטה שכולם מהללים רק כי דבר כל כך סתום מן הסתם חייב להיות גאוני.

פאולו קואלו - שטחי, שטחי, שטחי.

 

ואישה לאיזון קל (כדי שלא אחשב כשובינסטית נשית):

 

דוריס לסינג - מייגעת.

 

והערה כללית: איכשהו את מרבית השיעמומונים אני מוצאת בין מקבלי פרס נובל (עוד לא הזכרתי את סול בלו) ...

 

אני מקווה שאתה מרוצה.

 

 

נעשה הסכם, אני אנסה שוב את דוריס לסינג ואתה תתן צ'אנס נוסף ל'מאה שנות בדידות'.

 

באשר ל'נשים קטנות'. צריך לקרוא אותו בגיל המתאים ובדור המתאים. תוכל לעשות חסד עם בנותיך ולחסוך מהן את ערימת האינדוקטרינציה שלואיזה מיי אלקוט מרעיפה על קוראיה. עם זאת, אני מודה שבשבילי הוא היה מעין מורה דרך מוסרני שבגללו אני אישה נחמדה כל כך כיום.. (:

 

בכל מקרה, אם תתעקש, אשאיל לך את העותק שלי..

חן חן על נדיבותך. אם האחראית בספריה לא תטה לי חסד, אנסה לגנוב אותו (וגם להחזיר), ואם אכשל בכך, הרי לעת צאתי מן הכלא (עם קלון או בלעדיו), אני כבר מדמה אותך, כבטובים שבהוליוודיים, ממתינה לי בדמעות, ובידייך הספר. ואני מתאמץ בכל כוחי לשמור את רגשותי, לבל ייפרצו, ורק על פני ניכרים אותות הייסורים שעברו עלי בהתעללות הסוהרים, ובתשוקתם הפרועה של האסירים למחמדי גופי.

לא ייאמן, כל שהאדם מוכן לעשות למען צרור דפים מרובב בסימני דפוס ולפות בעלים מעוטרים באותיות מהודרות.

הסוף יהיה טוב, כמקובל.

   

לעיניין חילופי השבויים שהצעת, טלי לך את מחברת הזהב. שתהיה זו הדפסה חדשה שהופיעה לא מזמן. איני יודע מה טיבה, אך זו הישנה שקראתי בה בפורמט העלוב של ספריה לעם של עם עובד, כל כך עוינת למשתמש, שלא פלא שלא רווית ממנה נחת. אני אקיים הצד שלי בהסכם בקריאת ההגדה לבית פורסיית. ניחא לך?

התמוגגתי מקריאת "דגיגון" ומ"אוסי". תענוג!

רגע, רגע, תסלח לי, יש לי תסריט חלופי..

אתה בכלא בעוון גניבת ספר, עשרים שנה, עבודת פרך, בטח קלון (אתה לא הנשיא קצב), מתיידד עם רב זקן שמת בכלא, נכנס לתכריכיו, זורק את עצמך לתעלת הביוב של בית הסוהר ומסיים בירקון (זה באופנה היום). אני, אסרטיבית שכמוני, לא מסתפקת ביבבות נשיות. ממתינה, בשפך הירקון לגופתך (המעונה על ידי האסירים/סוהרים שחמדו אותה), מושה אותך בכוחות אחרונים ולהפתעתי מגלה שאתה עדיין חי. משעינה אותך על עץ אקליפטוס סמוך ומתחילה להקריא לך מ'נשים קטנות' אשר החזקתי על לוח ליבי מתוך אמונה שבסוף אוכל להגיש לך אותו כשי. מתמוגגת כולי מהפגישה המחודשת עם הספר האהוב עלי, אני לא שמה לב איך אתה מזדחל לאט לאט לירקון מוכה הבילהרציה, זורק את עצמך לתוכו וחותר נואשות חזרה אל הכלא..

 

סוף טוב, הכל טוב.

