עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    פרטי קהילה

    ספרים

    "לא היו לנו רהיטים ולא וילונות, לא סדינים, לא מגבות ולא כלים. לא היה לנו רדיו והכי גרוע לא היתה לנו ספרייה..." (החיים והספרות - מרסל רייך רניצקי)  

    ספרים

    חברים בקהילה (6880)

    עו"ד וע...
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    hkadman
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    שטוטית
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    גי'זל28
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    ארנה א
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    esty.d
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    aniat
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    ששת שצ
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    kimchid
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    friend :)
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    פורום

    על ספרי שירה

    פורום זה מיועד לדיון בנושא ספרי שירה ומשוררים, \r\nאין לפרסם כאן יצירות אישיות.

    סוף זה דבר נורא קשה לסופר

    8/6/07 10:17
    1
    דרג את התוכן:
    2007-07-02 08:21:09
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    "אני בוכה ובתי שואלת מדוע אני בוכה ואני אומר לה שהאישה צריכה למות. אני לא רוצה שהיא תמות אבל לסיפור נחוץ סוף, וסוף הסיפור הזה אינו יכול להיות לפני מות האישה הצעירה, היא חייבת למות ואני מנסה לא להרוג אותה".  (יורם קניוק על הצורך להרוג את הגיבורה שלו)

    לכבוד שבוע הספר ווי-נט הכינו פרוייקט מיוחד בו שאלו סופרים (רונית מטלון, יהודית קציר, אמנון ז'קונט, יורם קניוק, דודו בוסי, שרה שילה...)  על כתיבת הסוף לספריהם ואני מצרפת כמובן.

    וזה הזכיר לי סיטואציה כל כך דומה באיזה סיפור שכתבתי בו הגיבורה צריכה למות.

    מז'תומרת צריכה למות? כל מה שמניע את העלילה זו העובדה שהיא נהרגת בפיגוע. והסיפור בעצם מתחיל מהסוף והולך להתחלה. אבל גם מהעובדה שאני מחייה אותה לאחר מותה בסופו של דבר צריך להגיע לפיגוע הרצחני. ואני מצאתי את עצמי דוחה את הקץ שוב ושוב ומביאה עוד סיפורים ועד תיאורים מכל מיני כיוונים רק כדי לא להגיע לרגע הסיום (של חייה) ומצאתי את עצמי ימים בוכה בכי תמרורים.

    וחשבתי אז על אלזה מורנטה ומה היא הרגישה כשכתבה את אלה תולדות ואיך היא הצליחה (אם בכלל) להתמודד עם המוות של אוזפה האהוב...

    מישו כאן מכיר את התחושה הזו? יצא לו להתמודד פעם עם חוסר היכולת הנפשי לסיים סיפור שכתב, בגלל ההתמכרות לדמויות או למתרחש בין הדפים הכתובים?

    מה אתם חושבים? מעתה קל יותר להוסיף תגובה. עוד...
     

    הוספת תגובה על "סוף זה דבר נורא קשה לסופר"

    נא להתחבר כדי להגיב.

    התחברות או הרשמה   

    8/6/07 17:44
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2007-06-08 17:44:13
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    אני מכירה את הקושי להתמודד עם הסיום רק מהצד של הקורא, ולפעמים זה כל כך קשה לי אפילו בתור קוראת שקשה לי לדמיין כמה גדול הקושי של מי שלמעשה כותב את הסיפור.

    גם הידיעה שהגיבור ימות בסוף לא מקלה, למרבה האירוניה דווקא ב"כרוניקה של מוות ידוע מראש" כל הזמן קיוותי שאולי הגיבור לא ימות בסוף.

     

    הדיון הזה מזכיר לי סרט שיצא לי לראות לפני כמה שבועות בשם "stranger than fiction". בסרט מסופר על אדם שמתעורר בוקר אחד ושומע בראשו קול של מספרת שמתארת את כל מעשיו ומציינת שהוא הולך למות. מתברר שישנה סופרת שכותבת את סיפור חייו מבלי לדעת שהוא דמות אמיתית וכאשר היא תכתוב את מותו בסיפור הוא ימות גם במציאות, והוא יוצא לחפש אחריה כדי לשכנע אותה לשנות את סוף הסיפור.

     

    8/6/07 20:00
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2007-06-08 20:00:09
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    כן ,בהחלט מכיר את חבלי הפרידה מסיפור שכותבים. מה שלדעתי מעניין הוא מקורם .  

