עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    פרטי קהילה

    ספרים

    "לא היו לנו רהיטים ולא וילונות, לא סדינים, לא מגבות ולא כלים. לא היה לנו רדיו והכי גרוע לא היתה לנו ספרייה..." (החיים והספרות - מרסל רייך רניצקי)  

    ספרים

    חברים בקהילה (6880)

    אודטה
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    גי'זל28
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    שחר_קליין
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    Einbar - blo...
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    יהודה ויצנבר...
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    aniat
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    רז פורטון
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    רמז
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    סנה בוער
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    ארנה א
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    איציק אביב
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    פורום

    על ספרי שירה

    פורום זה מיועד לדיון בנושא ספרי שירה ומשוררים, \r\nאין לפרסם כאן יצירות אישיות.

    לבבי התרגל אל עצמו

    19/9/07 20:21
    3
    דרג את התוכן:
    2007-09-20 22:54:47
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    נתקלתי בפוסט יפהפיה בבלוג המוצלח של שמעון אדף ב"רשימות".  השיר היפה ביותר של לאה גולדברג, שזכה ללחן המדויק, הצלול, המרהיב של שלמה יידוב.  אדף  על שלוות הבדידות הגדולה של לאה גולדברג, על הקסם שמהלכים הגשרים הישרים והגבוהים בין אתמול ומחר, ועל השורה הכי יפה שהולחנה בשירה עברית "לבבי התרגל אל עצמו ומונה במתינות דפיקותיו". http://www.notes.co.il/adaf/36525.asp 

     

     

    מה אתם חושבים? מעתה קל יותר להוסיף תגובה. עוד...
     

    הוספת תגובה על "לבבי התרגל אל עצמו"

    נא להתחבר כדי להגיב.

    התחברות או הרשמה   

    19/9/07 21:03
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2007-09-19 21:03:37
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    אוי זה פוסט כל כך יפה. כל כך פיוטי. כל כך מלמד. כל כך שופך אור על גולדברג ועל תמצית שירתה ועל השוני האדיר בינה לבין בני דורה.

    מקסים. תודה לילי

    ואני חייבת לצרף קטע מתוך מלאכת המחשבת הזאת של שמעון אדף:

     

    אלתרמן, למשל, יכול היה לדבר על פגישה לאין קץ, ויכול היה, כמשורר, להיות אלוהים של עולם המילים, לקחת את המילה "פתאומית" ואת היפוכה "לעד" ומכוח השיר לרתך אותן זו לזו. לאה גולדברג לא היתה יכולה לעשות את זה, לא משום שהיא משוררת פחות טובה, אלא משום שהיא הבינה את התהום הכרויה בכל מגע, בכל תנועה, את המסלולים הבלתי עבירים שבין רגע למשנהו, בין אדם לאדם. היא כותבת מכתבים מנסיעה מדומה אל נמען שלעולם לא יקרא בהם. היא מנסחת בזהירות את המפגש שלה עם אהובה באמצעות תנאים, "אם תתן לי חלקי באימת מחשכיך אולי יאור לי מעט," או בבקשה נואשת, "למדני אלוהי ברך והתפלל".

     

    19/9/07 22:07
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2007-09-19 22:07:14
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    איזה נושא נפלא.

    בהינף כמה משפטים כבר מתנגן בי שיר עברי יפהפה,

    כבר חוויתי חוויה שלמה של שירה ושיר והרהור.

    אני מאוד נהנית כשמדיומים שונים של אמנות משתלבים זה בזה.

    למעשה, הימים כאן בקפה הביאו אותי לכמה החלטות נמרצות לשנה החדשה,

    ואחת מהן היא לרכוש לעצמי עוד כמה ספרי שירה. ולקרוא בהם.

     

    19/9/07 22:19
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2007-09-19 22:19:06
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    "לבבי התרגל לעצמו"

     

    תמיד חשבתי שהשורה הזו היא סוג של קסם נדיר ויפיפה

     

    איזה שיר, לפעמים אין לי מילים להסביר, או שבעצם לא צריך מילים להסביר, הן רק תקלקלנה את מה שכבר מוגש :-).

     

     

     

    20/9/07 08:37
    1
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2007-09-20 08:37:09
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    ההשוואה בין לאה גולדברג לאלתרמן מעניינת.

