עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    פרטי קהילה

    ספרים

    "לא היו לנו רהיטים ולא וילונות, לא סדינים, לא מגבות ולא כלים. לא היה לנו רדיו והכי גרוע לא היתה לנו ספרייה..." (החיים והספרות - מרסל רייך רניצקי)  

    ספרים

    חברים בקהילה (6880)

    ארנה א
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    צלם חובב
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    life3
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    aniat
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    יוסי בר-אל
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    debie30
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    היא ולא אחרת
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    אורן קרבל
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    גי'זל28
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    עו"ד וע...
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    Da Vinci
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    esty.d
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    פורום

    ארון הספרים שלי

    זה הוא פרויקט מיוחד: סופרים, אמנים וגולשים התבקשו להעלות כאן דיון ובו צילום של הספרייה הפרטית שלהם, לבחור עשרת ספרים אהובים, ספר עם סיפור מיוחד ואת הספר שהם קוראים עכשיו. מי שרוצה להצטרף: בשמחה רבה. ביקור מהנה ומעניין בפורום שיהיו לכולנו, כולכם מוזמנים להוסיף את ארון הספרים שלכם ולספר עליו.\r\n\r\nכוכבית ויאיר

    "הספרות היא ההוכחה שהחיים אינם מספיקים"

    5/8/08 18:20
    21
    דרג את התוכן:
    2008-08-13 18:24:18
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

     

    לפני שעברנו לדירתנו החדשה (כמעט שנה, ואיך שהזמן טס), תיכננתי את הספריה כך שתתפוס את הקיר הארוך ביותר בבית, ולכל גובהו. אני לא בטוח, אבל נדמה לי שהיעדר מקום לספרים היה אחד הגורמים למעבר.

    באו אנשי-מקצוע מצויינים ובנו את הספריה.

     

     

     

     

    ועכשיו, כל מה שנשאר זה לסדר בה את הספרים.

     

     

     

     

    מאז שעברנו, אני מנסה להיות מסודר ככל הניתן. משתדל. הסדר עצמו אסוציאטיבי למדי, לא אלפאביתי ולא תמיד לפי נושאים הגיוניים ו/או מקובלים - אבל הסדר שעל המדפים חופף פחות-או-יותר לסדר הפנימי שאצלי בראש, ואיכשהו זה עובד .

    אז הנה הסיור המודרך בספריה שלי, מדף אחרי מדף, מימין למעלה - והלאה.

     

    *

     

     

     

     

    1 - כל האמריקנה הזאת.

    יש משהו באמריקאים שמדבר אלי ברגע שמתרחקים מהמרכז. אמריקנה של אנשים פשוטים שקצת איחרו את הרכבת האמריקאית של המצליחנות, אנשים כאילו-רגילים על פני השטח, אבל מתחתיו הכל רוחש וגועש. בין אם אלה סיפורי היום-יום המעולים של ריימונד קארבר או סיפורי השתייה-אבטלה-שתייה-אבטלה של צ'ארלס בוקובסקי, או טיפוסי-השוליים של T.C Boyle (אחד האמריקאים האהובים עלי) , אני תמיד מוצא כאן סיפורים שתופסים חיים שלמים בשניים-שלושה עמודים. עוד סופרת שגיליתי בשנה האחרונה היא איי-אמ הומס, כולה ציניות מושחזת. ועוד מהמשותף לכל אלה שהוזכרו - הם אמני הסיפור הקצר, חסכניים ופשוטים, לא נדרשים לרומאנים עבי-כרס כדי לצייר את דמותו של אדם.

     

    2- מהגרים מהודו ופקיסטן כותבים אנגלית.

