עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    פרטי קהילה

    ספרים

    "לא היו לנו רהיטים ולא וילונות, לא סדינים, לא מגבות ולא כלים. לא היה לנו רדיו והכי גרוע לא היתה לנו ספרייה..." (החיים והספרות - מרסל רייך רניצקי)  

    ספרים

    חברים בקהילה (6881)

    האור העליון
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    לולה של היום
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    remei
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    debie30
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    רפי פרץ
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    רן האחד
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    lioba
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    mr.unicorn
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    תנועת כמוך
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    aniat
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    היא ולא אחרת
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    שאלה למי שאוהב את הקוסם מארץ עוץ

    13/1/10 09:42
    1
    דרג את התוכן:
    2013-12-16 06:53:07
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין


    בפתיחת הספר "הקוסם מארץ עוץ" (פרנק באום) מתואר ואף מודגש שיממון החיים של הדודה והדוד של דורותי בקנזס - חיים אפורים של עבודה קשה, במקום אפור ומשעמם, ללא צחוק, ללא חיוך וללא הנאה.
    אחר כך מסופר על הסופה שמעיפה את הבית עם דורותי בתוכו, דורותי וטוטו הכלבלב נוחתים בארץ עוץ, ומתחילות כל ההרפתקאות המופלאות - עם איש הפח, הדחליל והאריה, עד השיבה הביתה.
    השאלה שלי: לשם מה טרח הסופר לספר לנו על החיים המדכאים של הדודים של דורותי? מה זה חשוב לסיפור? 
    חשבתי על זה הרבה, ודווקא יש לי תשובה. התשובה שיש לי מוסיפה לדעתי הרבה יופי לסיפור ועוד רובד יפה של משמעות, אבל לפני שאגיד אותה הייתי מאוד שמח לשמוע עוד דעות בעניין. כל מי שזה מעניין אותו מוזמן להגיב.

    מה אתם חושבים? מעתה קל יותר להוסיף תגובה. עוד...
     

    הוספת תגובה על "שאלה למי שאוהב את הקוסם מארץ עוץ"

    נא להתחבר כדי להגיב.

    התחברות או הרשמה   

    13/1/10 19:29
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2010-01-13 19:29:35
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    ליאור שלום

    התשובה מצויה בשאלה. האנשים נחלקים לשני סוגים: כאלה שיעדיפו את הנוחות והקיבעון על פני ההרפתקה ואלה שיבכרו את ההרפתקה והחיים הבלתי צפויים על פני השיממון והקושי שבחיי היום יום השגרתיים המתוארים בתחילת הסיפור. מרבית האנשים חוששתני הם מהסוג הראשון מסיבות כמו נוחות ואף פחד מהבלתי ידוע. דורותי נקלעה לסיטואציית הבחירה בעל כורחה והבחירה נעשתה עבורה. זו גם אפשרות. בכל אופן כך אני רואה את הדברים.

    אבל אני סקרנית לשמוע את הפירוש שלך. ערב נעים.


    --
    אני רק רוצה לדעת מה אלוהים חושב. השאר פרטים קטנים.
    13/1/10 23:29
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2010-01-13 23:29:49
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין


    כל פעם לפני שיוצאים לדרך באגדה או בחיים צריכה להיות איזו טלטלה שתרצה לגרום לנו לשנוי. הסערה שבסיפור מתבטאת בסערה חיצונית אבל אולי היא מצביעה על איזו טלטלה פנימית שמניעה את השינוי. בכולנו יש חלקים משעממים יותר ומשעממים פחות. הכי נח זה לשקוע בשגרה כי כל שנוי הוא דבר מפחיד , אבל לפעמים האיזון מופר ומאלץ אותנו לצאת לדרך שונה. עצם היציאה היא תחילתו של תהליך,של  מסע...

     

    www.efratgal.co.il


    --
    אפרת גל -פסיכותרפיה יצירתית www.efratgal.co.il
    14/1/10 09:43
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2010-01-14 09:43:50
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין


    מבחינה סיפורית חשוב שיהיה ניגוד בין החיים של דורותי לבין ההרפתקה שעברה. לכן באום טורח לציין את האפרוריות שכל כך מנוגדת לצבעוניות ולהרפתקנות של ארץ עוץ. אבל הייתי מצפה שבעקבות ההרפתקה יחול איזה שינוי בחיים של דורותי בקנזס, שיכנסו אליהם קצת צבע או קצת שמחת חיים - וזה לא קורה. היא חוזרת לקנזס והכל נשאר כפי שהיה. זה כאילו שהיא לא החכימה, או לא התבגרה, בעקבות המסע בארץ עוץ.

     

    זה משונה בעיני וגם מאפיל על סוף הסיפור, כי היה אפשר לצפות שהיא תיקח איתה משהו הלאה, שהחיים שלה ישתפרו. הרי כל טלטלה משפיעה על המשך החיים שלנו, ופה זה לא קורה.

    דורותי צברה במהלך המסע כל כך הרבה תובנות וחכמת חיים, אבל בחזרה לקנזס היא איבדה את הכל. היא איבדה את הנעליים והצבע נעלם מהבגדים, וגם מחכמת החיים של חבריה לא נשאר כלום.

