עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    cafe is going down
    ';

    פרטי קהילה

    במה

    והיה זה שייקספיר שאמר: "העולם הוא במה וכולנו שחקנים בו". "ולעיתים נדמה לי שהיה קל יותר אילו הייתי שחקנית. הייתי מכינה את עצמי לזה, כותבת את שעל ליבי מלא, עושה לי מונולוג עמוס ברגש, שכמעט ולא נושם והייתי מרשה ולא עוצרת אותי..." וכאן זה המקום להיות שחקנים ויוצרים, ממליצים ומבקרים, מדסקסים אקטואליה בימתית חדשה לצד זו הנוסטלגית הרחוקה ובעיקר - חיים על הבמה.

    אמנות ובמה

    חברים בקהילה (1622)

    שטוטית
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    אלי אלון-עית...
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    Buna
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    עמי100
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    amnonti
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    lemira
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    טובסדר
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    כריסטין
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    qi
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    מחרוזת
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    הזהרו מחיקוי...
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    ELBEX
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    פורום

    ביקורת הצגות

    בקאמרי מעלים את \"המלך ליר\" ויוצאים בחגיגת שייקספיר שלמה, בהבימה מחליטים על לתת לליא קניג ויעקב כהן להביא את \" הנהג של מיס דייזי\" לבמה ובבית לסין מתרגמים את ההפקה המצליחה \" נערי ההסטוריה \" לעברית. בו בזמן פורח תאטרון הפרינג' שלנו ועוד היד נטויה....\r\nזה הזמן והמקום לעדכן , לספר , להמליץ ולשתף את כולם במה שמתרחש על הבמות, מאחורי הקלעים ובכלל.....\r\n

    "התסביכים המיניים של הורינו - בתיאטרון תמונע

    20/10/12 10:14
    0
    דרג את התוכן:
    2012-10-27 20:24:25
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    ''

     התכניה של ההצגה

     

    ''

     

    ''

     

    שתי תמונות מפתיחת ההצגה

     

      מחזה מאת: לוקס ברפוס

    בימוי ותרגום: גד קינר

    שחקנים על פי הא' ב'

    גלעד אדלר  -  הרופא של דורה

    איתי בלייברג  -  האדון המעודן, החבר של דורה

    ענת זאוברמן  -  דורה

    נדב יהודאי  - הבוס של דורה

    אבישי מינג'רסקי: אביה של דורה

     מילנה סנדלר  -  אמו של הבוס

    שירה קצנלבוגן  -  אמה של דורה 

     

    חוויית תיאטרון: מזה שנים רבות כאשר אני רוצה לחוות חוויית תיאטרון משמעותית, אני לא פונה אל האולמות הגדולים והנוצצים. החוויה האמנותית המשמעותית לא מצויה יותר באולמות אלה מסיבות ידועות. ולכן, כאשר אני מחפשת חווית תיאטרון, אני פונה אל התיאטרון הפריפריאלי (קל"ב כמובן).

     

    הערה חשובה: מתוך החוויה הנשית/פמיניסטית האישית שלי לגבי מחזה זה: אני מעלה כאן על נס את המחזאי, לוקס ברפוס ואת המתרגם והבמאי, גד קינר, אשר ראה את ההצגה בשווייץ לפני כעשור. המודעות של שני גברים אלה למיניות של נערה/אשה וההבנה הדקה והרגישה ששניהם מגלים, הבא לביטוי על ידי הטיפול בנושא, זה בהחלט לא מובן מאליו, ולכן כל כך מרגש ומעורר תקווה.

     

    מבנה המחזה: המחזה הוא בן מערכה אחת ובו 35 תמונות קצרות, המאפשרות לשמור על קצב מהיר מאוד שאינו משאיר "רגעים מתים" בהצגה.

     

