עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    cafe is going down
    ';

    פרטי קהילה

    שירה וכתיבה יוצרת

    קהילת "שירה וכתיבה יוצרת" בניהולם של שלמה אברמוביץ' ושל bfou, מיועדת למי שכותבים שירה, אוהבים לקרוא שירה ולמי שעוסקים בכתיבה יוצרת לסוגיה. הקהילה תעניק במה ליוצרים ותיקים ומנוסים לצד כותבים חדשים ומתנסים. הקהילה תיזום ותעודד דיונים ענייניים על יצירות וניתוחן, תוך שמירה על כבוד היוצרים. מדי פעם נארח כאן משוררים וכותבים בעלי שם, שחיים עדיין בינינו ונציג גם יצירות אלמותוית של יוצרי עבר, שכולנו גדלנו על ברכיהם. הקהילה תחשוף מפעם לפעם יוזמות חדשניות, שעיקרן עידוד הכתיבה והיצירה. בואו נהנה.

    אמנות ובמה

    חברים בקהילה (2288)

    א. אפולינר
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    bonbonyetta
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    forte nina
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    אלון בחורף
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    יעל חיון
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    איציק אביב
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    amnonti
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    צבע השרב
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    ע~ ר~
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    dmeir
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    אדם קדם
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    חושבת על זה
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    פורום

    שירים שאני אוהב/ת במיוחד

    במה להצגת שירים ויצירות אהובות במיוחד.

    מובן כל כך מובן/מואיז בן הראש

    20/12/10 22:50
    3
    דרג את התוכן:
    2014-06-26 12:29:21
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

     

     

    מובן כל כך מובן

    הוּא מִתְקַשֵּׁר פַּעַם בְּשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים
    אוֹמֵר שֶׁאֲנַחְנוּ צְרִיכִים לְהִפָּגֵשׁ
    וְאַחַר כָּךְ חוֹזֵר עַל המַנטרָה שֶׁלּוֹ
    לָמָּה אַתָּה לֹא בּוֹלֵט יוֹתֵר
    דַּוְקָא יֵשׁ לְךָ שִׁירִים טוֹבִים מְאֹד
    וְאַתָּה מְפַרְסֵם בְּכָל הָעוֹלָם
    אָז לָמָּה אַתָּה לֹא מוֹצִיא אֶת סְפָרֶיךָ 
    בְּהוֹצָאוֹת גְּדוֹלוֹת יוֹתֵר
    וְאָז אֲנִי אוֹמֵר לוֹ
    מְשׁוֹררִים תְּמִימִים הֵמָּה
    אַתָּה הֲרֵי לֹא מִבֵּין וְלֹא תָּבִין
    מִמָּרוֹם אַשכנזיותךָ
    מָה זֶה לִהְיוֹת מְשׁוֹרֵר לֹא אַשְׁכְּנַזִּי
    הַסִּבָּה הִיא פְּשׁוּטָה מְאֹד
    אֲנִי מָרוֹקָאִי
    לָכֵן אֲנִי לֹא מוֹצִיא לְאוֹר אֶת סְפָרַי
    בְּהוֹצָאוֹת
    בּוֹלְטוֹת יוֹתֵר
    וְאָז הוּא מַתְחִיל לְהַסְבִּיר הֶסְבֵּרִים מִמִּינֵי הַהֶסְבֵּרִים
    וּלְסֵפֶר סִפּוּרִים מִמִּינֵי הַסִּפּוּרִים
    הוּא אוֹהֵב לְשִׁיר סְלִיחוֹת סְפָרַדִּיוֹת
    וְהַמִּשְׁפָּחָה שֶׁלּוֹ בָּאָה מִמַּרוֹקוֹ לְפוֹלִין בְּמֵאָה השתֶם עֲשָׂרָה
    כִּי הוּא לֹא שׁוֹמֵעַ אוֹתִי, הוּא לֹא יָכֹל לִשְׁמֹעַ אוֹתִי
    אַחַר כָּךְ יֵשׁ טֶלֶפוֹן מֵהַמְשׁוֹרֵר הַשֵּׁנִי
    הֵם מִשּׁוּם מָה מִתְקַשְּׁרִים בְּתוֹךְ כַּמָּה שָׁעוֹת
    וְאוֹמֵר לִי מָה אַתָּה רוֹצֶה
    כָּתְבוּ עָלֶיךָ בָּעִתּוֹנִים
    וְאָז אֲנִי אוֹמֵר לוֹ דָּבָר כָּל כָּךְ פָּשׁוּט
    יוֹתֵר פָּשׁוּט מִזֶּה אִי אֶפְשָׁר
    אֲנִי רוֹצֶה לְפַרְסֵם סְפָרִים וְשֶׁהֵם יִהְיוּ בַּחֲנוּיוֹת הַסְּפָרִים
    וְשֶׁהַקּוֹרְאִים יִקְנוּ אוֹתָם וְיִקְרְאוּ אוֹתָם
    אִלְמָלֱא כָּךְ לְשֵׁם מָה לְפַרְסֵם סְפָרִים
    אֲבָל הוּא אוֹמֵר לִי שֶׁהוּא לֹא מִבֵּין
    וּכְשֶׁאֲנִי מַסְבִּיר הוּא לֹא שׁוֹמֵעַ
    כַּמּוּבָן כֹּל סִבָּה הִיא הַסִּבָּה וְתָמִיד הָאֵין נָבִיא בְּעִירוֹ
    וַאֲנִי לֹא נָבִיא וְלֹא בֵּן נָבִיא וַאֲנִי לְצַעֲרִי הָרַב רָחוֹק מֵעִירִי
    כְּמֶרְחָק הַמִּזְרָח מִן הַמַּעֲרָב וְהֶעָנָן מִן הָאֲדָמָה
    וְאָז הוּא אוֹמֵר שׁוּב שֶׁהוּא לֹא מִבֵּין
    אַחַר כָּךְ אֲנִי מְסַפֵּר עַל הַסֵּפֶר שֶׁעוֹמֵד לָצֵאת בִּסְפָרַד
    וְזֶה נִשְׁמַע לָהֶם אֶלֶף לַיְלָה וְלַיְלָה וְשֶׁקִּבַּלְתִּי מִקְדָּמָה
    שֶׁל עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים שָׁ"ח וְזֶה גַּם לִי נִשְׁמַע אֶלֶף לַיְלָה וְלַיְלָה
    וּבִכְלָל כְּבָר הִפְסַקְתִּי אֶת הַנִּסָּיוֹן לְהָבִין אוֹ לִהְיוֹת מוּבָן
    הַכֹּל מְגֻחָךְ עַד כְּדֵי כְּאֵב וְהַכֹּל מַצְחִיק עַד כְּדֵי דְּמָעוֹת
    וְאִישׁ כְּבָר לֹא יוּכַל לְהֵזִיז אוֹתִי מִמְּקוֹמִי
    חוּץ מֵהֶעָנָן הַשָּׁחֹר שֶׁמָּעַל רָאשִׁי 
    וְהַשָּׁנִים שֶׁעוֹבְרוֹת מעלַי וּמַרְחִיקוֹת אוֹתִי
    מֵעַצְמִי וממוֹלדתִּי וּמִבֵּית אָבִי וּמִבֵּית סָבִי
    רַק שָׁם הָיִיתִי יָכֹל לִהְיוֹת מוּבָן, לְפָחוֹת לְעַצְמִי.

