גם לי היו בילדות כמה ספרים שקראתי בלופ אינסופי, ביניהם "הרוזן ממונטה כריסטו" שהוזכר כאן, "נשים קטנות" של לואיזה מיי אלקוט, "האסופית" ל.מ. מונטגומרי, ספרי ז'ול וורן ובעיקר "אי התעלומות" ו"ילדי רב החובל גרנט", ו"אי הילדים" (לא זוכרת של מי).

כאדם מבוגר, הספרים שאני נוטה לחזור אליהם הם בעיקר ספרי מדע-בדיוני ופנטסיה אהובים עליי כמו סדרת "אמבר" של רוג'ר זילאזני, "חולית" של פרנק הרברט, "שר הטבעות" של טלקין, ספריו של דאגלס אדאמס ושל צמד הכותבים מרגרט וייס וטרייסי היקמן.

חריג לכל ההדוגמאות: "שירת הסירנה" של עירית לינור שקראתי המון פעמים.

צטט: רונתי 2008-03-15 21:06:10

 

---

איזו שאלה... מה לא קראתי!! בנעורי - קראתי בלופ אינסופי כמה וכמה ספרים ("הרוזן ממונטה כריסטו" לאלכסנדר דומא  היה אחד מחביביי, ואת "הפרוטה והירח" של סומרסט מוהם אני עדיין מוכנה לקרוא שוב ושוב עד אינסוף)...

 

 "השטן במוסקבה"/בולגאקוב, "מגילת סן מיקלה"/אכסל מונתה, "לוליטה"/נבוקוב,  "חיי נישואין" של דוד פוגל,  ו"ירושלים" של סלמה לגרלף (ספר נדיר ואהוב), זה מה שקופץ לי לראש עכשיו.

את התפסן בשדה השיפון קראתי כמה פעמים

ואת החולה המדומה של מולייר.

את ארתור מילר מומלץ לקרוא כמה פעמים.

מגילת סן מיקלה של אקסל מונטה

שירה של עגנון

אני קראתי 3 פעמים את "כל החיים לפניו" של אמיל אז'אר (או רומן גארי, לבחירתכם) והתמוגגתי בכל פעם מחדש...

לגבי התפסן בשדה השיפון - קראתי אותו מזמן ואני משתוקקת לקרוא שוב :))

צטט: shironoa 2008-03-21 19:18:25

מגילת סן מיקלה של אקסל מונטה

שירה של עגנון

הי, גם אני קראתי בזמנו שוב-ושוב את 'שירה' של עגנון! זה היה מן הספרים של נערותי, מבחר לא גדול  של ספרים שהיו בבית, וכמה מהם שבתי וקראתי. מאוד אהבתי אותו. אני זוכרת ממנו את "בשר כבשרך לא במהרה יישכח", וכמובן את הציגרטות והקהווה, שהיו הרבה יותר מרתקים מסתם סיגריות וקפה... זוכרת גם את דמותו של הפרופסור הירושלמי, ואת אשתו שהבינה את נפשו ולא הציקה. אבל מה בסופו של דבר אירע שם, מעבר להתאהבות של הגיבור באחות שירה, אני לא זוכרת כלל.

צטט: m i n d the gap 2008-03-18 15:34:16

בעקבות הדברים שנכתבו כאן...

נוספו עוד כמה ספרים לרשימת ה-"בקרוב" שלי

(מה שכמובן מקטין עוד יותר את הסיכוי שלי לחזור לספרים טובים שקראתי)

אבל... מעבר לשמות הספרים שקראתם שוב, רציתי לשמוע מה הביא אתכם לקריאה חוזרת. אני בטוחה שלא כל ספר טוב "זוכה" לקריאה שניה... ואם כך, מה הבחין בין אלו שחזרתם אליהם לאלו שלא. אני מבקשת את ההתבוננות שלכם על הקריאה.

תודה !

