מוטל בן פייסי החזן מאת שלום עליכם - ספר נהדר. איך אפשר שלא להידבק בעת הקריאה בשמחת החיים של מוטל? קראתי אותו כמה פעמים, ותמיד זו חוויה -

ומה הבעיה?

אז ככה:

בתחילת הספר אבא של מוטל חולה, גוסס - מוטל לא מביע שום צער ושום דאגה על כך. לאחר מכן האבא מת - ואין שום הבעת צער, אני אפילו לא מדבר על הזלת דמעה, מצד הבן שלו מוטל. הוא שמח על כך שהוא יתום ולכן כולם מרחמים עליו (במושגים של אז, אני מתכוון), ושמץ של צער על מותו של אביו - אין בכללללללל!!! כבר כשהייתי ילד זה נראה לי מוזר.

מה אתם אומרים?

קראתי את הספר לפני שנים רבות ואהבתי אותו מאוד. האמנם אין, ולו גם שמץ של צער חבוי? על כל פנים הפתיחה של הספר : "אשרי, יתום אני!" הפכה לאחת מפתיחות הספרים המפורסמות ביותר.

צטט: למדנית 2012-07-28 07:48:32

קראתי את הספר לפני שנים רבות ואהבתי אותו מאוד. האמנם אין, ולו גם שמץ של צער חבוי? על כל פנים הפתיחה של הספר : "אשרי, יתום אני!" הפכה לאחת מפתיחות הספרים המפורסמות ביותר.

 

אשרי, יתום אני - משפט קלאסי מהתרגום של ברקוביץ. אצל אוריאל אופק זה "יופי לי - אני יתום", וגם בתרגומים אחרים זה בסגנון הזה. זה כבר פתח לדיון אחר, על תרגומים ותרגומי ספרות ילדים בכלל, טוב אולי אפתח על זה דיון כאן בקרוב.

שמץ של צער חבוי? האמת שחיפשתי, ולא מצאתי. פשוט אין. וזה לא שמוטל הוא ילד קהה-חושים או קר-לב, חלילה. ויש גם קטעים שבהם מוטל מאוד מצטער ובוכה ומתרגש, במיוחד במחנה המעבר "אליס איילנד", שבו יש הרבה סבל של יהודים ובעיקר של ילדים יהודים. מוטל מאוד רגיש לכאב של הילדה גולדלה, ולכאביהם של אחרים. אבל צער במידה כלשהי על אבא שלו - לא, אין.

צטט: liordagan 2012-07-28 13:34:41

צטט: למדנית 2012-07-28 07:48:32

קראתי את הספר לפני שנים רבות ואהבתי אותו מאוד. האמנם אין, ולו גם שמץ של צער חבוי? על כל פנים הפתיחה של הספר : "אשרי, יתום אני!" הפכה לאחת מפתיחות הספרים המפורסמות ביותר.

 

אשרי, יתום אני - משפט קלאסי מהתרגום של ברקוביץ. אצל אוריאל אופק זה "יופי לי - אני יתום", וגם בתרגומים אחרים זה בסגנון הזה. זה כבר פתח לדיון אחר, על תרגומים ותרגומי ספרות ילדים בכלל, טוב אולי אפתח על זה דיון כאן בקרוב.

שמץ של צער חבוי? האמת שחיפשתי, ולא מצאתי. פשוט אין. וזה לא שמוטל הוא ילד קהה-חושים או קר-לב, חלילה. ויש גם קטעים שבהם מוטל מאוד מצטער ובוכה ומתרגש, במיוחד במחנה המעבר "אליס איילנד", שבו יש הרבה סבל של יהודים ובעיקר של ילדים יהודים. מוטל מאוד רגיש לכאב של הילדה גולדלה, ולכאביהם של אחרים. אבל צער במידה כלשהי על אבא שלו - לא, אין.

 

אם כך, ליאור, שאלתך בעינה עומדת. מעניין אם מישהו יציע הסבר מחכים.