    מה אתם חושבים? מעתה קל יותר להוסיף תגובה. עוד...
     

    הוספת תגובה על "מובן כל כך מובן/מואיז בן הראש"

    נא להתחבר כדי להגיב.

    התחברות או הרשמה   

    21/12/10 08:13
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2010-12-21 08:13:31
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    אני מבין ש"כְּמֶרְחָק הַמִּזְרָח מִן הַמַּעֲרָב וְהֶעָנָן מִן הָאֲדָמָה " פירושו זה ועוד זה. :) סתם בדיחה מתנשאת שלי. צריך להשביע את האגו מדי פעם. אם מואיז היה שואל לדעתי, הייתי אומר לו: קח את שלושת השורות האחרונות ותמסגר אותן. את השאר השאר במגירה.

    --
    שם המשחק הוא "מודעות", והסיכויים..... קלושים.
    21/12/10 08:30
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2010-12-21 08:30:48
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    צטט: טולטק 2010-12-21 08:13:31

    אני מבין ש"כְּמֶרְחָק הַמִּזְרָח מִן הַמַּעֲרָב וְהֶעָנָן מִן הָאֲדָמָה " פירושו זה ועוד זה. :) סתם בדיחה מתנשאת שלי. צריך להשביע את האגו מדי פעם. אם מואיז היה שואל לדעתי, הייתי אומר לו: קח את שלושת השורות האחרונות ותמסגר אותן. את השאר השאר במגירה.

     

     

     

     

    אני סימון נחמיאס איתן נ. גלס

    הַמְּשׁוֹרֵר הַלְּאֻמִּי שֶׁל הָאַשְׁכְּנַזִּים 

    חַיִּים נַחְמָן בְּיָאלִיק שָׂנָא אוֹתָנוּ

    אֶת הַשְּׁחֹרִים, אֶת הַסְּפָרַדִּים, אֶת הַמִּזְרָחִים,

    וּבְכָבוֹד וְהָדָר הוּרַד הָרָגִישׁ הַזֶּה לַקֶּבֶר.

    מַה לַּעֲשׂוֹת, וַאֲנִי אוֹהֵב אֶת שִׁירָיו,

    לִבִּי נִשְׂרַף לְמִלּוֹתָיו, וְלֹא סוֹלֵחַ.

    הִכְנִיסַנִי תַּחַת כְּנָפְךָ, בֶּן-שַׁרְמוּטָה!


    --
    הוליווד זה מקום בו ישלמו לך אלף דולר תמורת נשיקה ו-50 סנט תמורת הנשמה שלך.
    - מרלין מונרו
    21/12/10 08:39
    1
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2010-12-21 08:39:19
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

     

    מאת ד"ר גיא בכור



    רוח הצפון והשמש התווכחו מי מהן חזקה יותר. בסופו של דבר הן החליטו שמי מהן שתצליח להפשיט עובר אורח מבגדיו, יוכרז כמנצח. הרוח החלה ראשונה. היא נשפה בחוזקה על האיש, שאחז בבגדיו בכל כוחו. היא ניסה עוד יותר חזק, אך האיש עטף את עצמו בבגדים נוספים. הרוח נשפה ונשפה, ולבסוף ויתרה. כאשר הגיע תורה של השמש, היא האירה בתחילה בנעימות על האיש, שבהדרגה הסיר את בגדיו העליונים. אחר כך החלה לחמם את הארץ בעוצמה גוברת, עד שהאיש הסיר בנחת את בגדיו, ונכנס לטבול בנהר סמוך. אכן, השכנוע יעיל יותר מהכוח.

    משלי אזופוס, המאה הששית לפני הספירה.