    אהבה ותיקה שלי - ילידי הודו ופקיסטן שהיגרו לאנגליה או ארה"ב וכותבים את חויותיהם כמהגרים. החל מרוהינטון מיסטרי הותיק (יליד הודו) , ו-ויקראם סת' הנפלא (כנ"ל) ועד ל"דור החדש" של ג'ומפה לאהירי (וכרגע על הכוונת - קיראן דסאי, וליאור קודנר כבר קורא), יש משהו בזרות הזאת, בכתיבה על מקומות מנקודת מבטו של מהגר, שמושך אותי. על המדף הזה, הסופר שמקבל את הייצוג הנכבד ביותר הוא חניף קוריישי (דווקא יליד לונדון, בן לאב פקיסטני), תמיד עם תערובת נהדרת של פוליטיקה, חיי-מהגרים, סקס, מוסיקה, סמים ושוטטות עירונית. ספרו האחרון, Something to tell you , הוא גם מבט ציני על פסיכואנליזה והעוסקים בה, משני צידי הספה.

     

    3 - פול אוסטר וז'וזה סאראמאגו.

    אוסטר וסאראמאגו מקושרים אצלי אסוציאטיבית, ועדיין לא ברור לי למה. אולי בגלל שאצל שניהם יש תמידית חיבור בין הריאליזם לסוריאליזם, ואולי זה סתם משהו אישי; כך או כך, שניהם שוכנים לבטח זה לצד זה. כמעט כל מה שאוסטר כתב אי-פעם נמצא כאן, והספר האהוב עלי הוא עדיין הטרילוגיה הניו-יורקית.

    אצל סאראמאגו אהבתי מאוד את כל השמות המטלטל, ואת המערה , ששלח אותי לשיעור פילוסופיה מרתק אצל אפלטון.

     

    4 - שותים ומדברים - ספרות צ'כית.

    עוד אהבה ישנה-נושנה, ספרות צ'כית של המאה העשרים. קארל צ'אפק רב-ההמצאות (והמטורף למדי, יש להודות), ירוסלב האשק אביו-מולידו של שוויק (האמיץ!) , ובמיוחד מבחינתי - בוהומיל הראבאל הנפלא. הכתיבה של הראבאל היא חיבור מריר שנובע מלעג לחולשות האדם, יחד עם חמלה גדולה כלפי האדם באשר הוא. סתירה? ממש לא. "שותים ומדברים" הוא שמו של אחד מספריו הטובים, וצריך לקרוא על-מנת להבין למה אין כאן סתירה.

     

    5 - בריטים מודרנים.

    אני חושב שבסוף שנות התשעים התמכרתי לגמרי לז'אנר הבריטי העכשווי, ומאז קצת דעכה ההתמכרות, אבל נותרה האהבה הגדולה לסופרים. ניק הורנבי שמצליח תמיד לתפוס אותי בכל ספר מחדש (ואפילו להפתיע), סטיבן פריי המעולה, ויל סלף עם סיפורי הסמים המפותלים והאינסופיים שלו, ואפילו בן אלטון המניפולטיבי-להכעיס (אך המוכשר ובעל מקלדת ארסית). הסופר הבריטי הרציני והטוב ביותר מהמודרנים שייך לחצי-דור אחורה - מרטין איימיס. איימיס הוא גם ה"יבש" ביותר, בדר"כ חף ממניירות או רצון-בכוח לזעזע (כמו ויל סלף), הסיפורים שלו גם פוליטיים מאוד וחורגים מהנוף הבריטי העכשווי. מומלץ מאוד לקרוא את מים כבדים, קובץ סיפורים של מרטין איימיס, ואת הרומאן הארוך והכבד למדי London Fields .

     

    6 - גרהם גרין.

    יש כאן כמה עשרות ספרים, כולם נקראו לפחות פעם אחת, של אחד מגדולי הסופרים במאה העשרים, לדעתי.

    גרהם גרין מכיר את כל הניואנסים הדקים ביותר של הנפש, בעיקר האפלים שבהם, ומאיר אותם בפנס חזק. הדמויות שלו, פעמים רבות אנטי-גיבורים, תמיד בתנועה, נוסעים עד קצה העולם ובחזרה למרכזו (לונדון, כמובן), כדי לגלות שהם בעצם לא למדו דבר על עצמם, עדיין אנשים קטנים עם חולשות, זה מקרנן את חברו הטוב, והאחר הופך למרגל-דמיקולו עבור נזיד עדשים וריגוש חולף.

