בחנוכה דיברנו על אור, ועכשיו הולך וקרב חג החירות, פסח הגדול. 

בואו נדבר על ספרים שנוגעים בחופש שלנו, בחירות הרצון, בהינתקות מכבלי השעבוד.

לכל אחד השעבוד שלו, ולכל אחד רגעי החופש שלו. 

איזה ספר שנגע בכם ערער מעט את הכבלים הללו? איזה ספר לימד אותנו משהו על חירות, שינה בנו תפיסת עולם, שלח אותנו למחוזות של חופש?

איזו שאלה...

נהדרת.

ומכל הספרים שקראתי, זה שצעק בתוכי "אני אני אני" היה היביסקוס סגול של צ'יממנדה אדיצ'יה.

אני לא מתכוונת לכתוב כאן תקציר. את זה תוכלו לקרוא כאן.

ולמה הוא צעק כל כך חזק?

כי הספר היפהפה הזה מספר ימים של דיכוי,  דיכוי מבפנים ומבחוץ, דיכוי רוחני ופיזי, דיכוי של הנשמה, דיכוי של הצרכים הכי בסיסיים.

ובתוך כל הדיכוי הזה יש ניצני חירות.

יש את הקול הצלול האמיתי הבהיר שלוחש את ההכרחי.

לוחש בקול גדול.

לוחש את החירות לצחוק ולאהוב, את החירות ללמוד, לשאול, לענות, את החירות להזדקף, את החירות להיות.

ואני, שנולדתי ואני חיה בחירות גדולה, שאני עדה להגבלת החירות במקומות קרובים, אך אינני חיה את ההגבלה הזו בעצמי, נחשפתי, דרך המסםרת העדינה הזו, לתחושות הקשות של המחסור בחירות ולשמחה העדינה על היותה.

איזה תשובה נהדרת, הדס.

את מעוררת השראה. כמה חיוכים הבאת אליי.

בריח היביסקוס...

על חוד התער של סומרסט מוהם

יש הרבה ספרים שנהנים מהם, שגורמים לאושר... אבל להרגיש שאתה מטלטל, ועובר חוויה אמיתית של שחרור - זה לא משהו שקורה כל יום. קראתי אותו ממש מזמן, ואני עדין זוכרת את התחושה הזו, המיוחדת. הספר לקח אותי למרחקים, למרחבים אחרים. הרגשתי שהוא משחרר אותי מתפיסות, מפחדים... והחוויה הזו נשמרה לאורך זמן. 

תלתלית - השאלה מדהימה, גרמה לי לעצור רגע ולחשוב, הביאה אותי לנבירה, ובאמצעות אלו פתאום נזכרתי בכל מיני... אבל הספר הזה היה הראשון שעלה לי, באופן מיידי, בלי להתאמץ...  וכרגע לא שמה לידו שום דבר נוסף...

אני כבר יכולה לתת כוכבים, אז אני מנסה להעניק לך אחד, בגלל השאלה, בגלל התשובה, ובגלל התהליך באמצע... עדין חלות עלי מגבלות עם הכוכבים האלו, אני מקווה שאני אצליח...

ואם מדברים על תקצירים, אז אני מרשה לעצמי להעתיק פה תקציר מתוך "סימניה":

חוד התער הוא סיפור אהבה ומסתורין יוצא דופן, שחורג מן המוסכמות ומפתיע בעוצמתו. העלילה מתמקדת בחברה הגבוהה של פאריס, ובמקדשים ובאשראמים של הודו, שם מחפשים המאמינים את ההתגלות האמיתית של האלוהות. על חוד התער הוא סיפור אהבה בין שני צעירים אמריקנים, שהרדיפה אחרי הכסף וחיי מותרות מצד אחד, והחיפוש אחר האמונה, האמת והצדק מצד שני, הופכים את אהבתם הסוערת לבלתי אפשרית.

שירלי 

מיכאלה, אני לא מכירה את הספר שאת מתארת,

ובהחלט אחפש אותו. תודה לך.

וחג חירות נהדר!~

מכירים  את הספר המלך הקטן דצמבר?

הוא הראשון שלימד אותי על חירות אמיתית, למרות שהוא חי בין אריחי הבית ובצמוד לפינות קירותיו, כגרגר אבק, וככל שהוא מזדקן הוא הולך וקטן בשונה מבני האדם, הוא היצור הכי חכם שיש.