     

     

    כמה נפלאה היא המורשת היהודית, בת מאות ואלפי שנים. אל תתביישו בה, היא נכס. הציגו אותה לראווה בפני העולם הערבי, והוא יעריך זאת. דברו אליו בקודים המוכרים לו: של מורשת, היסטוריה, משפחה, דת, והמשכיות, ולא תאמינו מה תהיה התוצאה. ברגע שיבין שאנחנו כאן לא 60 שנה אלא שלושת אלפים, פי שניים מן האסלאם, גם התייחסותו תשתנה. זה תהליך ארוך, וכבר בזבזנו 30 שנים אבודות, אך השמש תמיד תזרח שוב. אם כן, הבה נתחיל מן ההתחלה (מתוך "כנר על הגג")

     

    --
    הוליווד זה מקום בו ישלמו לך אלף דולר תמורת נשיקה ו-50 סנט תמורת הנשמה שלך.
    - מרלין מונרו
    21/12/10 08:56
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2010-12-21 08:56:29
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    צטט: איימי האחת 2010-12-21 08:30:48

    צטט: טולטק 2010-12-21 08:13:31

    אני מבין ש"כְּמֶרְחָק הַמִּזְרָח מִן הַמַּעֲרָב וְהֶעָנָן מִן הָאֲדָמָה " פירושו זה ועוד זה. :) סתם בדיחה מתנשאת שלי. צריך להשביע את האגו מדי פעם. אם מואיז היה שואל לדעתי, הייתי אומר לו: קח את שלושת השורות האחרונות ותמסגר אותן. את השאר השאר במגירה.

     

     

     

     

    אני סימון נחמיאס איתן נ. גלס

    הַמְּשׁוֹרֵר הַלְּאֻמִּי שֶׁל הָאַשְׁכְּנַזִּים 

    חַיִּים נַחְמָן בְּיָאלִיק שָׂנָא אוֹתָנוּ

    אֶת הַשְּׁחֹרִים, אֶת הַסְּפָרַדִּים, אֶת הַמִּזְרָחִים,

    וּבְכָבוֹד וְהָדָר הוּרַד הָרָגִישׁ הַזֶּה לַקֶּבֶר.

    מַה לַּעֲשׂוֹת, וַאֲנִי אוֹהֵב אֶת שִׁירָיו,

    לִבִּי נִשְׂרַף לְמִלּוֹתָיו, וְלֹא סוֹלֵחַ.

    הִכְנִיסַנִי תַּחַת כְּנָפְךָ, בֶּן-שַׁרְמוּטָה!

     

    ממש לפני ימים אחדים, לגמרי במקרה, או שלא במקרה, נתקלתי בטענה הזו, כאילו ביאליק שנא ספרדים וכו.

    שם נטען כי הדבר הוא בגדר עלילה. אני נוטה, גם כן, לחשוב כך ומציע לסימון, או לאיתן, לוותר על הענין השנוי במחלוקת הזה , ומאד לא מעניין ולא חשוב. האיש חשוב בשל שיריו וכתביו, ושאר הדברים המרכיבים אותו אינם תמיד רלבנטיים.

    בכל אופן, איתן חב לביאליק שיר אחד לפחות, את השיר הנ"ל. (אם זהו אכן שיר)


    --
    שם המשחק הוא "מודעות", והסיכויים..... קלושים.
    21/12/10 09:11
    1
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2010-12-21 09:11:44
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    אני מקווה שהשיר הזה של איתן לא יעניק לו את התואר "המשורר הלאומי של הספרדים". ואני שאיני חזק באקטואליה, חשבתי לתומי, שכל ענין הספרדים-אשכנזים כבר פאסה.

    --
    שם המשחק הוא "מודעות", והסיכויים..... קלושים.
    21/12/10 10:01
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2010-12-21 10:01:33
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

     

    "בוב דילן וג'ון באאז בבית הלבן , שירי מחאה בבית נשיא ישראל? (פברואר 2010)
    מה נשמע

    אתם מתארים לכם מצב ששלום חנוך, אהוד בנאי, דיוויד ברוזה, אביב גפן, הדג נחש, מוקי, יהודה פוליקר וחוה אלברשטיין מתייצבים בית נשיא ישראל לשיר שירים למען זכויות האדם, אי אפליה, שוויון וצדק חברתי? חזון אחרית הימים?
    זה מה שקרה השבוע בארצות הברית של אמריקה: בוב דילן, ג'ון באאז, ג'ון מלנקמפ, סמוקי רובינסון, ג'ניפר הדסון, וויל איי.אם ועוד אמנים מהשורה הראשונה, התייצבו בבית הלבן בוושינגטון די.סי לשיר שירי זכויות האדם מול הנשיא ברק אובמה בחודש הנקרא "חודש ההיסטוריה השחורה" וביוזמת התנועה לזכויות האדם. האירוע הועבר בשידור ישיר ב - PBS, רשת טלוויזיה ללא מטרת רווח הנתמכת ע"י מוסדות השלטון בארה"ב.
    הנשיא אובמה פתח את האירוע בדברים על התפקיד החשוב של התנועה לזכויות האזרח, כשהוא מצטט את דברי איש הקונגרס ג'ון לואיס – "בשעות האפלות ביותר, מוסיקה ושירים הרימו את רוחנו, נתנו לנו תקווה".
    בוב דילן, בהופעת בכורה בבית, הלבן הגיש ביצוע אינטימי ל"הזמנים משתנים" - The Times They Are A-Changin, גם חברתו למאבק על זכויות האדם בשישים ומי שהופיעה איתו בסיבוב ההופעות The Rolling Thunder Revue בשבעים (שהתמקד בזכויות האדם), הזמרת ג'ון באאז עלתה לשיר את שיר המחאה הוותיק We Shall Overcome.
    בשורה הראשונה נראה סטיווי וונדר שהקשיב לוויל. איי.אם. מבצע את שירו Master Blaster. אובמה אינו מסתיר את אהבתו המיוחדת לוונר ומכנה אותו "הגיבור שלי". ג'ניפר האדסון וסמוקי רובינסון שרו את People Get Ready. ג'ון מלנקמפ דיבר על עצמו כנער שגדל בסביבה אלימה במהלך המאבק של התנועה לזכויות האזרח בשבעים. הוא עצמו שר את Keep Your Eyes on the Prize.
    התנועה לזכויות האזרח לא הייתה מה שהיא ללא הסיוע של המוסיקה האמריקאית. ליוצרים בתחום הבלוז,הגוספל, הפולק והרוק היו יותר מיד ורגל במהפכה, ומדובר במאות שירים, חלקם מוגדרים "שירי מחאה" שנכתבו על נושא זכויות האדם מ - We Shall Overcome שהתבסס על שיר של זמר העם פיט סיגר, שהיה השיר המרכזי הבולט במאבק למאן המטרה, שיר שמזוהה מאוד עם הקהילה האפרו-אמריקנית, השיר "מתי נשולם על העבודה שעשינו" When Will We Be Paid For the Work We've Done?" של הסטייפל סינגרס, שמתייחס לעבדות של השחורים והניצול של הפועל השחור בארה"ב, השיר Oh Freedom, גם הוא נטוע חזק בקהילה האפרו-אמריקנית, שיר שבוצע ע"י ג'ון באאז ביום נאומו המפורסם (I Have A Dream) של מנהיג השחורים מרטין לותר קינג, שיר שהפך להימנון התנועה.
    "Oh, Freedom! Oh, Freedom over me! Before I'll be a slave, I'll be buried in my grave ..."
    אם לחזור לפתיחה: אני זורק כפפה לשמעון פרס, נשיאנו. נכון שז'אנר שירי המחאה ממש לא מפותח אצלנו, אבל יש שירים (אהוד בנאי כתב שירי מחאה כ - "עבודה שחורה", "ערבב את הטיח") ולעולם לא מאוחר. ארגן ערב כזה. מדינת ישראל, עם כל הבעייתיות – יכולה לפתוח דף חדש בנושא זכויות האזרח. ערב מהסוג שנערך בבית הלבן יכול להיות יריית פתיחה. עם כל התמימות שבדבר, צריך להאמין שמהמוסיקה תיפתח הטובה."


