עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    פרטי קהילה

    ספרים

    "לא היו לנו רהיטים ולא וילונות, לא סדינים, לא מגבות ולא כלים. לא היה לנו רדיו והכי גרוע לא היתה לנו ספרייה..." (החיים והספרות - מרסל רייך רניצקי)  

    ספרים

    חברים בקהילה (6875)

    מעייןגולן
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    benklinger
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    אלכסנדר מוקד...
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    צלם חובב
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    דימהקרופניקו...
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    מריםרוזנצויי...
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    aniat
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    say_yes
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    til4
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    רחלי בן-צור
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    לולה של היום
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    פורום

    ספרים - ראשי

    על החיים ועל הספרות ועל מה שביניהם.

    היום שאחרי

    9/4/13 13:16
    1
    דרג את התוכן:
    2017-07-08 22:51:08
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    [ סיפורים אמתיים, יותר מרגשים, ממחזה ישראלי ]

     

    תוצאת תמונה עבור דרורית סן אבן בזלת

     

     איך שגלגל מסתובב / דרורית סן Stosel.

     

     

    הספר - בעלת הארמון / לאה גולדברג

     


     

        עץ החיים, תיק עבודות יודאיקה, אמנות יהודית דרורית סן. תיקי עבודות אמנים ישראלים - אמנות ישראלית

                     דרורית סן /  עץ החיים 

     

     

         ''

     

     

     

     

     

     

     

    המחזה מספר על נערה יהודיה

     

    שמצאה מסתור בארמון עזוב במהלך מלחמת העולם השנייה.

     

    שומר הארמון הנטוש איננו מעוניין בסיום מערכת היחסים

     

    שהתפתחה בינו לבין הנערה

     

    ולכן מסתיר ממנה את העובדה שהמלחמה כבר הסתיימה.

     


    היא ממשיכה לחיות בפחד מפני חיילים נאציים

     

    שמחפשים אחר יהודים כמותה

     

    הרבה אחרי שעזבו הנאצים את המקום...

     

    קבוצת 'עסקנים' מישראל מגיעה להציל אותה מגורלה...

     

    לשחרר אותה מהכלא הקסום - הארמון 

     

    בו היא חייה מנותקת מהעולם....

     

     

    סיפור העלילה מרתק


    אבל הבחירה של לאה גולדברג

     

    לתת את התפקיד החשוב - המצילים לדמויות כמעט מחוקות.


    חבורת עסקנים ציוניים אפורים ועסוקים בעצמם


    חסרי כריזמה, נטולי התלהבות והיסחפות פנימית, 

     

    קרירות במהלך המשימה - העשייה החשובה של


    השבת נפש יהודייה אומללה לעמה.

     

     

    מול עיני ניצב מודל לגמרי אחר של 'מצילים':


    דוד שלי משה פרידמן ז"ל שהיה חייל קנדי שלחם בצבא בעלות הברית.


    והתאהב באחות של אבי כשהיה מוצב בלונדון...


    אינני מכירה את סיפורי מעשי הגבורה שלו כלוחם ומרגל

     

    אבל בסיום המלחמה

     

    במקום לחזור לחיק רעייתו הצעירה

     

    התנדב אותו חייל יהודי צעיר למשימה מאתגר ומפרכת:


    השבת ילדים יהודים שנמסרו למשמורת

     

    אצל משפחות מאמצות, למנזרים, כנסיות וכד'

     

    אל חיק העולם היהודי בחזרה אל היהדות.

     


    החבורה המאותגרת ניצלה את ההכשרה הצבאית

     

    והמודיעינית את הידע שצברו בקרבות

     

    את כישרונות לקלוט שפות רבות

     

    ואפילו את ממדיו הפיזיים  של הדוד משה - מעל 2מ' גובה!

     

     

     

    הם ליקטו ידע מודיעיני היכן נמצאים ילדים שהוסתרו במהלך המלחמה


    והגיעו למקומות הכי נידחים ומרוחקים שניתן לעלות על הדעת.


