הייתי בסרט - הדקדוק הפנימי על פי ספרו של גרוסמן.

לא קראתי את הספר לפני כן, כך שלא הרגשתי פספוס כלשהוא.

מה דעתכם? האם צפיתם?

חג שמח, תלתלית! אני קראתי את הספר, אך טרם צפיתי בסרט. אשמח לשמוע את דעתך עליו.

ניסיתי לפני שנים רבות לקרוא את הספר ולא צלחתי אותו. נראה לי, שלאור הביקורות הטובות, אסתפק כבסרט...

הסרט יפה בעיניי, אבל אני בטוחה לגמרי שאני מרגישה כך, משום שלא קראתי את הספר. ככה אני לא עסוקה בהשוואות, מה חסר, מה אבד, אלו דיאלוגים הועתקו, ואלו דמויות אבדו בדרך. הסרט מאד יפה, שומעים את גרוסמן דרך הדמויות, שומעים את יופיה של כתיבתו בדיאלוגים המתרחשים בתוך נפשו של הגיבור. גרוסמן הוא גרוסמן.שום דבר לא יוכל לקלקל זאת.

ו...איך הסרט??? את הספר קראתי לפני שנים והוא נהדר בעיני. משום מה לא ממש בא לי לראות את הסרט. מעדיפה להסתפק בטעם המצויין שהשאיר הספר.

גם קראתי, גם ראיתי. הם שונים ומשניהם נהנתי.

משתדלת מאד לא לראות סרטים שקראתי קודם, תמיד איכשהו זה מקלקל...

הספר מצוין ועד כמה שהבנתי הסרט מצליח להעביר את הסיפור בצורה טובה, כך שמן הסתם תהני גם בקריאה.

הספר מצוין וקשה לי להאמין שלא תהני מקריאתו גם אם כבר צפית בסרט.

הספר נפלא - אחד הספרים הטובים ביותר לדעתי שנכתבו אי-פעם בישראל ואני ממש לא מגזים. לא ראיתי את הסרט אבל אני ממש מפקפק אם הוא יצליח להגיע לרמה של הספר. בכלל, לדעתי יש ספרים נהדרים שאי-אפשר להעבירם בהצלחה למדיום הקולנועי. לדוגמה, ככל הידוע לי לא נעשה עד היום עיבוד קולנועי ל"התפסן בשדה השיפון" וזה ממש לא במקרה. כי ספר טוב הוא לא כל-כך ה"מה" אלא יותר ה"איך"... (אם אתם מבינים למה שאני מתכוון...) ודווקא ה"איך" לא ממש ניתן להעברה ו"התפסן" הוא דוגמה ממש מוצלחת לעניין הזה.

מומלץ משחק יפה של עירית זילברשץ.

כלל ברזל מאז ילדותי וימי נעורי: אם קראתי את הספר, לא אראה את הסרט. אם ראיתי את הסרט אקרא גם את הספר. שום סרט לא יכול להיות בדיוק מה שהיה בדמיוני (האמת, עם יוצא מהכלל אחד - ההפקה של הבי.בי.סי ל'אריה המכשפה וארון הבגדים'. לדעתי יוצר הסרט הוא אחי התאום שאבד במרחבי אלביון). לעומת זה כשאני קוראת ספר, אני יכולה בקלות לשכוח את השחקנים וללהק קאסט משלי.

בכל מקרה, העיקר שנהנית..

קראתי כמה וכמה פעמים. זה כזה ספר מיוחד שבאמת קורא מבפנים את ההתבגרות של אותו נער ואת ההתבגרות בכלל.

לי הוא היה מיוחד במיוחד כי גדלתי בסביבות של בית הכרם- בילדותי בקרית משה, בקטע שמתמזג עם בית הכרם, ובנעורי בבית וגן גם במקום שמתחבר לבית הכרם.

כך שבית הכרם היתה תמיד חלק מחיי- כולל הסופר מרקט הראשון שם, העמק שדרכו היינו מטיילים בשבתות לאוניברסיטה ובכלל כל האווירה הירושלמית בית הכרמית הזאת מאד מוכרת לי. אמנם גדלתי שם בשנים קצת יותר מאוחרות אבל יכולתי להריח בספר גם את ילדותי שלי. אי לכך אני מאד מהססת לצפות בסרט.

אבל לך תלתלית שצפית בסרט אני מאד ממליצה לקרוא את הספר. מה שמעניין הוא שהספר הוא באמת התרחשויות פנימיות בליבו של הנער אהרון (אם אינני טועה), וניראה לי קצת מסובך לתרגם את זה למשהו ויזואלי.