    --
    הוליווד זה מקום בו ישלמו לך אלף דולר תמורת נשיקה ו-50 סנט תמורת הנשמה שלך.
    - מרלין מונרו
    21/12/10 10:23
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2010-12-21 10:23:25
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    שדות גולדברג '' '' '' פרויקט "שרות לאה גולדברג" הוא הדבר הכי טוב שקרה השנה במוזיקה הישראלית וזו הסיבה שלא תשמעו אותו ברדיו '' '' '' '' '' ''
    שי להב
    03/07/03 '' '' '' '' '' '' הנה חמישה דברים שלא ידעתם על פרויקט "שרות לאה גולדברג":



    .1 בישראל 2003 רק משוגע לדבר (ומשוגע בכלל) כמו ניצן זעירא יכול להרים
    פרויקט כל כך יומרני, כל כך לא מסחרי וכל כך מרשים. יצירה של 14 קטעים
    חדשים לשירי משוררת שמתה כבר לפני יותר מ­30 שנה, כולם מבוצעים בידי
    זמרות מהזן הלא כוכבי ובאף אחד מהם אי אפשר ללוות את הפזמון בכפיים.
    תוסיפו לזה את העיצוב המושקע והיוקרתי בצורת ספרון שירה, ואת הדיסק השני,
    שהוא אוסף שירים מוכרים וותיקים של המשוררת, אבל גם מהזן הבלתי שלאגרי.
    התוצאה היא פנינה אמיתית, שמשלבת בצורה אותנטית ומקצועית בין קלאסיקה
    במשקל כבד, לדור צעיר ורזה של יוצרים מקומיים. זעירא, חובב מובהק של
    פרויקטים ענקיים עם ניחוח מסחרי דק ("עבודה עברית", סדרת אוספי נענע), לא
    עומד לראות מהדיסק הנוכחי הרבה ג'ובות. אבל הוא כן בונה כאן עוד נדבך
    חשוב של תרבות מקומית איכותית, וזה הרבה יותר ממה שניתן לומר לזכותם של
    הקולגות שלו מהחברות הגדולות. הבחור, הרשו לנו להתנבא, לא יזכה אף פעם
    בפרס ישראל. לא נורא. הוועדה המסדרת החליטה להעניק לו במקום את מגן
    "קול ישראל". הוא לפחות לא יתפוס לו מקום על המדף.



    .2 אין זמרות בארץ. לפחות לא מהזן הבלתי מסלסל. לפחות לא ברדיו. תחשבו
    רגע. כמה זמרות מקומיות שלא קוראים להן ריטה, או דנה ברגר, יוצא לכם
    לשמוע באוטו? רמז: המספר מזכיר את כמות הפעמים שבהן ברוך ממן, מאמנה
    החדש של הפועל חיפה, שיחק במדים האדומים. והנה, בדיסק אחד אנחנו מקבלים
    יותר מעשר זמרות, כולן שרות היטב, מרביתן גם יוצרות מוכשרות להפליא
    והחלק הארי שלהן מוכר רק ליודעי דבר. איך ייתכן, למשל, שלא שומעים עוד
    מרונה קינן (עם "חמסין" הנהדר), או שהשם יסמין אבן אינו מוכר כלל? איזו
    מדינה יכולה להרשות למלחינה כמו ורד קלפטר (בגירסה מצמררת ל"פרידה")
    להידחק לשוליים, או לעצור את הכוח המתפרץ של תמי ענבר? המדינה שלכם,
    גבירותיי ורבותיי. יש כאן כוח נשי אדיר ורעב שרק מחכה לצ'אנסים. במקרה של
    אפרת בן­ צור או שרון רוטר, ההמחאה כבר נפדתה (ניצן זעירא כבר אמרנו?).
    עכשיו, שמישהו יכין פנקס צ'קים חדש. ואגב, ברצועה 14 של הדיסק הראשון
    בפרויקט מתגלה כישרון רענן במיוחד. ראפרית היסטרית עם מבטא רב הבעה
    וחוש קצב מטמטם. קבלו את אם סי לאה ג'י, ובשמה העממי, לאה גולדברג.
    מיקרופון להשכיר.