     זו תופעה שרואים למשל בקושי לסיים מערכות יחסים קלוקלות ,להפרד מלקוח מאמלל, או לסגור בזמן סדנה /פרזנטציה .   לתחושתי זה יכול לנבוע מכמה כיוונים ,

    האחד הוא הקושי להפרד מעולם שבראנו והרצון לשהות עוד קצת במחיצת גיבורינו , להשאיר את ההריון עוד קצת ברחם ,שיתפתח העובר עוד קצת .....

    עוד כיוון מעניין  -יש לא מעט פרפקציוניזם שמופיע בצורה סמויה , אנחנו רוצים להמשיך ולשכלל את הסיפור ,לא מוכנים להפרד וחס וחלילה לתת לתוצר בינוני או לא מושלם לצאת לאוויר העולם ....... 

    ועוד מניע סמוי הוא סוג של חשש מהמוות הסימבולי {המלצה על סיפרו של הווארד בקר , הכחשת המוות }  אנחנו נפרדים מתהליך של יצירה סותמים את הגולל ונותנים לעצמנו להפרד ממנה , ולא לכולנו קל עם פרידות .......כפי שאמר  וויניקוט האנליטיקן הידוע , "בכל סוף יש התחלה ובכל התחלה יש סוף" .....

     נ.ב

    בספר צילה של הרוח של סמפרון , די פופולרי לאחרונה , חשתי שהסופר לא ידע לגמור בזמן .....יש שם תחושה שהסוף נמרח , אפרופו קשיי סיום .

    נ.ב

    מסכימים עם המניעים ? איך אתם מתמודדים עם הקושי כשאתם כותבים או מסיימים פרוייקט , מסקרן אותי

    אופיר

     

     

     


    --
    הצלחה אינה כמה רחוק אתם מגיעים ,אלא כמה מהר אתם קמים אחרי טעויות {נ.מנדלה} .

    יש אנשים ההולכים בשבילים וישנם שבמקום שהם הולכים סוללים שבילים {א.נ}

    ייעוץ ואימון אחר לשינויים שבאמת רצית לעשות
    8/6/07 21:59
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2007-06-08 21:59:57
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

     

    צטט: lanslot 2007-06-08 20:00:09

    כן ,בהחלט מכיר את חבלי הפרידה מסיפור שכותבים. מה שלדעתי מעניין הוא מקורם .  

     זו תופעה שרואים למשל בקושי לסיים מערכות יחסים קלוקלות ,להפרד מלקוח מאמלל, או לסגור בזמן סדנה /פרזנטציה .   לתחושתי זה יכול לנבוע מכמה כיוונים ,

    האחד הוא הקושי להפרד מעולם שבראנו והרצון לשהות עוד קצת במחיצת גיבורינו , להשאיר את ההריון עוד קצת ברחם ,שיתפתח העובר עוד קצת .....

    עוד כיוון מעניין  -יש לא מעט פרפקציוניזם שמופיע בצורה סמויה , אנחנו רוצים להמשיך ולשכלל את הסיפור ,לא מוכנים להפרד וחס וחלילה לתת לתוצר בינוני או לא מושלם לצאת לאוויר העולם ....... 

    ועוד מניע סמוי הוא סוג של חשש מהמוות הסימבולי {המלצה על סיפרו של הווארד בקר , הכחשת המוות }  אנחנו נפרדים מתהליך של יצירה סותמים את הגולל ונותנים לעצמנו להפרד ממנה , ולא לכולנו קל עם פרידות .......כפי שאמר  וויניקוט האנליטיקן הידוע , "בכל סוף יש התחלה ובכל התחלה יש סוף" .....

     נ.ב

    בספר צילה של הרוח של סמפרון , די פופולרי לאחרונה , חשתי שהסופר לא ידע לגמור בזמן .....יש שם תחושה שהסוף נמרח , אפרופו קשיי סיום .

    נ.ב

    מסכימים עם המניעים ? איך אתם מתמודדים עם הקושי כשאתם כותבים או מסיימים פרוייקט , מסקרן אותי

    אופיר

     

     

    מסכימה איתך לגמרי לגבי צילה של הרוח.

    אחת הבעיות הקשות שם זה סיום הספר שנמשך ונמשך. גם בקנוניה נגד אמריקה אגב.