 

ובאשר לעיסקת החליפין, כנראה שחווית הכלא פגעה לך בזכרון. זה לא לסינג תמורת 'ההגדה לבית פורסיית' (האהובה עלי מאוד). זו 'מחברת הזהב' תמורת 'מאה שנות בדידות'.

 

(ותודה לדיומא על ההשראה..)

צטט: שלומית רז 2008-09-18 14:56:59

התמוגגתי מקריאת "דגיגון" ומ"אוסי". תענוג!

 

 

תודה שלומית. האמת היא שאנחנו עושים את זה במיוחד בשבילך, הדיון הספרותי הוא רק תירוץ... (:

צטט: אוסינג 2008-09-18 15:33:16

רגע, רגע, תסלח לי, יש לי תסריט חלופי..

אתה בכלא בעוון גניבת ספר, עשרים שנה, עבודת פרך, בטח קלון (אתה לא הנשיא קצב), מתיידד עם רב זקן שמת בכלא, נכנס לתכריכיו, זורק את עצמך לתעלת הביוב של בית הסוהר ומסיים בירקון (זה באופנה היום). אני, אסרטיבית שכמוני, לא מסתפקת ביבבות נשיות. ממתינה, בשפך הירקון לגופתך (המעונה על ידי האסירים/סוהרים שחמדו אותה), מושה אותך בכוחות אחרונים ולהפתעתי מגלה שאתה עדיין חי. משעינה אותך על עץ אקליפטוס סמוך ומתחילה להקריא לך מ'נשים קטנות' אשר החזקתי על לוח ליבי מתוך אמונה שבסוף אוכל להגיש לך אותו כשי. מתמוגגת כולי מהפגישה המחודשת עם הספר האהוב עלי, אני לא שמה לב איך אתה מזדחל לאט לאט לירקון מוכה הבילהרציה, זורק את עצמך לתוכו וחותר נואשות חזרה אל הכלא..

 

סוף טוב, הכל טוב.

 

ובאשר לעיסקת החליפין, כנראה שחווית הכלא פגעה לך בזכרון. זה לא לסינג תמורת 'ההגדה לבית פורסיית' (האהובה עלי מאוד). זו 'מחברת הזהב' תמורת 'מאה שנות בדידות'.

 

(ותודה לדיומא על ההשראה..)

 

אוסי יקירה,

דמעות נקוו בעיני למקרא תעלולי גורל אשר הועדת לי. בין אם תאבי, בין אם לאו, קרוא אקרא את נשים קטנות. אני יודע שאהיה מושא לעגם של הסובבים אותי, אך דעי לך כי החיים הקשו את ליבי וריככו את שיקול דעתי. אני, כעלה נידף, ער לרוחות המנשבות כאן, ומכיוון שלנשים בפורום הזה שליטה כמעט בלעדית על המלל המיוצר כאן, לא יכולתי שלא להחשף אל רוח ההסכמה הכללית בכל הנוגע לנשים קטנות. הקונסנסוס שלכן משתרע מקיר לקיר. הסקרנות כובשת אותי ואני חייב לעמוד על טיבו של הספר. המכשול העיקרי ביני לבינו, שלמולו מתגמדת הסכנה שבהשלכתי אל הכלא, הוא מבטה של הספרנית בשעה שאבקשאותו. המחשבות שיתרוצצו במוחה והדיעה שתגבש עלי - צמרמורת אוחזת בי ואיני יכול לשאת זאת. נראה שסכנה פחות חמורה נשקפת לי ממך, שכן ממילא כבר חשפתי לפנייך את צפונות ליבי באשר לספר, ודעתך עלי כבר סדורה, כך שאף כי אשפיל מבטי, לא אחמוק מן המשימה ואני מעדיף ליטול אותו מידייך.

באשר לעיסקת החליפין הנידונה בינינו, אף ההגדה לבית פורסיית מתמשכת על פני דורות, על כן סברתי כי תהווה תחליף נאות. את מקשה את ליבך. האומנם יש בדעתך להטילני שוב למאה שנות בדידות? לא יהיה די בחמש או עשר מהם? האין העונש חמור בהשוואה למשקל חטאי?