עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    פרטי קהילה

    קולנוע

    ברוכים הבאים לקהילת קולנוע. כאן ניתן לקרוא ולהחליף מידע על סרטים וביקורות. מידע, מדריכים ושאלות ותשובות בנושאי הפקת וידאו, צילום ועריכה ובנושאי לימודי קולנוע ותסריטאות. זהו בית לקהילות וידאו עצמאיות כמו פורום קולנוע חברתי-פוליטי.

    סרטים

    חברים בקהילה (3615)

    שחר_קליין
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    רמז
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    שטוטית
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    kimchid
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    דליה וירצברג...
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    kobi345
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    debie30
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    ד. צמרת
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    צבי קירשטיין
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    friend :)
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    רז פורטון
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    סיפור אהבה ארץ ישראלי - נוסטלגיה במיטבה

    28/5/17 10:37
    0
    דרג את התוכן:
    2017-05-29 09:37:27
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    [ סיפור אהבה ארץ ישראלי, דן וולמן ]

     

                "סיפור אהבה ארץ ישראלי"

    מזמן לא היה לנו כאן סרט נוסטלגי תמים, חכם ויפיפה כמו "סיפור אהבה ארץ ישראלי". הסרט של דן וולמן, המבוסס על הצגה עם אותו השם, שאחריה גם נכתב ספר, מבוסס על סיפור אמיתי, סיפור אהבתם של  השחקנית /בימאית פנינה גרי ועלי בן צבי ז"ל, שהיה בנו של יצחק בן צבי, הנשיא השני שלנו, ואשתו רחל ינאית. 

     

    ''

    מרגלית שנואשת מלחזר אחרי עלי, שעסוק בקבוץ ובפלמ"ח, מספרת על אכזבתה לחברתה הטובה, מיכלי. החברה יוזמת ביקור ב"בית קשת", הקבוץ הראשון של הפלמ"ח, כאילו לבקר את בן דודה. הן מגיעות למקום שומם, שאחר כך יתברר לה שעלי חושב שזה המקום הכי יפה בעולם, ומיד הן משובצות בעבודה ("כאן אין ארוחות חינם") וכשמרגלית כבר כמעט מתייאשת מהעובדה שעלי לא מסתכל עליה, הוא מסתכל והיא גורמת לו לקחת אותה על האופנוע של הקבוץ, חזרה לנהלל. שם היא מביימת את המסכת לחג. ואז מתחיל הרומן ביניהם הוא מזמין אותה ליום ההולדת שלו,  וכשהוא לוקח אותה אל הגורן, היא מסבירה לו שנהוג שבהתחלה רק נשיקות וחיבוקים, ואחר כך שזה נעשה רשמי...

    ''

    דיתה גרי התסריטאית: " למרות שנולדתי אחרי התקופה שבה מתרחש הסרט, היא מאוד מוכרת לי, זאת תבנית נוף מולדתי הרעיוני, ואני חושבת של כולנו, זאת הייתה ההתחלה. נראה שהמפגש עם פנינה גרי, שחלמה שהסיפור יהיה גם סרט, היה של הפריה הדדית. במונודרמה שחקנית אחת מגוללת את סיפור האהבה על רקע התקופה כשהבמה כמעט ריקה. בסרט נוספו שלושה שחקנים משמעותיים: התיאטרון, אהבתה הראשונה של הגבורה ,הנופים של ארץ ישראל העובדת, ודמותו בשר ודם של עלי בן צבי. 

     

     

    ''

    היא מספרת על אכזבתה לחברה טוב ויחד הם מתכננות להגיע לבית קשת ולהתנדב שם. הן עובדות בעבודות חקלאות שונות וכשהיא כבר כמעט מתייאשת מהעובדה שעלי לא מסתכל עליה, היא פוגשת אותו  כבר בדרכה עם התרמיל הביתה ומבקשת אותו שיסיע אותה על האופנוע שלו ואז מתחיל הרומן ביניהם (בלי סקס, למרות שהם מבלים לילה שלם על ערימת חציר, כי היא  מודיעה לו שייקחו עוד כמה חודשים אחרי שתעבור מנשיקה לחיבוק ואז לדברים אחרים..)

     

    ובאמצע אנחנו רואים את החיים בקיבוץ הקטן, ההחלטות המשותפות, חוסר הפרטיות, הוויתורים שצריך לעשות למען הכלל וכל ההוויה החלוצית קומוניסטית של פעם. שגורמות לה לחשוב פעמיים אם היא רוצה חיים כאלה. ובאמצע היא פורשת ונוסעת לתל אביב, שם החלה לנסות להתקבל ללימודי משחק, אבל האהבה מנצחת והם מתכננים להינשא. ובין לבין גם רואים את הכל יושבים ושומעים את החלטת האו"ם על הקמת מדינת ישראל.

     

    בין לבין אנחנו רואים גם את היחס בין הערבים ליהודים באותה תקופה.. האירוח היפה של הערבים והיחס ליהודים. ומצד שני התככים והמזימה והמארב שבו נהרג עלי.

