צטט: תלתלית 2012-07-28 23:39:08
הדחקה.
גם אני חשבתי על זה, אבל גם בהדחקה צריך שיהיה - לפחות משהו! איזו רמיזונת!
בתחילת הספר, כאשר האב גוסס - אין שמץ של הבעת דאגה אצל מוטל. הוא חי לו את חייו, משחק עם העגל ושמח ומאושר על האביב, שאפשר לשחק בחוץ ולא ללמוד ב"חדר", וכל האנדרלמוסיה בביתו - עם כל הרופאים וההתעסקות של כולם באב החולה - זה משהו שעוצר בעד כולם מלהתערב בחיים של מוטל ולקלקל את השמחה שלו.
בכל זאת, בשלב מסוים אחיו הגדול אליה תופס אותו משתובב עם העגל, מחטיף לו סטירת לחי "בחור בן חמש משחק עם עגל!"
אני תוהה האם אדישותו המוחלטת של מוטל לאביו איננה מכיון שמבחינתו אבא שלו הוא רק עוד אחד מאותם גורמים שיכולים לפתע להחטיף לו ולהרוס לו את הרגעים היפים של החיים. ייתכן שלאבא שלו אין משמעות אחרת עבורו.
ייתכן שזה נראה קיצוני, אבל בכתבי שלום עליכם, ובעיקר ב"סיפורי מעשיות לילדי ישראל" אפשר לראות שהילדים חיים בשני עולמות נפרדים:
1. הבית, המשפחה, ה"חדר" - עולם שבו יש חובות וסבל, וחוטפים בו מכות מהמבוגרים
2. בחוץ, בטבע, היכן שהמבוגרים והילדים הגדולים יותר לא רואים אותך - שם משחקים, רצים, משתובבים ומרגישים טוב.
אבל בעולם 2 צריך להיזהר, כי המבוגרים פורצים פתאום באלימות וגוררים אותך בחזרה לעולם 1.
אפשר לראות את זה באופן מאוד בולט גם בפתיחה של "בימים ההם" מאת מדלי מו"ס.
הוספת תגובה על "מוטל בן פייסי - בכלל לא אכפת לו שאבא שלו מת. מה דעתכם?"
נא להתחבר כדי להגיב.
התחברות או הרשמה