הדחקה.

צטט: תלתלית 2012-07-28 23:39:08

הדחקה.

 

גם אני חשבתי על זה, אבל גם בהדחקה צריך שיהיה - לפחות משהו! איזו רמיזונת!

 

בתחילת הספר, כאשר האב גוסס - אין שמץ של הבעת דאגה אצל מוטל. הוא חי לו את חייו, משחק עם העגל ושמח ומאושר על האביב, שאפשר לשחק בחוץ ולא ללמוד ב"חדר", וכל האנדרלמוסיה בביתו - עם כל הרופאים וההתעסקות של כולם באב החולה - זה משהו שעוצר בעד כולם מלהתערב בחיים של מוטל ולקלקל את השמחה שלו.

 

בכל זאת, בשלב מסוים אחיו הגדול אליה תופס אותו משתובב עם העגל, מחטיף לו סטירת לחי "בחור בן חמש משחק עם עגל!" 

 

אני תוהה האם אדישותו המוחלטת של מוטל לאביו איננה מכיון שמבחינתו אבא שלו הוא רק עוד אחד מאותם גורמים שיכולים לפתע להחטיף לו ולהרוס לו את הרגעים היפים של החיים. ייתכן שלאבא שלו אין משמעות אחרת עבורו. 

 

ייתכן שזה נראה קיצוני, אבל בכתבי שלום עליכם, ובעיקר ב"סיפורי מעשיות לילדי ישראל" אפשר לראות שהילדים חיים בשני עולמות נפרדים:

1. הבית, המשפחה, ה"חדר" - עולם שבו יש חובות וסבל, וחוטפים בו מכות מהמבוגרים

2. בחוץ, בטבע, היכן שהמבוגרים והילדים הגדולים יותר לא רואים אותך - שם משחקים, רצים, משתובבים ומרגישים טוב.

 

אבל בעולם 2 צריך להיזהר, כי המבוגרים פורצים פתאום באלימות וגוררים אותך בחזרה לעולם 1.

אפשר לראות את זה באופן מאוד בולט גם בפתיחה של "בימים ההם" מאת מדלי מו"ס.

 

 

צטט: liordagan 2012-07-28 13:34:41

צטט: למדנית 2012-07-28 07:48:32

קראתי את הספר לפני שנים רבות ואהבתי אותו מאוד. האמנם אין, ולו גם שמץ של צער חבוי? על כל פנים הפתיחה של הספר : "אשרי, יתום אני!" הפכה לאחת מפתיחות הספרים המפורסמות ביותר.

 

אשרי, יתום אני - משפט קלאסי מהתרגום של ברקוביץ. אצל אוריאל אופק זה "יופי לי - אני יתום", וגם בתרגומים אחרים זה בסגנון הזה. זה כבר פתח לדיון אחר, על תרגומים ותרגומי ספרות ילדים בכלל, טוב אולי אפתח על זה דיון כאן בקרוב.

שמץ של צער חבוי? האמת שחיפשתי, ולא מצאתי. פשוט אין. וזה לא שמוטל הוא ילד קהה-חושים או קר-לב, חלילה. ויש גם קטעים שבהם מוטל מאוד מצטער ובוכה ומתרגש, במיוחד במחנה המעבר "אליס איילנד", שבו יש הרבה סבל של יהודים ובעיקר של ילדים יהודים. מוטל מאוד רגיש לכאב של הילדה גולדלה, ולכאביהם של אחרים. אבל צער במידה כלשהי על אבא שלו - לא, אין.

