אתחיל בעניין השתיה. אני אוהבת בלאדי מרי, לא בגלל הוודקה, אלא דווקא בגלל הטבסקו. ככל שחריף יותר כך טעים לי יותר. חבר אשר טעם ממני את הבלאדי מרי שלי, טען שאני שותה סחוג.

את אהבתי לבירה איכותית, חזקה ומפנקת ינקתי מאהובי היקר. לאחרונה יצא לנו לטעום מגוון רחב של בירות בוטיק בביקורנו בניו- יורק ובסן פרנסיסקו ועדיין לשוננו זוכרת.

ישראל הפכה למעצמת בירות בוטיק ועל כך הגאווה! אני שמחה לגלות תחליף ראוי לבלאדי מרי: בירת צ'ילי ממבשלת הדובים בשם – אש, הבירה שזכתה אצלי במקום הראשון במבחן, בערב טעימות הבירה בו נכחנו אהובי ואני בחמישי האחרון בחנות קטנה ומרגשת בשם BEER MARKET אשר בשוק נמל-יפו.

כאוהבי בירה מושבעים, לאחר שחרשנו את הברים בתל אביב אשר בברזיהם היצע מכובד, נטשנו עם הזמן את כולם. הסיבה העיקרית היא המחיר. חצי ליטר לבירה שמכבדת את עצמה בעינינו, מגיע לכמעט 40 שקלים. סיבה נוספת היא: שנינו הפסקנו לאכול מן החי כך שלאחר חצי ליטר אנו מוצאים עצמנו רעבים ללא אפשרות להנות ממה שמציע תפריט האוכל במקומות הללו.

לערב הטעימות הגענו צמאים ודרוכים. פגשנו אנשים מביני עניין, מלאי תשוקה ומסבירי פנים. הבעלים של החנות והבר - שני אחים רותם ודגן בר אילן והחבר ליאור וייס. אף אחת מהמבשלות הישראליות אינה רווחית ומיליונים הם לא מגלגלים. הם עושים זאת מתוך אהבה ואופטימיות. המטרה היא לקדם את התעשייה הזו. רותם מרגיש במלחמה בחברות הגדולות ששולטות עם הבירות המסחריות בברים ובמסעדות.

השאלה הראשונה שעלתה בראשי היא מדוע אין מקרר לכל הבקבוקים בחנות והם מונחים להם על מדפי עץ? שאלתי את רותם והוא השיב כי המקרר בדרך ויגיע בקרוב. הוא אף הוסיף כי סניף נוסף עתיד להיפתח בשוק הכרמל.

אם כך, החנות המאוד קטנה וממזרית הזו אוספת אליה יותר מ- 80 סוגים של בירות ישראליות בלבד, מבשלות קטנות ומבשלות ביתיות, אליהן אגיע בהחלט כי הן היהלום החדש!

למה כל כך הרבה סוגים? על מנת לאפשר לאנשים להכיר את כל סוגי הבירות! פשוט מאוד.

וכמה עולה? המחיר הוא אחיד. 85 ש"ח למארז של שישיית בקבוקים 330 מ"ל SIX MIX לתוכו אפשר למקסס את הבירות האהובות לפי טעם אישי. 

 האפשרות לערבב במארז איזה בירות שרוצים היא רעיון מבריק ובחישוב מהיר המחיר לבקבוק הוא כ-14 שקלים, מחיר מאוד זול ביחס למחירים בארץ ועדיין יקר בגלל המיסוי הכבד שמטילה המדינה: 4.19 ש”ח על כל ליטר של בירה. 

 האבסורד הוא לא רק בגובה המס, אלא בעובדה שאין הבדל במיסוי בין מבשלות ענק מסחריות למבשלה ביתית קטנה ולא מסחרית במובן שאנו מכירים.

בחנות יש בר קטן ואינטימי, מה שאומר שיש גם בירה מהחבית. למעשה 2 ברזים, כך זה במשך כל השבוע. בסופי שבוע (כן פתוח גם בשישי וגם בשבת) מתווספים 2 ברזים בחוץ, הכי קרוב למים.

ונעבור לטעימות: פינקו אותנו ב- 15 בירות, מתוכן 14 בירות ישראליות ובירה אחת מבלגיה.