    הם בדקו מה המניעים של כל משפחה ומשפחה להסתכן ולאמץ 


    תינוק, או ילדה יהודייה, ערכו ניתוחים פסיכולוגיים

     

    אילו אמצעים ישכנעו

     

    את אותה משפחה ספציפית למסור לידיהם את הילד/ה?

     

    כאשר המניע היה כספי - לא הייתה בעיה

     

    הם פשוט 'קנו בחזרה' את היהודי הקטן בכסף 

     

    שילמו כביכול למשפחה עבור הוצאות המחיה...

     

    ופיצוי על  אובדן ידיים עובדות ככוח אדם...

     

    אבל כשהמניע היה מורכב יותר

     

    הם מצאו פתרונות יצירתיים לשכנע את אותה המשפחה 

     

    או אם המנזר וכד' לשחרר את אחיזתן באותן נערים/ות יהודיים.

     

     

     

    בסיפור האהוב אלי - הפכה החבורה

     

    מלאת ההתלהבות דמיון וכישרון, את משה הענק

     

    למעין אליהו הנביא או כל קדוש נוצרי שעלה בדמיון המקומיים.

     

    המצילים ידעו שגורם ההפתעה והמסתורין מאד חשוב

     

    כי אם המשפחה או אב הכנסיה יחושו שעוקבים אחריהם הם עלולים

     

    להחביא את הילד המבוקש בבור מצחין

     

    ולכסות את מקום מסתורו בתפוחים רקובים

     

    וצואת חזירים כך שאך פעם לא ימצא (כלומר אפילו במחיר חיי הילד)

     

     

     

    לכן איסוף הנתונים נעשה בחשאיות רבה

     

    עם המון רגישות פסיכולוגית וחשיבה קדימה

     

    ברגע שהוחלט כמתאים לבצע את החטיפה

     

    יצא משה העצום עטוי בגלימה (ממסוק?)

     

    כאילו נחת משום מקום חטף את הילד ולא שכח להשאיר למשפחה / למנזר

     

    מעטפה עם מכתב תודה בשפה המקומית ושטרות כסף.

     

     

     

    הכפרים מהרו להפיץ בכל הסביבה

     

    את השמועה על אותו מלאך ענקי משמים

     

    שמגיע בהפתעה הישר למקום נידך


    (האמת סתם במסוק שהם לא הכירו)

     

    לגאול את אותם הילדים שהוריהם וכל קרוביהם נרצחו...

     


    אמונה דתית עמוקה

     

    עם רצון למירוק וגאולת הנפש עשו את שלהם


    וילדים יהודים שהיו מוחבאים היטב


    נמסרו למחלצים בעלי סגולות 'שמימיות' בזה אחר זה...

     

     

     

    אז אחרי סיפורים מדהימים מהחיים  -

     

    עם דמויות מצילים האגדתיות

     

    במחזה הדמויות עלובות וקטנוניות...

    מה אתם חושבים? מעתה קל יותר להוסיף תגובה. עוד...
     

    הוספת תגובה על "היום שאחרי"

    נא להתחבר כדי להגיב.

    התחברות או הרשמה   

    10/4/13 07:06
    1
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2013-04-10 07:06:12
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    תודה על הפוסט המרתק!
    10/4/13 09:46
    1
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2013-04-10 09:46:00
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    אי שם בילדותי המוקדמת יצאו הורי לצפות במחזה ושמרו "תוכניה" . לימים השתתפתי בסמינר בו למדו את המחזה הזה, הבאתי למרצה את ה"ברשור" והוא היה מאושר . גולדברג, לטעמי, כתבה שירים נפלאים אך המחזה הזה לוחץ לי במקום לא נעים, ממש.

    --
    מי שכבד לא ממריא.
    10/4/13 14:40
    1
    דרג את התוכן:
    2013-04-12 08:34:48
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

     

    היי מכבית,

     

    אכן לאה גולדברג הייתה כותבת מאד מוכשרת וזה בעצם המחזה היחיד שכתבה.

     

    הביקורת שלי על המחזה הנפלא היא אך ורק לגבי נקודה ספציפית

    בחירה שלה בדמויות האפרות כמצילים המגיעים עד הארמון בליל סערה.