    ספריו הטובים ביותר של גרהם גרין הם לטעמי האיש שלנו בהוואנה וקץ הפרשה, וכדאי מאוד גם להניח יד על הקובץ שמאגד את הסיפורים הקצרים שמהווים את השלד לתסריטים של האדם השלישי והאליל שהכזיב - שני סרטים דגולים בפני עצמם.

     

    7 - מדע בדיוני

    עוד תחביב ישן שהלך והצמטצם לכמה סופרים בודדים: אסימוב (שהתיישן למדי), ארתור סי קלארק, והעיקר - פיליפ ק' דיק וסטניסלב לם. בספרים של PKD אפשר לשקוע שעות, להנות מסיפורי הפראנויה וההזיות. מאוד אמריקאי-סיקסטיז-סבנטיז, טיפה מיושן, אבל שפע של רעיונות מבריקים.

    סטניסלב לם הוא משהו אחר לגמרי; סופר ענק (עם או בלי קשר לז'אנר המד"ב) עם דמיון אינסופי וראייה מפוכחת ועצובה על קטנותו, וזמניותו, של האדם בעולם הזה. הספר שאני חוזר אליו שוב ושוב כאן הוא כמובן סולאריס, יצירת-מופת חכמה, קצת מפחידה, עמוסה באוירה.

     

    8 - בּעיקר עִם ניקוד וּמִשְקָל

    על המדף הזה אפשר למצוא בעיקר דברים עם ניקוד, לפעמים אפילו מחורזים, של נתן אלתרמן, יהודה עמיחי, דוד אבידן, דליה רביקוביץ', מאיר ויזלטיר, אבות ישורון ואמיר גלבע. מה עוד אוכל להגיד על האהבה שלי לדוד אבידן? כבר כתבתי עליו כאן, כאן וכאן, ובוודאי עוד אכתוב.

    חלקו השני של המדף מוקדש לסמואל בקט, וגם עליו עוד ייכתב רבות בעתיד. הטרילוגיה שלו ו - How it is הם ספרים שחייבים להיקרא שוב ושוב. כמו הדמויות של בקט, נגררות דרך היער העבות וטובעות בבוץ, גם הקורא, מפלס דרכו בסבך המילים. סבל מענג וממכר.

    מבין כל מדפי הספריה שלי, זה המדף שעמוס יותר מכל בסנטימנטים, בסיפורים, וגם בסודות.

     

    9 - ספרי עיון.

    כן, יש גם כאלה, בלי עלילה בין הכריכות. הרבה על ערים ותכנונן ואורבניות בכלל, קצת על מוסיקה (בעיקר ג'אז) ומעט פילוסופיה.

     

    10 - בקבוק אבסינת.

    זכר לימים אחרים. הולך מצויין עם כל מה שמפורט במספר 8 .

     

    11 - כותבים בעברית.

    החשודים המיידים, מאיר שלו ודויד גרוסמן, ברור. את אישה בורחת מבשורה של גרוסמן גמרתי לקרוא לפני שבועיים ואני עדיין תחת השפעה עמוקה.

    אוהב מאוד גם את יהושע קנז ואת מאיה ערד המצויינת, ועוד מיוצגים כאן: יצחק לאור (ואני חוזר לאחרונה לקובץ הסיפורים שלו "מחוץ לגדר"), דוד פוגל הרעיל וחנוך לוין, אהרן מגד ויעקב שבתאי.

    ויש אחד שקרוב לליבי במיוחד, שהעברית שלו היא הדבר המזוקק והנעים ביותר לאוזן, ושלקובץ הטורים שלו אני חוזר שוב ושוב, עד שהספר כבר מרופט בקצותיו; והאיש הזה הוא כמובן עלי מוהר היקר באדם.

     

     

    12 - ז'ורז' סימנון .