בירהל'ה -  טריפל TEN – בירה שלא מיוצרת על ידי מבשלה מסחרית, אלא זוהי בירה ביתית. ישנן בערך כ 500 יצרני בירה ביתית רובם הגדול מייצרים לשימוש עצמי, כתחביב במרפסת או בחצר. מתוכם רבים בעלי ידע בביולוגיה וכימיה ותפעול מערכות שמייצרים כבר מעל 10 שנים ומרשים לעצמם את החופש להנות בייצור הבירה ולמתוח את הגבולות המוכרים. לחייהם!

בירת מנזרים חזקה 10% אלכוהול, בסגנון בלגי. מזכירה את המרדסו הבלגית. הריח תענוג והטעם תענוג צרוף. מפליא. אני מחכה לפעם הבאה בה אפגוש אותה.

משיח - חיטה - משיח היא גם ביתית! מבשלה חדשה מהוד השרון. זוהי בירת חיטה 5.1% אלכוהול, שלתהליך הבישול שלה הוסיפו תאנים, אננס ודבש תמרים.מרגישים את האננס והיא מתאימה לימי הקיץ החמים, מאוד קלה וכיף לשתות אותה. הזכירה לי את הוויינשטפן. יש למשיח גם בירת סטאוט שנקראת חסידית, אותה אני מקווה לטעום בתערוכה.

שפירא – חיטה – מגיעה ממושב נחם שעל יד בית שמש, בירת חיטה בסגנון בווארי קלאסי, נאמנה למקור גם בארומה וגם באופן ההכנה. בהירה, בעלת ארומת בננה ומתיקות מרעננת. 5.2% אלכוהול. שירלי המתולתלת שהכריזה כי אינה אוהבת בירות ונכחה גם בערב הטעימות, אהבה אותה מאוד. אני שוב נזכרתי בוויינשטפן.

רונן – החיטה המחוצפת – שייכת למבשלת שריגים, עמק האלה. כל מה שלא קיים בבירת חיטה קלאסית, כהה יותר ובועטת לכל הכיוונים, אגרסיבית עם הרבה כשות. מתובלת מאוד ובעלת מרירות. 6.5% אלכוהול. עם השפעות אמריקאיות חזקות. אמריקה היא השוק המוביל היום בסוגי כשות חדשים ובכלל בסגנון. לרונן יש ריח מצוין וטעם מעולה.

GALIL – SAISON – מגיעה מקיבוץ מורן. עם הכיתוב בירה טרייה וזו אכן בירה טרייה, זה לא גימיק. התוקף שלה הוא חצי שנה והיא מומלצת לשתייה בארבעת החודשים הראשונים להיוולדה. היא בסגנון הבירות הבהירות הקלות, מתובלת, מאוד מבושמת, בסגנון צרפתי-בלגי, בירה עכורה עם משקעים בתחתית הבקבוק. טעם שמרים מובהק, הבירה אינה מסוננת ואינה מפוסטרת.7% אלכוהול.

הדובים – אש – ליין בירות ממבשלת העם, מבשלה באבן יהודה המייצרת פרייבט לייבלים. יש להם 5 בירות קבועות ובירות מתחלפות/ניסיוניות המיוצרות בכמויות קטנות. הבירה הזו בעלת 4.7% אלכוהול כאשר בתהליך הייצור שולבו פלפלים מסוג צ'ילי. נושא הצ'ילי בבירה הוא מוכר וידוע, עושים זאת בפורטרים וסטאוטים לצד שוקולד. כאן הייתה החלטה לעשות זאת בלי שוקולד. הבירה היא בירה שקרנית עם ריח מעולה, יש לה ענן חריף והיא תוקפת. לשירלי המתולתלת זה היה חריף מדי.אני לגמרי התאהבתי ונמצא התחליף לבלאדי מרי!

קלרה IPA – בירה המיוצרת גם היא במבשלת העם, מגיעה מכרכור. סגנון הIPA הינו סגנון שנולד בתקופת שלטון אנגליה בהודו. משלוחי הבירות לחיילים האנגלים התקלקלו בדרך מאנגליה להודו ומבשלן בירות הציע להכין בירה עם אחוזי אלכוהול גבוהים יותר והרבה כשות על מנת לשמר את הבירה טוב יותר. הבירה הזו היא בסגנון IPA אך לא סגנון IPA קלאסי. הכשות בה היא מזן של צמח הכשות שפותח ביפן והוא נקרא SORACHI ACE הבירה מבושמת מאוד. בעלת טעמי לימון וחמאת למון גראס מאוד ברורים וארומות מתוקות חזקות. הריח של הלמון גראס מורגש ומעולה וטעם הבירה מלווה במרירות משובחת. איכות!

