כשהייתי בכיתה ב' שמעתי בפעם הראשונה בחיים שלי את הסיפור של רבקה אימנו ואז החלטתי שאני רוצה להיות מכניסת אורחים בדיוק כמוה (הרי לא סתם קראו לי רבקה). נכון, אצל רוב האנשים שאומרים את הביטוי "הכנסת אורחים" חושבים על אברהם אבינו ועל שלושת המלאכים, אבל אני דווקא מרגישה שרבקה אימנו מייצגת את הערך הזה הרבה יותר טוב.

למה? תחשבו על הילדה הזו שהולכת לשאוב מים מהבאר ופתאום רואה מישהו זר (לא הזהירו אותה שאסור לדבר עם זרים?) ואז מתנהל הדיאלוג המקסים הזה:

"וַיָּרָץ הָעֶבֶד, לִקְרָאתָהּ; וַיֹּאמֶר, הַגְמִיאִינִי נָא מְעַט-מַיִם מִכַּדֵּךְ.

וַתֹּאמֶר, שְׁתֵה אֲדֹנִי; וַתְּמַהֵר, וַתֹּרֶד כַּדָּהּ עַל-יָדָהּ--וַתַּשְׁקֵהוּ.

וַתְּכַל, לְהַשְׁקֹתוֹ; וַתֹּאמֶר, גַּם לִגְמַלֶּיךָ אֶשְׁאָב, עַד אִם-כִּלּוּ, לִשְׁתֹּת.

וַתְּמַהֵר, וַתְּעַר כַּדָּהּ אֶל-הַשֹּׁקֶת, וַתָּרָץ עוֹד אֶל-הַבְּאֵר, לִשְׁאֹב; וַתִּשְׁאַב, לְכָל-גְּמַלָּיו" (בראשית כד)

אתם יכולים לתאר לעצמכם מה זה לשאוב מים מהבאר לעשרה גמלים שכל אחד מהם שותה עשרות ליטרים?

זו דוגמא נפלאה למידת החסד – מעשה שנעשה מתוך אהבה אמיתית, ללא כל מחשבה על גמול או תועלת .   חוץ מזה רבקה אימנו עושה  את הכל במהירות ובנועם – כמו שנאמר -  כל המקבל את אורחו בסבר פנים יפות, אפילו לא נתן לו כלום - מעלה עליו הכתוב כאילו נתן לו כל מתנות טובות שבעולם.

ויש גם הכנסת אורחים שבלב:

 לפי הפרשנות  של הרב יובל שרלו, צריך להתייחס להכנסת אורחים לא רק במובן המקובל של קבלת האורח בבית כפשוטו, אלא: "הכנסת האחר לבית הפנימי - פתיחת הלב. אורחים רבים... מבקשים את החום הפנימי שבלב, את האמפתיה המוענקת מאדם לחברו, את החיוך ואת הנכונות להקשיב." ומכאן מסקנתו כי "אין אדם חייב להיות בעל בית עם חדרים וחלונות וגג כדי להכניס אורחים. אדם לוקח את עצמו לכל מקום שאליו הוא הולך, ובתוך עצמו הוא יכול להכניס אורחים בצורה העמוקה ביותר. שם, בעצמיותו ובנפשו, הוא יכול לארח כאוות נפשו, והוא מעניק את מה שבאמת חסר."

כאורחים שלנו נשמח למהר להשלים לכם מה שחסר, לקבל את פניכם בסבר פנים יפות, ולעשות כל זאת מתוך אהבה אמיתית...

ברוכים הבאים!