    קצת כמו גרהם גרין, אצל סימנון עלילת המתח (המצויינת בפני עצמה) היא לפעמים רק תירוץ לסערות שמתחוללות בפנים. אמן אמיתי של האנדרסטייטמנט, של ציור נופים חורפיים קודרים, רכבות שקטות שעוברות ונושאות בתוכן נוסעים בודדים, כל אחד מהם צופן סוד אפל. יש לי כמה טובים יותר של סימנון, וכמה טובים פחות, חלקם מייגעים כמעט, אבל ראייתו החודרת לנפש האדם משותפת לכל ספריו.

     

    13- והצרפתים, כמובן.

    כתבתי כאן על הסופרים הצרפתים העכשויים שאני אוהב, ועדיין, שניים שדורשים איזכור נוסף - רומאן גארי ההומאני, הנהדר, ומישל וולבק שהוא אולי ההיפך ממנו, מיזנטרופ מריר - ונהדר לא פחות, בדרכו.

    הרחבת גבולות המאבק של וולבק, ספר מופרע-קלות, כולל גם מניפסט קצר על סקס כמטבע עובר לסוחר, עוד מערכת של מיון והקניית כוח (אלה שיש להם לעומת אלה שנאבקים עבורו) בעולמנו הכאוטי.

     

     

    הספריה by night

     

     


     

    הציטוט שבכותרת שייך לפרננדו פסואה .

     

    מה אתם חושבים? מעתה קל יותר להוסיף תגובה. עוד...
     

    הוספת תגובה על ""הספרות היא ההוכחה שהחיים אינם מספיקים" "

    נא להתחבר כדי להגיב.

    התחברות או הרשמה   

    5/8/08 20:19
    3
    דרג את התוכן:
    2008-08-06 18:39:26
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    צטט: עמיר 2008-08-05 18:50:26

    "הספרות היא ההוכחה שהחיים אינם מספיקים"

     

    1 - כל האמריקנה הזאת.

     

    2- מהגרים מהודו ופקיסטן כותבים אנגלית.

    אהבה ותיקה שלי - ילידי הודו ופקיסטן שהיגרו לאנגליה או ארה"ב וכותבים את חויותיהם כמהגרים. החל מרוהינטון מיסטרי הותיק (יליד הודו) , ו-ויקראם סת' הנפלא (כנ"ל)

     

    4 - שותים ומדברים - ספרות צ'כית.

    עוד אהבה ישנה-נושנה, ספרות צ'כית של המאה העשרים. קארל צ'אפק רב-ההמצאות (והמטורף למדי, יש להודות), ירוסלב האשק אביו-מולידו של שוויק (האמיץ!) ,

     

    6 - גרהם גרין.

    יש כאן כמה עשרות ספרים, כולם נקראו לפחות פעם אחת, של אחד מגדולי הסופרים במאה העשרים, לדעתי.

    גרהם גרין מכיר את כל הניואנסים הדקים ביותר של הנפש, בעיקר האפלים שבהם, ומאיר אותם בפנס חזק. הדמויות שלו, פעמים רבות אנטי-גיבורים, תמיד בתנועה, נוסעים עד קצה העולם ובחזרה למרכזו (לונדון, כמובן), כדי לגלות שהם בעצם לא למדו דבר על עצמם, עדיין אנשים קטנים עם חולשות, זה מקרנן את חברו הטוב, והאחר הופך למרגל-דמיקולו עבור נזיד עדשים וריגוש חולף.

    ספריו הטובים ביותר של גרהם גרין הם לטעמי "האיש שלנו בהוואנה" ו"קץ הפרשה", וכדאי מאוד גם להניח יד על הקובץ שמאגד את הסיפורים הקצרים שמהווים את השלד לתסריטים של האדם השלישי והאליל שהכזיב - שני סרטים דגולים בפני עצמם.

