עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    cafe is going down
    ';

    פרטי קהילה

    שירה וכתיבה יוצרת

    קהילת "שירה וכתיבה יוצרת" בניהולם של שלמה אברמוביץ' ושל bfou, מיועדת למי שכותבים שירה, אוהבים לקרוא שירה ולמי שעוסקים בכתיבה יוצרת לסוגיה. הקהילה תעניק במה ליוצרים ותיקים ומנוסים לצד כותבים חדשים ומתנסים. הקהילה תיזום ותעודד דיונים ענייניים על יצירות וניתוחן, תוך שמירה על כבוד היוצרים. מדי פעם נארח כאן משוררים וכותבים בעלי שם, שחיים עדיין בינינו ונציג גם יצירות אלמותוית של יוצרי עבר, שכולנו גדלנו על ברכיהם. הקהילה תחשוף מפעם לפעם יוזמות חדשניות, שעיקרן עידוד הכתיבה והיצירה. בואו נהנה.

    אמנות ובמה

    חברים בקהילה (2288)

    amnonti
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    שטוטית
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    א. אפולינר
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    רונית אברהם
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    forte nina
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    חנה וייס
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    אלון בחורף
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    אלי אלון-עית...
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    אשת לפידות
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    Buna
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    איציק אביב
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    שיר במתנה
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    על חבל הטבור

    1/5/12 20:46
    7
    דרג את התוכן:
    2012-05-16 18:55:13
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    [ נורית צדרבוים, נוריתארט, טבור, חבל הטבור, שירים ]

     על חבל הטבור / נורית צדרבוים

     

    אוֹי חֲבָל, כָּל כָּךְ חֲבָל

    עַל חֶבֶל הַטַּבּוּר

    שֶׁנּוֹתַר

    וְהֻתַּר

    וְסָגַר

    אֶת זְמַן הָעִבּוּר,

    שֶׁנָּפַל וְהִתְפּוֹצֵץ.

    הוֹי חֲבָל עַל חֶבֶל הַטַּבּוּר

    שֶׁלֹּא הִתִּיר לְגַּלְגֵּל וּלְקַפֵּץ

    בְּמִגְרָשׁ הַמִּשְׂחָקִים שֶׁל הַנֶּפֶשׁ

    בְּעִמְקֵי קִירוֹת הַצֵּל.

    שֶׁהוֹתִיר אֶת  שֶׁהָיוּ כְּרוּכִים

    בִבְרֵכַת מֵי שַׁפִּירִים,

    נִּפְרָדִים בַּדְּרָכִים כְּמוֹרֵי נְבוֹכִים.

     

    סִימָן נוֹתַר בְּמֶרְכָּז הַגּוּף וְהַהֲוָיָה

    שֶׁל דָּבָר שֶׁהָיָה וְתָּוָה יְצִיאָה

    אֶל עוֹלָם שֶׁחִכָּה

    אֶל  יֵש שֶׁל שְׁחִיקָה

    אֶל מָקוֹם שֶׁכָּל גַּל בּוֹ עֵד  

    שהַחַיִּים הֵם זְמַן

    שֶׁעוֹמֵד

    בְּטַבּוּרוֹ שֶׁל עוֹלָם.

     

    חֲבָל עַל דְּאָבְדִין,

    אוֹמֶרֶת אֲנִי בְּיוֹם דִּין,

    וְלֹא מִשְׁתַּכְּחִין.

    וּמִתְאַוָּה

    לְהַכּוֹת בְּתֹף, טַמְּבּוּרִין, וּמְצִּלָּה

    לְהַשְׁכִּין בִּמְעוֹנִי

    שָׁלוֹם,

    וְשַׁלְוָה.

     

    ©כל הזכויות שמורות לנורית צדרבוים

     

    שיר זה הופיע היום בדך האוהדים שלי שנקרא 'נורית צדרבוים - בשביל המילים' - מוזמנים להכנס לדף זה ולצטרף להיות אוהדים.

     

    מה אתם חושבים? מעתה קל יותר להוסיף תגובה. עוד...
     

    הוספת תגובה על "על חבל הטבור "

    נא להתחבר כדי להגיב.

    התחברות או הרשמה   

    1/5/12 22:33
    1
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2012-05-01 22:33:25
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    כולנו הגענו מאותו רחם... כל אחד נושא את הסימן של צלקת בבטנו... געגועים לרחם שהגן עלינו כששחיינו במימיו ללא חשש ובעצימת עיניים ,ידענו שיש לנו שומר... אך הרחם אינו רוצה אותנו עוד בחזרה.