הגורמים שמביאים אותי לקריאה חוזרת אינם קבועים. בצעירותי הסיבה היתה מיעוט הספרים בבית. כיום אני עוסקת בתחום הספרות וביתי מלא ספרים ומתמלא כל העת בספרים חדשים, ולעומת זאת הזמן לקריאה הצטמצם, ובכל זאת יש ספרים - מעטים מאוד - שאני שבה אליהם. מדוע? כיוון שהיו משמעותיים לי, ולאחר כמה שנים אני כבר לא זוכרת אותם היטב. ובעיקר משום שאני רוצה לחוות אותם אחרת, כאדם מבוגר יותר. את 'ספר הדקדוק הפנימי' קראתי לראשונה כשהייתי צעירה מאוד, כמעט נערה, ושבתי אליו לפני שנים ספורות כאדם מבוגר, וגם מנוסה יותר בקריאה. כך היה גם עם 'סוף דבר' של שבתאי. הקריאה המחודשת לא דומה לקריאה הראשונה, כי אני - הקוראת - השתניתי. 'סוף דבר' הרשים אותי מאוד כבר כנערה, אבל זה ספר שבמבט מבוגר יותר מחלחל יותר עמוק. אני מתכוונת לקרוא אותו פעם שלישית, כשאגיע - בעוד חודשיים בלבד, לתדהמתי - לגילו של גיבור הספר. גילו הוא פרט משמעותי בשבילו בספר, שמדבר על הפרידה מן התקוות שלו מעצמו כשהיה צעיר יותר, ועל האכזבה שלו מחייו, שעיקרם כבר חלף.

צטט: pelegtam 2008-03-22 00:22:35

 

צטט: shironoa 2008-03-21 19:18:25

מגילת סן מיקלה של אקסל מונטה

שירה של עגנון

הי, גם אני קראתי בזמנו שוב-ושוב את 'שירה' של עגנון! זה היה מן הספרים של נערותי, מבחר לא גדול  של ספרים שהיו בבית, וכמה מהם שבתי וקראתי. מאוד אהבתי אותו. אני זוכרת ממנו את "בשר כבשרך לא במהרה יישכח", וכמובן את הציגרטות והקהווה, שהיו הרבה יותר מרתקים מסתם סיגריות וקפה... זוכרת גם את דמותו של הפרופסור הירושלמי, ואת אשתו שהבינה את נפשו ולא הציקה. אבל מה בסופו של דבר אירע שם, מעבר להתאהבות של הגיבור באחות שירה, אני לא זוכרת כלל.

גם אני קראתי את שירה בנערותי ואף קראתי לאחת מבנותיי שירה על סמך זכרון התחושות שחשתי אז . לפני כשנה לאחר שיחה עם ביתי החלטתי לקרוא את הספר שוב . הדמויות היו שונות מאד בעיניי ממה שזכרתי , יחד עם זאת איכותו של הספר רק גברה בעיניי . בד"כ ערימת הספרים המונחים ליד מיטתי גבוהה היא ולכן אינני חוזר לספרים שקראתי בעבר .

אני מרגישה שהרשימה שלי הולכת להית קצת שטחית, אבל , משום מה , אני קוראת רק ספרים ישראלים (ובאמת שניסיתי! פשוט מעולם לא הצלחתי להתחבר לסופרים זרים...)

היו פה כמה הערות על עניין של האם בכלל יש טעם לקרוא ספר שוב, אני חושבת שגיבוש דיעה על ספר נעשה בהתחשב במצב- תקופה בו קוראים את הספר, לכן אני יכולה לראות בסיפור רבדים נוספים בקריאה נוספת שאני יותר עירנית אליהם בתקופה הקריאה השנייה / שלישית וכ'.

הספרים שלי הם.........

שירת הסירנה ... - כ"כ תלוי תקופה , החל מרשימת חובה בתיכון לספרות 5 יחידות (תאמינו או לא....) ועד לעבודתי במשרד פרסום.

בנות בראון (אגב - דוגמא חיה לזה שספר הרבה יותר מוצלח מתסריט , לפחות לטעמי)

ארבעה בתים וגעגוע- כל קריאה נוספת פותחת דלת להשקפה שונה על כל אחד מהזוגות והתהליכם הנרקמים ביניהם לבין עצמם לבין זולתם.

צבוטתי- לימור נחמיאס- עלילה כייפית ותו לאו, אבל לפעמים הכי חשוב שיהיה כייף :)

ו.. בטח לא יראה לכם קשור לרשימה - קופסא שחורה. כשמו כן הוא -  רב הנסתר על הגלוי, כל קריאה נוספת מגלה טפח חדש.