     

     

    8 - בּעיקר עִם ניקוד וּמִשְקָל

    על המדף הזה אפשר למצוא בעיקר דברים עם ניקוד, לפעמים אפילו מחורזים, של נתן אלתרמן, יהודה עמיחי, דוד אבידן, דליה רביקוביץ', מאיר ויזלטיר, אבות ישורון ואמיר גלבע. מה עוד אוכל להגיד על האהבה שלי לדוד אבידן? כבר כתבתי עליו כאן, כאן וכאן, ובוודאי עוד אכתוב.

    חלקו השני של המדף מוקדש לסמואל בקט, וגם עליו עוד ייכתב רבות בעתיד. הטרילוגיה שלו ו - How it is הם ספרים שחייבים להיקרא שוב ושוב. כמו הדמויות של בקט, נגררות דרך היער העבות וטובעות בבוץ, גם הקורא, מפלס דרכו בסבך המילים. סבל מענג וממכר.

    מבין כל מדפי הספריה שלי, זה המדף שעמוס יותר מכל בסנטימנטים, בסיפורים, וגם בסודות.

     

    9 - ספרי עיון.

    כן, יש גם כאלה, בלי עלילה בין הכריכות. הרבה על ערים ותכנונן ואורבניות בכלל, קצת על מוסיקה (בעיקר ג'אז) ומעט פילוסופיה.

     

    11 - כותבים בעברית.

    החשודים המיידים, מאיר שלו ודויד גרוסמן, ברור. את "אישה בורחת מבשורה" של גרוסמן גמרתי לקרוא לפני שבועיים ואני עדיין תחת השפעה עמוקה.

    אוהב מאוד גם את יהושע קנז ואת מאיה ערד המצויינת, ועוד מיוצגים כאן: יצחק לאור (ואני חוזר לאחרונה לקובץ הסיפורים שלו "מחוץ לגדר"), דוד פוגל הרעיל וחנוך לוין, אהרן מגד ויעקב שבתאי.

    ויש אחד שקרוב לליבי במיוחד, שהעברית שלו היא הדבר המזוקק והנעים ביותר לאוזן, ושלקובץ הטורים שלו אני חוזר שוב ושוב, עד שהספר כבר מרופט בקצותיו; והאיש הזה הוא כמובן עלי מוהר היקר באדם.

     

     

    12 - ז'ורז' סימנון.

    קצת כמו גרהם גרין, אצל סימנון עלילת המתח (המצויינת בפני עצמה) היא לפעמים רק תירוץ לסערות שמתחוללות בפנים. אמן אמיתי של האנדרסטייטמנט, של ציור נופים חורפיים קודרים, רכבות שקטות שעוברות ונושאות בתוכן נוסעים בודדים, כל אחד מהם צופן סוד אפל. יש לי כמה טובים יותר של סימנון, וכמה טובים פחות, חלקם מייגעים כמעט, אבל ראייתו החודרת לנפש האדם משותפת לכל ספריו.

     

    13- והצרפתים, כמובן.

    כתבתי כאן על הסופרים הצרפתים העכשויים שאני אוהב, ועדיין, שניים שדורשים איזכור נוסף - רומאן גארי ההומאני, הנהדר, ומישל וולבק שהוא אולי ההיפך ממנו, מיזנטרופ מריר - ונהדר לא פחות, בדרכו.

    הרחבת גבולות המאבק של וולבק, ספר מופרע-קלות, כולל גם מניפסט קצר על סקס כמטבע עובר לסוחר, עוד מערכת של מיון והקניית כוח (אלה שיש להם לעומת אלה שנאבקים עבורו) בעולמנו הכאוטי.


    הציטוט שבכותרת שייך לפרננדו פסואה.

    אכן ציטוט כנראה נכון ("הספרות היא ההוכחה שהחיים אינם מספיקים" )... ואני אומרת - "הספרות היא ראי הנפש" ועגנון אומר: "בזמן שעולמו של אדם חשוך בעדו, קורא בספר ורואה עולם אחר" (אתה מוזמן לראות את רשימת ספריי הצנועה ב"ארון הספרים שלי" כאן).

     

     

    ספרייה יפה מאוד (סליחה שהבאתי רק קצת מדבריך כדי לא לנפח את השרשור).

    .