    .3 במציאות המוזיקלית העכשווית דומה כי נגזר עלינו להשלים עם קאנונים
    ספרותיים כמו "בלבלי אותו" ו"יאללה לך הביתה מוטי". עלבונות האינטליגנציה
    האלה כבר הפכו לכל כך שכיחים, עד כי יש כאלה שהחלו לעטוף אותם
    בסופרלטיבים מקצועיים. "שפת הרחוב האמיתית", "שירים אותנטיים" וכו'.
    הקשבה אחת לפרויקט החדש של שירי לאה גולדברג צריכה להחזיר את כולנו
    לפרופורציות. מדובר במשוררת שבמודע לא השתמשה בשפה גבוהה, עסקה
    בנקודות הכי בסיסיות של הקיום האנושי והיצירות שלה יכולות לדבר אל כל
    אדם, בכל מעמד או רקע השכלתי. בתנאי, כמובן, שהוא מתאמץ מעט לחשוב,
    ולא מצפה שיגישו לו בכפית את הדיבור היומיומי הנלעג ביותר. כיוון שקשה
    לבוא בטענות לצרכנים, צריך להפנות את החצים אל המתווכים, ובמילים ברורות
    יותר ­ תחנות הרדיו והטלוויזיה. כשכבר נופל לידיכם פרויקט כזה, תתייחסו
    אליו עם אפליה מתקנת. אולי תתרמו פעם גם משהו קטן לתרבות ולא רק
    לרייטינג. שירי המשוררים ככלל הם אוצר שבעשורים האחרונים הפך לגנוז. מה
    שבסבנטיז היה כמעט עממי (לראיה, הלהיטים הגדולים של צביקה פיק, אמן
    הפופ האולטימטיבי, התבססו של שירי משוררים), הפך פתאום לז'אנר מנותק עם
    ארומה מתנשאת. חבל, כי מרבית הפזמונאים הנוכחיים לא מסוגלים אפילו
    להתקרב למילוי הוואקום.



    .4 ואם כבר נגענו בהתנשאות, קשה שלא להכניס ראסיה קטנה למפלצת
    הפוליטיקלי קורקט. אחת הבעיות של שירי המשוררים היא, בפשטות, שכמעט
    לכולם קראו טשרניחובסקי, אלתרמן, שלונסקי וגולדברג, בניגוד לשבזי. בישראל
    החדשה, שמנסה למחות בכוח את שיירי הקיפוח העדתי של העשורים הראשונים,
    כל דבר שמדיף ממזרח אירופיות נדחק הצדה, ומתויג אוטומטית כתפסן תחת
    וכמנותק מההוויה המזרח תיכונית. כאילו שחלומנו הגדול הוא להידמות לשכנינו
    ברמה התרבותית. כשמצרפים למגמה הזו את עידן הרייטינג המחליא, התוצאה
    היא גיבורי תרבות כמו ארלט ספדיה ודוד זיגמן. אבל המציאות הזו עושה עוול
    עצום דווקא ליוצרים המזרחיים שתרים אחרי חומרים איכותיים יותר. שהרי, למי
    ששכח, הלהיט הכי גדול של צלילי העוד, "חנהל'ה התבלבלה", נכתב בידי
    אלתרמן. וכנ"ל לגבי "סורו ממני" של פן. הדברים, אגב, אמורים גם לגבי
    המשוררים ה"מזרחיים" הגדולים (שבזי, אבן­גבירול), שבעבר היו חומר גלם
    בסיסי במוזיקה המזרחית, והיום נדחקו לפינה. כששומעים את שני השירים
    שהלחינה אהובה עוזרי במסגרת הפרויקט החדש, ומבוצעים להפליא בידי זמרות
    ממוצא מזרחי, מבינים כמה כל זה הוא טיפשי, מיותר ועולה לנו בבזבוז משווע
    של יצירה מקומית. "לתמונת אמא", השיר הראשון והמרגש ביותר בפרויקט כולו,
    הוא היצירה הישראלית במיטבה. טקסט פנטסטי עם לחן וביצוע שנוגעים בחדרים
    הכי עמוקים של הלב. אחרי 55 שנות עצמאות, הגיע הזמן לעוד הרבה יותר
    קומבינות מהסוג הזה. בינתיים קומבינות אפשר למצוא רק בבורגר ראנץ'.



