עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    פרטי קהילה

    במה

    והיה זה שייקספיר שאמר: "העולם הוא במה וכולנו שחקנים בו". "ולעיתים נדמה לי שהיה קל יותר אילו הייתי שחקנית. הייתי מכינה את עצמי לזה, כותבת את שעל ליבי מלא, עושה לי מונולוג עמוס ברגש, שכמעט ולא נושם והייתי מרשה ולא עוצרת אותי..." וכאן זה המקום להיות שחקנים ויוצרים, ממליצים ומבקרים, מדסקסים אקטואליה בימתית חדשה לצד זו הנוסטלגית הרחוקה ובעיקר - חיים על הבמה.

    אמנות ובמה

    חברים בקהילה (1622)

    . ארז .
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    רננה אורן.
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    תנועת כמוך
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    רז מוסטנג
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    אלי אלון-עית...
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    debie30
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    נומיקן
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    sari10
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    טובסדר
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    copycomi
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    אביאן
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    פורום

    ביקורת הצגות

    בקאמרי מעלים את \"המלך ליר\" ויוצאים בחגיגת שייקספיר שלמה, בהבימה מחליטים על לתת לליא קניג ויעקב כהן להביא את \" הנהג של מיס דייזי\" לבמה ובבית לסין מתרגמים את ההפקה המצליחה \" נערי ההסטוריה \" לעברית. בו בזמן פורח תאטרון הפרינג' שלנו ועוד היד נטויה....\r\nזה הזמן והמקום לעדכן , לספר , להמליץ ולשתף את כולם במה שמתרחש על הבמות, מאחורי הקלעים ובכלל.....\r\n

    חדוות החיטוט בישבן של שרון אלכסנדר - תלאות הביקור בהצגה " החמור והשמנמונת" בתיאטרון הסימטה.

    21/9/13 10:15
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2013-09-21 10:15:38
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    [ החמור והשמנמונת תיאטרון הסימטה, שרון אלכסנדר, קטיה זימבריס, יגאל זקס ]

    תלאות החגים הללו שנמזגים יחד לתוך סופי שבוע ארוכים שאין להם סוף כופים עלינו את היציאה מהבית בכל מחיר, מה שלא יהיה, שהרי אחרת איש את רעהו בלעו חיים, וכך אני וזוגתי מוצאים עצמנו במה שמתיימר להיות " קומדיה לשני שחקנים וכתף בקר ביין " ( שם משנה ) להצגה "החמור והשמנמונת"  מאת שרון אלכסנדר  ( בימוי:  יגאל זקס, משחק: שרון אלכסנדר וקטיה זימבריס ) שגם מגדיל לעשות ולא מסתפק בכתיבת "המחזה" הזה "ותורם" לנו גם את סגולותיו כשחקן למופע המביך הזה, של מה שמתיימר להיות קומדיה לשני שחקנים ובעצם איננו אלא נסיון פטתי ועלוב לייצר איזו התעסקות אנאלית לעניים של מי שלעולם לא יגיע לדרגתו ועומקו של חנוך לוין.

    אז מה יש לנו במופע המביך הזה שמתמשך לו למשך של כשעה וגורם לנו להתפתל בחוסר נוחות על הכסאות בתיאטרון "הסימטה" ? אז קודם כל אל תטעו בדברים - אם לזה ייקרא "קומדיה" כי אז רצוי היה לחלק לצופים מגרפה בעת כניסתם לאולם התיאטרון כי רק אולי בעזרתה הם יצליחו להפיק מעצמם איזה חיוך אפרורי ודלוח וגם זה רק לאחר שיסרקו את גופנו במסרגות הברזל של המגרפה הזאת , ועדיין מה יש לנו שם ? ובכן לכאורה מדובר בשברירי הרהורים על בדידותו של האדם בעידן הפוסט מודרני הזה. בדידות הכופה עלינו יחסים אקראיים ומזדמנים , ידידות שאיננה ידידות כי אם איזו חירות לומר דברי בלע איש על זולתו, אבל כל זה איננו אלא בבחינת שיירים בארוחה הזאת שמגיש לנו שרון אלכסנדר שלא מותירים בנו כל רושם.

    למעשה מה שיש לנו כאן הוא קודם כל התפעמותו של המחזאי ( אבוי לשם התואר במקרה הזה ) מהאקט הזה הקרוי Rimmig . לא ברור לנו , וגם לא ממש משנה, אם המחזאי חווה את ה- Rimming הזה מה שברור הוא ששרון אלכסנדר מתפעם שוב ושוב מה - Rimming הזה כמו ילד שמתפלש לו שוב ושוב בהנאת ההתפלשות  בבוץ ( לא במקרה המילה "סחי" חוזרת שוב ושוב שם ) .

     

    ההצגה "החמור והשמנמונת" מסווגת ל"מבוגרים בלבד" וכנראה שרק ענין ה - Rimming הזה ( למי שעוד לא הבין למה אני מתכוון - הכוונה היא לאקט ליחוך הלשון את פי הטבעת של בן/בת הזוג לאקט המיני ) הוא הסיבה לכך, אבל במחזה הזה אין טיפת אירוטיות ובוודאי לא סקס. מה שיש בו הוא הקירבה-דחיה שחש הבורגני אל החריג או מה שנתפס בעניו לפחות כחריג ברפרטואר המיני של מה שנתפס בעניו של מה שמקובל כעינוג הגוף.

     

    כאמור הניסיון האומלל להידמות לחנוך לויין נח על ההצגה הזאת. ניסיון נואש אומלל , נטול כל תיקווה, של מי שלעולם לא יגיע לעומק הביקורת החברתית את הבורגנות שאפיינה את מחזותיו של לוין, והיומרה הזאת מותירה אותנו ריקים כשאנו יוצאים ממה שמתיימר להיות הצגה.

     

    אפשר היה לדבר על החמצה. אבל החמצה היא ביטוי נשגב מידי לרפליקות המפוטפטות והחוזרות על עצמן מעגלית במחזה הזה. הכל נדוש, צפוי מראש. הצחוק אם יישמע הוא כפוי, מאולץ כמו איזה אקט של נימוס מביך הכרחי למי שכתב את בליל ההבלים הזה ומתאמץ גם להציג אותו מולנו.

     

    חבל על כל רגע.  בברושור הקצר שחולק לצופי ההצגה בתחילתה כמו גם באתר האינטרנט של התיאטרון "המבקרים" חלקו שבחים להצגה הזאת. אני ממש רציני - ממש שבחים. אני מפקיע לכן את מה שקבע יובל מסקין על ההצגה הזאת באומרו : "...דבר כזה עוד לא ראיתם.." - הוא צודק. אכן דבר "כזה" טרם ראינו. תרתי משמע.  הנחמה היחידה שמצאתי לעצמי היתה במחיר הכרטיס  המוזל לאחמ"ים שזטגתי ואני זכינו לו. מילא.

    מה אתם חושבים? מעתה קל יותר להוסיף תגובה. עוד...
     

    הוספת תגובה על "חדוות החיטוט בישבן של שרון אלכסנדר - תלאות הביקור בהצגה " החמור והשמנמונת" בתיאטרון הסימטה."

    נא להתחבר כדי להגיב.

    התחברות או הרשמה   



    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    מה אתם חושבים? מעתה קל יותר להוסיף תגובה. עוד...
     

    הוספת תגובה על "חדוות החיטוט בישבן של שרון אלכסנדר - תלאות הביקור בהצגה " החמור והשמנמונת" בתיאטרון הסימטה."

    נא להתחבר כדי להגיב.

    התחברות או הרשמה