    אצלי למשל, מרוב שזה מבאס אותי הצורך להפרד מהגיבורים, הסיום מגיע תמיד בחטף. יענו הקצב מתגבר לקראת הסוף ואז הופ, באבחת מקלדת זה נגמר.

    ואחר כך אני סובלת כמה וכמה שבועות מיסורי הפרידה אבל זה כבר נושא לשרשור אחר במדור אהבות נכזבות.

    12/6/07 16:28
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2007-06-12 16:28:26
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    אז מה לקרוא רק את הסוף של צלה של הרוח..יושב פה מולי...עדין בתול.

    לגבי סיומים או סוף..(סוף ברבים) אני מניח שצורת ההתבוננות של סופר על מקרים בחייו שמן הסתם מדי פעם מסתיימים להם (המקרים..וגם החיים)מקרינה גם על האופן בו הוא גומר עם הדמיות שבחר..השערה..לא יותר

     

    אריה

    2/7/07 08:21
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2007-07-02 08:21:09
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

     

    צטט: st_s 2007-06-08 21:59:57

     

    צטט: lanslot 2007-06-08 20:00:09

    כן ,בהחלט מכיר את חבלי הפרידה מסיפור שכותבים. מה שלדעתי מעניין הוא מקורם .  

     זו תופעה שרואים למשל בקושי לסיים מערכות יחסים קלוקלות ,להפרד מלקוח מאמלל, או לסגור בזמן סדנה /פרזנטציה .   לתחושתי זה יכול לנבוע מכמה כיוונים ,

    האחד הוא הקושי להפרד מעולם שבראנו והרצון לשהות עוד קצת במחיצת גיבורינו , להשאיר את ההריון עוד קצת ברחם ,שיתפתח העובר עוד קצת .....

    עוד כיוון מעניין  -יש לא מעט פרפקציוניזם שמופיע בצורה סמויה , אנחנו רוצים להמשיך ולשכלל את הסיפור ,לא מוכנים להפרד וחס וחלילה לתת לתוצר בינוני או לא מושלם לצאת לאוויר העולם ....... 

    ועוד מניע סמוי הוא סוג של חשש מהמוות הסימבולי {המלצה על סיפרו של הווארד בקר , הכחשת המוות }  אנחנו נפרדים מתהליך של יצירה סותמים את הגולל ונותנים לעצמנו להפרד ממנה , ולא לכולנו קל עם פרידות .......כפי שאמר  וויניקוט האנליטיקן הידוע , "בכל סוף יש התחלה ובכל התחלה יש סוף" .....

     מסכימים עם המניעים ? איך אתם מתמודדים עם הקושי כשאתם כותבים או מסיימים פרוייקט , מסקרן אותי

    אופיר

    הרגשתי את כל מה שכתבת כשהתמודדתי עם פרק הסיום של הדוקטורט שלי. לא ישנתי בלילות, כאבה לי הבטן, התאבלתי,חוויתי מחדש את כל הפרידות מאהובים ומקורבים, כמה חבל שלא קראתי את וויניקוט (או את הפוסט הזה...)באותו זמן. ליוותה אותי תחושה חזקה שעכשיו הילד שלי יוצא לבד לעולם ומי יודע מה יעשו לו שם. כן וכמובן החשש מביקורת- הוא (אני) מספיק טוב(ה)? ועוד תחושות אישיות מידי לחשוף כאן.

    בקצור, חשבתי שאני מאבדת את שפיות דעתי. עכשיו נרגעתי..(כמעט..)

    ריקי

     

     

    מסכימה איתך לגמרי לגבי צילה של הרוח.

    אחת הבעיות הקשות שם זה סיום הספר שנמשך ונמשך. גם בקנוניה נגד אמריקה אגב.

    אצלי למשל, מרוב שזה מבאס אותי הצורך להפרד מהגיבורים, הסיום מגיע תמיד בחטף. יענו הקצב מתגבר לקראת הסוף ואז הופ, באבחת מקלדת זה נגמר.

    ואחר כך אני סובלת כמה וכמה שבועות מיסורי הפרידה אבל זה כבר נושא לשרשור אחר במדור אהבות נכזבות.

     



    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    מה אתם חושבים? מעתה קל יותר להוסיף תגובה. עוד...
     

    הוספת תגובה על "סוף זה דבר נורא קשה לסופר"

    נא להתחבר כדי להגיב.

    התחברות או הרשמה