    .5 בניגוד לפתיח הפופוליסטי של הקטע דלעיל, אל תנסו למצוא נציגים מתוך
    הפרויקט הנהדר הזה אצל יאיר לפיד. חוקי המשחק הרי ברורים לגמרי. אלמנה
    בוכייה או בדיחות נמוכות על זיונים מביאות רייטינג. לאה גולדברג לא. '' '' '' '' '' '' '' '' מקום בצמרת
    '' '' '' '' אם חודש יוני מציין את תחילתה של עונת המלפפונים בכדורגל, הרי שבמצעד
    של רשת ג' כבר מדובר בירקות ענק, מהסוג של "ישנוני" מבית וודי אלן. הכל
    שחון, צפוי ועצוב עצוב עצוב. זאת לא הרשת, אלא הסצנה הבלתי מתחדשת.
    ובמסגרת הסצנה, החמישייה הפותחת במצעד כוללת שני קאברים ללהיטי עבר
    ("רומיאו" ו"מחכים למשיח"), בצירוף שיר חדש של משינה, שעם כל הכבוד לו,
    הצליח להתעופף רק הודות לרוחו העזה של הקאמבק. שני הנותרים הם "אם
    תלך" מתוך הפרויקט של עידן רייכל, שיצא כבר לפני חודשים ו"כל יום אני
    כמעט" של טיפקס. לפחות זה. גל הלהקות הטרי שעדיין לא הוכח אם הוא
    פיקציה או כזה המבטא תנועה גדולה ואמיתית של קהל, עדיין לא חדר למצעד.
    "אוטו זבל" של הבילויים הלך... כבר הבנתם, "יצאנו לרקוד" של הדורבנים שומר
    על סולידיות במרכז הטבלה ו"כל מה שנשאר" של בוטן מתוק בקרקס נכנס
    למקום .17 היסטריה? נכחיש זאת. בפינת המאוכזבים קשות ניתן למצוא את גלי
    עטרי, ש"גם גרגר אחד" שלה יצא מהמצעד אחרי שבוע בלבד, ואת ענת עצמון,
    ש"לאהוב אותך" שלה לא זכה אפילו לכבוד המפוקפק הזה. ואם כבר הזכרנו את
    תחום הכניסות, נציין שהשירים היחידים שנכנסוהיישר למקום גבוה יותר
    מהעשירי היו הקאברים ל"מחכים למשיח" ו"רומיאו". הו, שנות ה­80 היו פנטזיה
    נהדרת. בקרוב יקליטו כאן גם קאברים לכוורת. ומה הלאה? פסימיות רכה. גל
    הסינגלים הבא אמור להתרומם הודות לאלבומי ראש השנה, שהקיץ הוא תקופת
    הטפטוף שלהם. בינתיים עושה רושם שמדובר בבצורת קשה. קשה מתמיד. הלוואי
    שנתבדה.


    --
    הוליווד זה מקום בו ישלמו לך אלף דולר תמורת נשיקה ו-50 סנט תמורת הנשמה שלך.
    - מרלין מונרו
    21/12/10 10:50
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2010-12-21 10:50:35
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    ''
    הוספת תגובה


    --
    הוליווד זה מקום בו ישלמו לך אלף דולר תמורת נשיקה ו-50 סנט תמורת הנשמה שלך.
    - מרלין מונרו
    21/12/10 13:02
    1
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2010-12-21 13:02:53
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    מואיז בן הראש, לא הולך לשום מקום

    פורסם בתאריך 16 ביולי 2010 במדור הספרות של ידיעות אחרונות, מוסף 7 לילות

    מואיז בן הראש הוא דמות ידועה בקהילת המשוררים הישראליים המדגישים את מזרחיותם, ובוחנים את  האפשרויות הרגשיות והלשוניות שהזיכרון המזרחי מעניק להם. קשת האפשרויות הזאת רחבה יותר ממה שנדמה, ואחת הטעויות הנפוצות היא לצמצם אותה, ובעקבות כך את הקפו ומשמעותו של הרנסנס המזרחי ששוטף את השירה הישראלית מאז שנות השבעים, לעמדה צרה וחד ממדית – לתלונות על קיפוח חברתי, למשל, או לסנטימנטים אנטי-ציוניים. גם אלה משמעותיים, אבל הם לא יותר מפני השטח של משהו עמוק יותר, של מין צימאון – צימאון לחברה פתוחה יותר, עשירה יותר במקורות השראה תרבותיים, מודעת יותר לעברה.

    אלא שלדיון הציבורי יש נטיה, מובנת דווקא, להעדיף עמדות חדות על עמדות מורכבות, ולכן השיח על השירה המזרחית נוטה להבליט, לטוב ולרע, שירה מזרחית "מתריסה", וזה ההקשר שבו נחשף אופיה כפול הפנים של שירת בן הראש – שמפגינה אמנם זעם איום על הציונות ו"האשכנזים", אלא שהזעם הזה מזין שירה שהיא ביסודה לא פוליטית. לא שאין בה הכרזות כמו-פוליטיות, אבל ברור שמדובר בפוליטיקה אישית לחלוטין, בלתי-פוליטית בעצם, של מי שנשבע בשמה של אחרותו הבלתי מתפשרת ומצהיר אמונים לאי-נכונותו להתמזג בשום "אנחנו": לא באנחנו הישראלי, כמובן, אבל גם לא באנחנו מזרחי או מרוקאי או תטואני (כלומר של יהודי תטואן, עיר מולדתו של המשורר, המתייחדים בכך שהם מרוקאים דוברי ספניולית), ואפילו לא באנחנו משפחתי: כי בן הראש נאמן רק לאדם אחד – לעצמו.

    וכאן מתגלה לקח בסיסי שעולה מהרנסנס המזרחי בכלל ומשירת בן הראש בפרט. שירה טובה, מזרחית או לא, מבטאת כמעט תמיד הרמוניה סבוכה ומסתורית בין שתי מגמות: מצד אחד מגמה אישית מאוד, המכונה גם "אוניברסלית" או "קיומית", ומצד שני מגמה ציבורית, הכרוכה בנאמנות לזיכרון חברתי ותרבותי שמעניק לה הקשר ושפה. ומה שהופך את שירת בן הראש למרתקת זה דווקא האופי הפרדוקסלי, הסותר-את-עצמו, שבו הוא מתייצב על הסף שבין הפרטי והציבורי. ברור שיש משהו מרגיז בקלות שבה הוא מתרגם תלונות אישיות לפוליטיות ולהפך, שכן בניגוד למקובל אצל רוב המשוררים המזרחיים שירתו מנסחת שוב ושוב את הטענה הישירה, החשופה עד כאב לביקורת, שמקפחים אותו – לא נחמדים אליו, לא מפרסמים אותו, לא נותנים לו פרסים – משום שהוא מזרחי. בשפת הרחוב מה שבן הראש עושה זה להתבכיין. והוא מתבכיין בלי בושה, בהתמסרות גמורה לגורלו שטוף הדמעות.