    מהספרות האמריקאית, קראתי רק את ריימונד קארבר, אבל לצערי לא התחברתי אליו.

    .

    מההודית קראתי רק את ויקראם סת ("שידוך הולך", והתרגום, אם להודות על האמת, לא היה משהו...), אבל זה בהחלט ספר ראוי המתאר תקופה בהודו, כאילו שאתה עצמך חווית.

    .

    אגב הודו, הספר "הודו" של עזריאל קרליבך הנו ספר מאלף ומומלץ מאוד!!! לאחריו כבר לא צריך לנסוע לשם!

    .

    "החייל האמיץ שוויק" - ספר עצוב-מצחיק, אך אם לומר האמת - פשוט מזעזע! חבל שאנשים לא לומדים וממשיכים להילחם. אבל מה חדש כאן?

    .

    גרהם גרין - קראתי ממנו 5 ספרים: "הגבורה והתפארת" (אולי הטוב שבספריו?); "כמאכלת אש" (למה בספריו "העצובים" כל גיבוריו מתים?); "השחקנים" (כנ"ל); "קץ הפרשייה" (שגם אתה קראת ולא תורגם לעברית. ונאלצתי לקרוא באנגלית THE END OF THE AFFAIR); "מסעותיי עם דודתי" - ספר שובב ומשעשע מאוד. בזמנו התרשמתי מאוד, כמוך, מ"קץ הפרשייה", אבל הספר סנטימנטלי מאוד וכנראה הוא כתב אותו בתקופה הכי קתולית פוצ'י-מוצ'ית שלו בחייו (נדמה לי שאח"כ הוא "התדרדר" ו"חזר בשאלה"... חה, חה, חה). אולי בגלל גודש ובליל הסנטימנטליות הקתוליות בספר זה הוא לא תורגם לעברית. אבל למעשה הספר הכי קתולי שלו זה (אני חושבת) הנו דווקא "הגבורה והתפארת" שכידוע תורגם ויצא בהוצ' עם עובד. ובמבט לאחר, הכי אהבתי את "מסעותיי עם דודתי".

    .

    דוד פוגל ("חיי נישואין") אכן "רעיל", אבל היה ניסיון מעניין לקרוא את ספרו זה.

    .

    סמואל בקט - "מחכים לגודו". עד היום המחזה (קניתי אותו לאחר שצפיתי בהצגה ב"צוותא" לפני מיליון שנים) - מצמרר אותי.

    .

    מאהרן מגד קראתי את "העטלף" (ככה-ככה), אבל הסיפור שהכי צימרר אותי היה "מסע לניקרגואה" מתוך הספר "הבריחה", קובץ של שלושה סיפורים. מ"מסע לניקרגואה" לא יכלתי לנתק את עיניי וקראתי בסיפורון הזה כמה וכמה פעמים. הוא כאילו דקר את לבי. למה? טוב, זה אישי מדי (ולא, לא דרכתי על אף קבר נוצרי...).

    .

    מהספרות העברית - עדיין עגנון, דבורה בארון ונתן שחם הם הכוכבים הגדולים שלי. והשירה שלנו ענקית. לא אדבר על כל הספרות העברית שאיני אוהבת. לא נעים... (אבל יש יותר מדי).

    ג'ורג' סימנון - אפשר לכתוב עליו עוד ועוד, וכן, הוא קצת כמו גרהם גרין. אבל רק קצת. לעומת זאת פרנסואה מוריאק הוא היותר "מוסרי" ביניהם (אם אפשר להגדיר זאת כך).

    .

    רומאן גארי - אכן "כל החיים לפניו" (תחת שם העת "אמיל אז'אר") הוא הלל לחיים. כך גם "הרפתקאה עם שחר" ו"עפיפונים". יחד עם זאת, רוב ספריו דווקא פסימיים (ולמזלי לא קראתי אותם!).

    .

    אבל יש ספרות צרפתית קלאסית לא פחות טובה, כגון "האדום והשחור" (סטנדאל); "מאדם בובארי" (פלובר), אם כי גם אלו ספרים פסימיים, אך מצוינים.