 

 "יופי לי - אני יתום" - פתיחה ברמת שפה כזאת מספקת לי לא להתחיל אפילו לקרוא את התרגום הזה, 

מבלי לקרוא את מקור (שאינו רלונטי לתרגום המשפט הזה) הפער בין "אני מאושר" ל-"יפה לי" מספיק כדי להבין שהנושא סורס לשפה שלא תעביר את רוח הדברים, 

ורוח הדברים של הכותרת היא ציניות, כך שלהתדיין על העצבות של מוטיל נראה די מיותר, 

צטט: shby 2012-09-20 10:59:12

צטט: liordagan 2012-07-28 13:34:41

צטט: למדנית 2012-07-28 07:48:32

קראתי את הספר לפני שנים רבות ואהבתי אותו מאוד. האמנם אין, ולו גם שמץ של צער חבוי? על כל פנים הפתיחה של הספר : "אשרי, יתום אני!" הפכה לאחת מפתיחות הספרים המפורסמות ביותר.

 

אשרי, יתום אני - משפט קלאסי מהתרגום של ברקוביץ. אצל אוריאל אופק זה "יופי לי - אני יתום", וגם בתרגומים אחרים זה בסגנון הזה. זה כבר פתח לדיון אחר, על תרגומים ותרגומי ספרות ילדים בכלל, טוב אולי אפתח על זה דיון כאן בקרוב.

שמץ של צער חבוי? האמת שחיפשתי, ולא מצאתי. פשוט אין. וזה לא שמוטל הוא ילד קהה-חושים או קר-לב, חלילה. ויש גם קטעים שבהם מוטל מאוד מצטער ובוכה ומתרגש, במיוחד במחנה המעבר "אליס איילנד", שבו יש הרבה סבל של יהודים ובעיקר של ילדים יהודים. מוטל מאוד רגיש לכאב של הילדה גולדלה, ולכאביהם של אחרים. אבל צער במידה כלשהי על אבא שלו - לא, אין.

 

 "יופי לי - אני יתום" - פתיחה ברמת שפה כזאת מספקת לי לא להתחיל אפילו לקרוא את התרגום הזה, 

מבלי לקרוא את מקור (שאינו רלונטי לתרגום המשפט הזה) הפער בין "אני מאושר" ל-"יפה לי" מספיק כדי להבין שהנושא סורס לשפה שלא תעביר את רוח הדברים, 

ורוח הדברים של הכותרת היא ציניות, כך שלהתדיין על העצבות של מוטיל נראה די מיותר, 

 

תודה על התגובה,

אני לא יודע אידיש, אבל אני מעז לשער שהמשפט המקורי יותר קרוב ל"יופי לי - אני יתום" של אוריאל אופק, מאשר למשפט של ברקוביץ. מבחינת רמת שפה - זה נראה לי בסדר גמור, שהרי מוטל אמור להיות ילד שמדבר כמו ילד. וגם בתרגומים אחרים של הספר מצאתי ביטויים דומים לזה של אוריאל אופק, באותו משלב לשוני.

 

אם כבר דיברת על "אני מאושר" - האם זה שמוטל מאושר מזה שאבא שלו גוסס ואחר כך מת, זה משהו שנראה לך רגיל, שגרתי? סך הכול, כפי שכתבתי בתגובה קודמת, מוטל הוא לא איזה קהה-חושים, ויש קטעים שהוא מביע עצב והזדהות עם אומללים ומוכי-גורל.

 

לגבי "רוח הדברים של הכותרת היא צינית" - איזו כותרת? "אשרי יתום אני" או "יופי לי אני יתום" זה לא רק כותרת, אלא משפט שמוטל אומר כמה פעמים. ומוטל הוא הרי לא ילד ציני. כך שלהתדיין על חוסר העצבות של מוטל לא נראה לי מיותר אלא מתבקש.  

ליאור, שאפו על הדיון המעניין הזה. בחרתי לככב לא את פתיחת הדיון, אלא את ההתייחסות לתרגום ואת הניתוח הרגשי של מוטל. אין לי תשובות, אבל יופי של דיון. אוהבת את היצירתיות שלך ואת העומק. שתהיה שנה טובה ורק טוב!