    אז מה אם הוא מתבכיין? המשורר הישראלי המצליח ביותר, נתן זך, מתבכיין לא פחות ממנו, ולמרות שלא לכולנו נוח עם שפך הדמעות, קשה להתכחש לכך ששניהם משוררים מצויינים, שלצד לא מעט שירים בינוניים כותבים גם שירים חזקים שמצליחים להעניק לבוש קונקרטי לחוייה אוניברסלית המוכרת לכולנו היטב – לקינתו המרה של מי שאכלו לו ושתו לו את חלומותיו, ולא נותרה לו אלא בדידותו המתריסה להתנחם בה. ולבן הראש יש יתרון גדול על זך – הוא הרבה יותר חד והרבה פחות מניפולטיבי בביטוי גאוותו הפצועה.

    וזוהי הדגמה אחת, רק אחת, ליתרונותיו של הרנסנס המזרחי: הוא פותח את השירה הישראלית לנקודת מבט שמעניקה תוקף מחודש לסדרה של חוויות אנושיות משמעותיות – כמו למשל לזו של העקור והגולה והקרוע, שאינו מצליח לחוש רצוי בשום מקום.

    CCF08072010_00000


    --
    הוליווד זה מקום בו ישלמו לך אלף דולר תמורת נשיקה ו-50 סנט תמורת הנשמה שלך.
    - מרלין מונרו
    21/12/10 13:05
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2010-12-21 13:05:37
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    מזודה

    9 בדצמבר 2010 3 תגובות


     

    אֲנִי נוֹשֵׂא עִמִּי

    מִזְוָדָה תְּמִידִית

    אֲנִי לוֹקֵחַ אוֹתָהּ

    לְכָל מָקוֹם

    מְחַכֶּה לָרֶגַע

    שֶׁאֵלֵךְ

    מְחַכֶּה לָרֶגַע

    שֶׁיְּסַלְּקוּ אוֹתִי

    מִבַּיִת לְבַיִת

    מִמְּדִינָה לִמְדִינָה

    וְהַמִּזְוָדָה מְלֵאָה צַעֲצוּעִים

    שֶׁשּׁוּם יֶלֶד לֹא שִׂחֵק בָּהֶם

    מְלֵאָה זִכְרוֹנוֹת

    שֶׁל אֲנָשִׁים בְּלִי עָבָר

    מְלֵאָה אֲהָבוֹת

    שֶׁלֹּא נִתְמַמְּשׁוּ

    מְלֵאָה בְּגָדִים

    שֶׁאִישׁ לֹא יִלְבַּשׁ

    מְלֵאָה כְּעָסִים

    בְּנָהָר רָגוּעַ

    מְלֵאָה אִי-הֲבָנוֹת

    עִם עוֹלָם שֶׁלֹּא יָדַע

    מְלֵאָה אַפְלָיוֹת

    שֶׁל אַנְשֵׁי אַשְׁלָיוֹת

    מְלֵאָה אַכְזָרִיּוּת

    לַאֲנָשִׁים שֶׁהוֹשִׁיטוּ

    יָד

    הוֹשִׁיטוּ יָד

    וְאָמְרוּ לָהֶם דַּי

    רָצוּ אַהֲבָה

    וְקִבְּלוּ מִזְוָדָה.


    --
    הוליווד זה מקום בו ישלמו לך אלף דולר תמורת נשיקה ו-50 סנט תמורת הנשמה שלך.
    - מרלין מונרו
    21/12/10 13:10
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2010-12-21 13:10:49
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    דברים שבשירה | חיטוט באפילת הנשמה '' מאת ארז שוייצר '' תגיות: ספרים, דברים שבשירה '' ''   ''   ''

    '' '' '' '' ''
    '' ''
    '' ''נדמה ששום משורר ישראלי, פרט למואיז בן הראש, לא היה יכול לכתוב את השורות הבאות: "בוסת הבאה אני מתגרש/ אני לא מבין למה אשה צריכה לשגע את כל/ המשפחה פעם בחודש". אפשר, כמובן, לומר כמה דברים על מפת היחסים שמשרטט כאן המשורר, ועל מיקומו בה, אבל אולי תהיה בכך החמצה של העיקר. מה שעולה משורות אלה במלוא החריפות הוא השימוש שבן הראש עושה בשם המפורש. איזו עוד מלה הודרה מן העברית המדוברת והכתובה כמו וסת, אפילו לא המלה מוות, ובן הראש מציב אותה בראש שירו בלי לחשוב פעמיים. זה כוחו וזה המאפיין המסעיר והמעורר מחלוקת של שירתו.

    בן הראש משתמש במלים מפורשות ואינו מצעף דבר. "לא הולך לשום מקום", אסופת שיריו החדשה, כוללת שירים משמונת קובצי השירה שפירסם עד כה ומרכיבה לראשונה דיוקן כולל שלו כמשורר (בן הראש כותב גם פרוזה). זהו דיוקן כולל, משמע חתך רוחב המצביע על הדיבור הישיר, המתריס, החשוף באופן חסר רחמים, כמאפיין העיקרי של שירתו, מאפיין הקודם לתיוגו כמשורר מזרחי או חברתי ומתעלה עליו. נכון, בן הראש עצמו תרם לא מעט לתיוגו ככזה, אבל עמדתו כנביא זעם המצליף בחברה הישראלית אינה רק לגיטימית, היא גם משכנעת לא אחת, בעיקר כאשר הוא מתאר את האפליה ומשבר הזהות שלו ושל הוריו בבואם ממרוקו לישראל; "קינת המהגר" החזקה שלו, למשל, המובאת בחלקה בקובץ, מרגשת ומרתיעה ומאירה עיניים עד מאוד.

