עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    פרטי קהילה

    ספרים

    "לא היו לנו רהיטים ולא וילונות, לא סדינים, לא מגבות ולא כלים. לא היה לנו רדיו והכי גרוע לא היתה לנו ספרייה..." (החיים והספרות - מרסל רייך רניצקי)  

    ספרים

    חברים בקהילה (6877)

    חנה וייס
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    לולה של היום
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    the mentor
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    גי'זל28
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    רז מוסטנג
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    lioba
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    צלם חובב
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    אודטה
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    גן עדן לאנשי...
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    אבישי ל.
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    kimchid
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    פורום

    מקצועית

    כל מה שהוא לא פיקשן. ספרות מקצועית בכל התחומים. המלצות, קטילות וכו'

    בנתיבי הלמידה המודעת / ד"ר גילה קאופמן

    16/1/13 10:18
    0
    דרג את התוכן:
    2013-11-24 20:45:10
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    [ דר גילה קאופמן, בנתיבי הלמידה ]

    מדריך עיוני ומעשי לתהליכי  למידה והוראה

    • ·        כיצד מחנכים את התלמיד לפתיחות מחשבתית ולעצמאות בלמידה?
    • ·        כיצד בונים תרבות למידה ממוקדת-הבנה במציאות הבית-ספרית?  
    • ·        איזו גישה חינוכית ואיזה ידע מקצועי נדרשים מהמורה בעידן הידע?

     

    הספר "בנתיבי הלמידה המודעת" מאת ד"ר גילה קאופמן בהוצאת "אופיר ביכורים" מתמקד במענה לשאלות אלו ולסוגיות אחרות הרלבנטיות לאיכות הלמידה ולהעלאת ההישגים הלימודיים במערכת החינוך.

    בארבעת העשורים האחרונים התחוללה מהפכת ידע בנושא הלמידה האנושית. כיום יש בידינו ידע מחקרי עשיר ומסועף בתחומי הלמידה וההוראה , אולם רובו נעצר, למרבה התסכול על סף דלת הכיתה, כך שאין לו השפעה ממשית על הלמידה הבית ספרית. יוצא איפה שהחוליה הבסיסית המשמעותית ביותר במערכת החינוך , המפגש בין מורה לתלמיד , אינה משתכללת בסיוע ידע עדכני וראוי .

     

    בנוסף עידן  הידע מדגיש את הצורך בחינוך לומד שהוא פתוח מחשבתית ובעל נטייה לחתור להבנה. זהו אתגר ממדרגה ראשונה למערכת החינוך, אולם הוא טרם הפך לסדר יום מקצועי במערכת זו .   

    כדי לחנך לומד איכותי , נדרש מורה שמתקיים בו שילוב ייחודי של ידע וגישה חינוכית. בשני אלה מתמקד ספר זה מהפרספקטיבה הפרקטית והעיונית. הוא משלב את ממצאי הספרות הרלוונטית מתחום החינוך והמדעים הקוגניטיביים, יחד עם הניסיון המקצועי של המחברת באמצעות מפגשי למידה ישירים עם סטודנטים, מורים ומנהלים במערכת.

     

    הספר מיועד למורים, לסטודנטים, למנהלים ולמכשירי מורים במערכת החינוך : הספר מציע קשת רחבה של כלים לקידומה של תרבות למידה איכותית במציאות הבית-ספרית.

    מעצבי סביבות למידה : בספר נפרשים עקרונות עיצוב ליצירת מגוון של הזדמנויות למידה כמענה לשוֹנוּת בקרב לומדים. הורים: בספר מודגשת הדרכה מפורטת לקידום הרגלי למידה ותחושת מסוגלות ללמוד ולהגיע להישגים. 

     

     

    ד"ר גילה קאופמן היא מרצה לחינוך, המתמקדת בקידום תהליכי למידה ושינוי. בספר משולבים היבטים עיוניים ומעשיים מתוך עבודתה עם צוותים חינוכיים ועם סטודנטים להוראה במכללה האקדמית לחינוך ע"ש קיי בבאר-שבע וביחידה לקידום המקצועיות בחינוך באוניברסיטת בן-גוריון.

    ''

     

    www.ofir.org.il.

    מה אתם חושבים? מעתה קל יותר להוסיף תגובה. עוד...
     

    הוספת תגובה על "בנתיבי הלמידה המודעת / ד"ר גילה קאופמן "

    נא להתחבר כדי להגיב.

