דרורית סן /  שבלול - פיסול ברשת

שילובים הכרחיים להתכווננות...   ולמניעת אדריכלות משתבללת...

ספר מחקרי לוחמני וקטלני טוען שרדידות השיח האדריכלי

בנוגע לנושאים של שמירת הסביבה מביא ליצירתה של

ארכיטקטורה בזבזנית, ראוותנית ובעיקר משוללת תבונה.

ההיסטוריון הוותיק של האדריכלות  פרופ' ריינר בנהאם

מצביע על הפער ההולך וגדל בין האדריכלות לטכנולוגיה

וניכור בינה לבין משאבי הטבע.

הספר שיצא במהדורה שלישית (1969, 1984 ועכשיו)

יורד על אדריכלים שמנסים רק לספק תנאי נוחות

תוך התעלמות מטופשת, מכוונת

במובהק מהתנאים שמספקת הסביבה הטבעית.

הכותב תוקף את ההשתבללות של האדריכלות

המתייחסת אל כל הנושא החיוני של הטכנולוגיה

כאל עלוקה מעצבנת כמעט מיותרת...

ולכן לדעתו - יוצאים לאדריכלים הללו

ביניים כה דפוקים, חסרי שימוש תבוני מוצלח

באמצעים הטכנולוגיים - מחד, ובנפלאות הטבע - מאידך.

כותב הספר בנהאם היה מרצה בכיר בבית הספר לארכיטקטורה

ברטלט שביוניברסיטי קולג' בלונדון (UCL),

וזכה  במלגה מקרן גרהאם בשיקגו כדי לחקור את

"תפקיד השירותים המכניים בעלייתה של הארכיטקטורה המודרנית".

המלגה אפשרה לו לעמוד מקרוב

על התוצאות בבניינים ביבשות אירופה ואמריקה

והביאה למטחי ביקורת נוקבת לגבי הקשר (או בעיקר חוסר הקשר)

בין ארכיטקטורה לטכנולוגיה וגם בין ארכיטקטורה לכל יתר העולם...

                                     צינורות חשופים במרכז פומפידו, פריז. 

 

אחרי שלב ההסתרה של הצנרת וכד' הגיע שלב החשיפה המוגזמת,

הבחירה להציג דווקא את מערכות מיזוג האוויר כמין מיצג אמנותי

נובעת מהיות מיזוג-האוויר "אבן דרך בדברי ימי הארכיטקטורה",

מערכת שלא רק אפשרה לראשונה בתולדות האדם

לשלוט  בטמפרטורה של החלל  

אלא גם בעלת נפח יוצא הדופן של המנועים והתעלות.

הנפח הגדול הזה הפך את מיזוג האוויר לבולט ומשמעותי

יותר מכל ערכת נוחות אחרת ששולבה בבניינים

ולכן מאד התאים להפוך ל'מיצג' בולט - יפה או מכוער -לשיקולכם,