     

    אלתרמן הוא להטוטן של מלים ואשף הביטויים, "סתיו אנוּש, סתיו יגע ולא מנוחם", "עיר טבולה בבכי הצרצרים" או "צמרת גשומת עפעפיים" הם סוג של קסם שאולי מאיר אריאל (שאני בטוח שהכיר ממש ממש מצויין את השירים של אלתרמן) יכל לחזור עליו ואולי גם הוא לא. הביטויים והדימויים שלו היו מרשימים, מאג'וריים שכאלה, מפתיעים, וחדים. השליטה האבסולוטית שלו בשפה באה לידי ביטוי גם בשירים ה"פחות רציניים" שלו ותמיד הקפיד על משקל וחרוז. שורה כמו  "אל תהיה פרובנציאל, כנראה שעוד בכלל לא ראית קרנבל..." היא לא ממש מסתברת אצל לאה גולדברג.
     

     לאה גולדברג לעומתו היא אשר על הביטויים המינוריים, הדימויים הענוגים כמעט והרבה רגש, לא הרגש המתפרץ האלתרמני אלא הרגש האישי, הנחבא אל הכלים של האישה הממוללת את שולי מטפחתה ומחכה לצלצול מאהובה שאינו מכיר אותה. כשהיא כותבת : "חלומי כבד שתיקה ומתי מהלכים בשנתי כבתוך מצודה עתיקה" זהו סוג של דימוי שקט שאלתרמן לא היה מגיע אליו. גולדברג כתבה (על עצמה?) "וירחב בך השקט כאור בשולי הענן" או "השנים פרכסו את פני בזכרון אהבות" בסוג של אבחנות מאוד מאוד דקות ומאוד מאוד אישיות. במקום השליטה של אלתרמן בשפה יש לה שליטה ברגש והביטויים שלה משרתים את הרגש ולא ההיפך.  כשאלתרמן כותב"בלילה הסהור " היא כותבת "נפלה האפילה אל חיקינו", שניהם יפים רק אחרים.

     

     

    וזו ההזדמנות להמליץ ממש ממש ממש (אבל ממש) על "מכתבים מנסיעה מדומה" של גולדברג שבה היא עושה את כל מה שהתייחסתי אליו כאן רק בפרוזה.  שירה אבל פרוזה.

     

    20/9/07 10:30
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2007-09-20 10:30:29
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    תומר, ממש נהניתי לקרוא, כמו ללכת על דשא רענן שזה עתה הושקה.  זה מה שאבחנות יפות על שירה עושות לי.
    20/9/07 22:16
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2007-09-20 22:16:49
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    תומר, ההרחבה שלך על ההבדלים בין לאה גולברג לאלתרמן מחדדת לי איזו תחושה עמומה שהיתה לי שנים ולא ידעתי לתת לה מילים והאמת שגם לא התעכבתי כדי לתת דין וחשבון לעצמי.

    ואני מדברת על התחושה שאלתרמן לא כתב מהבטן אלא מהראש ושהכתיבה שלו היתה מאוד שכלתנית ולכן קרה. שכל היופי המפעים של "פתאומית" מול ה"לעד" של "אכסך ואשכב על אבן", של "עיר טבולה בבכי הצרצרים" הוא יותר תרגיל ולהטוט בשפה העברית ופחות בא מאיזו מצוקה או כאב.

    ואולי זו גם הסיבה שאצלי ההערצה הגדולה לאלתרמן שלא פחתה עם השנים אבל קצת נסוגה כדי לפנות מקום לאהבה לעמיחי ולגולדברג ולדליה רביקוביץ - משוררים שכל אחד מהם כתב מדם ליבו ובקטנה. רק בקטנה.

    20/9/07 22:54
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2007-09-20 22:54:47
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    זהו דיון לטעמי. אוהבי שירה ובעיקר אוהבי העברית - על גווניה ועושרה - יסכימו עם כל מלה.

    אני לא מרגישה אפילו צורך להוסיף דוגמאות משלי, צריך לקרוא להפנים ולהישאר קצת בתוך השקט של השירים האלה.

    חודש תשרי על חגיו וימיו המיוחדים, על מזג האוויר המשתנה והמלנכולי - הוא זמן מתאים לשירים.



    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    מה אתם חושבים? מעתה קל יותר להוסיף תגובה. עוד...
     

    הוספת תגובה על "לבבי התרגל אל עצמו"

    נא להתחבר כדי להגיב.

    התחברות או הרשמה