    --
    "כשאני מצייר אני בורח מחוקי האומנות."
    1/5/12 23:55
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2012-05-01 23:55:57
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    היי נורית היקרה,

     

     

     

    אני רואה את השיר הזה, כשיר המשך לשירך שפרסמת ב"פרצופה של המדינה", וכשיר המשך גם לשיר שפרסמת בחדר הזיכרון לבעלך ז"ל. שוב ההקבלה בין הרחם האישית לרחם של המדינה, עם כל ההקשרים האפשריים.

     

    אוֹי חֲבָל, כָּל כָּךְ חֲבָל

    עַל חֶבֶל הַטַּבּוּר

    שֶׁנּוֹתַר

    וְהֻתַּר

    וְסָגַר

    אֶת זְמַן הָעִבּוּר,

    שֶׁנָּפַל וְהִתְפּוֹצֵץ.

    הוֹי חֲבָל עַל חֶבֶל הַטַּבּוּר

    שֶׁלֹּא הִתִּיר לְגַּלְגֵּל וּלְקַפֵּץ

    בְּמִגְרָשׁ הַמִּשְׂחָקִים שֶׁל הַנֶּפֶשׁ

    בְּעִמְקֵי קִירוֹת הַצֵּל.

    שֶׁהוֹתִיר אֶת  שֶׁהָיוּ כְּרוּכִים

    בִבְרֵכַת מֵי שַׁפִּירִים,

    נִּפְרָדִים בַּדְּרָכִים כְּמוֹרֵי נְבוֹכִים.

     

     

    הבית הראשון מסמל כמובן לידה: לידה של כל אחד היוצא מרחם אמו, שמפסיק את זמן העיבור והקשר הכרוך בגוף בינו לבין אמו, שלא הותיר לו עוד זמן לכסות בצילה של ההגנה הטובה ביותר עבורו, כשכמובן כל זה מתקשר גם לכך שיציאתו קושרת אותו מיד לחבל הטבור של המדינה, גם בה אין הרבה זמן לעבד את הנפש, כי דיי מהר מצטווים למלא את הזמן במה שהמדינה קבעה: גן, בית ספר, צבא לימודים. וכך, החבל הזה שנחתך והותר בין הולד לאמו, התחלף בחבל טבור אחר, שקושר בינה-לבינו-למדינה.

     

       

     

     

     

    סִימָן נוֹתַר בְּמֶרְכָּז הַגּוּף וְהַהֲוָיָה

    שֶׁל דָּבָר שֶׁהָיָה וְִתָּוָה יְצִיאָה

    אֶל עוֹלָם שֶׁחִכָּה

    אֶל  יֵש שֶׁל שְׁחִיקָה

    אֶל מָקוֹם שֶׁכָּל גַּל בּוֹ עֵד  

    שהַחַיִּים הֵם זְמַן

    שֶׁעוֹמֵד

    בְּטַבּוּרוֹ שֶׁל עוֹלָם.

     

     

     

    וכמו האם שסימני ההיריון והלידה נותרים במרכז גופה, כך גם הילד הגודל קשור והדוק לחבל טבורה של המדינה, לצערנו הרב, לעתים, נקרא להתנתק גם ממנה ומשאיר צלקות במרכז גופה של המדינה: חללים, קברים, גל-עדים, כאב אובדן הקשר איתו, כאב הפרידה. לכן: כל גל בו עד שהחיים הם זמן שעומד, בטבורו של עולם. ובסופו של דבר בכל מקום החיים חולפים ועוברים, והעולם כמנהגו נוהג, וכך גם ימשיך כנראה להתנהג.

     

     

     

           

     

    חֲבָל עַל דְּאָבְדִין,

    אוֹמֶרֶת אֲנִי בְּיוֹם דִּין,

    וְלֹא מִשְׁתַּכְּחִין.

    וּמִתְאַוָּה

    לְהַכּוֹת בְּתֹף, טַמְּבּוּרִין, וּמְצִּלָּה

    לְהַשְׁכִּין בִּמְעוֹנִי

    שָׁלוֹם,

    וְשַׁלְוָה.