מיידן - ללא גלוטן – בירה שלא עשויה משעורה! עשויה ומיוצרת מלתת כוסמת וקינואה על ידי ברייאן מיידן, בחור חובב בירות וחולה צליאק. בירה מאוד מורכבת לייצור, יש אמנם בירות כאלו בעולם אך הן לא רבות. יש בה תוספת של סוכר. 5.2% אלכוהול וגם היא מגיעה ממבשלת העם. יש לה ריח מעולה של בירה אמיתית וטעם טוב שצריך להתרגל אליו. לקהל אליו היא מיועדת זה יהיה תענוג. סגנון פייל אייל אמריקאי מבחינת האלכוהול והמרירות.

בזלת – לאגר כהה חזקה טריה – ממבשלת רמת הגולן, מבשלה בעלת אוריינטציה גרמנית. בירת לאגר כהה בסגנון גרמני שנקרא דאבל בוק. (רוב מבשלות הבוטיק בארץ מייצרות ALE ).

הבירה בעלת טעמי שוקולד וקפה מובהקים.

עוג – למבשלה מספר בירות מחלפות עונתיות, המיוצרות במהדורה אחת. עוג חורפית תוצג בתערוכת BEERS 2013 בפעם הראשונה. בירה שיש לה ריח קשה,טעם קשה גם כן אך טעים. לשירלי למרבה הפלא היא הייתה מתוקה והכי טעימה.

מאגמה חורפית– מבשלה ממושב כנף אשר ברמת הגולן. בירת חורף בסגנון פורטר מחוזקת. בעלת אחוזי אלכוהול גבוהים ומעט דבש בבישול אשר מעניק לה גוף מלא. הקצף שלה מאוד קרמי, מרגישים בטעם את הלתת השרוף, טעמים של שוקולד, פולי קפה וקקאו. בירה מדהימה מצויינת!

דנסינג קאמל- מידנייט סטאוט - בירה תל אביבית, מגיעה מרחוב התעשייה. מידנייט סטאוט שחורה כפחם בעלת קצף סמיך וקרמי וגוף קטיפתי. הריח לא משהו אך הטעם עמוק, עוצמתי ומשובח והיא בעלת אופי ייחודי משלה. 5% אלכוהול.

JEM'S 8.8 – הראשונה בהיסטוריה שמגיעה מפתח תקווה. כשמה גם אחוזי האלכוהול. בירה בסגנון בלגי חזק. בירה שנשים אוהבות וגם בני הזוג שלהן. ריח מר וחמוץ וטעם מעולה!

PAVO TRIPEL – מבשלה בזכרון יעקב, ישנו שימוש פחות סטנדרטי בכשות אמריקאי בבירה הזו והיא בעלת ארומות שונות מהבירות הבלגיות אך מאוד בלגית בטעמים.הארומות של פירות טרופיים. 9% אלכוהול. בירה איכותית מצויינת!

ומבלגיה:

KASTEEL ROUGE – בירת אייל בלגית, 8% אלכוהול. מותססת כחצי שנה עם דובדבנים ולכן פירותית מאוד ומתוקה. בניגוד לקריק וחברותיה בירות הפירות הבלגיות המבוססות על למביק, שהן מאוד חמוצות עם טעמים אגרסיביים, זוהי בירה המבוססת על הבירה הכהה של המבשלה, אליה מוסיפים דובדבנים מה שהופך אותה לבירה רומנטית. המאהבת החדשה!

לטעמנו, הנה חמשת הגדולים בסדר אקראי:

רונן – החיטה המחוצפת

בירהל'ה - טריפל TEN

PAVO TRIPEL 

הדובים – אש

מאגמה חורפית

ושלושת הזוכים לטעמי האישי:

במקום השלישי – בירהל'ה - טריפל TEN

במקום השני - מאגמה חורפית

ובמקום הראשון - הדובים – אש

ואזכיר את עניין העיצוב – גם כאן האיכות לא נופלת. ישנה הקפדה על כל פרטי המוצר גם בעיצוב האינטליגנטי של הלייבלים וגם בתיאור המרקטיאלי. מדובר ברמה גבוהה. גיליתי שלל רב של לוגואים מושקעים, פרועים ויצירתיים. חלקם עם שמות מוזרים שגורמים לך לתהות על משמעותם ולאחר ששתית כמה בירות הכל בא, מגיע ונח על מקומו בשלום.