    5/8/08 20:28
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2008-08-05 20:28:51
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין


    עמיר,

     

    כמה אושר לחזור הביתה מיום לימודים מפרך, ולראות את המילים שלך.  

    ברגע זה אני מכתירה אותך לאדם שעשה לי ת'יום. ממש כך.

     

    וזו לא הגזמה.

     

    אחזור מפוקסת יותר, כי יש לי עוד מה לשאול אותך.

     

    בינתיים רק חיבוק, והרבה תודה.

     

    כוכבית.

    5/8/08 21:52
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2008-08-05 21:52:47
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין


    חיכיתי לרשימה הזו שלך.

     

    ואיך שכחתי את סימנון והורנבי וסטיבן פריי המעולה? ויעקב שבתאי ועלי מוהר?

     

    אמרתי שלא מספיק עשרה. אמרתי. שלא יגידו שלא.

     

    אגב חיבתך לגולים ההודים והפקיסטנים באנגליה - תראה את הסרט brick lane שלא ברור לי איך הגעתי אליו בכלל על ההגירה הפקיסטנית בלונדון. סרט דרמה אבל בעיקר מצליח להעמיד דמויות אותנטיות באמצעה של דרמת החיים הקטנים. שווה.

     

    חוצמיזה, מה אגיד, בית יפה ואתה מלך.

    5/8/08 21:53
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2008-08-05 21:53:30
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    יפה ההקשר בין המיקום הפיסי של הספרים, לאהבת הקריאה, כי זה חלק מזה. מעניין איך אדם מחזיק את ספריו, ולפי איזה מפתח ואיזה הקשרים. פוסט מצויין.

    --
    אמהות אובדות. אתר להורים בלי זיופים
    http://www.momjob.co.il
    5/8/08 22:03
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2008-08-05 22:03:47
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין


    עמיר איזה כבוד אתה מעניק לספרים שלך!

    איזה סדר מופתי ואהבה.

    תענוג של תמונות. הנאה צרופה.


    --
    מהאופק הרחב אל הלב, הלני
    6/8/08 11:08
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2008-08-06 11:08:29
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין


    עמיר -

    רשימתך - שפתיים תישק.

    ותראה איזה רשימת מגיבים איכותית גררת לפה. כלומר, הגיעו לכאן אחריך. הוכחה שאיכות גוררת איכות.

    ולא אכפת לי שיכתבו כל מיני פושקי שפתיים למיניהם שאני מלקק. זה מעיד עליהם יותר מאשר עלי.

     

    אם ארצה להגיב, זה ייקח לי את כל היום, ואין לי מספיק זמן.

    ועל כן אסתפק בשתי הערות:

    1. הספריה שלך נראית כמו מקדש. הייתי עושה טיולים של כיתות בית ספר אל הספריה שלך - ובתוכה. זה ילמד את המפונקים המקולקלים האלה מה חשוב בחיים (הכותרת שנתת לרשימתך).

    2. ג'אז - אין מה לעשות, אי אפשר להעביר מהו ג'אז למי שלא אוהב ג'אז. ועל כן, כתיבה על ג'אז היא דבר והיפוכו. כמו כתיבה על טעמיה השונים של גלידה. פשוט אי אפשר להעביר את זה. ועל כן איני קורא על זה.

    ועל כן אין לי ספרים על זה. 

    אבל התואר השני שלי עסק בשורשי הג'אז. בדרך המופלאה שבה הצליחו השחורים להתגבר על טראומת העקירה מאפריקה ואף לשמר מסורות אוראליות אפריקניות במושבות צפון אמריקה - עד היום.

     

    עמיר, עמיר - נולד לי אח תאום. זה אתה, למקרה שלא הבנת.

     

    6/8/08 11:16
    1
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2008-08-06 11:16:07
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    צטט: אהוד-אמיר 2008-08-06 11:08:29

     

    .

     

    עמיר, עמיר - נולד לי אח תאום. זה אתה, למקרה שלא הבנת.