     

    ונראה שהדוברת אומרת שהזיכרון והצער לא ישתכחו בליבה לעולם, אבל שככל שאינם משתכחים בה, עצם קיומם מתאווה להשכין בתוכה שלום ושלווה. כלומר, שהיא יודעת שהעולם ימשיך כמנהגו, ואנחנו כאן באופן זמני, כעדות לזמן שעובר, משאירים את סימננו, כל אחד בתורו, כל אחד בדרכו.

    שיר לא פשוט בכלל, אבל הרעיון בו יפה וגם מדבר את המציאות ואת הבנת המציאות.

    1/5/12 23:56
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2012-05-01 23:56:41
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    צטט: razam-דודי רצם 2012-05-01 22:33:25

    כולנו הגענו מאותו רחם... כל אחד נושא את הסימן של צלקת בבטנו... געגועים לרחם שהגן עלינו כששחיינו במימיו ללא חשש ובעצימת עיניים ,ידענו שיש לנו שומר... אך הרחם אינו רוצה אותנו עוד בחזרה.

    הי דודי,

    נכון, רחם הרי מרחם. זה בעצם הגן עדן שממנו גורשנו.

    באחד משירי כתבתי ( בחדר הזכרון) שזה בדיוק ההבדל בין אמא אדמה לאם בשר ודם.

    תודה שהייתה כאן ותודה שהגבת.

    וסחטיין על התמונה החדשה בפרופיל ( כפי שזה מופיע כאן) סוף סוף רואים אותך ברור.


    --
    ד"ר נורית צדרבוים - www.nuritart.co.il

    "אנו נידונים להיות חופשיים" (סארטר)
    2/5/12 00:04
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2012-05-02 00:04:21
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    צטט: ג.ע. 2 2012-05-01 23:55:57

    היי נורית היקרה,

     

     

     

    אני רואה את השיר הזה, כשיר המשך לשירך שפרסמת ב"פרצופה של המדינה", וכשיר המשך גם לשיר שפרסמת בחדר הזיכרון לבעלך ז"ל. שוב ההקבלה בין הרחם האישית לרחם של המדינה, עם כל ההקשרים האפשריים.

     

     

    אוֹי חֲבָל, כָּל כָּךְ חֲבָל

    עַל חֶבֶל הַטַּבּוּר

    שֶׁנּוֹתַר

    וְהֻתַּר

    וְסָגַר

    אֶת זְמַן הָעִבּוּר,

    שֶׁנָּפַל וְהִתְפּוֹצֵץ.

    הוֹי חֲבָל עַל חֶבֶל הַטַּבּוּר

    שֶׁלֹּא הִתִּיר לְגַּלְגֵּל וּלְקַפֵּץ

    בְּמִגְרָשׁ הַמִּשְׂחָקִים שֶׁל הַנֶּפֶשׁ

    בְּעִמְקֵי קִירוֹת הַצֵּל.

    שֶׁהוֹתִיר אֶת  שֶׁהָיוּ כְּרוּכִים

    בִבְרֵכַת מֵי שַׁפִּירִים,

    נִּפְרָדִים בַּדְּרָכִים כְּמוֹרֵי נְבוֹכִים.

     

     

    הבית הראשון מסמל כמובן לידה: לידה של כל אחד היוצא מרחם אמו, שמפסיק את זמן העיבור והקשר הכרוך בגוף בינו לבין אמו, שלא הותיר לו עוד זמן לכסות בצילה של ההגנה הטובה ביותר עבורו, כשכמובן כל זה מתקשר גם לכך שיציאתו קושרת אותו מיד לחבל הטבור של המדינה, גם בה אין הרבה זמן לעבד את הנפש, כי דיי מהר מצטווים למלא את הזמן במה שהמדינה קבעה: גן, בית ספר, צבא לימודים. וכך, החבל הזה שנחתך והותר בין הולד לאמו, התחלף בחבל טבור אחר, שקושר בינה-לבינו-למדינה.

     

       

     

     

     

    סִימָן נוֹתַר בְּמֶרְכָּז הַגּוּף וְהַהֲוָיָה

    שֶׁל דָּבָר שֶׁהָיָה וְִתָּוָה יְצִיאָה

    אֶל עוֹלָם שֶׁחִכָּה

    אֶל  יֵש שֶׁל שְׁחִיקָה

    אֶל מָקוֹם שֶׁכָּל גַּל בּוֹ עֵד  

    שהַחַיִּים הֵם זְמַן

    שֶׁעוֹמֵד

    בְּטַבּוּרוֹ שֶׁל עוֹלָם.

