האדם אינו אלא תבנית נוף מולדתו.
על משקל המשפט הפיוטי הזה, של המשורר שאול טשרניחובסקי, נכון יהיה לומר שאישיותו נכרת היטב גם בבית אותו אנו יוצרים לעצמנו וללקוחותינו .
היא ניכרת בסביבה אליה אנו מגיעים בסוף יום מפרך, בחלל שבו אנחנו אמורים להרגיש מוגנים ונינוחים. אותו מקום שבו נאספים במהלך השנים פריטים וזיכרונות שביחד יוצרים תצריף שהוא עולם ומלואו. תצריף של חיים שלמים.
לא במקרה הלקוחות אוהבים לאגור ולאסוף מוצרים ופריטים שונים ומשונים. פריטים שלחלקם אין כל שימוש של ממש, ולמרות זאת הם נקשרים ומסרבים להיפרד מהם גם אחרי שנים רבות. החוויה שניקשרה באותם פריטים, חוויה שלעיתים רק הם חוו אותה, היא זו שהופכת אותם לכל-כך מיוחדים.
ככול שחולפות השנים כך הולכים הארונות, המגירות הארגזים והקופסאות ומתמלאים.
לעיתים הם נוהגים לאחסן את שלל הפריטים הנוסטלגים, ולא חושפים אותם לתצוגה, רק משום שאינם יודעים להציג אותם.... עד להגעתו של המעצב.....
האם תקדישו מחשבה לעניין זה ? לאותם פריטים קטנים, שבתצוגה נכונה יכולים "להאיר" את הבית, בסידור נכון, בתאורה נכונה על מדפים מתאימים,
ובכך תהפכו את החלל הביתי ליותר מעניין, יותר חמים ובעיקר הרבה יותר אישי, או שתבחרו להשאיר את אוסף הפריטים בקופסאות ובארונות, משום שאינו מתאים לקו התיכנוני שלכם?
הוספת תגובה על "על אספנות של לקוחות..האם נציג אותם בכל מצב?"
נא להתחבר כדי להגיב.
התחברות או הרשמה