     

    דיתה גרי התסריטאית: " למרות שנולדתי אחרי התקופה, היא מאוד מוכרת לי זה כאילו התקופה עליה צמחתי מבחינה רעיונית של המשפחה של הסביבה מבחינת אנרגיות. במשך שנים קראתי עלונים של הקבוץ המאוחד. מה שלקחתי משם זה שהבנתי מפנינה גרי שמאז שהייתה צעירה היא התעסקה בתיאטרון בעצם, מאוד אהבה תאטרון, אבל היא לא העזה לממש את זה ורק אחרי מותו היא הלכה לתיאטרון, כי עד אז היא הלכה אחריו. מאחורי הקלעים אני יכולה להגיד שעלי למעשה הוא בחור ממשפחה טובה. גם ההורים דברו ערבית. כל הסביבה הערבית הייתה חברים של ההורים. הוא גדל בבית מאוד טוב. כשהבימה הייתה מגיעה לירושלים תמיד היו הולכים להוריו. היה בחור משכיל אבל מבחינת הסרט הוא הבין שצו השעה זה לא שיהיה לו דירה משלו וסוודר משלו אלא שיש דברים מעל זה ומה שהיא חשבה שלו זה נורא קל זה בכלל לא היה לו קל הוא גדל בבית הרבה יותר מפנק ועשיר ותרבותי ממנה.

     

    את השחקן אביב אלוש פנינה מצאה והוא באמת שחקן מדהים ואחד המזלות של הסרט הוא הקשר המעולה שנוצר בינו לבין עדי בילסקי. אינני זוכרת ספור אהבה ברמה כזו בקולנוע הישראלי וזה היופי והאוניברסליות של הסרט.  התקופה עוברת באמת בזכות רוח הדברים ולא בגלל שרואים שם איזה פנס מלוקס או חלבן שמביא חלב בבקבוקים וזה הישג מאוד גדול. מבחינה זו  מגיעה תודה לדיוק של פנינה ולדברים האותנטיים שהיא הביאה כמו ההזמנה של החתונה שהיא אותנטית כי פנינה היא אדם ששומר  את כל מה שהיא כתבה מכיתה גימ"ל.

    ''

    אהבתה של מרגלית לתאטרון היא עלילת המשנה של הסרט. היא הדרמה הנוספת שבנקודה מסוימת מחייבת את מרגלית לבחור חיים של הגשמה ונתינה לקבוץ ולמדינה, או חיים של התפתחות אישית והליכה אחרי נטית לבה, נטייה שאז נחשבה לאגואיסטית. את כל אלה לקח הבמאי דן וולמן ויצר סרט אמיץ באיפוק שלו, שמתנהל בביטחון עד הסוף המר.  

     

    בין השחקן אביב אלוש, שמשחק את עלי בן צבי, לבין עדי בילסקי, יש כימיה ולכן גם טקסטים גבוהים, (אותי יוציאו מפה רק על אלונקה) פה ושם, שהם הכרחיים בסרט שכזה, מעמיקים את התחושה, שזה סרט שאולי נעשה כבר מזמן והונח בצד, ועכשיו כשיצא לעולם הוא כמו יין טוב, שהשתבח עם הזמן.

     

    עלי בסרט, כמו בחיים, הוא בחור מהשמנת של ההנהגה הארץ ישראלית, יחד עם זאת הוא בוחר לגור בקבוץ שבו השוויון הוא מוחלט, רווקים ורווקות ישנים ביחד, מחלקים את כל מה שיש להם, מזון, בגד, או מתנות מהחתונה, עמדה שמנוגדת לטבע האדם, שעלי מקבל על עצמו באהבה, ולמרגלית זה בלתי נתפס.   

     

    השחקן אביב אלוש, על פי פנינה גרי, הוא כמעט גורל. לא רק שחקן משכמו ומעלה, אלא לדבריה גם דומה לעלי, מה שחששה שלעולם לא תמצא.

     

    הספור הוא לוקאלי, נתח מההיסטוריה של לפני קום המדינה וקום המדינה. ספור אהבה שבו מבשם את הסרט במרכיב אוניברסלי הכרחי.

     

    דן וולמן הצליח להעביר את התקופה, את רוח הדברים, בביום מדויק ומעודן. אין זה אוטנטיות של חפצים, אלא של רוח האדם שאז נתנה את הטון במאבק להקמת המדינה. 

     

    אנחנו חיים בתקופה שבה הציניות חוגגת. כלפי גיבורי הסרט, וסיפור חייהם שמייצגים תקופה, קשה להיות ציני, ההפך.  

     

    הפצה: סרטי יונייטד קינג - משה ולאון אדרי

    אורך הסרט:  96 דקות

     מפיקים: דן וולמן הפקת סרטים

     

    צילום: רן אביעד|  עריכה: שושי וולמן |   עיצוב פס קול: אווה  ספיטוקובסקי|  מוזיקה מקורית: אורי וידיסלבסקי | לחן, עיבוד והפקה של השיר "לחבק את הריק": אורי וידיסלבסקי | מילים: שושי וולמן | זמרת : מארינה מקסימיליאן | תפאורה : גיורא ברגל, לירון לזר | עיצוב תלבושות: צאלה קירשנבאום, אורה גלעדי |  איפור ועיצוב שיער: טלי בן נון  | מקליט: יואב דמתי | תאורן : אלעד ברכה |  עוזרת במאי : נאוה איזסקו  | מפיק בפועל: גלעד אבני | מנהלת הפצה: לירון אדרי | תסריט: דיתה גרי  |  בימוי והפקה : דן וולמן |

    מה אתם חושבים? מעתה קל יותר להוסיף תגובה. עוד...
     

    הוספת תגובה על "סיפור אהבה ארץ ישראלי - נוסטלגיה במיטבה"

    נא להתחבר כדי להגיב.

    התחברות או הרשמה   



    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    מה אתם חושבים? מעתה קל יותר להוסיף תגובה. עוד...
     

    הוספת תגובה על "סיפור אהבה ארץ ישראלי - נוסטלגיה במיטבה"

    נא להתחבר כדי להגיב.

    התחברות או הרשמה