אָדָם-כְּמוֹ נָהָר,
הוּא מוֹצֵא אֶת עַצְמוֹ דּוֹהֵר כְּזֶרֶם
וְסָחַף גַּלֵּי הַיָּם
גּוֹרֵר אוֹתוֹ מִכָּאן וּלְשָׁם.
הוּא נִזְכַּר, כָּל טִלְטוּל וּנְטִישָׁה.

אֱמוּנָתוֹ אוֹסֶפֶת אוֹתוֹ
מְלַקֶּטֶת אוֹתוֹ לְמַהוּת וַהֲוָיָה.
בְּבֵיתוֹ הַבִּטָּחוֹן אוֹפֵף אוֹתוֹ
בַּתֶּלֶם סַכָּנָה רוֹדֶפֶת אוֹתוֹ
וְהוּא עוֹד לֹא תָּם וְנִשְׁלָם.

אָדָם-קוֹלוֹת מְהַסְּסִים אוֹתוֹ
לְאָן אַתָּה נִסְחַף, מַדּוּעַ תְּמַהֵר?
אַל תִּדְרֹך בִּנְהַר הַבִּצָּה
אַל תַּשִּׁיל מִיָּד אֶת הַקְּלִפָּה
לֹא תָּמִיד שָׁם בְּתוֹךְ הַמַּגָּע וְהָרֹךְ.

אֵינוֹ צַעֲצוּעַ 
אַךְ כְּמוֹ פְּצָצַת גַּעְגּוּעַ לְשָׁם וּלְאָן.
הַזִּכְרוֹנוֹת מְחַבְּקִים
הַשִּׁירִים מַזְכִּירִים
וְזוֹכֵר כָּל שְׂרִיטָה וּצְבִיטָה.

© כל הזכויות שמורות לאלי משעלי