1978, תערוכת ריהוטים באה לאוויר העולם ומזמינה אליה את עמך ישראל. עשרים שנה אח"כ, 1998, אתר חירייה נועל שעריו והטמנת פסולת בהר הזבל מופסקת. אם תחפשו מקבילות נוספות בתיק הרפואי של השניים, לבטח תמצאו. היי, שניהם משלנו! 

 מאז 78' אנו חוגגים את תערוכת ריהוטים בסוכות, והשנה, כמדי שנה, אין כל חידוש. אך עבדכם עדיין מתעקש להגיע ולראות ריהוט ומוצרים שנס ליחם לבית. 2014, הסיוט מתחיל כבר בכניסה לחניונים. קראתם נכון, כניסה. החליטו פרנסי העיר והמשטרה בהם, כי תותר כניסה לחניון גני יהושע רק מכיוון ושער אחד. הבאים מר"ג פ"ת והסביבה ניצבים מול נתיבי תנועה חסומים, מעוטרים פסי ניילון בצבע אדום ולבן, כמו הייתה זו זירת פשע. אז יש פקק, וצריך להגיע עד למוזיאון ארץ ישראל על מנת לבצע פרסה, אבל מה לא עושים למען ביקור חולים של חברים משכבר הימים? לאחר משוכה זו יש לעבור את הגשר המחבר אל גני התערוכה. על הגשר מחכה מקבץ נדבות אינווליד שמחליט כי זהו מקום מדויק לאכול, לזרוק ירקות לכל עבר ולהקיא. יש וזהו מיצג מאורגן להעלאת מודעות אקולוגית, שהרי אף אחד לא טורח לפנות את המסכן, שהופך את הגשר לאתר פסולת אורגנית. 

 השילוט מבאר לי באופן סופי כי אני חי במדינה קקפונית, ואם ארצה לפנות לאן שהו, בסופו של דבר אגיע להגרלה של מכונית או סמובר חשמלי של זק"ש. האוכל? יקר וסינתטי. האנשים? חמים. ויש הרבה, הרבה מאוד אנשים, וכמות משולשת מהם של ילדים, שאוספים פליירים כאילו זה יום הפריימריז בליכוד. מי שרוצה להתאשפז, זה הזמן, יש ניידת מד"א כמעט בכל צומת.

 מסלול הליכה. ביקור בביתן 1, אחריו במעקב צמוד ביתן העיצוב, בתוכו עבודותיהם של חמישה עשר הזוכים בתחרות העיצוב ע"ש איזקה גאון ז"ל. אני מצ"ב צילומים של שתי עבודות. שאפו לזוכים. ביתן 14 כולו של ביתילי, כמדי שנה, ביתן שלם המכיל את שפעת המוצרים המוצגים בחנויות השונות. על ביתן 13 אסור לוותר, הוא ממוזג באופן אידיאלי. 

סטודיו קמיליון. ספרייה ביתית מודולארית | מתחרות "עיצוב התאמה וחדשנות" ע"ש איזקה גאון.

 הפתעה. בדרך לביתן 12, תוך שאני מזכיר לעצמי לבדוק את איכות המזגן גם שם, סוכת "תוצרת חירייה", במרכזה נגרייה וערימת פסולת עץ. עובדי האתר מנגרים את הפסולת לכדי רהיטים המוצגים בתערוכה. אם חיפשתם את מלח הארץ, זה המקום. מקבץ של חבר'ה בעלי מודעות חברתית וסביבתית, עמלים על שמירת הבריכה האקולוגית ממזיקים מה קוראים אותם "ילדים קטנים בגילאי ארבע עד תשע שאמא שלהם לא חינכה אותם, שמחליטים כי, מיצג הפיתות היבשות הוא דוכן שווארמה, והטלוויזיה של פעם, היא wii פרימיטיבי שיש לדפוק עליו"... וכך אני, אושפיז אחד מני רבים בסוכה, מתחיל לבדוק עם יוצאי הסיירת הללו איך ומתי ניתן להגיע לביקור באתר עצמו. אחד מהם, תוך כדי מרדף אחר חצ'קון בן חמש, עונה על שאלותיי בנשימה ארוכה, כאילו לא היה זיהום אוויר בעולם. לשאלתי המרכזית "מתי מסתיים הסיוט?". אני נענה בתשובה: "איזה מהם?!"... 

"תוצרת חירייה". מייצג פיתות מיובשות על רקע שרפרפים ממוחזרים | החבר'ה על חומר טוב...

 המיזוג בביתן 12 טוב, ב-11 כנ"ל. במחלקה הסגורה, ביתן 10, נערכו שיפוצים ועכשיו מרגיש כמו מחלקה פתוחה. לסיכום מעט סופרלטיבים, נראה כי התערוכה הפכה מוסד ישראלי ונדמית בזאר ענק. אנשים מגיעים בהמוניהם, שואלים, מתעניינים ויוצאים עם שקיות קנייה. יש בזה משהו מן הנורמאליות שכה חסרה לנו, במיוחד לנוכח הקיץ שעברנו. נכון, אין הפתעות, אך אני וחבריי מכירים את המצאי, לא כך עמך ישראל המוצא לעצמו מספר שעות בחופשה להגיע, להתעדכן ואולי להתנפש, זה בכ"ז זול יותר מאישפוז בשר"פ. זאת ועוד, תמיד יש מוצג אחד או שניים שיכולים להפתיע או חנות חדשה שממוקמת בכרכור והחליטה להציג. לא, זה לא מערכון של הגשש. ובכלל, התערוכה היא מקום טוב למציאות, זהו שבוע המלפפונים של השוק וניתן למצוא פה סחורה לא רעה במחירים סבירים. אמנם לא מעט מוצגים נראים מועמדים למיחזור אך מיחזור הוא כל כך 2015. להתראות בריהוטים 2016 ואל תפספסו ביקור בחירייה, לכו לראות מה עושים מהזבל שלכם, זה לא פחות מעניין מייצורו... 

סטודיו דפי רייס דורון, 75% control | תחרות העיצוב להתאמה וחידוש ע"ש איזקה גאון ז"ל.