     

     

     

    וכמו האם שסימני ההיריון והלידה נותרים במרכז גופה, כך גם הילד הגודל קשור והדוק לחבל טבורה של המדינה, לצערנו הרב, לעתים, נקרא להתנתק גם ממנה ומשאיר צלקות במרכז גופה של המדינה: חללים, קברים, גל-עדים, כאב אובדן הקשר איתו, כאב הפרידה. לכן: כל גל בו עד שהחיים הם זמן שעומד, בטבורו של עולם. ובסופו של דבר בכל מקום החיים חולפים ועוברים, והעולם כמנהגו נוהג, וכך גם ימשיך כנראה להתנהג.

     

     

     

           

     

    חֲבָל עַל דְּאָבְדִין,

    אוֹמֶרֶת אֲנִי בְּיוֹם דִּין,

    וְלֹא מִשְׁתַּכְּחִין.

    וּמִתְאַוָּה

    לְהַכּוֹת בְּתֹף, טַמְּבּוּרִין, וּמְצִּלָּה

    לְהַשְׁכִּין בִּמְעוֹנִי

    שָׁלוֹם,

    וְשַׁלְוָה.

     

     

     

     

    ונראה שהדוברת אומרת שהזיכרון והצער לא ישתכחו בליבה לעולם, אבל שככל שאינם משתכחים בה, עצם קיומם מתאווה להשכין בתוכה שלום ושלווה. כלומר, שהיא יודעת שהעולם ימשיך כמנהגו, ואנחנו כאן באופן זמני, כעדות לזמן שעובר, משאירים את סימננו, כל אחד בתורו, כל אחד בדרכו.

     

     

     

     

     

    שיר לא פשוט בכלל, אבל הרעיון בו יפה וגם מדבר את המציאות ואת הבנת המציאות.

    הי גימל,

    הפרשנות שהבאת כאן, מוכיחה בפעם המי יודע כמה, שלשיר אין גבולות ושלא תמיד היוצר הוא זה שאחראי על המשמעות הנגזרת ממנו.

    בשביל זה צריך לפעמים פרשנים. ועדיף פרשנים מהסוג שעוקב אחר מחבר לאורך זמן, ואחר כך יודע לעשות את ההקשרים.

    אני מודה שאני אישית לא חשבתי באופן מודע, בזמן הכתיבה, על הקשר בין שלושת השירים שציינת.

    אבל אנחנו הרי יודעים שהחלק המודע שלנו קובע מעט מאד. החלק הלא מודע משפיע וקובע יותר, ובמיוחד כאשר עוסקים ביצירה.

    והנה את באה ומראה את ההקשרים בין השלושה. בין אם זה חבל בין אם זה רחם בין אם זה טבור.

    נפלא, ממש נפלא.

    עשית כאן מלאכת מחשבת יפהפיה.

    והאמת, הרי אני היא זו שכותבת את הדברים, כך שזו תמיד אני, ואלה הם תמיד הגיגי נפשי המודעים והלא מודעים.

    ואת עשית את החיבור הישיר ואין לי אלא להסכים עמך.

    תודה גימל יקרה שהארת עוד זויות וכדרכך הרחבת את השיר האחד להדהד עם רעיו.

     

    בהזדמנות זו אני רוצה להציע לך עוד נקודת מבט והיא נכונה לגבי כלל השירים שלי.

    שמתי לב שאת מתרכזת בתכנים שאותם את מבינה מתוך השירים.

    יש גם הרבה מאד תרתי משמע, וכפל משמעות ועיבוי וריבוי בין ובתוך המילים שאני שוזרת.

    תנסי פעם במהלך הקריאה הפרשנית שלך להתחקות גם אחרי אלה.

    לדעתי זה ירחיב את התמונה עוד יותר.

    תודה לך.


    --
    ד"ר נורית צדרבוים - www.nuritart.co.il

    "אנו נידונים להיות חופשיים" (סארטר)
    2/5/12 09:13
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2012-05-02 09:13:09
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    אשוב עם מילים , בוקר טוב :)

    --
    לתת זה גם לקבל
    2/5/12 23:56
    1
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2012-05-02 23:56:14
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    כמה יפה השתמשת בתרתי משמע במילה טבור, מקסים. לא יכולתי לככב היום.