     

     

    רגע רגע, המשפחה מתרחבת?

    אני רוצה להישאר עדיין האחות הקטנה!

    6/8/08 11:23
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2008-08-06 11:23:06
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין


    ולא נשאר לי אלא לקנא למראה הסדר המופתי והעיצוב הנפלא של הספריה.

    אצלי גם נבחרה הדירה לפי אורך הקיר עליו תעמוד הספריה, אבל איזה הבדל...

    (אצלם ואביא יותר מאוחר את הברדק שלי)

     

    ואהבתי עד מאוד את החלוקה הייקית והמסודרת, אצלי זה לפי א"ב עם חלוקה נוספת לעיון, ישראלים, עיצוב וכמובן פיקשן לועזי וישראלי.

    6/8/08 12:01
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2008-08-06 12:01:15
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    איזה יופי, עמיר- ספריית חלומות.

    גם אצלי יש קיר (לא בנוי כנישות גבס, לצערי, אלא מורכב מספריות עץ פשוטות) ובו חלוקה אסוציאטיבית-ייקית:

     

    הוצאת עם עובד- בנפרד.

    הוצאת הספריה החדשה- בנפרד.

    (ומה עושים כשלסופר יש ספרים ביותר מהוצאה אחת? מתלבטים שעות ובסוף בוחרים לשים את כל ספריו ביחד, ולעזאזל ההוצאה).

    ספרי שירה ומחזאות- בנפרד.

     ספרי ילדים- בנפרד (אריך קסטנר אהוב ליבי!)

    אוהבת לסדר ספרות עברית ומתורגמת בנפרד אחת מהשנייה, אבל שוב- לא תמיד זה מסתדר עם ההפרדה להוצאות.

    ספרי עיון בנפרד, ובמדפים התחתונים והרחבים ביותר- אלבומי צילומים, ספרי אמנות (קלימט, שילה, אֶשֶר וכו') ספרי תווים (ביטלס, סטונס, רכטר, כספי).

     

    ואת בקבוק האבסינת שלך מחליפים אצלי לרוב גביעי מילקי/קערות קורנפלקס ריקות שכיליתי במהלך הקריאה (בשכיבה על הבטן עם רגליים מתנופפות כמו טינאייג'רית אמריקאית), ובהן נעוצות כפיות שנקרשו לנצח בשאריות החלב קריצה. איחס.

     


    --
    נועה אסטרייכר
    6/8/08 13:51
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2008-08-06 13:51:40
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין


    ההספריה הקטנה שלי הייתה יכולה בקלות להתחתן עם הספריה שלך :)

     אין לי מקום ומדי פעם אני מדלל ומשאיר רק את אלו שנדמה לי שעוד אחזור לקרוא שוב.

    אני בוש לומר שבעניין שורות קצרות ומנוקדות אני חסר מאוד

     לא רק בספרים אלא בגישה אליהם.

    יש עוד כמה שהייתי מוסיף לרשימה אבל אני מתחבר לשלך ושמח


    --
    דני
    6/8/08 14:57
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2008-08-06 14:57:27
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    הפוסט מקסים, והספריה עוד יותר. אני מקנאה מאוד מאוד מאוד. בספרים, בספריה שבנית להם, ובך כמובן.

    לא אגיב על הספרים עצמם,  או על הסידור - זה גדול עלי כרגע. אבל בכל מקרה תודה על השיתוף. 

    6/8/08 16:08
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2008-08-06 16:08:21
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    אחלה ספריה עמיר וברשימה שלי פיספסתי את גרהם גרין - האיש שלנו בהאוונה ספר מצחיק ומעולה. מפרגנת בגדול.

    --
    עדיף שלא תדעו


    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    מה אתם חושבים? מעתה קל יותר להוסיף תגובה. עוד...
     

    הוספת תגובה על ""הספרות היא ההוכחה שהחיים אינם מספיקים" "

    נא להתחבר כדי להגיב.

    התחברות או הרשמה