    התחברות או הרשמה   

    24/11/13 20:45
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2013-11-24 20:45:10
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

     

     

    בית הספר הדמוקרטי סדברי ואלי מלמד אותנו, את כולנו, דבר אחד יותר מכל דבר אחר: ענווה. כל יום אנחנו מתעמתים עם הבורות שלנו, נאבקים בה, ומכבדים אותה.

     

    הכול החל בלמידה על למידה. כאשר נכנסנו לחינוך לראשונה לפני שנים רבות, חשבנו שידענו משהו על כיצד אנשים לומדים.

     

     

    אני זוכר בבירור את ניסיונות ההוראה הראשונים שלי באוניברסיטה. ידעתי את הנושא אשר היה עלי ללמד, וקראתי ספרים על פדגוגיה, פסיכולוגיה, והתפתחות. ישבתי ברומו של העולם – כל כך "מלומד", כל כך מסוגל לתת כל כך הרבה לתלמידי... 

     

    המציאות באה במנות קטנות. ראשית כל, גיליתי שכל אותם הפנים, להוטים ושמחים למראה, אשר ישבו לפני, כיסו על שעמום עצום ואדישות. אחר כך גיליתי שהם לא הבינו את רוב הדברים אשר אמרתי. "הנה נקודה חשובה", הטעמתי בהדגשה מתהדרת, "והיא מאפשרת  לכם הבנה שאיננה בספרי הלימוד". אך אבוי, לשווא. כאשר דפי הבחינות חזרו, כל מה שראיתי הייתה הגרסה של ספר הלימוד שנלמדה בעל פה בקפדנות.

     

    השתדלתי עוד יותר, קראתי עוד; מזלי לא השתפר. גיליתי שעמיתי כולם, נאבקו עם אותה הבעיה, אם בכלל היה איכפת להם. לאט לאט תפשתי שהתלמידים פשוט לא ילמדו מה שהם לא רוצים ללמוד, אפילו אם פיזזתי וכרכרתי לפניהם, פיתיתי או שיחדתי אותם, או איימתי עליהם. ואז גיליתי את האמת האיומה, שלמעשה איננו יודעים באמת כיצד אנשים לומדים, ללא כל קשר אם הם מעוניינים או לא מעוניינים בחומר הלמידה.

     

     

    לפעמים, יש לי הרגשה שבתי הספר אשר סביבנו הם הדוגמה הטובה ביותר בעולם לאגדת בגדי המלך החדשים. שנה אחרי שנה, הם ממשיכים, וקוראים לעצמם ספקי ידע, ממציאי חינוך. כאשר כל היתר נכשל, שמים כסף, כמו פלסטר לרפא את הפצעים.

     

    אולם זה בקושי משנה את המצב. ילדים ילמדו מה שילמדו, כאשר הם רוצים וכיצד שהם רוצים, ללא קשר כלשהו עם מאמצינו הנעלים.

     

    בסדברי ואלי, אני רואה את האמיתה הזו בפעולה כל הזמן. מעולם לא הצלחתי לפענח את הסוד כיצד באמת הם עושים זאת.

     

    בתור בית ספר, אנחנו איננו מעמידים פנים שאנחנו יודעים את מה שאיננו יודעים. תפקידנו הוא להיות בכוננות בזמן שהילדים, כל אחד ואחד מהם, בוחרים לעצמם את מסלוליהם המגוונים. אנחנו מעניקים סיוע כאשר מתבקשים לעשות כן. אנחנו עומדים מהצד כאשר איננו נחוצים.

     

     

    ואיזה מגוון שאנו מוצאים באותם רצונות יפים שלהם! פיאג'ה, תודה בטעותך. שלבי למידה? צעדי תפישה אוניברסאליים? דפוסים כלליים ברכישת ידע? הבלים! 

     

    אין שני ילדים אשר בוחרים באותו מסלול. מעטים דומים ולו במעט. כל ילד הוא כל כך ייחודי, כל כך יוצא מן הכלל, אנחנו מתבוננים בם ביראת כבוד ובענווה.

     

    הילדים כולם, לומדים כל הזמן. החיים הם המורה הגדול ביותר שלהם. בעלי התארים, תואר ראשון (.B.A), תואר שני (.M.A), ותואר שלישי (.Ph.D) אשר בצוות, הם שחקני משנה.