     

    'המצילים' שלה שקועים בענייניהם הפרטיים ובוויכוחים של עסקנים מפלגתיים

    ולא מגלים את ההתרגשות והלהט שהיינו מצפים ממי שעוסקים במעשה

    אצילי נשגב של החזרת נערה אובדת לחיק העם ויהודי ובמקרה המיוחד הזה

    בעצם חזרה לעולם המציאות והפסקת המצב המטורף

    של בידוד מהעולם בתוך ארמון סגור...

     

    כל הנאומים שלהם נשמעים כמו דקלומים לא משכנעים במיוחד... סתם

    הטפות ציונות על כמה טוב יהיה לה בחברת נערים בני גילה בארץ-ישראל

    נשמעות לאוזנינו הציניות כמעין בדיחה לא כל כך מוצלחת

    הרי אנחנו יודעים כמה גרוע התייחסו כאן לניצולי שואה 

    ואיך החברה הצברים הישראלים לא רצו בכלל לשמוע מה היה 'שם'.

     

    מכבית,, את יודעת - אני בטוחה שאכן חלק מהשליחים

    שעסקו במשימות כגון אלו דמו בדיוק לתיאור במחזה...

    אבל, היות שאני מכירה אישית במשפחה אדם גדול

    שפעל בלהט ובחרדת קודש להציל את הילדים ששרדו

    את השואה במחבוא כזה או אחר - היה לי חשוב להביא

    טעימה קטנטנה מסיפוריו על תקופה קשה זאת בתולדות עמנו.

     

    אשמח אם תעלי כאן את התמונה מה'ברשור' של התוכניה למחזה.

    מחזות 'בעלת הארמון' שמועלות בשנים האחרונות מיועדות מלכתחילה

    לקהל של תלמידי תיכון נבחני הבגרות בספרות של אותה שנה - לא טורחים

    להכין תוכניה וכל הברושרים מלאים תכנים שיווקיים ופרסומות.

     

    תמונה ממוזערת


    --
    דרורית סן Drorit Sahn Stosel
    יעוץ, תכנון וביצוע אמנות יהודית רב תחומית



    8/7/17 22:51
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2017-07-08 22:51:08
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    צטט: .D.S 2017-04-09 09:37:01

     

    תוצאת תמונה עבור דרורית סן אבן בזלת

     

     איך שגלגל מסתובב / דרורית סן Stosel.

     

     

    הספר - בעלת הארמון / לאה גולדברג

     


     

     

     

         ''

     

     

     

     

     

     

     

    המחזה מספר על נערה יהודיה

     

    שמצאה מסתור בארמון עזוב במהלך מלחמת העולם השנייה.

     

    שומר הארמון הנטוש איננו מעוניין בסיום מערכת היחסים

     

    שהתפתחה בינו לבין הנערה

     

    ולכן מסתיר ממנה את העובדה שהמלחמה כבר הסתיימה.

     


    היא ממשיכה לחיות בפחד מפני חיילים נאציים

     

    שמחפשים אחר יהודים כמותה

     

    הרבה אחרי שעזבו הנאצים את המקום...

     

    קבוצת 'עסקנים' מישראל מגיעה להציל אותה מגורלה...

     

    לשחרר אותה מהכלא הקסום - הארמון 

     

    בו היא חייה מנותקת מהעולם....

     

     

    סיפור העלילה מרתק


    אבל הבחירה של לאה גולדברג

     

    לתת את התפקיד החשוב - המצילים לדמויות כמעט מחוקות.


    חבורת עסקנים ציוניים אפורים ועסוקים בעצמם


    חסרי כריזמה, נטולי התלהבות והיסחפות פנימית, 

     

    קרירות במהלך המשימה - העשייה החשובה של


    השבת נפש יהודייה אומללה לעמה.

     

     

    מול עיני ניצב מודל לגמרי אחר של 'מצילים':


    דוד שלי משה פרידמן ז"ל שהיה חייל קנדי שלחם בצבא בעלות הברית.


    והתאהב באחות של אבי כשהיה מוצב בלונדון...