שבוע טב וקריאה מהנה!

וואוו, כמה דברים בעקבות השאלה הזו, הכאילו טרוויאלית:

קודם כל נחמד לגלות פה כל כך הרבה ספרים אהובים, וגם להפנים שמות ספרים שטרם הספיקותי...

דבר שני - כמעט אף פעם לא קראתי ספר פעמיים, וכל כך מתחברת למי שהתחבט פה עם עצמו - אם זו לא מן "הישגיות בקריאה", כי תמיד, תמיד כשמעלה בדעתי לחזור לספר ישן ואהוב, נושפת בערפי ערימת הספרים החדשה שמחכה. וכשאני קוראת את זה ככה על גבי המסך חושבת לעצמי שזה לא ממש נשמע טוב... 

ברור שלא כל ספר מזמין לקריאה נוספת - אבל בטח יש ספרים כאלו, שראויים. וחושבת שאותו ספר - בנקודת זמן שונה, בנקודת חיים שונה, יכול להקרא אחרת.

באחת ההרצאות ששמעתי, אמר פרופ' אסא כשר שספר הוא כמו ראי: מול כל אדם משתקף -באמצעותו- הוא עצמו, בדרכו שלו. אני בטוחה שאותו ספר ייקרא אחרת בתקופת חיים שונה.

ועכשיו תוך כדי כתיבה, עולים וצפים ספרים שבאמת הגיע הזמן להתבונן בהם/בעצמי דרכם מחדש.

 אז אלו הספרים שהייתי רוצה לקרוא שוב (הסדר מקרי בהחלט):

הסיפור שאינו נגמר - מיכאל אנדה

חוד התער - סומרסט מוהם

סיפור על אהבה וחושך - עמוס עוז

מאה שנים של בדידות - גרסייה מרקס

הריפוי של שופנהאואר - ארווין יאלום

העיר והבית - נטליה גינזבורג

תולדות האהבה - ניקול קראוס

ולליז - טוב לפגוש עוד מישהו שאהב כל כך את הכתבן - ספר משוגע ומשגע!

ספרים שחזרתי וקראתי הם בעיקר "גטסבי הגדול" שאני ממש ממש ממש אוהב ואני בטוח שאני עוד אשוב ואקרא בו(כמובן שגם את כל שאר הספרים של סקוט במיוחד "ענוג הוא הלילה") "יער נורווגי" שזהו ספרו האהוב ביותר עלי מספרי מורקמי, "צלה של הרוח", שהוא אחד מן הספרים הקסומים ביותר שהשפיעו עלי רבות אף על פי שרבים חולקים על דעתי, בנוסף אני מאוד אוהב את הספרים של טולקין ונהנה לקרוא אותם שוב ושוב.

בנוגע לספרים שאני עוד אחזור ואקרא יש רבים כאלו, כרגע אני חושב בעיקר על מורקמי אבל אני בטוח שכל כמה זמן אני יצטרך לחזור לספרים קלאסים במיוחד לספריו של ויקטור הוגו "מאה שנים של בדידות" וכמה מן הספרים של פרנץ קפקא , אולי גם יום אחד יתחשק לי לשוב ולקרוא את הספרים של בננה יושימוטו.

האמן ומרגריטה

ספרי הארי פוטר למעט השביעי אותו עדיין לא קראתי

ג'יין אייר

נשים קטנות

פעמים רבות עולה בי השאלה האם לחזור ולקרוא ספר שאהבתי שוב.

אבל בדרך כלל אני חיה בתחושה שאף פעם לא אספיק לקרוא את מה שאני רוצה ולכן זו מעין "פריבילגיה" לקרוא ספר פעמיים, יש עוד כל כך הרבה מה לקרוא והרעב תמיד מצוי...

לעניין עצמו, ובכן, לאחרונה, בעקבות בקשתה של בתי בת ה-12, שקראה את "אורי" בהמלצתי, חזרתי אף אני וקראתי אותו. והאמת, נשבתי בקסמיו כאילו הייתי אותה נערה שקראה אותו לפני כ-30 שנה בערך... חוויה מיוחדת במינה. ממש הייתי שם.