    העלילה: ההצגה מתחילה מיד במפנה, לאחר אקספוזיציה קצרצרה של תמונת הפתיחה: נערה מכווצת, ראשה מתחבא בברדס של ז'קט הפוטר שלה יושבת על מיטת בית חולים. קצר ממצה וקולע ולאחר שהאור מאיר את הבמה, התמונה הראשונה מתרחשת בחדרו של פסיכיאטר/רופא, כאשר בשקופית, אשר תיידע אותנו על חילופי התמונות ואת מיקום ההתרחשות. מלבד הכיתוב, תמונתו של פרויד היא המבשרת לנו היכן ההתרחשות הפעם. (תפקידו הרפואי מתחלף בין רופא נשים פסיכיאטר או רופא המשפחה, על פי הצרכים של העלילה). בפגישה זו אצל הרופא אנו פוגשים את דורה, (הנערה) והאם ומתברר שדורה מטופלת שנים בתרופות פסיכיאטריות שגרמו לנערה שיתוק רגשי והאם דורשת מהרופא להפסיק את הטיפול התרופתי על מנת להחזיר לדורה את חדוות החיים. דורה הצייתנית, בשל ההשפעה התרופתית המתמשכת, מוכנה לכל ובלבד שאבא יסכים. וכאן בא המפנה. הנערה מפסיקה את הטיפול ומתחילה להרגיש את המיניות המתעוררת בגופה. בעת עבודתה בחנות הירקות, היא נושקת לבוס הצעיר שלה על פיו. הבוס, המרגיש אחראי לשלומה, מזדעזע ודורש ממנה לחזור לנשיקות הלחי הרגילות שלהם. בצאתה של דורה מהעבודה היא פוגשת בחור צעיר הגורר אחריו מזוודת "טרול", (שימוש מצוין ברקויזיט להעביר אינפורמציה חשובה על הבחור על היותו נע ונד , ושאולי גם היציבות הנפשית שלו מפוקפקת). הם "מזדיינים" במלון שבו הבחור מתגורר.

     

    מתברר שהאקט המיני, זו חוויית עונג גופנית ראשונה בחייה של דורה, אחרי השיתוק הרגשי שלה בשל התרופות. היא מגיבה לעונג הזה ללא עכבות, אומרת לאמה שהיא אוהבת להזדיין. דורה נשלחת מיד אל הגינקולוג, בקליניקה שלו היא מקבלת הסבר איך לנהוג בחיי המין החדשים שלה (כמובן שההסבר הוא על פי תפיסתו של הרופא על תפקיד חיי המין) ובתקופה זו שבה לכל ניד, ניע והתנהגות יש כדור רפואי, הפעם מספק לה הרופא כדורים למניעת הריון. בהצגה לא ברור אם דורה משתמשת בגלולות שקיבלה. לכבוד הפיכתה של דורה לאשה, אמו של הבוס שלה, הדמות היחידה מהסובבים את דורה, המסוגלת להכיל את העונג שדורה חווה ביחסי המין והיא מלמדת אותה להתאפר, להשתמש בבושם ומורחת על שפתיה אודם. אביה של דורה מגיב לדמותה הנשית החדשה של דורה כאיום עליו ושהנשיות החדשה הזו עלולה לפתות את "המסכן" לבצוע פשע של גילוי עריות.

     

    דורה ממשיכה את הקשר עם הבחור כשהיא מבקשת ממנו שהפעם הם יזדיינו זמן רב יותר משעתיים, הזמן שארך האקט המיני הראשון שלהם. מתברר שגם עבור הבחור זו לו הפעם הראשונה שהוא חווה חוויה מינית. כתוצאה מיחסי מין אלה דורה נכנסת להריון, אשר כמובן מסתיים בהפלה יזומה על ידי האם. מיד לאחר ההפלה דורה מצהירה שהיא והבחור הצעיר מתאווים לתינוק משלהם. במשפחה מנסים לשכנע אותה שאין לה צורך בתינוק, ומפחידים אותה שאם מקיימים יחסי מין מיד לאחר ההפלה, היא תלקה בזיהום חמור. אולם דורה מתכוונת לצאת מהבית לחפש את בן זוגה. בגלל ההתעקשות שלה ללדת תינוק, דורה מובלת שוב לקליניקה של הגינקולוג. בתחילה כורתים לה את השחלות אבל ליתר בטחון ממשיכים וכורתים לה גם את הרחם. כשנודע לחבר שלה על הניתוח ושלא יוכל להיות להם ילד, הוא מנתק איתה את הקשר ושולח אותה לנסוע לרוסיה, לשם שתכננו לנסוע יחד, ואומר לה לנסוע לשם לבדה. הסיום המזעזע, על פיו מותר לכל העולם להחליט מה יעשה בגופה של הנערה ורק היא אינה זכאית להחליט על חייה ועל גופה ואפילו על הזכות שלה להשתמש בבושם, סממן נשיות מובהק, הפתיע אותי כמהלומת אגרוף בסרעפת.