    עמדה זו משכנעת פחות כשבן הראש מתעקש לקשור בין הצלחתו הספרותית המוגבלת ובין מוצאו, אבל לרוב היא רב ממדית הרבה יותר מכפי שנדמה במבט ראשון ונגזרת מתפישת השירה הכוללת שלו. תפישה זו, כך נדמה, שואבת את מרב ההשראה משירת הביט האמריקאית ומשירת היחיד של צ'רלס בוקובסקי. יש בה לא מעט פיוט מעודן, אבל לפני כן יש בה דיבור ישיר, חצוף, שאינו בוחל מחיטוט באפילת הנשמה (בלי ליפייף אותה כדרך משוררים רבים) ואינו חוסך מן הקוראים דבר. באותו משלב כמעט, באותה רמת מודעות וכנות, בן הראש כותב, אכן, "שיהיה לכם ברור אשכנזים יקרים/ אני מאוד כועס עליכם", אבל גם, בפנייה לאשתו החולה, כנראה, "הייתי מביט/ אל שד? הכרות/ ואומר לך לא/ הגוף יפה כי/ אם הנשמה, לא/ השד/ כי אם האהבה// אך היתה בי בחילה נוראה" (ושיר זה נפתר בתמונה נפלאה של קרבה: "וכך/ בכבדות/ הלכנו שוב לעשות/ אהבה, כמו פעם"). באותה רמה כמעט הוא יכול להתמרמר על מעמדו הספרותי ("לאף אחד לא אכפת/ אם לא תכתוב עוד שורה אחת בחייך/ לאף אחד בטח לא לספרות העברית") ולדווח על התגלות כמו מיסטית בטבע ("ברגע של אינטימיות מפתיעה/ של שמש סתווית נפלאה/ אני אומר לך שעולמך מפלא/ ונעים לחיות בו/ ונעים להללך בו").

    השפה הדיבורית של בן הראש מסתירה לעתים את מורכבות הקשר שהוא מנסח בין האישי לפוליטי ובין הגוף לרוח. לעתים זה קשר קיומי מופשט ("ימים שלמים היה בודק את ציציותיו/ בודק ושואל את עצמו לשם מה הוא בודק... את לידתו ואת מותו/ את חייו המתגלגלים...עד מתי יתגלגל האדם/ והרי אינו כדור// אבל יש מי שבועט בו"), ולעתים הוא ישיר וביקורתי יותר ("לקחתם לנו את השמש/ ואחר כך לקחתם לנו/ את המלה שמש/ ואז שאלתם מה אתם מעדיפים/ פלואורסצנט או הלוגן// ואנחנו דיברנו על אור אחר").

    מכל מקום, ברור שגם כשהוא בא להתרפק על זיכרונות הילדות שלו, או על אהבתו למוסיקה ולספרות, בן הראש אינו מבקש לוותר לרגע, אינו מוכן להשכיח לרגע את יחסי הכוחות בין המדכאים למדוכאים, בין החזקים לחלשים. חשוב לו להזכיר זאת, אולי כדי שלא יישכחו הדברים בצל רגישותו האוניברסלית יותר, בצל טענתו של התינוק הנזרק מרחם אמו אל העולם ונתון לחסדי כוחות גדולים ממנו. "באתי משם, תנועות היסטוריות גדולות ממני/ ממשפחתי ומאלפי שנות עברי/ חברו יחד כדי שאבוא משם לכאן... הייתי עלה נידף ברוח ההיסטוריה/ ולא, אינני מתלונן, כזה הוא האדם"; "ישנה מוסיקה שהעובר שומר/ ברחם אמו/ מוסיקת הידיעה// שהעולם לא ירפא אלא ייקח/ שהחיים לא יתקנו אלא ישחקו ... אני מחפש את המוסיקה הזאת/ בכל שיר שאני שומע/ שאני כותב".

    מה מרגש בשירתו של בן הראש? לא רק שיריו המעודנים יותר, ובהם הוא מקונן על מות אחיו, או מחפש לו נחמה בזיכרונות ובאהבה ובידידות, שירים המצויים בקובץ בשפע, אף שאינם העיקר בו. מרגשים גם השצף קצף שבכתיבתו, זרע הפורענות שבה, בקשת הצדק שבה. וגם ההתמודדות הישירה עם חולשות אנוש, חולשותיו שלו, ועם כישלונה הידוע מראש של השירה המבקשת לגבור עליהן, לגבור על הכל. וגם רוחב המבט ההיסטורי שלו ולשונו המורכבת והיום-יומית כאחד ועמידתו העיקשת כנגד ההתחנחנות. וגם דיוקנו של האדם המצוי במשבר תמידי, של האדם תמיד. "לא הולך לשום מקום", גם אם אינו מושלם, הוא מספרי השירה החשובים ביותר שראו אור השנה.

    "לא הולך לשום מקום". מואיז בן הראש. הוצאת רסיס נהרה, 106 עמ', 59 שקלים

    ''


    --
    הוליווד זה מקום בו ישלמו לך אלף דולר תמורת נשיקה ו-50 סנט תמורת הנשמה שלך.
    - מרלין מונרו
    21/12/10 16:13
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2010-12-21 16:13:59
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    המאמרים על בן הראש, והשירים שהובאו, אכן מעוררים רצון לקרא את שיריו. תודה שהבאת. "בן הראש משתמש במלים מפורשות ואינו מצעף דבר" - התרבות זקוקה לצעיפים, לסמלים, לאמירות מרומזות אבל כנראה ששומרת מקום בשוליים למי שמתעקש לומר את הדברים ישירות ובאופן בוטה. וזה בסדר. אבל השוליים כידוע צרים. אין שם מקום לרבים.

    --
    שם המשחק הוא "מודעות", והסיכויים..... קלושים.


    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    מה אתם חושבים? מעתה קל יותר להוסיף תגובה. עוד...
     

    הוספת תגובה על "מובן כל כך מובן/מואיז בן הראש"

    נא להתחבר כדי להגיב.

    התחברות או הרשמה