     

    מעניין למה באום בחר בסוף פסימי כזה, ולא נתן לקוראים תקווה לשינוי אחרי המסע המרתק שהעביר אותם?

    17/1/10 15:50
    2
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2010-01-17 15:50:13
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין


    תודה על התגובות,

    זו דעתי, ולפיה הסיום של הסיפור אינו פסימי כלל:


    לאורך כל הסיפור דורותי לא מביעה שום היסוס לגבי רצונה לשוב הביתה. הצבעוניות והחיים המרתקים בארץ עוץ בכלל לא מזיזים לה, מה שמעניין אותה זה רק לחזור לבית ולמשפחה שלה. גם כל הכבוד והתהילה שהיא זוכה להם בארץ עוץ בכלל לא משפיעים עליה. וכשהיא חוזרת הביתה, היא אומרת "אני כל כך שמחה לחזור הביתה". וזהו, הסיפור נגמר. האם חל בה איזה שינוי בעקבות כל מה שהיא עברה? לא כתוב...

     

    גם חבריה של דורותי - הדחליל, האריה ואיש הפח - לא באמת השתנו לאחר המפגש עם הקוסם, אלא להפך - הם בסך הכול קיבלו מין "אישור" להיות הם-עצמם.

    דורותי, בניגוד לחבריה, לא צריכה שום אישור מאף אחד בשביל להיות היא-עצמה. בניגוד להם, היא אינה מעסיקה את עצמה במחשבות בלתי-פוסקות על כך ש-"אני לא מספיק... אני צריכה להיות יותר..." ולכן היא נשארת אותה ילדה שמחה וצחקנית, גם באפרוריות החדגונית של המציאות וגם בצבעוניות הקופצנית של ארץ עוץ.

     

     

     

     

     


    --
    ליאור דגן - למידה בראייה אחרת
    www.liordagan.com
    18/1/10 16:08
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2010-01-18 16:08:57
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    איזה רעיון מעניין, במיוחד כשחושבים על הדמות של הקוסם שהוא בדיוק כמו איש הפח וכו' - מישהו שלא מרוצה מעצמו כפי שהוא.

    לא קראתי את הספר, ראיתי את הסרט, לא ידוע לי אם הספר שונה ממנו בהרבה.

    18/1/10 22:24
    0
    דרג את התוכן:
    2010-01-19 08:19:19
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    ליאור, השאלה שלך, וגם התשובה מעוררים מחשבה.

     

    כשהייתי ילדה פחדתי מהסיפור הזה.

    התחושה שם של ללכת לאיבוד, להיות במין שומקום, וכל המפגש עם המכשפות, לא נעם לי.

    דורותי צריכה ללכת בשביל, ללכת בתלם על מנת להגיע ליעד.

    זהו שביל האבנים הצהובות - הוא קיים ואין בו שאלות, ואין בחירה, ואין לקיחת אחריות.

    כולם הולכים בו יחד אל הקוסם.

     

    הדבר היחידי שאהבתי שם זו החברותא של טיפוסים לא כל כך רגילים, איך הם עוזרים זה לזה כדי להמשיך בתלם.

    כל אחד מהם תורם במה שהוא יכול לחבריו.

    בעיני, מה שדורותי קיבלה ולקחה היא חברות.

    הרקע האפרורי שבתחילת הסיפור מתאר ילדה שמחה וצוחקת שיש לה כלב בלבד.

    היא בודדה ואין לה חברים שתוכל לשחק עמם.

    הרקע הזה חשוב לסיפור.

    חשיבות נוספת, הרקע הזה מוסיף נופך אוטנטי לסיפור, שאולי היה חלום. 


    --
    http://www.wix.com/h_sacred_geo/michalhuller מיכל ה.
    20/1/10 22:16
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2010-01-20 22:16:30
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    צטט: מ.י.כ.ל. 2010-01-19 08:19:19

    ליאור, השאלה שלך, וגם התשובה מעוררים מחשבה.

     

    כשהייתי ילדה פחדתי מהסיפור הזה.

    התחושה שם של ללכת לאיבוד, להיות במין שומקום, וכל המפגש עם המכשפות, לא נעם לי.

    דורותי צריכה ללכת בשביל, ללכת בתלם על מנת להגיע ליעד.

    זהו שביל האבנים הצהובות - הוא קיים ואין בו שאלות, ואין בחירה, ואין לקיחת אחריות.

    כולם הולכים בו יחד אל הקוסם.

     

    הדבר היחידי שאהבתי שם זו החברותא של טיפוסים לא כל כך רגילים, איך הם עוזרים זה לזה כדי להמשיך בתלם.

    כל אחד מהם תורם במה שהוא יכול לחבריו.

    בעיני, מה שדורותי קיבלה ולקחה היא חברות.

    הרקע האפרורי שבתחילת הסיפור מתאר ילדה שמחה וצוחקת שיש לה כלב בלבד.

    היא בודדה ואין לה חברים שתוכל לשחק עמם.