     

    המשחק:   

    משחקה של ענת זאוברמן המשחקת את דורה הוא מבריק, אמין ומרגש. שפת הגוף שלה לא מתאפיינת כחולת נפש בלבד אלא מתנדנדת בין חולת נפש לנערה הלוקה בפיגור התפתחותי כלשהו. דורה משרה עליך רצון לגונן עליה ממשפחתה ומן העולם המאיים שבחוץ שאינו מסוגל להכיל שום חריגות. כאשר דורה נפתחת לחיים אתה מאושר איתה ואתה מבין את הרצון שלה לחוות את החיים ואת יחסי המין עד הקצה, כפי שהיא מנסה. המשחק שלה משרת מספר מטרות ואחת מהן שכאשר ההצגה מסתיימת השאלה המוסרית שהקהל מתחבט בה היא, איזו זכות יש לנו להחליט על שלמותם הגופנית של אנשים ה"חורגים" מה"נורמה", מי מחליט מה היא אותה "נורמה" ומי נחשב ל"נורמאלי". מי רשאי לגזול את חווית ההורות מזולתו - וזה הרי המסר שהמחזה מעביר בעוצמה רבה כל כך.  

     

    השחקנים האחרים אינם מתעלים לרמת המשחק של דורה והשאירו אותי די אדישה, מלבד שניים, איתי בלייברג המשחק את החבר של דורה, אשר פה ושם מעביר הבלחות של משחק אמין ומצליח לרגש אותי ומילנה סנדלר מצליחה לרגש בחברות וההבנה כלפי דורה. בימוי השחקנים של גד קינר מצליח לחבב עליך דווקא את האנשים ה"מוזרים", ה"שונים", ה"אחרים" והחריגים. יש בבימוי הזה חמלה והבנה כלפי הזולת. שירה קצנלנבוגן כאמא של דורה, הצליחה לרגעים בלבד לרגש אותי, בתחילת המחזה כאשר היא רוצה את חדוות החיים של דורה חזרה, אחר כך היא מתקבעת בתוך משחק מנותק מרגשות, אשר משרת אולי את המצב אבל לא הצליח לרגש אותי. 

     

    הבימוי  מינמליסטי ונקי המשרת היטב את המחזה. קינר מאפשר לצופה להתרכז במסר ובדילמה המוסרית שהמחזה מחייב את הצופה להתלבט בו. בימוי עם המצאות  וטריקים היה מחמיץ את המטרה ומסיט את תשומת הלב של הצופה לטכניקות הבימוי ולא לעלילה ולמסר המטריד. ההחלטה להושיב את הדמויות שאינן משתתפות באותה סצנה בשני צידי הבמה, הלא מוארים, מעבירים אינפורמציה חשובה, שלא משנה מה מתרחש עם דורה, האנשים שבחייה תמיד ברקע.

     

    התלבושות  של מריאלה בפניקה, האחראית גם על התפאורה ועל השקופיות, ברובן הן פונקציונליות ואילו התלבושות של דורה, בן זוגה ושל אמו של הבוס, טעונים בסמלים ומשרתים היטב את הדמויות והסיטואציה. צביעת פני השחקנים לגוונים בהירים ממחישה שההצגה היא מנקודת הראות של דורה הילדה.    

     

    התפאורה:

    מינימליסטית ופונקציונלית, משרתת את הבמה המסוימת של תיאטרון "תמונע". השימוש בשקופיות מעביר תחושה של לוח כיתת בית ספר. גם התוכניה המעוצבת כאילו נתלשו שני דפים ממחברת ספירלית, שוב ההמחשה של מצבה ההתפתחותי של דורה.

     

    במקום תגובות רגילות, אשמח אם יתקיים כאן דיון על זכותם של אנשים עם מוגבלויות על גופם ועל חייהם.    

     

    ההצגה הבאה של המחזה תהיה בתיאטרון תמונע ברחוב שונצינו 8 בתל-אביב, ביום 10.11.2012, רוצו לראות!,

    מה אתם חושבים? מעתה קל יותר להוסיף תגובה. עוד...
     

    הוספת תגובה על ""התסביכים המיניים של הורינו - בתיאטרון תמונע"

    נא להתחבר כדי להגיב.

    התחברות או הרשמה   



    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    מה אתם חושבים? מעתה קל יותר להוסיף תגובה. עוד...
     

    הוספת תגובה על ""התסביכים המיניים של הורינו - בתיאטרון תמונע"

    נא להתחבר כדי להגיב.

    התחברות או הרשמה