צטט: מיכאלה 2012-09-21 01:18:42

ליאור, שאפו על הדיון המעניין הזה. בחרתי לככב לא את פתיחת הדיון, אלא את ההתייחסות לתרגום ואת הניתוח הרגשי של מוטל. אין לי תשובות, אבל יופי של דיון. אוהבת את היצירתיות שלך ואת העומק. שתהיה שנה טובה ורק טוב!

 

 

תודה רבה ושנה טובה גם לך!!

ממה שאני זוכרת , וקראתי לפני עידן ועידנים, אכן מוטיל "שמח" כביכול שהוא יתם. אני רואה את זה משני כיווןנים 1-הם חיו בעוני מנוול, והיתמות הזאת שנפלה עליו אחרי תקופה ארוכה שהאב לא פקד ואף צרך הרבה תרופות וכו', הביאה למשפחה איזה רווחה קטנה ובפרט לילדים. כוונתי שפתאום היה להם אוכל יותר דאגו להם וכו'. 2- שלום עליכם מספר עם המון הומור יהודי . חלק מההומור הזה זה להגיד אשרי יתום אני... כמו כן כל הספר מלא בשלומאיליות של מוטיל ואחיו. מוטיל בכלל מצטייר כדמות היפראקטיבית במונחים של היום. כך שזה גם סוג של הומור וגם היתמות משחררת אותו ממחויבויות , מללכת בשביל הסלול ובעצם מאפשרת לו להיות הוא עצמו

צטט: רות_ד 2012-10-12 15:30:00

ממה שאני זוכרת , וקראתי לפני עידן ועידנים, אכן מוטיל "שמח" כביכול שהוא יתם. אני רואה את זה משני כיווןנים 1-הם חיו בעוני מנוול, והיתמות הזאת שנפלה עליו אחרי תקופה ארוכה שהאב לא פקד ואף צרך הרבה תרופות וכו', הביאה למשפחה איזה רווחה קטנה ובפרט לילדים. כוונתי שפתאום היה להם אוכל יותר דאגו להם וכו'. 2- שלום עליכם מספר עם המון הומור יהודי . חלק מההומור הזה זה להגיד אשרי יתום אני... כמו כן כל הספר מלא בשלומאיליות של מוטיל ואחיו. מוטיל בכלל מצטייר כדמות היפראקטיבית במונחים של היום. כך שזה גם סוג של הומור וגם היתמות משחררת אותו ממחויבויות , מללכת בשביל הסלול ובעצם מאפשרת לו להיות הוא עצמו

 

היי, מוטל באמת שמח, לא במרכאות. לגבי זה שהיה למשפחה יותר אוכל ורווחה כלכלית - זה לא כתוב בספר, מה-גם שממילא בסביבה הקרובה של המשפחה כולם עניים. לגבי אשרי יתום אני כחלק מהומור - לא נראה לי שאפשר לפטור את זה בכך, כי סה"כ מוטל באמת מתכוון לזה. 

 

לגבי "היתמות מאפשרת לו להיות הוא עצמו" - נראה לי שבהחלט כן, אם כי עד גבול מסוים. זה מתקשר לי לדברייך על כך שמוטל מצטייר כדמות היפראקטיבית במונחים של היום. נראה לי שבמונחים של היום היו אומרים שהוא מאוד מוכשר ומתלהבים ממנו, למשל מזה שהוא יודע לצייר, למשל. אולי זכור לך שמוטל מגלה את כישרון הציור שלו באמריקה, ואחיו אליה משתגע מזה, הוא לא מבין מה השטות הזאת שמוטל עושה. זה למעשה היחס של הסביבה כמעט לכל דבר שמוטל נהנה ממנו. שלום עליכם מרבה לעסוק בכך, בביטול ובזלזול המוחלט של המבוגרים לכל דבר שהילדים יוצרים או נהנים ממנו, בעיקר ב"מן היריד" ("חיי אדם" בתרגום של ברקוביץ').