    אינני מכירה את סיפורי מעשי הגבורה שלו כלוחם ומרגל

     

    אבל בסיום המלחמה

     

    במקום לחזור לחיק רעייתו הצעירה

     

    התנדב אותו חייל יהודי צעיר למשימה מאתגר ומפרכת:


    השבת ילדים יהודים שנמסרו למשמורת

     

    אצל משפחות מאמצות, למנזרים, כנסיות וכד'

     

    אל חיק העולם היהודי בחזרה אל היהדות.

     


    החבורה המאותגרת ניצלה את ההכשרה הצבאית

     

    והמודיעינית את הידע שצברו בקרבות

     

    את כישרונות לקלוט שפות רבות

     

    ואפילו את ממדיו הפיזיים  של הדוד משה - מעל 2מ' גובה!

     

     

     

    הם ליקטו ידע מודיעיני היכן נמצאים ילדים שהוסתרו במהלך המלחמה


    והגיעו למקומות הכי נידחים ומרוחקים שניתן לעלות על הדעת.


    הם בדקו מה המניעים של כל משפחה ומשפחה להסתכן ולאמץ 


    תינוק, או ילדה יהודייה, ערכו ניתוחים פסיכולוגיים

     

    אילו אמצעים ישכנעו

     

    את אותה משפחה ספציפית למסור לידיהם את הילד/ה?

     

    כאשר המניע היה כספי - לא הייתה בעיה

     

    הם פשוט 'קנו בחזרה' את היהודי הקטן בכסף 

     

    שילמו כביכול למשפחה עבור הוצאות המחיה...

     

    ופיצוי על  אובדן ידיים עובדות ככוח אדם...

     

    אבל כשהמניע היה מורכב יותר

     

    הם מצאו פתרונות יצירתיים לשכנע את אותה המשפחה 

     

    או אם המנזר וכד' לשחרר את אחיזתן באותן נערים/ות יהודיים.

     

     

     

    בסיפור האהוב אלי - הפכה החבורה

     

    מלאת ההתלהבות דמיון וכישרון, את משה הענק

     

    למעין אליהו הנביא או כל קדוש נוצרי שעלה בדמיון המקומיים.

     

    המצילים ידעו שגורם ההפתעה והמסתורין מאד חשוב

     

    כי אם המשפחה או אב הכנסיה יחושו שעוקבים אחריהם הם עלולים

     

    להחביא את הילד המבוקש בבור מצחין

     

    ולכסות את מקום מסתורו בתפוחים רקובים

     

    וצואת חזירים כך שאך פעם לא ימצא (כלומר אפילו במחיר חיי הילד)

     

     

     

    לכן איסוף הנתונים נעשה בחשאיות רבה

     

    עם המון רגישות פסיכולוגית וחשיבה קדימה

     

    ברגע שהוחלט כמתאים לבצע את החטיפה

     

    יצא משה העצום עטוי בגלימה (ממסוק?)

     

    כאילו נחת משום מקום חטף את הילד ולא שכח להשאיר למשפחה / למנזר

     

    מעטפה עם מכתב תודה בשפה המקומית ושטרות כסף.

     

     

     

    הכפרים מהרו להפיץ בכל הסביבה

     

    את השמועה על אותו מלאך ענקי משמים

     

    שמגיע בהפתעה הישר למקום נידך


    (האמת סתם במסוק שהם לא הכירו)

     

    לגאול את אותם הילדים שהוריהם וכל קרוביהם נרצחו...

     


    אמונה דתית עמוקה

     

    עם רצון למירוק וגאולת הנפש עשו את שלהם


    וילדים יהודים שהיו מוחבאים היטב


    נמסרו למחלצים בעלי סגולות 'שמימיות' בזה אחר זה...

     

     

     

    אז אחרי סיפורים מדהימים מהחיים  -

     

    עם דמויות מצילים האגדתיות

     

    במחזה הדמויות עלובות וקטנוניות...


    --
    דרורית סן Drorit Sahn Stosel
    יעוץ, תכנון וביצוע אמנות יהודית רב תחומית





    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    מה אתם חושבים? מעתה קל יותר להוסיף תגובה. עוד...
     

    הוספת תגובה על "היום שאחרי"

    נא להתחבר כדי להגיב.

    התחברות או הרשמה