    הרקע הזה חשוב לסיפור.

    חשיבות נוספת, הרקע הזה מוסיף נופך אוטנטי לסיפור, שאולי היה חלום. 

    אבל...

    לקראת סוף הספר מתברר,

    שכל ההליכה בתלם הזאת,

    הייתה מיותרת מלכתחילה.

    אלו הם לא היו הולכים בתלם, אלא הולכים איש איש בדרכו, אז כל הבעיות שלהם לא היו מתקיימות מלכתחילה.

    אלו הדחליל לא היה משקיע אנרגיה ומאמצים בלהוכיח לסביבה ולעצמו כמה הוא טיפש, אלא היה מניח לעצמו לנהוג לפי מחשבותיו...

    וכך גם לגבי האריה ואיש-הפח.

     

    מצד שני, אלו אכן היה כל אחד מהם הולך בדרכו, בטוח בעצמו וכו' - לא היו נפגשים, לא היו מצילים את ארץ עוץ מהמכשפות, לא היו משחררים את הקוסם מהשקר שחי בו, לא היו זוכים לחברות האמת שלהם.

    ובדומה למה שכתבת על דורותי, ייתכן שהחברות והאהבה זה בסופו של דבר מה שנשאר מכל מה שאנו נותנים ומקבלים.


    --
    ליאור דגן - למידה בראייה אחרת
    www.liordagan.com
    20/1/10 22:22
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2010-01-20 22:22:22
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    צטט: gabyba33 2010-01-13 19:29:35

    ליאור שלום

    התשובה מצויה בשאלה. האנשים נחלקים לשני סוגים: כאלה שיעדיפו את הנוחות והקיבעון על פני ההרפתקה ואלה שיבכרו את ההרפתקה והחיים הבלתי צפויים על פני השיממון והקושי שבחיי היום יום השגרתיים המתוארים בתחילת הסיפור. מרבית האנשים חוששתני הם מהסוג הראשון מסיבות כמו נוחות ואף פחד מהבלתי ידוע. דורותי נקלעה לסיטואציית הבחירה בעל כורחה והבחירה נעשתה עבורה. זו גם אפשרות. בכל אופן כך אני רואה את הדברים.

    אבל אני סקרנית לשמוע את הפירוש שלך. ערב נעים.

     

    לגבי השאלה מדוע אנשים מעדיפים סוג חיים אחד על פני סוג חיים אחר -

    יש לכך כמה סיבות אפשריות, ולא כולן שליליות.

    כמדומני היה זה הדחליל שתהה במהלך הסיפור מדוע דורותי רוצה לחזור לקנזס, ודורותי מסבירה לו שזה הבית שלה, והיא אוהבת את המקום מפני שזהו הבית שלה.


    --
    ליאור דגן - למידה בראייה אחרת
    www.liordagan.com
    16/12/13 06:53
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2013-12-16 06:53:07
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    צטט: liordagan 2010-01-17 15:50:13


    תודה על התגובות,

    זו דעתי, ולפיה הסיום של הסיפור אינו פסימי כלל:


    לאורך כל הסיפור דורותי לא מביעה שום היסוס לגבי רצונה לשוב הביתה. הצבעוניות והחיים המרתקים בארץ עוץ בכלל לא מזיזים לה, מה שמעניין אותה זה רק לחזור לבית ולמשפחה שלה. גם כל הכבוד והתהילה שהיא זוכה להם בארץ עוץ בכלל לא משפיעים עליה. וכשהיא חוזרת הביתה, היא אומרת "אני כל כך שמחה לחזור הביתה". וזהו, הסיפור נגמר. האם חל בה איזה שינוי בעקבות כל מה שהיא עברה? לא כתוב...

     

    גם חבריה של דורותי - הדחליל, האריה ואיש הפח - לא באמת השתנו לאחר המפגש עם הקוסם, אלא להפך - הם בסך הכול קיבלו מין "אישור" להיות הם-עצמם.

    דורותי, בניגוד לחבריה, לא צריכה שום אישור מאף אחד בשביל להיות היא-עצמה. בניגוד להם, היא אינה מעסיקה את עצמה במחשבות בלתי-פוסקות על כך ש-"אני לא מספיק... אני צריכה להיות יותר..." ולכן היא נשארת אותה ילדה שמחה וצחקנית, גם באפרוריות החדגונית של המציאות וגם בצבעוניות הקופצנית של ארץ עוץ.

     

     

     

     

     

     

     

    הסבר יפה מאוד. 

    את הקוסם מארץ עוץ הכרתי רק בגלל בנותי. מעולם לא קראתי.

    נראה לי שהגיע הזמן לקרוא. תודה!


    --
    \"שוטים נחפזים מהלכים במקום בו מלאכי מרום חוששים לפסוע.\" אפלטון


    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    מה אתם חושבים? מעתה קל יותר להוסיף תגובה. עוד...
     

    הוספת תגובה על "שאלה למי שאוהב את הקוסם מארץ עוץ"

    נא להתחבר כדי להגיב.

    התחברות או הרשמה