    --
    rachelyg
    3/5/12 14:02
    1
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2012-05-03 14:02:01
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

     

    ומה אנחנו , ולו רק חלקיק קטנטן במערכת היקום 

    הטבור הוא תמיד ייוותר מרכז עולמנו

    שהרי משם שאבנו את תחילת חיינו

    ובאשר להמשכם - 

    כל אחד עם הקצב שלו...


    --
    לתת זה גם לקבל
    3/5/12 16:32
    1
    דרג את התוכן:
    2012-05-03 17:32:41
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    שלב הלידה  והיציאה לאויר העולם מצערים את הכותבת מכיוון השהיה במי השפיר היתה שהייה בגן עדן. ומשנולדה ונאלצה לעזוב את מגרש המשחקים של הנפש ( הלא היא השהייה ברחם ) היא רוצה לעשות ככל שביכולתה כדי לחזור למצב הראשוני הגן- עדני ( להשכין במעונה שלום ושלווה). נדמה לי שבבודהיזם קוראים לזה נירוואנה. כך הבנתי את השיר.


    --
    שולה ניסים - כותבת שירה ויוצרת אמנות
    14/5/12 20:41
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2012-05-14 20:41:27
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    צטט: rachely111 2012-05-02 23:56:14

    כמה יפה השתמשת בתרתי משמע במילה טבור, מקסים. לא יכולתי לככב היום.

    תודה רחלי.

    קלטתי די באיחור שהגבת לי כאן. מקווה שתראי את תודתי אלייך.


    --
    ד"ר נורית צדרבוים - www.nuritart.co.il

    "אנו נידונים להיות חופשיים" (סארטר)
    14/5/12 20:43
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2012-05-14 20:43:26
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    צטט: סטאר* 2012-05-03 14:02:01

     

    ומה אנחנו , ולו רק חלקיק קטנטן במערכת היקום 

    הטבור הוא תמיד ייוותר מרכז עולמנו

    שהרי משם שאבנו את תחילת חיינו

    ובאשר להמשכם - 

    כל אחד עם הקצב שלו...

    תודה לך על תגובתך, וכמובן על התובנה הנכונה והחשובה שהוספת כאן.

    מצטערת שרק היום גיליתי את התגובה. אבל אף פעם לא מאוחר, איך אמרת "כל אחד עם הקצב שלו".


    --
    ד"ר נורית צדרבוים - www.nuritart.co.il

    "אנו נידונים להיות חופשיים" (סארטר)
    14/5/12 20:44
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2012-05-14 20:44:34
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    צטט: שולה ניסים 2012-05-03 17:32:41

    שלב הלידה  והיציאה לאויר העולם מצערים את הכותבת מכיוון השהיה במי השפיר היתה שהייה בגן עדן. ומשנולדה ונאלצה לעזוב את מגרש המשחקים של הנפש ( הלא היא השהייה ברחם ) היא רוצה לעשות ככל שביכולתה כדי לחזור למצב הראשוני הגן- עדני ( להשכין במעונה שלום ושלווה). נדמה לי שבבודהיזם קוראים לזה נירוואנה. כך הבנתי את השיר.

    תודה שולה. אהבתי את זה.


    --
    ד"ר נורית צדרבוים - www.nuritart.co.il

    "אנו נידונים להיות חופשיים" (סארטר)
    14/5/12 23:26
    1
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2012-05-14 23:26:00
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    קודם כל - אהבתי את השיר באטמוספירה שלו. זה אומר שלא הבנתי את עומקו (אנ'לא כזו מבינה בשירים, רק אוהבת:) ומה שנגע בי זה היכולת לראות את העולם כטבורו של היקום, ולא רק הפרט כטבורו של עולם. בפתיח חשתי מעין אכזבה (זה נשמע לי כמו הפלה..) ובסוף, צליל של תקוה, מתוך פקחון - חֲבָל עַל דְּאָבְדִין, ובכל זאת - לְהַשְׁכִּין בִּמְעוֹנִי שָׁלוֹם, וְשַׁלְוָה. נוחם ליל כּנרת~~

    --
    יש והדבר הנפלא,
    הוא לאו דוקא המקום שבו אתה נמצא
    אלא הכיוון שאליו אתה הולך . [א.ו.הולמס]


    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    מה אתם חושבים? מעתה קל יותר להוסיף תגובה. עוד...
     

    הוספת תגובה על "על חבל הטבור "

    נא להתחבר כדי להגיב.

    התחברות או הרשמה