ושוב חג החנוכה עבר ואיתו הסתיימה החופשה של הילדים והצורך שלנו להעסיק אותם. והשנה, כמו כל שנה, בין שלל הבילויים האפשריים היתה  כמובן גם האופציה  של הפסטיגלים למינהם. אירוע, שילדים רבים מבית הספר של הבן שלי הלכו אליו, כמו גם כמה קרובי משפחה, אבל אני, לא הייתי מסוגלת לקחת את הילדים שלי לשם
.
קיבלנו כמה הצעות ללכת ביחד לפסטיגל ואני מאד אוהבת לקחת את הילדים לבילויים משותפים עם חברים שלהם, אך בכל זאת החלטתי שלא ללכת על זה בעקבות התהיה שעלתה בי: "למה אני חושפת את הילדים וכמה זה משפיע על מה שהם יהיו בעתיד?"

אני מסתכלת על הזמרים והשחקנים המופיעים בפסטיגל ואני רואה אנשים שרודפים אחר פרסום וכבוד ואם אפשר אז כסף מהיר. מבחינתי, מדובר על אנשים שלא באמת רוצים להיות זמרים או שחקנים, אלא על כאלו שמוכנים להיות כל דבר, העיקר שהם יפרסמו את עצמם ויהפכו להיות "סלב". הם יכולים לשיר, לרקוד, לשחק בטלנובלה, להנחות תוכניות טלויזיה או רדיו, להופיע בכל ארוע בעיר וכל דבר שהוא. והמבחן האמיתי שאתה יודע שאתה "סלב" - הוא ברגע שאתה מופיע בפסטיגל!
.
למפיקי הפסטיגל יש מטרה אחת - כסף. יותר צופים זה אומר יותר כסף. ואיך נשיג כמה שיותר צופים? נביא את המפורסמים "החמים", אלה שיש להם עכשיו הרבה מעריצים ואוהבים ולא אלו שהם טובים יותר. וזאת כמובן בלי לשכוח את הדבר החשוב ביותר: שהם יראו טוב. שיהיו יפים ויפות.
.
וזה, לא מה שאני רוצה בשביל הילדים שלי. כל התעשייה הזאת של ה"סלב" הרסה את המוזיקה ואת שאר המקצועות שהם מופיעים בהם.
ואני מחנכת את הילדים שלי למשהו אחר לגמרי. לא לרדוף  אחר פרסום ולא לנסות להיות כל הזמן במרכז העניינים. אדם שמחפש פרסום וצריך את אהבת הקהל, יעשה הכל בשביל להגיע לזה. כי הרי ההרגשה של להיות במרכז היא ממכרת ואדם יעשה הכל בשביל לקבל אותה, גם אם זה אומר לדרוך על אחרים, גם אם זה אומר להיות צבוע לכולם ולהתחנף לכל מי שרק אפשר. אתה מגיע למצב שאתה מוכר את הנשמה שלך בשביל פרסום ושליטה ואני  בכלל רוצה, שהילד שלי יהיה אדם.
 
"אדם", המושג הזה מאד מבלבל והפירוש שלו שונה מאחד לשני. אבל, להיות אדם  לדעתי, זה אומר לעזור לחברים ולחלשים. זה לא אומר שאם מישהו תורם כל שבוע סכום של כסף הוא עוזר לחלש. זה אולי עוזר להשקיט את המצפון ונותן לך הרגשה שאתה אדם טוב. אבל רוב האנשים חיים טוב בבית שלהם וחושבים רק על המשפחה שלהם ועל עצמם בעוד שכל ילד שלישי במדינה הזאת הוא עני. כולם רוצים להתחבר לחזקים ולא לחלשים. כולם רוצים להתחבר למפורסמים, לעשירים, מעריצים אותם ומוציאים הרבה כסף על פסטיגלים וארועים כאלה שמגדילים את חשבון הבנק של החזקים ואת האגו הנפוח שלהם. אבל מה עם השאר?

בגלל זה אני לא אקח את הילדים שלי לפסטיגל. מפני שברור לי שהחברה מסביבם משפיעה עליהם, אני לא יכולה להיות עיוורת. ברור שכאשר הם נמצאים בחברה שמטפחת את החזקים אז גם הם מושפעים מזה. כאשר כל מי שסביבם מעריץ איזה רודריגו או בר זוהר,  ברור לי שזה עלול לקרות גם לילדיי, אבל ממני, מהדוגמא האישית שאני יכולה לתת להם, הם יראו שאני רק מרחמת על כל אלה שמחפשים פרסום ורודפים אחרי כבוד וכסף.
אצלנו בבית, ה"חזקים" לא יזכו בהערצה והילדים יראו שני הורים שחושבים כל הזמן איך לשנות את פני הדברים, שחושבים כל הזמן איך לתמוך בחלש גם אם הם משלמים על זה מחיר ולפעמים כבד. לפעמים גם הם, הילדים, משלמים מחיר. אצלנו הילדים יקבלו "כל הכבוד", לא אם הם יופיעו מול הרבה אנשים באיזה ריקוד או שיר או שיהיו להם הרבה חברים. אלא אם הם יהיו צנועים ויהיו חזקים מול החברה שנותנת להם ערכים אחרים
.
הלוואי והייתי מוצאת יותר אנשים שחושבים כמוני. הלוואי והילדים שלי היו נמצאים בחברה שחושבת אחרת. הלוואי