     

    הילדים משתמשים בילדים אחרים, בספרים, במכשירים, ובמבוגרים, ככל שנראה להם נחוץ. הכלי העיקרי שלהם הוא סקרנותם, אשר דוחפת אותם למצוא, להיות בקיאים, להבין. 

     

    הם לומדים לראות את העולם, מפני שהם מסתכלים, והם בתוכו. הם אינם יושבים כלואים בחדרים כל היום. 

     

    הם לומדים ליצור קשר עם אנשים, כי הם במחיצתם של אנשים, מכל הגילים, כל היום.

     

    הם לומדים לפתור בעיות, כי זה מחויב המציאות. "האחריות נעצרת פה", הראה השלט על שולחנו של הנשיא טרומן, ו"פה" זה מקומו של כל תלמיד. איש איננו יכול להפקיד ערבות עבורם.

     

    התבוננות בילדים מלמדת אותי משהו חדש כל יום. למשל, אנשים אומרים: "תנו לילדים חופש לבחור את פעילויותיהם, והם תמיד יבחרו במסלול הקל. הם לעולם לא יפתחו אופי חזק כדי לעמוד מול הקושי". כאשר אנשים אומרים לי את זה, אני תמיד אומר לעצמי (ולפעמים גם  להם, בקול רם), "על איזה ילדים הסתכלתם לאחרונה?" 

     

    זה בכלל לא מה שקורה במציאות. לרוב, ילדים בוחרים את המסלול הקשה ביותר. לא, זו לא הייתה טעות דפוס. כתבתי, "המסלול הקשה ביותר", והתכוונתי לזה.

     

    אינני יודע באמת מדוע זה קורה, אולם אני רואה את זה קורה כל הזמן. כאילו ילדים רואים את נקודות התורפה שלהם כאתגר אשר פשוט יש להתמודד עמו.

     

    כך, הילד הגמלוני עושה ספורט כל היום. הילד שפוחד ממתמטיקה לומד חשבון ואלגברה.  המתבודד מנסה להתחבר, החברותי לומד להיות לבד. כל סיפור הוא עלילת גבורה של מאבק עילאי ונחישות ברזל.

     

    ישנו גם האילוץ של להיות בעל השכלה רחבה. "צריך להכריח אותם ללמוד מעט על הרבה דברים. על הילדים להיות חשופים בבית-הספר. אם תניחו להם, הם יהפכו לצרי אופק".

     

    מעולם לא היה נראה לי הגיוני אף היבט מטענה זו. ראשית כל, ישנה היהירות שבדבר, לחשוב שאתה או אני או איזושהי סוללה של מומחים יוכלו לבחור מתוך האוקיינוס הרחב של הידע האנושי את השילוב הנכון של טיפות שעל כל אחד לגמוע. שנית, זוהי תמימות לחשוב שילדים בימינו, בארץ זו, בתקופה של אמצעי התקשורת ההמוניים אשר מפציצים אותנו, אינם חשופים יום ולילה ליותר ממה שאנחנו יכולים להעלות על דעתנו. אותם אנשים אשר מתלוננים על צרות אופקים יכולים למחרת להתלונן על חשיפת-יתר ועל עודף גירויים. ולבסוף, קיימת ההנחה שזה רע להיות צר אופק. רע למי למוצרט? לאיינשטין? לאחים ווילבור ואורוויל רייט? גיבורינו הלאומיים המפורסמים ביותר מהוללים על מסירותם בעלת התכלית האחת לרעיון מסוים זה או אחר. האם זה מה שנקרא להיות בעל השכלה רחבה?

     

    הכול חוזר לענווה. החכם ביותר מביננו הוא רק טיפ טיפה פחות טיפש מהטיפש ביותר שבנינו. הניחו לילדים להיות. הם ילמדו כל מה שעליהם ללמוד, ויותר מזה, אם לא נתערב, אלא אם כן וכאשר הם יפצירו בנו לעשות זאת, ורק אז.

     

     

    ["למידה", "סוף-סוף חופשי, בית הספר סדברי ואלי", דניאל גרינברג, 1987.] 

     

     

    ''

     



    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    מה אתם חושבים? מעתה קל יותר להוסיף תגובה. עוד...
     

    הוספת תגובה על "בנתיבי הלמידה המודעת / ד"ר גילה קאופמן "

    נא להתחבר כדי להגיב.

    התחברות או הרשמה