"כוחו של הרגע הזה"

של אקהרט טול.

כשמו כן הוא.

מדגיש את ההווה, הרגע הזה ממש,

ואיך אני מוצא את עצמי בתוכו, ובתוכי,

משתחרר מכבלי העבר והעתיד, ולומד לחיות כל רגע כאילו הוא הנצח.

מומלץ!

בכול ספרי ההרפתקאות יש המון חופש

החופש המאולץ של רובינזון, מלווה אותי  בדמיון בכול פעם שאני זקוקה לחופש

"ימי שלישי עם מורי" של מיץ' אלבום. 

קורס משמעות החיים שהעביר מורי הזכיר לי ולימד אותי כמה דברים.

שאלה כייפית מעניינת ומאתגרת

הספר הראשון שעלה לי לראש, 1984 ג'ורג' אורוול, שקראתי מזמן, נתן לי זבנג של מודעות על החופש האנושי ומשמעותו - דרך ההעדר המוחלט של החופש. 

הרעיון שאדם יכול במצבים מסויימים מאוד לאבד את החופש גם למחשבות, לפחדים ולמהוויי הנפש שלו... טלטל אותי טלטלה עזה.

הספר השני, על העיוורון של סאראמגו, על "איבוד החופש העצמי" עד כדי איבוד צלם אנוש קולקטיבי. 

סיפור סמי בדיוני מעורר מחשבות על חופש האדם להתקיים בתנאים לא טבעיים לו, העיוורון הפתאומי כמגפה, עם השלכות מהחברה אל הפרט (וההיפך) ושניהם כאחד כלואים בגוף מוגבל.

העיוורון ותופעותיו המוקצנות כמטאפורה לאי ניצולו של החופש המוענק לנו והוא היכולת שלנו "לראות" את עצמנו, כחברה וכפרט, מהחוץ אל הפנים (ולהיפך), וכצופים מהצד.

שבת שלום ובוקר טוב ומחוייך

עידית (נעים מאוד) 

איזו שאלה מגרה.

כל ספר שהוזכר כאן בדיון "נפל" גם אצלי כהולם.

אולי אוסיף את הספר "איזון עדין" מאת רוהינטון מיסטרי.

הוא באמת טילטל אותי בעוצמה רבה והעצים את התחושה

שגם כשנראה שהחופש נשלל, אפשר למצוא את תחושת החופש 

בתוך הכבלים.

תודה תלתלית. 

צטט: חגית שחל 2008-04-12 18:01:44

איזו שאלה מגרה.

כל ספר שהוזכר כאן בדיון "נפל" גם אצלי כהולם.

אולי אוסיף את הספר "איזון עדין" מאת רוהינטון מיסטרי.

הוא באמת טילטל אותי בעוצמה רבה והעצים את התחושה

שגם כשנראה שהחופש נשלל, אפשר למצוא את תחושת החופש 

בתוך הכבלים.

 

תודה תלתלית. 

תודה לך, חגית.

הרבה פעמים כתבתי לעצמי בפתקי ההמלצות שמסתובבים בכל תיק אצלי לקנות את איזון עדין, ועדיין לא עשיתי זאת. תודה לך על התזכורת הזו. מאחלת לך חג חירות מופלא.

כשאני חושבת חופש ....אני חושבת על הדמיון החופשי הרב שזורם בעורקיהם של ילדים...

הקונוטציה הראשונה שעולה לי לראש הם סיפורי הפנטזיה הדמיוניים של הילדים

החל מעליזה בארץ הפלאות, דרך סיפורי האגדות של האחים גרים, עבור לסיפורי

ניסים ונפלאות מתוך האגדה ומתוך המקרא וגם אי אפשר בלי כל הסיפוריםהמומחזים

והמצולמים הנפלאים מבית מדרשו של וולט דיסני ואחרים, צ'ארלי בממלכת השוקולוד

והכי הכי דמיוני וחופשי שתפס את הילדים והמבוגרים ? הארי פוטר!!!

וכשחושבים על חופש היום אז יש עדיין אנשים משועבדים במשטרים אפלים ויש אנשים

כלואים מאחורי סורגים בשל טעות שעשו בחייהם, שאור השמש בשבילם היא געגוע.

אז שיהיה לכולנו חג חירות ואביב שמח!